לאבד קונטרול
תייקו תחת סיוט: ישבתי אתמול בירושלים כשעה וחצי עם אנטון קורבין, אחד מגיבוריי הגדולים, רק כדי לגלות בתום השיחה שלנו שמכשיר ההקלטה שלי שבק אחרי כעשר דקות שיחה. אני עכשיו עסוק בתמלול היסטרי של שיחתנו בהתבסס על רשימות הנייר שלי והזכרון. ההגעה שלו ארצה, בחסות המועצה הבריטית, היא אחד הרגעים היפים בחיי כעיתונאי וכצופה קולנוע. "קונטרול", גם בצפייה שניה, נותר סרט מושלם ויפהפה.
===========
פסטיבל סאנדאנס התחיל ביום חמישי עם הקרנת הבכורה של "In Bruges" של מרטין מקדונה, שיש כבר שמשווים אותו ל"לצאת נקי" של ג'ונתן גלייזר (מה שמיד גורם לי לחשוב איך המפיצים בארץ יוכלו להפוך את השם המקורי למשהו, יו נואו, יותר "סקסי", כמו "עסקים מלוכלכים בברוז'"). סרטה השלישי של כריסטין ג'פס ("סילביה"), "Sunshine Cleaners", מושך בינתיים הכי הרבה תשומת לב מהמפיצים שנלחמים על קנייתו. והארווי וויינסטין קנה את זכויות ההפצה הבינלאומיות של הסרט התיעודי על רומן פולנסקי (כלומר שבארץ הוא עשוי להיגנז על ידי פורום פילם). והקולנוען הישראלי-לשעבר נועם מורו, בן 46 (ידיד של דבורית שרגל), שפעם עשה כותרת וחצי כשהיה אמור לביים את "הצלצול 2" ואז פרש, מביא לסאנדאנס את סרטו הראשון, "Smart People" עם דניס קווייד ושרה ג'סיקה פרקר. הוא מציג את עצמו ואת הסרט באינדי-ווייר. ואתמול בערב החשיכה הפסקת חשמל את כל פארק סיטי למשך חצי שעה.
================
"בופור" יוצא בסוף השבוע הזה בניו יורק (איי.או סקוט נותן לו ביקורת נאה ב"ניו יורק טיימס" ואלה טיילור אוהדת ב"ווילג' ווייס"), אבל יוסף סידר מתראיין דווקא ב"לוס אנג'לס טיימס". וב"וושינגטון פוסט" מנסים להבין מה לעשות עם קטגוריית הסרט בשפה זרה באוסקרים.
כולי תקווה שיש לך זיכרון טוב וכתב שאתה מבין 😐
זה היה אמור להיות בסגנון "חזק ואמץ", כן?
אני לא חושב שקונטרול הוא סרט "מושלם ויפהפה", גם לא בצפייה ראשונה. אמנם הוא יפה, ובסה"כ אהבתי (ראו ניק-לינק), אבל לא ממש יצאתי מגדרי.
הסרט יפה, ויזואלית הוא מוקפד מאוד והוא מצולם נפלא (אולי יותר מדי יפה, אפילו), אבל אני לא יכול שלא להסכים במידה מסוימת עם דנה קסלר, שכתבה כאן [ http://e.walla.co.il/?w=/270/1222793 ] שקונטרול הוא "לא יותר מאשר צילום סטילס יפה עם תאורה מוקפדת". אני בהחלט אוהב את הסרט יותר מאשר קסלר, אבל יש משהו בדבריה. וחבל שלא יצא לי לראות את "הסיפור האמיתי האחרון של הפופ".
מה שכן – אנטון קורביין עשה רושם מעולה אתמול – שנון, חביב, מוכשר, ורהוט. חבל רק שרמת השאלות היתה מביכה לעתים (שאלת ה"שמוק" היתה כמובן גולת הכותרת), כולי תקווה ואמונה שהראיון של איתו ישקף את איכויותיו של קורביין בנאמנות רבה יותר (ואתה תצליח כמובן לשחזר את הראיון).
רק אני, או שההקרנה בת"א לעומת זאת בפסטיבל י-ם היא קצת יותר כמו בפאסטליכט ולא כמו של מקום עם מעט תרבות?
