14 פברואר 2008 | 13:33 ~ 36 תגובות | תגובות פייסבוק

אהבה ומוות

הנה קטע קולנועי – נדוש, צפוי אבל בלתי נמנע ושאי אפשר לעמוד בפניו – לכבוד ולנטיינ’ז דיי. בונבוניירה.

============

היום כבר לא מתים מאהבה? לא בטוח שאיאן קרטיס מסכים עם מילות השיר.
הנה הביקורת שלי על “קונטרול”, הסרט של אנטון קורבין על איאן קרטיס, שמצליח להיות גרסה קולנועית לאלבום של ג’וי דיוויז’ן: מרגש, מדכא, מסוגנן וגדוש קתרזיסים אמנותיים, שבה בעת מצליחים למצוץ כל חשק לחיות, אבל גם ממלאים את החיים השראה ורצון להתמיד בהם. אני חושב שזה אחד החיבורים היפים שראיתי בין קולנוע ומוזיקה.
(וזה אמור להיות מקלספילד – העיירה בה גדל קרטיס – שם בטקסט, ולא הג’יבריש שמשום מה יצא במקום).

36 תגובות ל - “אהבה ומוות”

  1. רני 14 פברואר 2008 ב - 14:16 קישור ישיר

    מנפלאות ההפצה בארצנו (אפרופו “קונטרול”, אבל לא רק): הסרט (שעתה אני מתחרט שלא הלכתי לראותו באוזן) יוצג באולם 2 בקולנוע “דיזנגוף”. המסך שם קטן, ואם להוסיף חטא על פשע הוא מוצג רק בשעות הערב (והרי ב”דיזנגוף” נוהגים להקרין סרטים כבר משעות לפני הצהריים). לפחות מערכת הקול באולם הזה היא סבירה, אבל מה יהיה בעוד שבוע שבועיים כשהסרט יעבור לאולם 3 עם המסך הזעיר ומערכת קול מסוג מונו? (האולם היחיד בארץ שאין בו סראונד, אני חושב). ולא, הסרט אינו מוצג בשום בית קולנוע אחר בגוש דן או בארץ. לא בפלאנט ולא בסינמה סיטי (שדווקא מציגים סרטים קטנים ואישיים יותר, כך שקשה לי להבין מדוע דווקא “קונטרול” לא עולה בהם, או בשום מקום אחר). אז מה עושים? קרוב לוודאי שארץ לראות אותו עוד השבוע כדי לשמוע אותו באיכות קול סבירה, אבל זו ממש לא הדרך להפיץ סרט מסוג זה.

    ואני יודע שאני מטיף למשוכנעים, אבל “זה ייגמר בדם” שעולה גם הוא השבוע (גם בפלאנט, תודה לאל) זוכה לטיפול הפצתי מחפיר למדי. בת”א הוא שובץ ל”רב-חן האופרה”, אולי האולם הכי פחות מתאים לסרט מסוג זה, אבל הטיפול המחפיר באמת נוגע לעובדה שככל הנראה לא היו הקרנות מוקדמות כמו שסרט כזה אמור לקבל. כישצא פה “ארץ קשוחה” הוא קיבל כתבות וחשיפה נאה ביותר כבר לקראת סוף השבוע הראשון שלו. ו”זה ייגמר בדם”? נאדה. למעט הראיון המתורגם עם דניאל דיי לואיס בטיים אאוט וסקירה של פול תומס אנדרסון, לא היתה אף ביקורת על הסרט עצמו. מן הסתם בעקבות הכלל שקבעו יחצני הסרט שלא לכתוב על סרטים שלהם בסוף השבוע הראשון להקרנתם. אבל דווקא סרט כזה זקוק לכתבות הללו. הרי רוב הסיכויים שהוא היה מקבל ביקורות אוהדות עד נפלאות, אז מדוע לעכב את אלו בשבוע? האומנם דינו של “זה ייגמר בדם” כדינו של “על גופתה המתה” (שנפלא מבינתי מדוע דווקא הוא זכה להקרנה ב”רב-חן 1″ בדיזנגוף)?

    רוב עיתוני סוף השבוע מקדישים את כתבות הסרט המרכזיות שלהם דווקא ל”סוויני טוד”, שאין לי ספק שהוא סרט ראוי ביותר לחשיפה כזו, אבל האם “זה לא ייגמר בדם” לא היה זוכה ליותר על שלל מועמדויות האוסקר שלו ומשחקו המופלא (כך אומרים) של דיי לואיס?

