21 פברואר 2008 | 14:50 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

עוד 3 ימים לאוסקרים

האם כבר מילאתם את הימורי האוסקר שלכם? זה הזמן.

והנה חלק א’ של הטקסט שיעזור לכם לקבל החלטות. חלק ב’, עם הימוריי הסופיים יתפרסם בהמשך היום. חיזרו לבדוק.

ועד אז, שתפו: מי הייתם רוצים שייזכה, אבל מי נראה לכם שייזכה?


פורסם ב”פנאי פלוס”, 19.2.2008

הרעש ששמעתם ביום רביעי שעבר היה הצליל שעשתה הוליווד בזמן שנשמה לרווחה. שביתת התסריטאים הסתיימה, אחרי כמעט שלושה חודשים וחצי, ואפשרה לטקס האוסקרים – גביע האלופות של עולם הקולנוע – להתקיים כרגיל. כלומר, אם אתם חושבים שלכתוב טקס שלם בעשרה ימים נחשב כרגיל. ג’ון סטיוארט ינחה, והאירוע שיועבר בשידור חי ביס ובהוט בלילה שבין ראשון לשני החל מ-3:30 לפנות בוקר, יהיה השנה – כך נדמה לי – עליז וחגיגי במיוחד. השביתה שהסתיימה, מערכת הבחירות המתלהטת, ג’ון סטיוארט על הבמה (אל תופתעו אם הוא יביא איתו גם את סטיבן קולבר), ושנה קולנועית משובחת במיוחד שמגיעה באותו ערב לסיכומה, כל אלה יניבו מן הסתם לא רק בדיחות טובות (לפחות, ככה אני מקווה) אלא גם מתח אמיתי: מתח אמיתי כי בפעם הראשונה זה שנים מועמדים זה מול זה כמה מהסרטים האמריקאיים הכי טובים שנעשו בשנים האחרונות. ומתח אמיתי כי בפעם הראשונה מזה 23 שנים מועמד שם גם סרט ישראלי: “בופור” של יוסף סידר.
בואו נסיר את העניין הזה מהשולחן כדי להמשיך הלאה. האם יש ל”בופור” סיכוי לנצח? כן. בהחלט. מדובר בסרט מצוין ואני מאמין שכל חבר אקדמיה שייצפה בו יתפעל ממנו. אבל כרגע הסיכויים הגדולים יותר נמצאים דווקא בצד של הסרט האוסטרי, “הזייפנים”, שמקבל ביקורות טובות יותר. ובעיקר, כי הוא עוסק בנושא שהאוסקרים תמיד אוהבים: השואה. אז אנא, הנמיכו ציפיות. אוסטריה היא המועמדת המובילה לזכייה. אבל סיכוייו של “בופור” לא זניחים כלל. אם יזכה זה אם הייתי חבר אקדמיה, יהיה רגע היסטורי בתולדות הקולנוע הישראלי: הזכייה הראשונה באוסקר אחרי שש מועמדויות.

