12 מרץ 2012 | 10:26 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

פרינג' טוסט

אור סיגולי ב”סריטה” מביא בשורה מרתקת: האקדמיה הישראלית לקולנוע יזמה מסלול חדש לסרטי “גרילה/פרינג'” המיועד לסרטים שהופקו בתקציב של עד מיליון שקלים וחצי.

 

רגע, מה? האקדמיה יזמה מסלול חדש? נרשמו אותו חיים על כוכב הלכת אקדמיה? הרי זה הדבר החדש הראשון שהאקדמיה עושה מאז שהם בחרו את השם “פרס אופיר” לפרס. מתחילים לראות תכונה עם עבודתו של היו”ר החדש, איתן אבן?

 

אז מצד אחד: בראבו. הסתכלה הנהלת האקדמיה סביב, ראתה שקורה משהו בקולנוע הישראלי, והחליטה להגיב. מצד שני: באקדמיה כמו באקדמיה, הכל עקום.

 

זה המסלול: אם הפקתם סרט שתקציבו אינו עולה על מיליון שקלים וחצי אתם מוזמנים לרשום אותו למסלול “גרילה/פרינג'” בעבור 1200 שקלים. כל הסרטים שיירשמו למסלול הזה יזכו להקרנת אקדמיה אחת ובשלב א’ של התחרות הם יתחרו זה נגד זה על התואר סרט הפרינג’ עם מספר ההצבעות הגבוה ביותר. הסרט הזה יצורף כסרט שישי לחמשת הסרטים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. או במילים אחרות: באוגוסט הקרוב “ג’ו ובל” יהיה מועמד לפרס הסרט הטוב בפרסי אופיר! ייפי!

 

אבל רגע רגע, לא הבנתי כלום. למה ככה? את המחשבה הכללית אני מבין: האקדמיה מבינה שנעשים כיום לא מעט סרטים דלי תקציב שאין להם גם הפקתי נדיב (קרי, יונייטד קינג) ושזקוקים לעידוד ולתמיכה כדי לקבל תשומת לב גם בקרב חברי האקדמיה עצמם, שלעיתים מפגינים עצלנות והולכים לראות רק את הסרטים “הגדולים” ומוותרים על הקטנים (אגב, לרוב בצדק). אז הוספת סרט שישי לקטגוריית הסרט הטוב ביותר תחייב את חברי האקדמיה לצפות גם בו, ותפנה את תשומת לב הקהל לקיומו של סרט שאין מאחוריו גב הפצה עשיר.

 

אבל האם המסלול כפי שהוא מתואר בתקנון לא מבטיח למעשה שהסרט השישי הזה יהיה פשוט סרט הפרינג’ שליוצריו יש הכי הרבה חברים? נראה לי שכמו שזה מנוסח כרגע, זו הצעה קוסמטית למדי שמספספת משהו עמוק יותר.

 

קודם כל, בואו נראה מה קרה בשנה שעברה: “2 בלילה”, בהחלט סרט שמתאים לקטגוריה הזאת, זכה למועמדות לשחקנית הראשית (קרן ברגר). ואת זה הוא עשה בלי טובות ובלי מסלולים מיוחדים, כי מספיק אנשים ראו אותו והתלהבו מברגר אבל לא דירגו את הסרט כאחד הטובים של השנה. אני מניח שאם הקטגוריה הזאת היתה קיימת בשנה שעבר יש סיכוי ש”2 בלילה” היה מצטרף כסרט שישי לחמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר.

 

אני מניח שמחשבת הנהלת האקדמיה היתה כזאת: לסרט דל תקציב יש סיכוי מסוים לזכות במועמדות באחת מהקטגוריות שאינן פרס הסרט הטוב ביותר. ולראייה בשנתיים האחרונות סרטים כמו “2 בלילה”, “אמא של ולנטינה”, “כלבת” ו”ניקה” קיבלו מועמדויות (אני לא יודע מי מהם היה עובר את תנאי הסף של קטגוריית הפרינג’, אבל אלה היו סרטים יחסית דלי תקציב מהשנים האחרונות שקיבלו הכרה עם מועמדות, ואף זכייה, באופירים). אבל לפרס הסרט הטוב אין להם שום סיכוי להשתחל. אז מצאו להם דרך עוקפת להיכנס פנימה. נחמד, אבל זו מחווה ריקה, כי היא מכריזה די בגלוי שלסרט השישי הזה אין באמת סיכוי לזכות. הוא שם בתור קישוט בלבד.

