"אף פעם לא מאוחר מדי" זכה בפרס הראשון בפסטיבל פרייבורג
אמת, אני לא מדווח כאן על כל פרס בכל פסטיבל של כל סרט, אבל הפעם אני עושה זאת בגאווה גדולה: "אף פעם לא מאוחר מדי", סרטו של עדו פלוק ש"סינמסקופ" וקוראיו מלווים אותו ממש משלב גיוס הכספים לפני שנתיים וחצי ועד הבכורה בפסטיבל חיפה האחרון, זכה לפני שעה קלה בפרס הראשון (!) בפסטיבל פרייבורג בשוויצריה.
הפרס – פסלון + 30,000 פרנקים שוויצרים – ניתן לפלוק מטעם חבר השופטים הבינלאומי שכלל שני במאים אירניים, במאי מבנגלדש ומוזיקאי מפרייבורג עצמה – פרנץ טרייכלר, מנהיג ההרכב יאנג גודז, שהיה פופולרי ורגע וחצי בסצינה הגל החדש והאינדסטריאל של תל אביב בשנות השמונים ותחילת התשעים (הם גם הופיעו פה בעבר).
השופטים כתבו בנימוקם שהסרט זכה "על הצלחתו של הבמאי לבטא באופן קולנועי את הדילמה האנושית העכשווית, של אדם הנציב מול האתגרים של חיפוש אחר קונטקסט גיאוגרפי ותרבותי". או משהו כזה.
"אף פעם לא מאוחר מדי" תכף ממשיך את סיבוב הפסטיבלים שלו באירופה, עליו אעדכן כשאוכל.
ואם לא עקבתם אחר כל סיפור הסרט (כולל כל הדיסקליימרים הידועים על כך הקשר המשפחתי שלי לסרט), זו ההזדמנות שלכם לקרוא איך עושים סרט לגמרי לבד, בעזרת המון אנשים טובים בדרך וכמה יוצרים מטורפים לדבר, שבסוף מגלים שדווקא בשווייץ מבינים אותם היטב.
כל הכבוד, שיחקו אותה.
ובהמשך לפוסט החתולים: מתי (ואיך) הפצה בארץ?
אוקיי, גוגל עשה את זה מהר.
בקיצור יאיר גיסו של המוכשר.
קרוב משפחה.
בינגו!
כל הכבוד יאיר שיחקת אותה
====================
רוה לכולם: מחקתי הבוקר מתקפת "סקופים" מרעישים מצד אחד ממזיקי הבלוג שחושב שהוא יסעיר את העולם בכך שהוא חשף שאת "אף פעם לא מאוחר מדי" ביים גיסי, בשעה שהעובדה שאני קשור לסרט הזה באופן אישי ידועה ומדווחת כאן מזה שנתיים וחצי והיא הבסיס ליכולת שלי להשיג חומרים בלעדיים ואינטימיים מתוך הפקת הסרט בזמן אמת ממש. סקופ המאה.
קודם מזל"ט על הזכייה ויחד עם זאת יש כאן הזדמנות שלי להשתמש בדוגמא הזו כדי לשוב ולהסביר למה לא צריך להריע כאן להפקת סרטים "עצמאיים". כמו שרוה כותב, "הרבה אנשים טובים עזרו לו בדרך". ומה התוצאה? הוא מקבל כבוד ותהילה והם מה מקבלים? נאדה כלום. הוא מקבל כסף והם מה מקבלים? נאדה כלום. הוא ימשיך לטייל בעולם בפסטיבל טורס והם מה? נאדה כלום. בקיצור. כל הסרטים העצמאיים ומעבר לרומנטיקה, הם יצירה מנצלת על גבם של עובדי קבלן שבסוף יום כל שיקבלו זה כותרת של "אנשים טובים" וכלום מעבר לזה. היוצר לעומתם וברוב המקרים, כך או כך, יחגוג.לכן לפעם הבא שיזכירו לכם סרטים עצמאיים, או שיבקשו מכם לסייע לסרט עצמאי, תזכרו שבשורה תחתון מבקשים לנצל אתכם לניפוח אגו של אנשים שברוב הזמן הם גם לא מוכשרים ואל תתנו את עצמכם בחינם. תבקשו כסף מלא או הנחה סבירה ושום דבר מעבר לזה ותשאירו לו את התהילה והפרסים.
לא ברור לי אם אתה מדבר כמשקיע ששם כסף או כאיש צוות שעבד בגרושים אבל עם כל הכבוד, אתה מדבר על "טיול בעולם ופסטיבל טורס" כאילו שיש פה איזה תזרים מזומנים מטורף. תעשה את החשבון ותבדוק מחירי קנייה להפצה בטריטוריות ותראה שאין כאן באמת איזה מכרה זהב.
אף אחד לא מכריח אותך להשקיע או לעבוד בסרטים עצמאיים.
