04 אפריל 2012 | 23:26 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

אליסיה ווסטון מסאנדאנס תהיה מנהלת סינמטק ופסטיבל ירושלים

זו בעיניי אחת הבשורות הכי מדהימות שידע הקולנוע הישראלי של השנים האחרונות. בקנה המידה של עולם הפסטיבלים, זה כמעט שווה ערך לכך שסטנלי פישר מונה לתפקיד נגיד בנק ישראל.

 

נתחיל מהתחלה: אליסיה ווסטון, אחת הבכירות במכון סאנדאנס, ומי שאחראית שם לזרוע הבינלאומית של מעבדות התסריטאים והבמאים, תהיה מנהלת סינמטק ופסטיבל ירושלים. היא תיכנס לתפקיד ב-15 ביוני, עד אז היא תעבור לגור בישראל ותתחיל חפיפה. למעשה, מאז עזיבתו של אילן דה-פריס לא היה מנהל ראשי למרכז הקולנוע של ירושלים (הגוף הכולל את הסינמטק, ארכיון הסרטים והפסטיבל השנתי), וסמכויות הניהול היו בידיו של יגאל מולד-חיו, המנהל האדמיניסטרטיבי. עריכת התוכניה והרפרטואר של הסינמטק והפסטיבל נשארת בידיו של אבינעם חרפק.

 

 

ווסטון, שתסיים קדנציה בת תשע שנים בפסטיבל ובמכון סאנדאנס, אמרה בתגובה למינוי: “אני נלהבת להיות חלק מהצוות הנפלא הזה, ובייחוד מהעבודה לצד ליה ון ליר, ואני מחכה להזדמנות להרחיב את החזון שהיא הנחילה בתקופה כמנהל ראשית”.

 

בתור מנהלת התחום הבינלאומי של מעבדות הפיתוח של סאנדאנס, ווסטון היתה גורם מרכזי בהבאתם של סרטים כמו “אדמה משוגעת” של דרור שאול ו”גן עדן עכשיו” של האני אבו-אסעד לפיתוח שם. “אדמה משוגעת” זכה לבסוף בתחרות הבינלאומית בפסטיבל סאנדאנס, ו”גן עדן עכשיו” זכה בגלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר. בהמשך היא הביאה לשם בשלב הפיתוח גם את “הדקדוק הפנימי”, “עמק תפארת”, “הנותנת”, “ציון ואחיו”, ובאחרונה את הסרט שאני כבר שנה מהמר שיזכה בפרס הקולנוע הישראלי בפסטיבל ירושלים השנה: “למלא את החלל” של רמה בורשטיין. היא גם עזרה בפיתוח של סרטים בינלאומיים נוספים כמו “ילנה” של אנדריי זווייגינצב, “דרך אדומה” של אנדריאה ארנולד ו”טקסידרמיה” של גיורגי פולפי (או ג’רג’ פלפי). היא גם עזרה בפיתוח סרט הבכורה של מירנדה ג’וליי, “אני, אתה וכל השאר” וגם בסרטו של בן צייטלין, “מפלצות הערבה הדרומית”, שהיה אחד הסרטים הבולטים והמדוברים בפסטיבל סאנדאנס האחרון (כמה מתערבים שתראו אותו בפסטיבל ירושלים הקרוב?).

 