בעיצוב החדש של rottentomatoes הורידו את האפשרות של ה- rating וחבל אני אוהב לראות כמה כוכבים המבקר נותן לכל סרט ורציתי לראות כמה נתנו לבופור.
מי כותב להם מייל?
מה בדיוק היה בשיחה עם קורביין אחרי הסרט? לצערי לא יכולתי להישאר.
סוף שבוע עמוס היה לי. הפעם הוא היה עמוס בדבר הנכון – בסרטים.
ובכן, חוויות מהפסטיבל הבריטי:
"תדאג לעצמך" – סרט במשקל נוצה. חביב. משעשע. מאוד לא חשוב. קטן מאוד. קומדיה על אזרחים פשוטים המגדלים חלקת אדמה קטנות, ועל האינטראקציה ביניהם לבין עצמם, ביניהם לבין ה"זרים" (אזרחים בריטים אשר מוצאם מארצות ערב או מסין), וכן האינטראקציה (או חוסר הקשר) עם השלטונות. קן לואץ' זה לא. אבל זה גם לא רע.
"רובי בלו" – קודם כל, למה הקרנת וידאו ? אוף!
שנית – יכול להיות שבשלב הסינופסיס היה פה משהו מעניין. אדם מבוגר, אלמן, מנותק מבנו בגלל חטאי העבר, משתקם אט-אט בעזרת הקשרים האנושיים (ואף הרומנטיים) שהוא רוקם עם השכנים. אבל הבימאית עושה את כל הטעויות האפשריות – היא מעטרת במוזיקה את המובן מאליו (מוזיקה עצובה לסצינה עצובה, ומיד אחריה מוזיקה משעשעת לסצינה קומית), ומשתמשת בסמליות יתר. מזל שלסרט יש מעלה אחת גדולה בדמות השחקן הראשי – בוב הוסקינס. גם בסרט לא טוב, הוא נותן הופעת משחק מדויקת, אנושית, וחמה, שמציפה את המסך ואת הלבבות. חבל שאין לו עם מי ועם מה לעבוד.
"הרצח של ג'ון לנון" – ההפתעה של הערב. זה די ברור שבמאי הסרט ראה בלופים אינסופיים את סרטיו של דארן ארונופסקי. חלק גדול מהסרט הוא כמעט זרם תודעה, הממחיש בצורה מאוד אמיתית עד כמה האיש הזה, מארק דיויד צ'פמן, היה אבוד ומבולבל. ויזואליה מהממת, בשילוב עם וויס אובר, המקריא מתוך יומניו של צ'פמן, אבל גם שמירה על איזושהי מסגרת קוהורנטית – כל אלו יוצרים סרט די מהמם. מאוד כדאי לראות.
בשעות הצהריים אתמול ראיתי גם את "גרייס איננה". זה סרט שמוציא שם רע לרוח של סאנדאנס. הוא כל כך משתדל יפה כזה, נוגה כזה, עם צילומים מסוגננים, ומוזיקה נעימה (בדרך כלל גיטרה בודדה או פסנתר בודד) עד שהוא מפספס את כל הדרמה האנושית, שלא לדבר על המשמעויות הפוליטיות שבדרך. רק סצינה אחת – הויכוח עם האח – היתה אפקטיבית, מכיוון שבה מדברים, מוציאים את הקישקעס החוצה. מדהים איך את אפילו את הסצינה הכי חשובה בסרט – הרגע שבו מגלה האב את האמת לבנותיו – הצליח הבמאי לפספס, ע"י שימוש באותו טריק שבו השתמש לאורך כל הסרט – השקטת הדיבור והעלאת המוזיקה. סרט בינוני ומפוספס לחלוטין.
ואני חייב תשובה לאורון – אני חשבתי שסקרלט עשתה ב "Match point" של וודי אלן את הפאם פאטאל האולטימטיבית. היא היתה מצוינת שם. והיא היתה גם לא רעה ב "Ghost world" וב"האיש שלא היה שם" של האחים כהן.אז זה נכון שהיא גם היתה בכמה סרטים שהס מלהזכירם, אבל כתם כזה ברזומה יש לכולם.
אני רק לעניין בופור. נגיד שביום שלישי הוא בפנים, מישהו קופץ לבריכה בכיכר?
(:
מתי בפעם האחרונה סרט ישראלי הגיע לחמישיה?
