מיסטר ווייט יגיע לתל אביב? ועוד תהיות פסטיבליות
מלוואח! אני ממשיך לעקוב אחר מה שמתבשל לנו בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים שייפתח ב-2 ביוני. סטודנטים ומתנדבי הפסטיבל, המשיכו להזין אותי עם שמועות וטיפים במייל או בפייסבוק (גם אתם, אנשי ספיר עם פסטיבל דרום. קדימה עם הדיווחים). הנה מה שיש לי בינתיים.
ראשית, אני שומע שחלק מהשמועות שפרסמתי בפוסט הזה, מתבררות כנכונות. אני מניח שנדע סופית ביום שלישי, עת תיחשף התוכנית הרשמית של הפסטיבל. ועל כך נאמר: ג'חנון!
עדכון (20:32): השמועות ממשיכות לטפטף. אני שומע מאנשים המקורבים לג.ג שיש סיכוי שסשה ברון כהן אכן יגיע עם "הדיקטטור" שלו לפסטיבל הסטודנטים! וואו…
שתיים. מסתובבת שמועה בבניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב שאחד מאורחי הפסטיבל יהיה כנראה הארווי קייטל. בפעם הקודמת שהוא היה בארץ, לפני כ-11 שנים, הוא ניצל את הביקור כדי להתחתן בספונטניות עם בת זוגו, השחקנית הישראלית-קנדית, דפנה קסטנר. אז אם הוא יגיע שוב השנה, מה הוא יעשה הפעם? קייטל, כזכור, התחיל כפרטנר קבוע של מרטין סקורסזי ב"רחובות זועמים" וב"נהג מונית". אם הוא אכן יגיע זו תהיה הזדמנות מצוינת לחגוג יום הולדת עשרים ל"כלבי אשמורת" של קוונטין טרנטינו, שם גילם את מיסטר ווייט.
שלוש. ארי פולמן יעמוד בראש חבר השופטים הבינלאומי. ואם הפסטיבל הוא ההזדמנות לחגוג יום הולדת 40 לחוג הקולנוע (כפי שכתבנו כאן), הרי שהבחירה בפולמן מוצדקת: הוא הבוגר הראשון של החוג שהיה מועמד לאוסקר, ואין ספק שבעקבות "ואלס עם בשיר" הוא אולי הבמאי הישראלי הכי מוכר ונערץ כרגע בזירה הבינלאומית. כך שפולמן בראש חבר השופטים יביא לפסטיבל כותרות בכל העולם.
וארבע. הפסטיבל השנה קיבל תגבור משמעותי מעולם היח"צ. מאיה קרבט, שפרשה לפני כמה חודשים מתפקידה כיחצנית הכל-יכולה של קשת, נמצאת עכשיו בחוג לקולנוע שם היא משלימה את התואר שלה, והיא התגייסה לתגבר את מערך יחסי הציבור והאסטרטגיה של הפסטיבל. מכיוון שלא מעט מהטאלנטים של קשת הם בוגרי החוג לקולנוע (או בניהם של בכירי החוג לקולנוע) אני מדמיין סינרגיה בין הפסטיבל ובין הזכיין. אנשי ארץ נהדרת וכוכב נולד מנחים את טקס פתיחת הפסטיבל? לא רעיון רע, לדעתי.
ותראו מה פורסם בדף הפייסבוק של הפסטיבל: גלויה וירטואלית שהפיקו שלושה סטודנטים לקולנוע מאפגניסטן, שיגיעו עם סרטי הגמר שלהם לתל אביב.
אני חושב שקייטל התחיל את שיתוף הפעולה שלו עם סקורסזה כבר ב"מי זה דופק על דלתי" עוד לפני "רחובות זועמים".
אני קצת בדיליי, אבל הפוסט שכתבת בדה-מרקר, על האנשים שמתים ואתה מרגיש קשר אליהם, הוא אחד הכי טובים שלך.
ממש מרגש.
יש הרבה להגיד על הדבר הזה.
מעבר לפיאט , דרכת בנקודה מעניינת.