לווסטון יש כבר קשרים ענפים בישראל. היא ילידת אנגליה, אבל כבר חיה פעמיים בעבר בירושלים: פעם ראשונה כנערה במשך שש שנים, בין הגילאים תשע עד 15, ובפעם השנייה למשך שנה נוספת   כשהתחילה את לימודי התואר השני שלה באוניברסיטה העברית. כילדה היא למדה בגימנסיה רחביה. היא בקשרי עבודה ותיקים עם כתרי שחורי, מנהל קרן הקולנוע, והאיש ששידך בינה ובין היוצרים שהגיעו בסופו של דבר למעבדות הפיתוח של סאנדאנס. היא עבדה בשיתוף שתי קרנות הקולנוע העלילתיות בארץ ועם פיליפה קוברסקי בהרמת סדנת התסריטאות סאנדאנס-תל אביב, והיא בקשרים עם רנן שור, מסם שפיגל, לו היא מייעצת לגבי סדנת התסריטים שהוא הקים בירושלים, שפועלת במתכונת דומה מאוד לזו של סדנת התסריטאים של סאנדאנס. במילים אחרות, בכירי הקולנוע הישראלי כבר מכירים אותה היטב, כמו גם לא מעט מיוצרי הקולנוע בארץ.

 

כשאני שואל את אבינעם חרפק האם בעקבות המינוי של ווסטון לתפקיד הבוסית שלו נראה בפסטיבל ירושלים הקרוב (שייפתח ב-5 ביולי) מינון מוגבר של סרטים מסאנדאנס הוא עונה שאכן, צפויים הרבה סרטי סאנדאנס בפסטיבל השנה, אבל זה דווקא בצירוף מקרים וללא קשר להגעתה של ווסטון, שבשלב המו”מ איתה הפרידה לחלוטין בין עבודתה בסאנדאנס ובין קשריה עם הפסטיבל.

 

ועוד קצת ביוגרפיה: לפני שהגיעה לסאנדאנס היא עבדה בחברת ההפקה של קווין ספייסי, לפני כן במכון הקולנוע האמריקאי ולפני כן עבדה בחברת אימג’ן של רון הווארד ובריאן גרייזר, בסרטים “נפלאות התבונה” ו”הגרינץ'”, שם החלה את הקריירה שלה בתחום הקולנוע.

 

ונעבור לשלב הפרשנויות.

 

למה אני חושב שזה מינוי כה מדהים? קודם כל, כי אם תעשיית הקולנוע של ישראל בשנים האחרונות הצטיינה ביצוא ובהצלחה בעולם, היא עכשיו הגיעה לשלב שבו היא כה נחשקת שהיא הופכת כבר לאבן שואבת. ושנית, כי מכון סאנדאנס הוא מוסד מעולה למוסד כמו סינמטק ירושלים להיות בקשר איתו. למרות שלכאורה ווסטון עוברת מסאנדאנס לירושלים, בפועל אני מדמיין בקלות איך היא יוצרת שיתופי פעולה בין שני המוסדות האלה, שיש להם פוטנציאל לשדרג את הקולנוע הישראלי גם מצד צופים (הבאת רפרטואר הפסטיבל לישראל) וגם מצד היוצרים (הידוק הקשר בין הקולנוע הישראלי לפסטיבל סאנדאנס). זה גם משתלב היטב באסטרטגיה של פסטיבל סאנדאנס של השנים האחרונות, להקים חממות מקומיות ברחבי העולם, חממות שווסטון היתה מרכזית ביישומן. והכותרת הזאת מגיעה ימים ספורים לפני השקת מיזם “סאנדאנס לונדון”, פסטיבל-אח לפסטיבל סאנדאנס שיתקיים בלונדון. האם מופרך להניח שאנו צפויים לראות את השקת “סאנדאנס ירושלים” בעתיד הקרוב? אותי, אישית, הרעיון הזה מלהיב.

 