    נראה לי ש”פורום פילם” פוגעים בסרט שלהם עצמם, וגם בקהל צופים פוטנציאלי שאינו נמנה על קוראי סינמסקופ, עין הדג, ושאר בלוגים קולנועיים כאלה ואחרים.

    ואגב שיבוץ אולמות: אם “מעבר ליקום” צבר קהל צופים נאמן לאורך שבועות ארוכים ב”גת”, האם “זה ייגמר בדם” לא זכאי לאותו טיפול? הרי סיכוייו למלא את האולם הגדול של “גת” מהרגע הראשון גדולים מאלה שהיו ל”מעבר ליקום”.

    אבל כאמור, אני מדבר אל המשוכנעים.

    ובנוגע לקטע הוידאו מתוך “סינמה פרדיסו”: Get’s me everytime

  2. סטיבי (לא בבית) 14 פברואר 2008 ב - 14:56 קישור ישיר

    שני דברים: העותק של ‘קונטרול’ שמוקרן באולם 2 (וגם הוקרן בסינמטק) די נוראי גם ככה. השחור-לבן בו לא שחור-לבן, אלא מעין אפור-חום, ורק בסוף יש פתאום קפיצה (קשה לפספס אותה) בתמונה וזה נהיה כמו שזה היה אמור להיות.
    וחוץ מזה: love will tear us apart, וזה מועבר בצורה יפה מאוד בסרט, זה גם “האהבה תקרע אותנו” ולא רק “בינינו”.

  3. דרורית 14 פברואר 2008 ב - 15:06 קישור ישיר

    המוזיקה פה מספיקה כדי שאפרוץ בבכי (מספר שתיים אצלי ברשימת מוזיקות הבכי היא המוזיקה של רפי קדישזון מ”בלוז לחופש הגדול” אבל זה לא מתאים לולנטייז אלא יותר ליום הזכרון).

  4. דני 14 פברואר 2008 ב - 16:41 קישור ישיר

    “קונטרול” נפתח בסצינה שבו איאן נמצא בחדר שלו ומתבונן בעצמו במראה, (מתאפר?), ומקשיב ושר עם דיוויד בואי. גם “קרייזי” שהוצג כאן לפני איזה שנה מכיל סצינה כזו – הגיבור (שניהם פחות או או יותר באותו גיל), מקשיב ושר עם דיוויד בואי ומסתכל על עצמו במראה.
    מה אתם אומרים? יש פה מקרה או יותר מזה? והאם יכול לצאת סרט אירופי על מוזיקה בלי להזכיר אותו? (מקביל למה שעושים לדילן בסרטים האמריקאיים)

  5. דרורית 14 פברואר 2008 ב - 22:38 קישור ישיר

    ג’יין פונדה אומרת את ה-c word בשידור.
    (חזרתי מ”כפרה” אז זה בדיוק מתאים).

  6. סטיבי 15 פברואר 2008 ב - 0:12 קישור ישיר

    בלינק, כמעט סוף משפט רצח אדריאן שלי (פסק הדין צפוי ואמור להיות 25 שנה).

    🙁

  7. אלון רוזנבלום 15 פברואר 2008 ב - 1:19 קישור ישיר

    ובנושא אחר לחלוטין.

    קון איצ’קאווה מת והעולם שותק?!?!?!?!? (תרתי משמע 🙁

    “הנבל הברומזי” הוא אחד הסרטים היפים והנוגים שאני מכיר ואני בטוח שאיסטווד ראה אותו לא אחת לפני שעשה את “איוו ג’ימה”.

    אני גם זוכר את “נסיכת הירח” כחוויה ויזואלית מקסימה וסרט שהותיר אותי שליו לתקופה ארוכה, אבל עברו לדעתי איזה 20 מאז ראיתי אותו לאחרונה.

    נראה לי שאהיה חייב בקרוב לפתוח בלוג משל עצמי 🙂

  8. נמרוד 15 פברואר 2008 ב - 2:37 קישור ישיר

    יאיר – יש סיבה שynet לא מקדמים את הביקורות שלך לעמוד הראשי? ושבסינמסקופ תחת “פנאי פלוס” באתר יש חור של חצי שנה בביקורות שלך? לא הגיע הזמן שפשוט ישלבו אותך במדור קולנוע של האתר וזהו במקום הכוך שנבנה שם לפנאי פלוס?