ובחזרה לסרטים הרגילים. כל חובבי הספורט בוודאי מכירים את זה: הנבחרות שאתם אוהדים נושרות בסיבובים מוקדמים, אבל אתם ממשיכים לצפות בחצי הגמר ובגמר, ומריעים לנבחרות שביום-יום לא הייתם מתעניינים בהם, רק כדי להמשיך לקחת חלק בטורניר. לעיתים קרובות כזה הוא האוסקר. למשל, בשנה שעברה. המירוץ הצמוד בין “השתולים” ובין “מיס סאנשיין הקטנה” היה מותח, אבל היתה בו גם מידה מסוימת של זיוף אורגזמה עבור לא מעט מפרשני האוסקר: כולם ידעו שאלה לא שני הסרטים הכי טובים של השנה. המתח היה שם, אבל רמת התשוקה והאכפתיות וההזדהות עם התחרות ירדה.
השנה המצב הפוך לחלוטין. לפחות מבחינתי. “ארץ קשוחה” ו”זה ייגמר בדם”, שני הסרטים המובילים עם שמונה מועמדויות כל אחד, הם באמת ובתמים שני הסרטים האמריקאיים הכי טובים שהופקו בשנת 2007. אני כמובן מצטער וזועף ש”הפרפר ופעמון הצלילה” ו”זודיאק”, שני הסרטים הבאים בתור אחריהם מבחינת איכות (לדעתי) לא מועמדים לפרס הסרט, כי אז הרשימה היתה מכילה את כל הפייבוריטים שלי, אבל אני מתנחם בזה ש”הפרפר ופעמון הצלילה” קיבל לא מעט מועמדויות בקטגוריות אחרות (ואני חוזה, כפי שתראו בהמשך, שהוא גם יפתיע בזכייה בכמה מהן). העובדה ש”זודיאק” לא קיבל ולו מועמדות אחת היא סוג של ביזיון.
אבל טעמה של האקדמיה נוטה, לעיתים, להיות עממי למדי. שימו לב לשלל המועמדויות ל”ג’ונו”. אני המום מכמה אהבה הסרט הזה מקבל. כפי שכתבתי בביקורתי עליו, הסרט אכן מקסים וחינני, אבל נדמה שחברי האקדמיה התאהבו בו מעל הראש. יש אפילו החוזים ש”ג’ונו” יפתיע את כולם וייזכה באוסקר. מחשבה מצמררת. מן העבר השני נמצא “מייקל קלייטון”. גם הוא סרט חביב מאוד ומהנה לצפייה, אבל גם כאן האקדמיה מפגינה סוג של איבוד עשתונות. צריך לזכור שבסופו של דבר מדובר בתעשייה שמפרגנת לחבריה, ונדמה שחברי האקדמיה מעדיפים להתעלם משלל פגמיו של “מייקל קלייטון” רק כדי להריע למצפוניות של הסרט, לסגנונו המלוטש, ליוצרו (טוני גילרוי, תסריטאי ותיק שזה לו סרטו הראשון כבמאי, שנחשב כעת לנער הזהב בהוליווד, כולם כנראה מאוד מחבבים אותו). העובדה שהסרט הופק על ידי סטיבן סודרברג, סידני פולאק ואנתוני מינגלה, שלושתם זוכי אוסקר, רק עוזרת לפרסטיז’ה של הסרט הזה. גם העובדה שפולאק, שגם משחק בסרט בתור הבוס של ג’ורג’ קלוני, כנראה חולה מאוד, ממש על ערש דווי, עשויה לעזור לסרט להיות האהוד הסנטימנטלי. כן, יש מנבאי אוסקר שחושבים ש”מייקל קלייטון” עשוי להפתיע ולזכות. אם לא בסרט, אז בתסריט, אם לא בתסריט, אז בשחקן. כאמור, יהיה מתח.