אבל מול האופטימיות הזאת, יש מקום גם לשמור על איפוק מודאג. סינמטק ירושלים הוא ככל הנראה מקום מאוד קשה לעבוד בו. מאז שליה ון ליר עזבה את התפקיד המנהלת הראשית, הפסטיבל לא ממש מצא את עצמו או התאושש. כל הקומפלקס הזה, המכונה באנגלית Jerusalem Film Center, מצוי במצב של סכסוך מתמיד בשנים האחרונות, באופן שכמעט שיתק את תפקודו. יש שם ריבים ברמת הדירקטוריון בין נציגי קרן ירושלים וקרן אוסטרובסקי, שני הגופים שלמעשה היו אחראים על מימון עיקר פעילות המקום. ניציגי שתי הקרנות התקשו להחליט ביניהם לגבי חזון, וזה הוביל לשיתוק. בשלהי ימיה של ון-ליר כמנהלת, היו שם כאלה שהיו נאמנים לה, מול אלה שכבר שנים ניסו להחליפה. היה בעבר ניסיון, עליו דיווחנו בהרחבה כאן בבלוג בשעתו, להביא את כתרי שחורי מקרן הקולנוע לעמוד בראש הפסטיבל. שחורי אף הסכים באופן עקרוני לג’וב, אבל לבסוף פרש מהמו”מ כשהוא נמשך לנצח וכשהוא הבין עד כמה המצב הפנימי שם עכור ושלאף מנהל לא יהיה שם גיבוי אמיתי מצד ההנהלה המסוכסכת.

 

לבסוף הובא לשם אילן דה-פריס כמנהל, אך הוא פרש מתפקידו כעבור שנה, במהלכה פרץ בסינמטק סכסוך עבודה שגם הוביל לשביתה (סכסוך עבודה שאיש לא היה מעז לקיים בימיה של ון-ליר כמנהלת). ניסיתי לכסות את כל הסיפור הזה כבר לפני שלוש שנים כאן.

 

בשלוש השנים האחרונות מי שמנהל את הסינמטק הוא המנהל האדמניסטרטיבי של המוסד, יגאל מולד-חיו. אם מישהו חשב שהמצב הזה יוכל להימשך ולהפוך לנתון קבוע, הרי שהגיע הפסטיבל של השנה שעברה עם שלל הברדקים והסקנדלים שהתלוו לו – אלה שפורסמו (עניין ההשפלה הפומבית של מישל ריאק, שנבעה כנראה מחוסר ההבנה במעמדו ובערכו לפסטיבל, כמו גם בחוסר הבנה של תפקיד השופטים בתחרות בפסטיבל) ואלה שלא פורסמו (שופטים שיצאו ממורמרים מיחס הפסטיבל אליהם ורמת הארגון). זה השלב שבו הובן כנראה שהם חייבים תגבורת בינלאומית.

 

עכשיו נשאלת השאלה איך תתמודד ווסטון עם קן הצרעות הזה.

 

האייטם הזה למעשה נמצא בכתובים כמעט חצי שנה, שזה בערך הזמן שנמשך המו״מ בין אנשי דירקטוריון הסינמטק ובין ווסטון. לפני כחצי שנה, ב-27 באוקטובר של שנה שעברה, נודע לי (ולא רק לי, מן הסתם) שהיתה פניה אל ווסטון עם ההצעה לעמוד בראש הסינמטק והפסטיבל. שלחתי מייל ווסטון לקבלת תגובה, והיא במקום זאת הרימה טלפון מיד לספר לי בטון מודאג שהמו”מ במצב מאוד ראשוני, היא מאוד מתלבטת לגביו וממילא כל פרסום כזה יעשה נזק גם למו”מ וגם לעבודתה בסאנדאנס. העובדה שעצם קיום המו”מ הודלפה לי, היא אמרה, היא ניסיון של גורמי אופוזיציה לטרפד אותו ולהשאיר את המצב על כנו. זו דילמה לא פשוטה לעיתונאי, אבל לבסוף החלטתי לדחות את הפרסום, עד שייסגר משהו סופי ולא רק ספקולטיבי. כמה חודשים אחר כך, בתחילת ינואר, הגיעו השמועות לנירית אנדרמן ב”הארץ”, שפרסמה את האייטם בעיתונה. ווסטון לא ידעה על הפרסום ולא הגיבה לו, וכשפניתי אליה לתגובה שניה, טענה שבשלב הזה המו”מ תקוע ונראה שזה לבסוף לא ייצא אל הפועל. והנה, כעת, מגיעה הבשורה הרשמית שזה אכן קורה. אז אם ווסטון הצליחה לצלוח מו”מ של חצי שנה ולחתום לבסוף, אולי אומר משהו על כישוריה ועל עמידותה מול לחצים.