  9. indie 15 פברואר 2008 ב - 4:00 קישור ישיר

    לתייק תחת הכותרת “יום אהבה עצבני”:
    אני מניחה שבין המוני הצופים שהתייצבו היום בקולנוע לב לרגל חג האהבה כדי לקנות כרטיסים במבצע “1+1” (המוכר יותר בסיסמת השיווק השוביניסטית, ההומופובית והדוחה שנבחרה למודעותיו – “הבנות עלינו!”) היו לפחות חמישה-שישה זוגות שבחרו לחגוג הערב בסרט מסוים ולא סתם ללכת לכל מה שיציעו להם בחצי מחיר. אבל למי שהגיע קרוב לקופות ציפתה הפתעה מכוערת: למרות הפרסומים במודעות, שציינו במפורש שמדובר בכל הסרטים בקולנוע לב ובכל ההקרנות בתאריך 14.2, פתק קטן בקופות בישר כי הסרטים “כפרה”, “ארץ קשוחה” ו”סוויני טוד” לא נכללים במבצע. רק שעות אחרי שעזבתי את התור בזעם הצלחתי להבין מה משותף לשלושת הסרטים האלה (הם לא בבעלות לב), אבל זה לא ריכך לא את האכזבה מביטול התוכניות הפרטיות ולא את ההרגשה שמישהו רימה כאן אנשים בלי לעפעף.
    אני הייתי שם כדי לקנות כרטיסים ל”כפרה” להצגה שנייה, אחרי שבועות של התלבטות איפה ומתי לראות אותו. באופן כללי אני משתדלת להימנע מבילויים בימים עמוסי בליינים, ובאופן ספציפי אני מנסה לא להיקלע לקניונים בחגים (אמיתיים ומומצאים), ובכלל אין לי אהוב. בקיצור, לא הייתי בוחרת ללכת לסרט בסנטר בדיוק ביום הזה אלמלא המצוקה התקציבית שיצר חודש עמוס סרטים שחייבים לראות דווקא בקולנוע. במשך כמה ימים (מאז שראיתי את המודעה לראשונה) בחנתי את האפשרות שלפחות אחד מהם לא יעלה לי יותר מקפה ומאפה, אם אלך אליו עם מישהו, והחלטתי להתפשר על ערב בלוני הלב האדומים. אבל מתברר ש”לב סרטים ובתי קולנוע” (ככה קוראים לאנשים שחתומים על המודעות), שמלכתחילה התכוונו להזמין לסרט רק בנות שהולכות לסרטים עם בנים (וכאלה שבדרך כלל משלמים עליהן), צמצמו את זה לאלה שבאות לראות בקולנוע לב רק סרטים שאי אפשר לראות בשום קולנוע אחר. אה, ואם במקרה הן קבעו מראש ללכת דווקא להצגה שנייה (ואני מניחה שזה מה שעשו רוב הזוגות שחגגו היום את ולנטיינז דיי), שיבוץ ההקרנות המוזר להערב השאיר להן בחירה רק בין “הצטלבות” (לא ברשימת הצפייה שלי) ל”תשוקה, זהירות” (ראיתי כבר). נשמע קצת פחות נדיב מסימני הקריאה של המודעות הלבביות. זוג חברים שגילו את החוצפה מאוחר כמוני בחרו ללכת ל”הצטלבות” (במקום לסרט שתכננו לראות) ומאוד נהנו. אני מקווה שהם יזכרו את זה בתור ולנטיינז דיי מוצלח. אני אחזור להימנע מבילויים ביום הזה, ונראה לי שאת “כפרה” אנסה לראות בקולנוע אחר, אם כי לא נראה לי שזאת תהיה נקמה מאוד אפקטיבית. אולי כדאי לחשוב על משהו יותר יעיל. תביעה ייצוגית?
    אני לא מבינה שום דבר בחוקים שעוסקים באמת בפרסום, אבל אם אפשר לתבוע משווקי ביצים ששמים תמונות של תרנגולות חופשיות ומאושרות על אריזות של ביצים שהוטלו בלולים מתעללים, נראה לי שיש לי קייס לתבוע מפיצים שכותבים במודעה בעיתון “בכל הסרטים בקולנוע לב, לכל ההצגות באותו היום” ואז כותבים בקופות משהו אחר לגמרי, לא?

  10. סטיבי 15 פברואר 2008 ב - 9:13 קישור ישיר

    אלון, העולם בכלל לא שותק…
    רק אזכרתי את זה בתגובות לפוסט קודם (עם הפוסטר של אינדי), כי זה היה ממש טרי, אבל בינתיים יש הרבה הספדים ברשת (ריכוז חלקי בלינק).