המתח נובע לא רק מאיכות התחרות, אלא גם מהעובדה שהאוסקרים הפכו בשנים האחרונות בלתי צפויים. מאז ש”הר ברוקבק” הפסיד ל”התרסקות” בטוויסט של הרגע האחרון, האוסקרים הפכו לאירוע שיותר ויותר קשה לחיזוי. נראה שהדפוסים הקבועים של 5,800 חברי האקדמיה המשתתפים בהצבעה השתנו מאז תחילת המאה ה-21. ובעיקר, נדמה שאופיים הקולקטיבי של חברי האקדמיה השתנה. הוא נהיה, במעט, צעיר יותר. ולפיכך גם קפריזי יותר. בעבר למנבאי האוסקרים היו כמה מדדים קבועים איתם ידעו לחזות את הזוכים באוסקר. למשל, פרס גילדת הבמאים. הקהל הרחב לא מתעניין בפרסים האלה, שנראים אירועים מקצועיים סגורים וממילא לא משודרים בשידור חי עם שטיח אדום וספירה לאחור, אבל פרס גילדת הבמאים הוא החוזה הכי טוב לזוכה באוסקר על הבימוי. ומי שזוכה באוסקר על הבימוי, לרוב זוכה באוסקר על הסרט. כש”להציל את טוראי ראיין” ו”שייקספיר מאוהב” שברו את הרצף זה נראה טעות נדירה. ואז הגיע “הפסנתרן” ו”מיליון דולר בייבי”. ואז “הר ברוקבק” ו”התרסקות”. ופתאום כל הטקסים המנבאים המוקדמים התחילו לאכזב. או לפחות התחילו להילקח בערבון מוגבל.
בואו נתבונן, לשם המחשה, בקטגוריה הכי קשה לחיזוי השנה: פרס שחקנית המשנה. דרך אחת לנבא את הזוכים באוסקר היא באמצעות גלובוס הזהב (שקרנו כמנבא אוסקרים הידרדר קשות). הזוכה היתה קייט בלאנשט על “אני לא שם”. חזאי אחר הוא פרס גילדת השחקנים, שכן לא מעט מחברי הגילדה הם גם חברי אקדמיה. הזוכה היתה רובי די, שחקנית אפריקאית-אמריקאית קשישה ואהודה שגילמה את אמו של דנזל וושינגטון ב”אמריקן גנגסטר”. מנבא נוסף הוא פרס הבאפטא, פרסי האקדמיה הבריטית, כי יש לא מעט חברי אקדמיה בריטיים שהם גם חברי האקדמיה האמריקאית. וכאן הזוכה היתה טילדה סווינטון על “מייקל קלייטון”. אבל כמעט כל אגודות מבקרי הקולנוע בחרו כזוכה דווקא באיימי רייאן, האמא המסוממת שבתה נחטפת ב”נראתה לאחרונה”. רק סירשה רונאן, הילדה בת ה-12 מ”כפרה”, לא זכתה בכלום. וכך יש לנו קטגוריה בה ארבע מועמדויות נמצאות במצב של כמעט תיקו. היי, לא היה באוסקרים תיקו כבר המון זמן. אולי זה יקרה השנה. אז מי תזכה? רוג’ר איברט, חזאי אוסקרים בעל חושים על טבעיים (הוא היחיד שהימר נכון על הזכיות של “התרסקות” ו”שייקספיר מאוהב”), טוען שזו תהיה רובי די. הלב שלי אומר שזו תהיה קייט בלנשט, מהסיבה הפשוטה שלדעתי היא עשתה את התפקיד הכי טוב מבין החמישה, ושיש לה את הארווי וויינסטין שמנהל קמפיין די מאסיבי לטובתה. אבל המוח בוחר בטילדה סווינטון, שחקנית אדירה שלא מגיעה לשמינית מהיכולת שלה ב”מייקל קלייטון”, אבל עשויה לזכות מן ההפקר בזכות האהדה העצומה שיש בהוליווד לסרט הזה. (ראו את הימוריי הסופיים בפוסט הבא).

