המערכון הראשון של ג'ון קליז ורשף לוי
זה מדהים, זה פשוט מדהים. הבשורה על כך שרשף לוי הצליח לצוד את ג'ון קליז לשחק בסרטו הבא, "לצוד פילים", היא מהנפלאות ביותר שקראתי על סרט ישראלי זה שנים. אם רק למקרא הידיעה נעמדתי ומחאתי כפיים, איך אגיב לסרט עצמו?
לא יעזור. אני אומר את זה שוב ושוב. יש במאים שפשוט יודעים להביא את זה לקהל, להיות שם בשבילו. לעשות סרט שיהיה להם אישי, אבל לחבר לתוכו קהל עצום שירגיש שזה גם סיפור שלו. ושימו לב לאבולוציה הליהוקית הזאת: ב-2011, יוסף סידר מביא את בראבא ל"הערת שוליים". ב-2012 שמי זרחין מביא את שייקה לוי ל"העולם מצחיק". ב-2013 אבי נשר מביא את גברי בנאי ל"פלאות". וב-2014 רשף לוי יביא את ג'ון קליז ל"לצוד פילים". הרביעיה הזאת, כל מה שהם יעשו, אני אהיה שם. זה בדיוק הקולנוע שאני רוצה לראות.
והנה, לא חלפו דקות מרגע פרסום ליהוקו של קליז לסרט (לצד ששון גבאי ומוני מושונוב) ורשף וקליז כבר מביימים יחד מערכון משותף ראשון:
סרט הבכורה של לוי, "איים אבודים", הביא לבתי הקולנוע 300,000 צופים, והיה אחד הסרטים הישראלים הבודדים בשנים האחרונות (לצד "זוהי סדום") שהצליח להביא לבתי הקולנוע בני נוער (שלרוב לא הולכים לסרטים ישראליים).
בני נוער כמעט לא הולכים (לצערי)לבתי קולנוע כי אין להם רישיון. מאוד מורכב לצאת לסרט שמופיע בMAXים וגלובוסים שונים שנמצאים בדרך כלל קרוב למחלף אימתי.
קולנועני הבוטיק ברחבי הערים הקטנות שנסגרו – גרמו לכך שההשכלה הקולנועית העיקרית של הקולנוענים לעתיד תגיע מסטרימינג באינטרנט (כן כן גם מהפכת הניו מדיה עזרה לזה וזה שיותר רווחי להחזיק עסק מתפקד:))
אני לא בטוח שזה כל כך עצוב, מה שיכול להפחיד זה שקריטריוני התמיכות , בודקים בין היתר מספרי כרטיסים ואני מקווה שהקרנות לא ירצו לקדם סרטים מסוימים יותר על חשבון האחרים – כאלה שהם יותר לכל המשפחה (ואני אוהב מאוד קומדיות) רק בגלל שעדיין אי אפשר להוציא רישיון בגיל 14.
וללכת עם אבא ואמא שלך לסרט כמו ה"נותנת" במקום לקומדיה – זה אפאס… מורכב.
וגם לקומדיות שהן יותר מיוחדות כמו "אורחים לרגע" הענקי קולנוע האלה לא עושים את החיים קלים…
פעם ילדים קטנים חזרזירי קולנוע היו הולכים לראות במסך הגדול גם סרטים ישראלים (ובינלאומיים) מאתגרים יותר היום זה דורש מאמץ גדול מדי – והסטרימיניג בטח יגרום לזה שנגדל סטורי טלרס שאוהבים סיפורים קצרים יותר, פאנצ'יים יותר – כמו שאוהבים לראות ביו טיוב.
לעיתונות הכתובה זה כבר קרה.
זה ממש לא נכון. בני נוער יילכו לסרט שהם רוצים לראות גם אם הוא יהיה מוקרן עשרות קילומטרים מהבית שלהם. אצלנו בתיכון יצאנו למקומות בילוי מרוחקים מכיתה ט' והלאה ללא ליווי הורים- מוניות, תחבורה ציבורית, וגם הסעות של ההורים. ספק אם בני הנוער הפכו פ-ח-ו-ת הרפתקניים מפעם…ואם כבר ציינו את עיניין בני הנוער כצופים בקולנוע, אני חייבת לציין לטובה שבהקרנה המונית ל"משחקי רעב" שהייתה עמוסה עשרות בני נוער צווחניים ושני מבוגרים (אנחנו) ברגע שהחל הסרט השתררה דממה מופתית. זה משהו שלא היה כשאני הייתי נערה והרעשנו בצווחות הקרנות סרטים.
הי איריס,
שמח על תגובתך ואני מקווה שיש בה מין האמת.
לצערי, מדובר כבר בוודאות סטטיסטית, מפנה אותך למחקרים של המחלקה לסוציולוגיה והמחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית שעוסקים בעניין לא מעט
לא יודע אם הפכו פחות הרפתקנים, הם אבל בווזדאות הם רואים הרבה פחות קולנוע (גם לא ישראלי) ולדעתם בשאלונים שמילאו הסיבה – זה המרחק והזמינות של התכנים בתוכנות ההורדות.
משחקי הרעב , הוא כמובן מקרה יוצא דופן, כמו גם השקט שהתשרר באולם בהקרנה שלך. בהקרנה הצווחנית של אותו הסרט בה צפיתי, המזל שלי היה אחר.
אבישי – למתי המחקרים האלו משווים? בכל העולם רואים פחות קולנוע מבעבר. אל תתן למספרים של אוואטר להטעות אותך – מלחמת הכוכבים, בן חור או חלף עם הרוח מכרו יותר כרטיסים מאוואטר או טיטאניק – וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את גדילת האוכלוסיה מאז.
יצאתי טמבל – ורק עכשיו קראתי את תגובתו של מרט בפוסט הקודם. נו לפחות אני בחברה טובה…
בוא נקווה שהסרט יהיה יותר מצחיק – אבל בהכרותנו עם רשף לוי, סביר להניח שזה לא יהיה…
מה?! האם ג'ון קליז נוהג מפעם לפעם לשחק בסרטים של במאים צעירים מארצות נידחות? זה באמת שיחוק מדהים אם לא.
ועוד עניין קטן: מקריאת התקציר, האם זו הולכת להיות תגובה צי(ו)נית הולמת ל"ההבטחה" הדביקה?…
איזה כיף!!!
עוד סרט של רשף לוי. אחד הבמאים הגדולים בארץ לטעמי, היום. מי ייתן ועוד יירבו הרבה סרטים שלו.
🙂 גדול!