  11. אלון רוזנבלום 15 פברואר 2008 ב - 12:16 קישור ישיר

    היי סטיבי…..התכוונתי בעיקר לעולם הקולנוע הישראלי…:-)

    אבל חן חן על הלינק 🙂

  12. אורון 15 פברואר 2008 ב - 12:41 קישור ישיר

    סוג של חדשות:
    בחור ישראלי בשם אורן פלי יצר סרט אימה ביתי בתקציב אפס, שנקנה על-ידי אולפני דרימוורקס! במסגרת הסכם קנייית הזכויות, הוסכם גם שרימייק הוליוודי מתוכנן לסרט, “Paranormal Activity” שמו, יבויים כנראה על-ידי פלי עצמו.
    אותי זה הדהים.
    (הידיעה המלאה של נירית אנדרמן, בניק-לינק)

  13. אורי 1 15 פברואר 2008 ב - 17:58 קישור ישיר

    אופטופיק: יש בynet מקבץ קטעים מהחדש של עמוס קולק, “חסר מנוחה”. האמת: נראה לא משהו בכלל. אבל נחכה כמובן לסרט המלא, שאין לו עדיין תאריך יציאה אבל יופץ כנראה ע”י “יונייטד קינג”.

  14. סטיבי 15 פברואר 2008 ב - 18:10 קישור ישיר

    בלינק: וואו (?).

  15. ענבל קידר 15 פברואר 2008 ב - 19:35 קישור ישיר

    לסטיבי: את לגמרי צודקת בעניין המשמעות השנייה של “love will tear us apart” (מעניין למה אף פעם לא חשבתי על זה ככה, לא לפני ולא אחרי הסרט), אלא שהאופן שבו יאיר תרגם את המשמעות הראשונה הוא שגוי, כי אי אפשר לומר בעברית “תקרע בינינו”, אלא רק “תפריד בינינו”, כך שבתרגום הקלוקל “האהבה תקרע בינינו” הוא כבר הכניס (בלי להתכוון) את שתי המשמעויות (“תקרע אותנו לגזרים” ו”תפריד בינינו”).

    וליאיר: מילא להשמיט את הפ’ מ”מקלספילד” (אף אחד ממילא לא מכיר את השם), אבל למה אתה מתעקש להשמיט לקורביין י’ אחת מהשם? (כבר תיקנתי אותך בעבר, אבל זה לא עזר לכל מי שמגיב אליך ומצטט אותך. הטעות הזו כבר משוכפלת ברשת)
    והרבה יותר חשוב: איך אפשר להשמיט את הר’ מ”קולרידג'”? פעמיים! או שמא וורדסוורת היה מיודד עם מרתה קולידג’?

  16. איתן 15 פברואר 2008 ב - 21:46 קישור ישיר

    אני רוצה לחזק את דברי רני (תגובה 1). אני לא דוגמא. אני מאוד מתעניין ואפילו קצת אובססיוי בענייני קולנוע. אבל אם הייתי איש רגיל, ולא הייתי קורא באינטרנט כבר קרוב לחצי שנה השתפכויות לא נגמרות על “זה ייגמר בדם”, לא בטוח שהייתי הולך לראות אותו. והנה הוא יוצא (סוף סוף) לאקרנים ו…נאדה. כלום. אף אחד לא כותב עליו. גם לא באינטרנט. איך המפיצים רוצים שאנשים יבואו לראות סרט אם אף אחד לא כותב עליו ?

    לגופו של עניין: זהו בהחלט סרט מצויין. נכון, הוא שונה באוירה מסרטיו הקודמים של פ.ט. אנדרסון. הוא רגוע יותר. אבל גם כאן ניכרת הנטייה של הבמאי הזה לסיפורים גדולים מהחיים. החל מהשוט הראשון, המוזיקה (המצוינת) מספרת לנו שאנו הולכים לראות סיפור ענק מימדים. סיפורו של דניאל פליינוויו, קודח נפט שמפלס דרכו לאט אל צמרת אילי הנפט בארה”ב של תחילת המאה ה-20. בדרך הוא מנהל מאבק מתמשך מול כומר צעיר ואידאליסט. השקרים, החטאים, המניפולציות, החיים והמוות מתקיימים בשני צידי המאבק, המגיע לשיאו בסצינה האחרונה והמהממת (שכבר נודעה כ”סצינת המילקשייק”).

    פול תומס אנדרסון מנצח על הסימפוניה הגדולה הזו ביד אמן, וכן, דניאל דיי לואיס מצויין, וגם פול דאנו נהדר.

