ששה קטעי וידיאו, לא מתוך "ההתחלפות", אבל כן
שמתם לב שהקולנוע הישראלי גילה את השיווק הוויראלי? פתאום (נדמה לי שזה התחיל עם הטיזרים הקצרצרים של "הערת שוליים") מגיעים קטעים, טיזרים, טריילרים לסרטים ישראליים לאתרים, לפייסבוק לבלוגים. בינתיים זה לא עושה כלום למכירות הכרטיסים, אבל זה אולי כן מגביר מודעות בקרב קהל שלא רגיל למצוא קולנוע ישראלי באינטרנט שלו. בימים אלה אנחנו נמצאים בעיצומם של שני קמפיינים אינטרנטיים לשני סרטים ישראליים: "אורחים לרגע" ו"ההתחלפות".
על "ההתחלפות" של ערן קולירין כתבתי בהתפעלות (ובלבול) אחרי שראיתי אותו בפסטיבל חיפה. הסרט משווק תחת הכותרת "מהבמאי של 'ביקור התזמורת'" אבל אין לכם שני סרטים שונים יותר זה מזה. "ההתחלפות" הוא כתב חידה קולנועי מאתגר של יוצר שבשיא הצלחתו עוצר הכל לבחון את כל הפיקסלים הכי קטנים והכי לכאורה-מובנים-מאליהם בחייו.
וכדי ליידד את הסרט הלא פשוט הזה עם קהל רחב, יצאו לפני כמה חודשים הבמאי, ערן קולירין, עם יונתן גורפינקל כצלם (את הסרט צילם שי גולדמן) ועם שני כוכבי הסרט, דב נבון ורותם קינן, לנתניה לצלם שם שבעה קטעים קצרים ברוח הסרט, אבל שהם לא מתוך הסרט עצמו. הם מוצגים בשבועות האחרונים בסינמה סיטי, ושלושה מהם עלו כבר בוויינט (בחירה משונה שהרי די ברור לי שקוראי וויינט שיגיעו ל"ההתחלפות" יחתכו את המסך מרוב תסכול), ועכשיו אני מציג לכם את כל הששה ברצף. כל אחד כדקה (ולהבדיל מוויינט, בלי פרסומות לפני ואחרי), ללא דיאלוגים. רגע, אבל אמרתי שיש שבעה. אז איפה השישי? על כך בסוף.
ועוד דבר: כשאני שם בפוסט אחד כמה קטעי וידיאו את הראשון רואים הכי הרבה ואת האחרון כמעט אף אחד לא רואה. הסבלנות נגמרת. כדי לאמץ את גישת הסרט לעשות את הדברים הכי שגרתיים באופן אחר אני מציע לכם לצפות בקטעים בסדר הפוך: מהאחרון לראשון. או אולי בסדר רנדומלי. תתחילו מהרביעי. מכיוון שאלה לא ממש טיזרים, כי הם לא לקוחים מתוך הסרט עצמו אלא רק הופקו ברוחו, אני קורא להן "וינייטות".
קטע ראשון:
קטע שני:
קטע שלישי:
קטע רביעי:
קטע חמישי:
קטע שביעי:
אז איפה הקטע השישי? כרגע נגנז. קולירין נמצא עכשיו בפילדלפיה, שם הוא מלמד עד סוף מאי, ואנשי יונייטד קינג, המפיצים את הסרט, החליטו לוותר על הקטע השישי. קולירין מבין למה: "זה הקטע האחרון שצילמנו, תוך שתי דקות בסוף יום הצילום, אז הוא לא יצא מוקפד כמו כל השאר". אני עדיין מקווה שנוכל לראות אותו פה עד מועד עליית "ההתחלפות" ב-3.5.
ובכלל, נראה שדווקא יום הצילום הזה לטיזרים/וינייטות היה חווייה שמחה שעשתה לקולירין תיקון. "זה היה אחד מימי הצילום הכי שמחים שאני זוכר," הוא כותב לי מפילדלפיה, "פשוט נסענו לנתניה והמצאנו שטויות ביחד במקומות שעניינו אותנו. בא לי לעשות סרט שלם ככה עכשיו." היי, ריצ'רד לסטר עשה מזה קריירה.
משובח.
נפטר קלוד מילר. מוזר שכותבים על זה בYnet, הוא לא היה במאי מפורסם מאוד מחוץ לצרפת. מהסרטים המוכרים שלו אני מצליח לחשוב רק על "חקירה לילית" ו"הסוד". יש עוד סרטים טובים שלו שכחתי?
ודרך אגב הוא לא זכה ב"דקל הזהב" כפי שטוענים בYnet
ללביא: "עבריינית צעירה" – עיבוד יפה שלו לתסריט של טריפו. וגם היה סרט מוקדם עוד יותר על מורה שצריך להתמודד עם הומוסקסואליות (אם אני לא מבלבל)…
הקטעים האלה כל כך מקסימים, שמצד אחד הם גורמים לי לצפות בהתרגשות לסרט, ומצד שני לא אכפת לי גם אם הסרט לא יהיה מוצלח כמוהם, כי כחובבת וינייטות/פרגמנטים/מיניאטורות מושבעת אני ממש חושבת שהם מצדיקים את עצמם גם בצפייה מבודדת (לא במחיר פרסומות של וויינט, כמובן), בלי שאני יודעת דבר על שתי הדמויות האלה. חלק מהקטעים הזכירו לי סרטון של מירנדה ג'וליי שגיליתי רק השבוע, שנדמה לי שגם מי שקשה לו עם המוזרויות שלה לאורך סרט שלם עשוי להיות מוקסם ממנו: http://www.youtube.com/watch?v=7RBir3jmQSc
ואני שמחה שקולירין נהנה מיום הצילומים הזה, אבל לתאר כהשתטות את אוסף הרגעים המוקפדים האלה (תכונה שהוא עצמו מייחס להם כשהוא מסביר למה השישי נגנז) זה קצת כמו לקרוא לטקסטים של עוזי וייל (לדורותיהם) "שטויות". אם זה מה שיוצא לאנשים האלה כשהם רק מתכוונים להשתטות, אולי כדאי שמישהו ישלם להם על לעשות שטויות במשרה מלאה.