ולדעתי, עדיף שתכוון את הכעס שלך אל הקרנות שמחלקות חבילות מוקטנות יותר ויותר וגורמות גם לסרטים של ה"ממסד" להתנהל כמו הפקות דלות משאבים.
ושוב, מזל טוב לכל המעורבים.
יאיר היקר. או שאתה מבקר קולנוע רציני ואוביקטיבי או שאתה עיתונאי חצר. אתה חייב להחליט איפוא אתה עומד. זאת ועוד – למה אתה חושב שכל אחד שנכנס לכאן קרא את כל הפוסטים שלך בעבר או זוכר אותם. אתה חייב בגילוי נאות בכל פעם שיש קשר זר לדיווח. יותר מידי פעמים אתה מוותר לעצמך בשאלות יסוד מוסריות. חבל כי אתה באמת אדם אינטליגנטי ובעל אבחנות מעניינות בכל מה שקשור לקולנוע. נסה להקפיד על יושרה כי אנחנו הציניקנים תמיד נהיה פה ונחכה לך בפינה.
===============
רוה לאבי: על איזו חצר אתה מדבר? ואני מבטיח לך את מה שאני מבטיח לכל קוראיי בבלוג הזה מזה שש שנים: שלעולם לא אהיה אובייקטיבי. מבקר קולנוע על פי הגדרתו לא יכול להיות אובייקטיבי. אני מייצג כאן סקירה אך ורק סובייקטיבית שמגיעה מתוך הטעם הפרטי שלי והאג'נדה הקולנועית, התרבותית (וכן, גם הפוליטית) האישית שלי. האג'נדה הזאת אמורה להיות מאוד שקופה לכל מי שקורא כאן שלושה פוסטים ברצף. ולגבי גילוי נאות: הוא מופיע בפוסט ובלינק המצורף לו. כן, כבלוגר, אני יוצא מנקודת הנחה שכשאני מצרף לינק, אתה נכנס אליו, כי הוא חלק בלתי נפרד מהפוסט. וכשם שאתה מבקש ממני להיות מבקר קולנוע רציני, אני הייתי מבקש ממך להיות קורא רציני.
בוא נסכם. אתה בלוגר ולא מבקר. אתה לא אוביקטיבי. חייבים לקחת מראש שאתה כותב באהדה על פרויקטים שהינך קשור אליהם בדרך זו או אחרת. אוקי. מקובל עלי. אבל אל תצפה ממני לקבל ברצינות את ביקורות הסרטים שלך. לפחות לא לגגמרי. חג שמח.
===============
רוה לאבי: אין לי ממש מושג מה ההבדל בין בלוגר ומבקר למעט פורמט הפרסום. ואתה צודק: אני לא אובייקטיבי. אני לא מדבר על קרובי משפחה וחברים, עליהם לא אכתוב ביקורת (אבל אדווח בשמחה כשיהיה מה לדווח ברמה שיש לה עניין לציבור, בייחוד אם אני הראשון שמפרסם את זה), אלא על כך שכל סרט שמגיע אליי מגיע עם מטען: האם זה במאי שאני אוהב או שונא? האם זה סרט מז'אנר שאני נוטה לחבב (נגיד, מדע בדיוני) או ז'אנר שקשה לי איתו (נגיד, דרמה ריאליסטית מחוספסת)? האם זה סרט שאני מחכה לו בקוצר רוח או סרט שנפל עליי בהפתעה גמורה? ואפילו, האם הסרט קרוב לתפיסת עולמי או מנוגד לה? הדבר היחיד שאני יכול להגיד על שיטתי מאז ומתמיד היא שאני מניח את כל נקודות המוצא האלה מול הקורא ומשם מתייחס לסרט (מהבחינה הזאת, אפשר להגיד שגם הביקורות שלי ב"זמן תל אביב" וב"העיר", היו "בלוגריות", לפני שכתבתי בפועל באינטרנט). כי אין מבקר שמגיע לסרט חף מדעות קדומות או ציפיות. ואכן, חג שמח.
לדעתי לא מיצינו את הדיון והפורום שלו צריך אולי להיות יותר רחב. יחד עם זאת אני מכבד את דעתך כי אתה נשמע כנה. אם כך אני יכול רק בבוא היום לחלוק עליך עיניינית בנושא פרויקט זה או אחר. אם יש גילוי נאות הרי השאלה המוסרית מתבטלת. בתגוביתיך כאן בהחלט שמתה את השאלה המוסרית בצד ויפה שכך. עוד ניפגש אני מניח כאן או שם.
ל: אחד העם. אני יותר ממזדהה עם מה שכתבת, בתור שחקנית נוצלתי לא פעם לעבוד בחינם, בהסכמה ובתחושת יצירה משותפת. בתום הסרט שכח אותי היוצר שהוא נסע בעולם וקצר שבחים וכסף על חשבוני.. זה נמאס כבר ה"עצמאי" הזה
היי, אני מסכים בעיקרון עם "אחד העם". במאים עצמאים הם לעתים קרובות משנוררים לא רק מקרנות אלא גם מבעלי מקצוע.