    ספוילר

    בסצינה האחרונה צועק דניאל פליינוויו : “אני היא ההתגלות השלישית”. זה רק חלק מהסצינה האדירה הזו, אבל האסוציאציה שלי הלכה לסוף של “בארטון פינק”, שם ג’ון גודמן צועק :”I’ll show you the life of the mind”. והנה, הם מתחרים זה מול אלה באוסקר הנוכחי.
    אני לא צופה הפתעות באוסקר הקרב (ההימור שלי: הפרסים ייתחלקו בין “זה ייגמר בדם” – בימוי ושחקן ראשי, לבין “לא ארץ לזקנים” – סרט, שחקן משנה, תסריט ועוד כמה קטנים) אבל עדיין זה יהיה אוסקר מרגש. פשוט שני הסרטים האלו מצוינים.

  17. איתן 15 פברואר 2008 ב - 22:27 קישור ישיר

    ומשהו אחר לגמרי : אני מבין את ההתרגשות בקשר ל”אינדיאנה ג’ונס”. היא קשורה לסרטים הקודמים, ולמה שעשה לכם. אני לא משתתף בחגיגה. מצאתי היום משהו אחר שיותר מעניין אותי:

    הטריילר של החדש של שאמאלאן

    http://hollywood-elsewhere.com/archives/2008/02/happening_trail.php

    זה נראה לא רע בכלל. ויש כאן את מארק וולברג. תנו לו צ’אנס…

  18. סטיבי 15 פברואר 2008 ב - 22:48 קישור ישיר

    איתן, למה אתה מתכוון ב”אף אחד לא כותב עליו”?

  19. רני 15 פברואר 2008 ב - 23:08 קישור ישיר

    אני אומר לך למה אני מתכוון, ויש לי תחושה שזו גם כוונתו של איתן: אם תסקרי את עיתוני סוף השבוע תמצאי מעט מאד כתבות ביקורתיות על “זה ייגמר בדם”. למעשה, מעט מאד כתבות בכלל. ישנה כתבתו של עילם וולמן ב”העיר” שראה את הסרט בארה”ב ולכן הוא לא כפוף לכללים הביזאריים של יחצני הסרט בארץ, ופחות או יותר זהו. שאר אזכורי הסרט הם או אייטמים קטנים שמאזכרים את עלייתו של הסרט ומודעות פרסומיות. כאשר אני משווה לסוף השבוע בו עלה “ארץ קשוחה” שם היו השתפכויות כאלה ואחרות על הסרט כבר בימים שלפני אני מרגיש קצת פגוע עבור הסרט. הרי זה המתחרה הגדול של “ארץ קשוחה”, ולא רק באוסקר. הסרטים פונים לקהל דומה, יש להם כוח משיכה רב, אבל שניהם זקוקים לדחיפה יחצנית. לשם השוואה: “על גופתה המתה” לא זקוק לדחיפה הזו משום שהקהל שאליו הוא פונה (פלח השוק, אם תרצי) הוא אחר, כזה שפחות שם את ליבו לביקורות בעיתונות, יקטלו או לא.

    אז “ארץ קשוחה” קיבל את הדחיפה היחצנית שלה הוא ראוי (עד כמה שכואב לתת מחמאה לגג, מפיציו) ו”זה ייגמר בדם” לא. סביר להניח שבשבוע הבא כבר נקבל ביקורות כאלה, אבל בתפזורת, בימים שונים ובעיתונים שונים, לא בטוחמ שדווקא בעיתוני סוף השבוע שמן הסתם כבר יתרכזו בדברים שעולים באותו שבוע (היי, “רודף העפיפונים” בפתח) והוא יקבל יחצנות הרבה פחות ממוקדת. ודווקא סרט כמו “זה ייגמר בדם” ראוי לו שיקבל יחצנות ממוקדת בהרבה. הוא מועמד חזק מאד לאוסקר העיקרי השנה, יש בו שחקן מצוין, ודרמה אפית. (את כל זה אני כותב רק על סמך מה שקראתי. את הסרט עצמו אני אראה רק מחר או ביום ראשון) – כלומר, מבלי לראות את הסרט אני כבר יכול לראות את כל הבשר היחצני העצום שיש בו, ושאם מפיציו היו עושים בו שימוש נכון היו יכולים להביא עוד קהל לסרט הזה. האם זה לא האינטרס שלהם עצמם? וזה עוד לפני שבכל התחלנו לדבר על המחויבות התרבותית שלהם לחשוף את הסרט לקהלים רחבים ככל האפשר.