 

לכן לא ברור לי למה לעשות את כל התחרות הזאת רק כדי שסרט אחד יזכה בסוף לכבוד של להגיע בדרך עקיפה למועמדות לפרס הסרט הטוב. כבוד נאה, אבל ריק. כי לזכות הוא לא יזכה. הוא הודבק פנימה. למה לא ליצור בפשטות קטגורייה בשם “סרט דל תקציב” ואליה יוכלו להיבחר כל הסרטים שעומדים בתנאי הסף של התקציב הנמוך (מיליון-מיליון וחצי שקל נראה לי סף נכון), וחמשת הסרטים שמקבלים את הניקוד הגבוה ביותר יהיו המועמדים בקטגורייה הזאת (שאפשר לקבוע מראש שהיא תתקיים רק בשנה שבה יש לפחות עשרה סרטים כאלה). וכך חמישה סרטים זוכים לחשיפה ולא רק אחד, ואחד מהם גם בוודאי זוכה בפרס. זה כבוד להיות מועמד, אבל זה כבוד יותר גדול גם לזכות. ובזכות הקטגורייה הזאת ותשומת הלב שהיא תעורר, אולי כמה מהם גם יתגנבו לתוך הקטגוריות המרכזיות. פרסי האינדיפנדנט ספיריט (פרס שבהרבה מקומות מזכיר את התקנונים של האקדמיה הישראלית) מקיימים פרס כזה (על שם ג’ון קסבטס). כדאי לקחת מהם השראה כאן. ואם האקדמיה רוצה לעודד את הכוחות החדשים והטריים של עולם הקולנוע, למה לא לייסד באותה הזדמות גם קטגורייה לסרט בכורה?

 

אבל רגע: אם קטגוריית הפרינג’ היתה קיימת בשנה שעברה, האם “חתולים על סירת פדלים” היה יכול להתחרות בה? כי מבחינת תקציב הוא בוודאי עומד בתקנון, אבל העובדה שעומד מאחוריו מפיץ כמו אדרי יכולה בקלות להשפיע על תוצאות ההצבעה כאן (אדרי מוריד הוראה לכל עובדיו חברי האקדמיה לסמן את הסרט הזה בטפסיהם, או למלא את האולם בהקרנה, והוא מנצח בקלות כל הפקה זעירה אחרת שאין לה את כוחות הנטוורקינג שיש למפיץ מבוסס). אז אולי תקציב הפקה לבדו אינו מספיק וצריך סרט שגם הופץ באופן עצמאי.

 

ובעיקר: מה זה לכל הרוחות “גרילה/פרינג'”? באיזה שפה אנחנו מדברים. זה לא רק לא עברית, זה גם לא קולנועית. “פרינג'” הוא מושג שהביא איש התיאטרון מרט פרחומובסקי מהתיאטרון אל הקולנוע. הקרדיט על זה שלו, ושם זה צריך להישאר. “גרילה” הוא מושג עקום לחלוטין שמסתובב בקרן הקולנוע הישראלי כדי לייצג קולנוע דל תקציב (וזאת בהשראת שם חברת ההפקות של דורון צברי ואורי ענבר שיצרו את “המדריך למהפכה” במסלול הזה). למה לא לקרוא לזה פשוט “מסלול לסרטים דלי תקציב”?

 

ויש עוד המון שאלות, בעיקר כי הנהלת האקדמיה תמיד היתה ממש גרועה בניסוח תקנון ותמיד משאירה כל כך הרבה חורים לא פתורים. סיגולי ב”סריטה” עולה על כמה מהם. למשל: מה יעלה בגורלו של סרט שמערבב תעודה עם בדיון? נחשב או לא נחשב “גרילה/פרינג'”? ואני שואל: מה יקרה אם סרט ממסלול הגרילה/פרינג’ יקבל מספיק קולות בזכות עצמו כדי להיות מועמד לפרס הסרט וגם יהיה מקום ראשון מבין סרטי הגרילה? האם הוא יהיה מועמד פעמיים לפרס הסרט הטוב? או האם במקרה כזה יהיו רק חמישה סרטים מועמדים לפרס הסרט הטוב? או האם הסרט שיגיע למקום השני בקטגוריית הפרינג’ יצטרף כסרט שישי? כל זה לא מוסבר בתקנון.

