סינמסקופ 449: מיוזיקלס – "מרשעת" ו"תחת כישוף"
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
הירשמו לעדכוני המייל של ״סינמסקופ״
תגובות אחרונות
סינמסקופ בפייסבוק
פוסטים אחרונים
סינמסקופ בטוויטר
תגים
3D
אבי נשר
אווטאר
אוסקר 2009
אוסקר 2010
אוסקר 2011
אוסקר 2012
אוסקר 2013
אוסקר 2014
אוסקר 2015
אנימציה
ארבעה כוכבים
ביקורת
גיבורי על
דוקאביב
האחים כהן
האקדמיה הישראלית לקולנוע
הספד
הערת שוליים
וודי אלן
טבלת המבקרים
טריילרים
יוסף סידר
כריסטופר נולן
לייב בלוג
מדע בדיוני
מוזיקה
מלחמת הכוכבים
מפיצים
נטפליקס
סאנדאנס
סטיבן ספילברג
סיכום חודש
סרטים קצרים
סרטי קיץ
פודקאסט סינמסקופ הקצה
פיקסאר
פסטיבלים
פסקולים
קולנוע ישראלי
קולנוע ישראלי עצמאי
קולנוע תיעודי
קטנוניזם
שוברי קופות
תסריטאות
אני לא מסכים. כלומר אני מסכים שהמסר קצת פשטני וקצת חסר שפיץ, אבל אני חושב שחוץ מיזה הסרט הזה טוב מאוד, בעיקר הליהוק.
לצפות מארון סורקין לשפיץ סאטירי זה די מופרך. הוא לא מסוגל לכתוב סיפור שלא עומד במרכזו אדם טוב לב שמנסה להצליח כנגד כל הסיכויים וללמוד משהו על עצמו. את צ'רלי וילסון עוד לא ראיתי, אבל יש לי תחושה שבסוף הסרט הוא למד להיות אדם טוב יותר. אני מתכווץ במבוכה בסוף של "בחורים טובים" כשהחייל הקצת יותר חכם מסביר לחייל האדיוט את הלקח שהם למדו (על חשבון חייל שהם רצחו).
ג'וליה רוברטס זה ליהוק גרוע בכל סרט. הדמות היחידה שלא הצליחה לעורר אף רגש ב"קרוב יותר", הסרט הקודם של ניקולס שכולו התפרקויות רגשיות.
סרט מעולה