  20. סטיבי 15 פברואר 2008 ב - 23:27 קישור ישיר

    אני לא ממש יכולה לשפוט מי קיבל יותר חשיפה, כי אני לא כל כך עוקבת אחרי אמצעי התקשורת ש”הקהל הרחב” עסוק בהם. אני יותר רואה מה קורה באינטרנט, ושם דיברו על שני הסרטים, לא מדדתי בדיוק כמה לכל אחד 🙂
    אני אצטרך לסמוך על הרגשתם של אחרים. אולי זה כי האחים כהן מוכרים יותר לקהל הרחב מאשר פי.טי. אני באמת לא יודעת, כי עבורי העיסוק בשני הסרטים היה רב ונחשפתי אליו הרבה יותר באינטרנט מאשר במקומות אחרים. ‘ארץ’ גם יצא קודם אז עסקו בו יותר עד עכשיו (ויש גם את העניין עם הסוף שלו שפתח דיונים ספציפיים יותר).

    בקשר לכתבות – אני לא עוקבת אחרי העיתונים, אבל היו כתבות, יחצ”ניות יותר ופחות, בסוף השבוע שעבר. אני לא יודעת לגבי סוף השבוע הזה, אבל אם באמת הכל רוכז בשבוע שעבר וימשיך במפוזר בשבוע הבא, זה באמת מוזר (ו/או חבל). ולגבי ביקורות… טוב, אלה חוקי המשחק כרגע. ביקורות בעיתונים בוודאי יתפרסמו בשבוע הבא, כמו שאזכרת. הגבלת הפרסום נכונה, כידוע, גם לאתרי אינטרנט (למשל Yנט). ואם מדברים על בלוגים שמתפרסמות בהם ביקורות באופן קבוע, מדובר על האתר הזה של רוה ועל הבלוג של אהרון קשלס, ושניהם לא ראו את הסרט בהקרנות מוקדמות (לא יודעת לגבי הראשון, אבל אני די בטוחה שהשני כבר ראה את הסרט, ואם ירצה יעלה ביקורת בתלות בכתיבתה ובתאריך פרסומה במגזין).

    ואשמח לתיקונים לגבי כל מה שכתבתי, זה רק יהיה לטובת המצב המתואר 🙂

  21. רני 15 פברואר 2008 ב - 23:50 קישור ישיר

    שום תיקונים. זו בדיוק הטענה שלי (ואני מניח שגם של איתן): מי שחשוף לבלוגים בארץ ובחו”ל, ובמיוחד בלוגים קולנועיים, באמת שלא זקוק לכתבות עיתונאיות על הסרט. סביר להניח שירוץ לראות. אבל לצערי רוב קהל רוכשי הכרטיסים אינו כזה, ולכן החשיבות שבדחיפה יצנית, במיוחד של סרטים מסוג זה, ובמיוחד בתחילת הפצתם. זה שאורי קליין יפרסם ביקורת בעוד שבועיים זה טוב ונחמד, אבל מה אם הסרט כבר יאבד קהל צופים עד אז? קהל שדווקא היה הולך לראות אותו קודם, לו היה נחשף לביקורת כזו או אחרת? (אורי קליין הוא רק דוגמא, החליפי את שמו בכל שם של מבקר בכל עיתון שהוא). קוראי סינמסקופ ועין הדג לא זקוקים למידע הזה. אמא שלי וחברותיה דווקא כן.

  22. סטיבי 16 פברואר 2008 ב - 0:51 קישור ישיר

    ברור שסרט צריך יחצ”נות, אין על כך עוררין. חשבתי שהדיון הוא האם ‘זה ייגמר בדם’ קיבל פחות חשיפה מסרטם של האחים כהן…

  23. רני 16 פברואר 2008 ב - 3:12 קישור ישיר

    כן. הוא ללא ספק קיבל חשיפה פחותה מ”ארץ קשוחה”. זה מה שעמד בבסיס הטענה שלי. כש”ארץ קשוחה” יצא היה קשה להתחמק ממנו בעיתוני סוף השבוע של אותו סופשבוע. “זה ייגמר בדם” עלה פה אתמול כמעט עם קול דממה דקה. הסרט המרכזי שהתייחסו אליו בסוף השבוע האחרון בעיתונות הכתובה היה “סוויני טוד”. לטענתי, אם היחצנות של “זה יגמר בדם” היתה עובדת כמו שצריך הרי שזה הסרט שהיה זוכה לחשיפה המרכזית. לא רק מפני שהוא אמור להיות מעולה (כאמור, עדיין לא ראיתי) אלא מפני שיש בו גם המון חומר גלם יחצני: מומעד מאכזי לאוסקר, שחקן נפלא וכל שאר הגורמים שכבר העלתי בתגובות קודמות פה.