 

במילים אחרות: הכוונה מבורכת, אבל הביצוע – כמעט כמו תמיד – חצי אפוי.

 

===============

 

אגב, “ג’ו ובל” – לעתיד לבוא “הסרט המועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, פרסי אופיר 2012” – מסתובב בלא מעט פסטיבלים בשבועות האחרונים מה שגרם לרוני קידר להתיישב ליד מחשב העריכה שלה ולחגוג את הישגיו והקרנותיו בעוד קליפון מלא יצר ויצירתיות:

 


 

==================

 

ולא רק האקדמיה מתחדשת, גם האתר של איגוד התסריטאים שמתחיל לפרסם מהחודש ראיונות עם תסריטאים שידברו על עבודתם. הראשון הוא אורן מוברמן, שמדבר על תהליך השכתוב של “רמפארט” (ועל שנאתו לכתיבת אאוטליינים לפני הכתיבה). זהו ראיון מתורגם מתוך האתר של גילדת התסריטאים האמריקאית. מהחודש הבא יפורסמו שם ראיונות מקוריים של תסריטאים ישראליים. הראשון יהיה אלי תבור (“אסקימו לימון”, “חגיגה בסנוקר”).

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “פרינג' טוסט”

  1. מרט פרחומובסקי 12 מרץ 2012 ב - 11:12 קישור ישיר

    יאיר, תודה על הקרדיט, והקרדיט על טביעת המושג “קולנוע פרינג'” הוא אכן שלנו (ליתר דיוק של אביטל בקרמן), אבל הנה משהו שגילינו להפתעתנו בדיעבד באתר של מסגרת שבועיים של במאים בקאן –

    the Directors’ Fortnight pays particular attention to the annual production of fiction features, short films and documentaries, to the emergence of independent fringe filmmaking, and even to contemporary popular genres, provided these films are the expression of an individual talent and an original directorial style.

    מסתבר שאנחנו בחברה טובה 🙂

  2. מיכאל גינזבורג 12 מרץ 2012 ב - 12:38 קישור ישיר

    גם זה משהו, יאיר. טוב לקרוא על שינוי תפיסה בתעשיית הקולנוע המקומית ונקבל עוד אלםי ‘ימים קפואים’ או ‘כלבת’.

  3. איתן 12 מרץ 2012 ב - 14:44 קישור ישיר

    כאחד שעוקב אחרי טקסי פרסים ברחבי העולם, הפתרון צריך להיות כזה:
    מסלול הפרינג'(או איך שלא יקראו לו) צריך להיות קטגוריה בפני עצמה. כמו קטגוריית “סרטי ביכורים”, רק דלת תקציב (קטגורית “סרטי ביכורים” כשלעצמה במציאות הנוכחית היא מיותרת. לא חושב שדווקא הם צריכים עזרה. הנה, בשנה הקרובה, יש לנו, בשליפה, את “למלא את החלל”, “צירלסון”, ואת הסרט של היאם עבאס. כולם סרטי ביכורים. אף אחד מהם לא פרינג’).

    במציאות הישראלית הנוכחית, יש לא מעט סרטי פרינג’, שלא זוכים לתמיכה של קרנות/ מפיצים (או שזוכים בדיעבד. ע”ע “חתולים על סירת פדלים”, למשל). אני מציע שכל הסרטים הרגילים יהיו מחויבים להיות מופצים לפני שהם נכנסים לתחרות האופיר. ואילו סרטי הפרינג’ יקבלו “פס” מהתקנה הזו. הזוכה, אגב, יוכל לקבל במתנה חוזה הפצה (עדיף מ”לב” או מ”אורלנדו”. לא בטוח שהאחים אדרי מתאימים לסוג הזה של הקולנוע).


השאירו תגובה