גם קטגוריית השחקנית הראשית נמצאת במצב של תיקו מוחלט. גם ג’ולי כריסטי (“הרחק ממנה”) וגם מריון קוטיאר (“החיים בוורוד”) זכו בגלובוס הזהב (הראשונה על דרמה השנייה על מיוזיקל/קומדיה – בגלובוסים האומללים “החיים בוורוד”, על חייה העגומים ומותה העלוב של אדית פיאף, נחשב “מיוזיקל”). כריסטי אז זכתה בפרס גילדת השחקנים, וקוטיאר זכתה בבאפטא. מי תזכה באוסקר? ההימור הבטוח, השקול, ההגיוני אומר כריסטי. רוג’ר איברט מהמר דווקא על אלן פייג’, השחקנית של “ג’ונו”. אבל אני דווקא מהמר על הפתעה מצד קוטיאר, שמגלמת את סוג הדמויות שתמיד שחקנים זוכים עליהם באוסקר: אנשים אמיתיים שחיו בסבל ואז מתו. יותר מזה, אני מעריך ש”החיים בוורוד” יפתיע וייזכה בלפחות שלושה פרסים: האיפור ועיצוב התלבושות (אם הוא אכן יזכה בעיצוב תלבושות יוענק הפרס למעצבת הוותיקה מריט אלן, שמתה מסרטן זמן קצר אחרי סוף צילומי הסרט).
ואם כבר נבואות: אני מאמין – ומדובר בתחושות בטן בלבד – ש”הפרפר ופעמון הצלילה” יפתיע את הפייבוריטים בלפחות קטגוריה אחת, אם לא שתיים. האם הוא יהיה “הפסנתרן” של השנה? האם ג’וליאן שנאבל יביס את האחים כהן ויחטוף להם את האוסקר על הבימוי? האם רונלד הארווד, שזכה על “הפסנתרן”, יפתיע את האחים כהן ויחטוף להם את האוסקר על התסריט? האם יאנוש קמינסקי יפתיע את רוג’ר דיקינס, המועמד על שני סרטים, ויחטוף לו את האוסקר על הצילום? בקטגוריית הצילום נראה לי שההפתעה תהיה בלתי נמנעת וקמינסקי יילך מהטקס עם האוסקר השלישי שלו. מסכן דיקינס, איזו שנה נהדרת היתה לו עם שלושה סרטים מצוינים כצלם – “ארץ קשוחה”, “ההתנקשות בג’סי ג’יימס” ו”בעמק האלה” – ועדיין הוא יפסיד. או שלא. אין לי באמת מושג.
ולבסוף, הסרט. הזכייה של האחים כהן על “ארץ קשוחה” אמורה להיות חד משמעית. חזאית האוסקר סשה סטון ספרה ומצאה שמאז “שר הטבעות: שיבת המלך” לא היה עוד סרט שזכה בכל פרס מצד כל הגילדות המקצועיות. “ארץ קשוחה” זכה בכל. גילדת השחקנים, הבמאים, הצלמים, התסריטאים, המפיקים. הוא סחף כל פרס אפשרי (חוץ מאגודת העורכים). אבל הוא הפסיד בגלובוס הזהב ובבאפטא ל”כפרה”, האירופי יותר. האם “כפרה” יצליח להפתיע גם באוסקרים (לפני חודש הייתי משוכנע שכן, היום אני משוכנע שלא)? ולא מעט פרשני אוסקר אמריקאים, הנמצאים במרחק שיחת טלפון מחברי אקדמיה לשיחות רקע כלליות, מנסים להסביר של”ג’ונו” ול”מייקל קלייטון” יש עדיין סיכוי להפתיע. לא כי הם טובים יותר, אלא רק כי הם אהובים יותר. סוף כזה לטקס יהיה אנטי-קליימקס איום. שני הסרטים הכי טובים של השנה מועמדים, וסרט שלישי, משמעותי פחות, יזכה? אני לא רוצה להאמין שיש לזה סיכוי. זה יהיה קרב בין “ארץ קשוחה” הנפלא ו”זה ייגמר בדם” האדיר. אני הייתי מצביע ל”זה ייגמר בדם” (למה?). אבל “ארץ קשוחה” יזכה.

**

אל תשכחו: בבלוג הזה תמצאו עדכונים והימורים של הרגע האחרון, ולייב-בלוגינג של האוסקר, סקירה חיה של הטקס, דקה-אחר-דקה ביום ראשון בלילה החל ב-3:00 לפנות בוקר.

***

אם הייתי חבר אקדמיה, למי אני הייתי מצביע?
סרט: “זה ייגמר בדם”. בימוי: האחים כהן, “ארץ קשוחה”. תסריט מקורי: בראד בירד, “רטטוי”. תסריט מעובד: פול תומס אנדרסון, “זה ייגמר בדם”.

נושאים: אוסקר 2007, ארכיון

10 תגובות ל - “עוד 3 ימים לאוסקרים”

  1. חן חן 21 פברואר 2008 ב - 15:06 קישור ישיר

    רוג’ר אברט היה היחיד שחזה את ניצחון “התרסקות”? לא, היה עוד מישהו

  2. רני 21 פברואר 2008 ב - 16:27 קישור ישיר

    ההימורים והבחירות שלי:

    הסרט הטוב ביותר
    ההימור שלי – זה ייגמר בדם
    הבחירה שלי – זה ייגמר בדם

    אני יודע שההימור שלי מנוגד לכל התחזיות המוקדמות, אבל כיון שמדובר הפעם בשני סרטי אוסקר לא קונוונציונליים, וכיון שסרטו של אנדרסון יצא לאחר סרטם של האחים כהן יש לי תחושה (לא לגמרי מבוססת) שלמרות שלל הפרסים המוקדמים שהלכו לכהנים את הפרס יקח הפעם אנדרסון.