ואיתן – סקרלט ב"אבודים בטוקיו"? הייתה מצויינת.
בניק לינק, "אישתו" של בוב ניוהרט, סוזן פלשט מתה.
(קראתי היום בבוקר שדום דלואיז חולה מאוד. עצוב).
דרורית – אחרי "אבודים בטוקיו" נשבעתי לא לראות לעולם יותר סרט של סופיה קופולה (גם ב"חמש ילדות יפות" סבלתי קשות).
איתן – אופס.
we'll agree to disagree
לגבי אבודים.
(:
ושכחתי לכתוב על מדור הקולנוע המוזר בסוף השבוע האחרון ב"העיר" – אדם אבולעפיה סבל קשות ב"תשוקה, זהירות" של אנג לי, עד שהוא יצא באמצע, והעובדה שהוא יצא באמצע של סרט כה הממה אותו עד שהוא נפרד ממדור הקולנוע בכלל.
איתן ודרורית, מילים אחרונות שלי על הסקרלט לפני שמישהו עוד יקרא את התגובות שלי וימצא איפה אני גר…
באמת שמעולם לא ראיתי סרט אחד בהשתתפותה, שבו היא משחקת במובן הכי פשוט של המילה. לא נראית מעולה ובוהה באוויר, אשכרה משחקת. לא טוב או רע, פשוט משחקת. היא בדיוק אחת מאותן שחקניות שאם תשימו תמונת סטילס שלה (רצוי תלת מימדית) ותבקשו ממישהי עם קול סקסי לעשות ווייס-אקטינג במקומה – אני לא אשים לב. באמת.
(גילוי נאות – את "נקודת מפגש" לא ראיתי. אבל הרבה סרטים אחרים בהשתפותה דווקא כן, ועליהם מבוססת דעתי.)
אבל כמה שטויות אני מדבר… שמישהו יכריז כבר על המועמדים והמועמדות לאוסקר 🙂
וגם קולו של בלוטו, Allen Melvin נדם.
או.קי. המת האחרון להיום (מקווה..) ג'ון סטיוארט, שכתב את Daydream Believer של ה-monkees
http://www.youtube.com/watch?v=kxz_JBuyF4I
דורון – השאלות ששאלו את קורבין (גם שאלת ה"שמוק")לא קרובות אפילו לשאלות שתלמידי מגמות הקולנוע בתיכוני ת"א שאלו את דייוויד לינץ' בסינמטק לפני מס' חודשים. למרות שלינץ' הוא הבמאי הפעיל האהוב עליי, שקלתי לקום וללכת. פשוט היה מביך לראות את רמת האינטליגנציה של הנוער, ששואל את לינץ' את אותה שאלה 3 פעמים.
הייתי גם אני בהקרנה עם אנטון קורבין וכמובן התפדחתי מההקרנה הירודה. מעניין אם הוא אמר לך על זה משהו- למרות שהוא נראה לי הכי סבבה ובכלל לא חושב ת'צמו אבל בכל זאת זה מביך שהסרט נקטע באמצע בנוכחות הבמאי לדקות ארוכות. הרגשתי כאילו אני באיזה סינמטק בניירובי (ובטח גם הוא חשב ככה).
אם הייתי יושבת בצד שקרוב למיקרופון הייתי שואלת את הבמאי איך הוא הדריך את השחקן לקראת הסצנות של ההופעה. זו דמות שבמקור (וגם בסרט) היתה מופיעה על הבמה כאילו "לעצמה", מתוך טראנס אישי כמעט אוטיסטי. מצד שני השחקן בסופו של דבר צריך לחקות דמות שהייתה קיימת. חיקוי זו ההנחיה הכי טכנית שאפשר לתת לשחקן ואילו כדי לשחק את איאן קרטיס כמו שצריך אי אפשר לפעול ממקום טכני. נראה לי לפחות. זה מה שחשבתי כשראיתי את הסם ריילי הזה מופיע בסרט.
ובינתיים בבופור 85% במדד העגבניות של rotten tomatoes שזה מדהים!. עם עוד כמה ביקורת מפרגנות של מבקרים נחשבים.
כבוד!
http://www.rottentomatoes.com/m/1191162-_beaufort/
איאן קרטיס באמת שמוק