    מה שמצחיק הוא שבפלאנט, שחברת האם שלו היא זו שגם מפיצה את הסרט, הוא עולה באולמות הקטנים יותר. את “ארץ קשוחה” שמופץ על ידי חברה אחרת העלו בפלאנט באחד האולמות הגדולים. מה זה אומר? שפורום פילם לא מאמינים בסרט שהם עצמם מפיצים? המצב הזה הוא כבר חסר כל הגיון, מאיזה זוית שלא נסתכל עליו: זו של הקהל, זו של המבקרים וזו של המפיצים. כולם מפסידים. וחבל, כי מדובר באחד הסרטים הבולטים של השנה.

  24. איתן 16 פברואר 2008 ב - 8:05 קישור ישיר

    היי רני וסטיבי. אני כתבתי את מה שכתבתי והלכתי לישון. עכשיו קמתי (כוס הקפה עדיין ביד). מצחיק, רני, שהזכרת את אורי קליין. אני מנוי על “הארץ”. ביום חמישי היה השער של מוסף “גלריה” מוקדש לראיון עם קלוד מילר, שביקר כאן השבוע, לרגל בכורת סרטו “סוד”, שעולה כאן בשבוע הבא. השער של “גלריה שישי” מוקדש לקלוד שברול ולסרטו “חצויה לשניים” שגם הוא עולה השבוע (במאמר מוסגר: ראיתי את הסרט הזה לפני כחצי שנה בפסטיבל ונציה. לטעמי זה סרט טוב מאוד, אבל שברול כבר עשה טובים ממנו).

    אני מנוי כבר מספיק זמן על “הארץ” בשביל להבין את המכניזם של קליין : את הסרטים שקרובים לליבו הוא ירוץ לבקר עם צאתם לאקרנים. את כל השאר הוא יבקר בזמנו החופשי. על כמה מתערבים שהביקורת על “סוד”, החדש של קלוד מילר, תופיע ב”גלריה שישי” הקרוב, עם צאתו של הסרט לאקרנים בישראל ?

    הייתי חושב שפול תומס אנדרסון הוא במאי מספיק טוב וחשוב על מנת לעמוד בסטנדרטים של קליין. הוא לא.

    הלאה. כמנוי של “הארץ” אני מקבל גם את “עכבר העיר”. הם העדיפו לבקר את “סוויני טוד”.

    אינטרנט: אתר “סרט” (יאיר הוכנר) ? לא. “עין הדג” ? לא. והכי מפתיע : יאיר רוה ? לא.

    כנראה שהיו כמה שכן כתבו על “זה ייגמר בדם” השבוע. אני חיפשתי, אבל לא מצאתי אותם.

    (היי. בגלגל”צ יש עכשיו שיר של “מונטי פייטון”. איזה כיף לקום בבוקר עם שיר כזה)

  25. עדן 16 פברואר 2008 ב - 9:48 קישור ישיר

    אפשר לחשוב שיש לכמה אנשים פה איזה אינטרס כלכלי בהצלחה של “זה ייגמר בדם”. נכון מערך השיווק שלו בארץ לוקה מאד בחסר, וההחלטה לדרוש מהמבקרים לפרסם ביקורות רק אחרי הסופשבוע הראשון בהחלט קשורה לזה. אבל נראה לי שנעשתה פה סוג של החלטה מודעת להקריב סרטים כמו “זה ייגמר בדם” כדי להציל סרטים כמו “שודדי הקאריביים”. מבחינה אמנותית זו החלטה מגונה בהחלט אבל אם נטפלים רק לעניין השיווקי-כלכלי אז יכול להיות שיש בה הגיון מסוים.

  26. איתן 16 פברואר 2008 ב - 10:06 קישור ישיר

    “להציל סרטים כמו שודדי הקריביים” ? עדן, תסלח לי, אבל כתבת דבר שטות. טרילוגית הקריביים שברה קופות למרות שהביקורות חתכו את השני והשלישי. זה בדיוק מסוג הסרטים שלא צריכים ביקורות. אנשים ילכו לראות אותם כך או כך. מדובר על קהל יעד שונה לחלוטין.

    ביקורת קולנוע היא יותר מסתם ביקורת קולנוע. היא דיון באמנות. ובמקרים מסוימים היא דיון בחיים (אי אפשר לבקר סרט כמו “כאריות לכבשים”, לדוגמא, מבלי לגלוש למשמעויות הפוליטיות שלו). אם לשים לרגע את הערך האמנותי בצד, מבחינת הדיון באמנות ובחיים, ל”שודדי הקריביים” ול”זה ייגמר בדם” צריך להיות מקום שווה בעיתונים. להקריב אחד על חשבון האחר נשמע לי מופרך. מבחינה שיווקית זה גם נשמע לי לא נכון – “זה ייגמר בדם” צריך את הפרסום הרבה יותר מהשודדים. וביקורת קולנוע היא גם פרסום. היא מייצרת דיון, שמשתף אנשים, שיוצר מודעות לקיומו של הסרט, שיוצר (גם) פרסום.