 

והעובדה שבתגובתה למינוי היא ממהרת להזכיר את העובדה שהסינמטק הנוכחי קיים בדרך חברון בזכות חזונו של גיאורג אוסטרובסקי, היא מבחינתי איתות מובהק לכיוונה של ויוויאן אוסטרובסקי, שהקרן המשפחתית שהיא עומדת בראשה היתה במשך שנים אחת התומכות המרכזיות של הסינמטק, אבל בשנים האחרונות, בעקבות ההשתלטות הגוברת של אנשי קרן ירושלים על ניהול המקום, היא הלכה וצימצמה את תמיכתה בו, צמצום שפגע קשות בתקציב הסינמטק והפסטיבל. לווסטון, אם כן, יש את הפוטנציאל להיות גורם מלכד. מצד אחד, היא אשת סוד של רנן שור וכתרי שחורי, האנשים המקורבים לרות חשין (העומדת בראש קרן ירושלים), שללא ספק המליצו עליה בחום לתפקיד. ומצד שני, היא אאוטסיידרית בישראל, והיא באה עם אג’נדה אמנותית וחברתית-פוליטית, ממש כמו ויוויאן אוסטרובסקי. עכשיו רק צריך לראות מי יהיה יותר חזק: ווסטון או הדירקטוריון שלה. כרגע, זה נראה לי כמו מינוי אידיאלי, מוסכם על הכל, מאוד ידידותי לתעשיית הקולנוע המקומי, וכזה ששם את ישראל על המפה הבינלאומית. בקיצור, נשמע מבטיח.

 

ואם זה לא ילך, אז סנדרה הברון (חברון) עזבה את ניהול פסטיבל לונדון והיא פנויה. השם שלה כבר מתאים לכתובת הסינמטק.

 

 

עדכון: האייטם תוקן בשני מקומות. ההבהרה שווסטון היא בכירה במכון סאנדאנס, ולא בפסטיבל סאנדאנס (“למרות שאני מדברים אחד עם השני ועובדים בשיתוף פעולה, כל גוף הוא עצמאי”). וכן פירוט עברה בישראל כנערה.

נושאים: בשוטף

4 תגובות ל - “אליסיה ווסטון מסאנדאנס תהיה מנהלת סינמטק ופסטיבל ירושלים”

  1. יעל 5 אפריל 2012 ב - 11:46 קישור ישיר

    מסכימה איתך, מינוי אידיאלי! היא תעשה פלאים בסנימטק ובפסטיבל , מזל טוב לאליסייה ולאוהבי הקולנוע

  2. ענבל 6 אפריל 2012 ב - 3:47 קישור ישיר

    כמה תיקונים לשמות:
    האני-אבו עסאד –> האני אבו-אסעד
    (גם שמת את המקף במקום הלא נכון, וגם התחלפו לך הא’ והע’ בשם המשפחה)
    גיורגי פולפי –> ג’רג’ פלפי
    (כבר הסברתי לך פעם למה)
    “את, אני וכל השאר” –> “אני, אתה וכל השאר”

    אתה חושב שהיא תצטרך מורה לעברית כדי לרענן את העברית מהתיכון? אני בדיוק מחפשת תלמידים חדשים.

    ========================

    רוה לענבל: היא קוראת את הבלוג. אם היא תרצה את המייל שלך בעקבות תגובה זו, אשמח להעביר לה. תודה על התיקונים.

  3. אילן 7 אפריל 2012 ב - 9:14 קישור ישיר

    ובסינמטק תל אביב חוסר התוחלת ממשיך להתבוסס בין כיסאות הבניין החדש…..

    כך או כך, חדשות נהדרות!


השאירו תגובה