    אין לי אינטרס כלכלי בהצלחתו של “זה ייגמר בדם”. בסך הכל מאוד אהבתי את הסרט, ואני רוצה בהצלחתו. זה לגמרי טבעי, אני חושב.

  27. איתן 16 פברואר 2008 ב - 10:24 קישור ישיר

    מאוד-מאוד אוף-טופיק: היטלר והיי-דפ DVD.
    http://www.youtube.com/watch?v=LB2e7pfZmGA

  28. h.w 16 פברואר 2008 ב - 12:16 קישור ישיר

    היה לי רעיון לכותרת לפוסט הבא שלך עם הביקורת על “זה יגמר בדם”- זה יגמר באוסקר.

  29. עדן 16 פברואר 2008 ב - 12:34 קישור ישיר

    איתן, אני חושש שלא הבנת אותי. מה שרציתי להגיד הוא שההגיון השיווקי מאחורי המהלך אומר ש”שודדי הקאריביים” באמת לא צריך ביקורות בשביל פרסום ושביקורות מוקדמות יכולות רק לפגוע בהכנסותיו. לכן שכשמחליטים לאסור ביקורות בסופשבוע הראשון הכוונה היא לחזק להיטים כמו “שודדי הקאריביים”. ההחלטה הזו כמובן שפוגעת בסרטים כמו “זה ייגמר בדם” שחייבים את הביקורות ולכן האמירה שהסרטים הללו מוקרבים לטובת הלהיטים.

  30. איתן 16 פברואר 2008 ב - 13:05 קישור ישיר

    או.קיי. עדן. אני מקבל את ההסבר שלך ומתנצל שתקפתי אותך. עדיין, ההגיון הזה של המפיצים מוטעה. ביקורות לא טובות לא יהרגו סרטים מהסוג של “שודדי הקריביים”. העדרן של ביקורות (טובות או רעות) מסוף השבוע הראשון של סרט בבתי הקולנוע רק מזיק. מהמדיניות הזו סובלים לא רק סרטים מהסוג של “זה ייגמר בדם”, אלא גם בלוקבסטרים הוליוודיים. חלקם מצליחים, אבל היו יכולים להצליח יותר וחלקם פשוט נעלמים ואף אחד לא יודע על קיומם.

  31. סטיבי 16 פברואר 2008 ב - 13:06 קישור ישיר

    ואני אדגיש שוב את שנאמר כאן בתגובות: ההסבר הברור לכך שעדיין לא עלו ביקורות באינטרנט.

    (אגב, אם אני לא טועה, יאיר הוכנר נמצא עדיין בפסטיבל ברלין. בלילה שידרו ב-ARTE את טקס פרסי ‘טדי’ שנערך ערב קודם לכן ואע”פ שראיתי רק כחמש דקות אני בטוחה שראיתי אותו בקהל :-))

  32. סטיבי 16 פברואר 2008 ב - 13:08 קישור ישיר

    איתן: זו בדיוק הטענה שהועלתה כבר בנושא החרם…

  33. איתן 16 פברואר 2008 ב - 13:12 קישור ישיר

    …ואנחנו חווים עכשיו, הלכה למעשה, את הנזק שהחרם הזה גורם.

  34. סטיבי 16 פברואר 2008 ב - 20:55 קישור ישיר

    פי.טי. זכה בפרס הבמאי בברלין.
    האח!

  35. הממ 16 פברואר 2008 ב - 22:01 קישור ישיר

    עדן: בוודאי שיש לנו אינטרס בהצלחה הכלכלית של ‘זה יגמר בדם’.
    כשהמפיצים יתחילו לתת צ’אנס לסרטים האלה, ויבוא קהל, נקבל עוד מאותו דבר.

  36. ענבל 16 פברואר 2008 ב - 23:44 קישור ישיר

    ל-h.w: תוכל לפנות לאמיר בן-דוד, עורך “טיים אאוט” תל אביב, ולהציע לו את שירותי העריכה שלך. הכותרת שהצעת ליאיר לפוסט על “זה ייגמר בדם” היתה כותרת השער של גיליון “טיים אאוט” בשבוע שעבר (על רקע תמונה של דניאל דיי לואיס).


השאירו תגובה