    הבמאי
    ההימור שלי – האחים כהן
    הבחירה שלי – פול תומס אנדרסון

    ההימור שלי הולך הפעם לכהנים משום שמי שבחר ב”זה ייגמר בדם” לסרט ירצה, אולי, לפצות את הכהנים על עבודת בימוי מבריקה, שבכל שנה אחרת היתה מזכה אותם בשני הפרסים.

    השחקן הטוב ביותר
    ההימור שלי – דניאל דיי לואיס
    הבחירה שלי – דניאל דיי לואיס

    השחקנית הטובה ביותר
    ההימור שלי – ג’ולי כריסטי
    הבחירה שלי – ג’ולי כריסטי

    שחקן המשנה
    ההימור שלי – חוויאר ברדם
    הבחירה שלי – חוויאר ברדם

    סרט האנימציה
    ההימור שלי – רטטוי
    הבחירה שלי – רטטוי

    (אבל עדיין לא ראיתי את פרספוליס, אז אולי דעתי היתה שונה)

    הסרט הזר
    ההימור שלי – בופור
    הבחירה שלי – בופור
    (אם כי הבחירה לא כל כך הוגנת: לא ראיתי אף אחד מהמועמדים האחרים בקטגוריה הזו)

    צילום
    הבחירה שלי – זה ייגמר בדם
    ההימור שלי – זה ייגמר בדם

  3. raz 21 פברואר 2008 ב - 17:06 קישור ישיר

    אין ספק שהאוסקר השנה מסתמן כאחד הטובים והמותחים שהיו בשנים האחרונות, אם לא בכללי. עצם העובדה ששני הסרטים הפייבוריטים לזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר, הם סרטים לא אוסקרים בעליל, ועוד סרטים כל כך אדירים וחזקים, מראה על שנה כל כך יוצאת דופן בכל הקשור לאוסקר. רק חבל, כמו שאמרת, שסרטים כמו “זודיאק” (כל כך ביזיון. אחד הסרטים הטובים שיצאו בשנים האחרונות. חובה היה לתת מועמדות לתסריט מעובד ולבימוי, לפחות) ו”הפרפר ופעמון הצלילה” לא מומעדים לסרט הטוב ביותר במקום סרטים כמו “כפרה (בינוני ומעצבן) ו”ג’ונו” (חמוד מאוד, אבל לא יותר). אבל מה אני מתלונן, גם מועמדותם של “לא ארץ לזקנים” ו”זה ייגמר בדם” הם קפיצת מדרגה ענקית מבחינת האקדמיה- בטח אם משווים את זה לשנים האחרונות, שסרטים בינוניים מאוד כמו “התרסקות”, “בבל”, “המלכה” ועוד ועוד היו מועמדים.

    יאללה, עכשיו להימורים ולבחירות שלי.

    הסרט הטוב ביותר:
    ההימור שלי- לא ארץ לזקנים
    הבחירה שלי- זה ייגמר בדם

    הבמאי הטוב ביותר:
    ההימור שלי- האחים כהן
    הבחירה שלי- האחים כהן

    התסריט המקורי:
    ההימור שלי- ג’ונו
    הבחירה שלי- רטטוי

    התסריט המעובד:
    ההימור שלי- הפרפר ופעמון הצלילה
    הבחירה שלי- לא ארץ לזקנים

    השחקן הראשי:
    ההימור שלי- דניאל דיי לואיס
    הבחירה שלי- דניאל דיי לואיס

    השחקנית הראשית:
    ההימור שלי- ג’ולי כריסטי
    הבחירה שלי- אלן פייג’

    שחקן המשנה:
    ההימור שלי- חאווייר בארדם
    הבחירה שלי- חאווייר בארדם

    שחקנית המשנה:
    ההימור שלי- קייט בלאנשט
    הבחירה שלי- קייט בלאנשט

    הסרט הזר:
    ההימור שלי- בופור
    הבחירה שלי- בופור

    סרט האנימציה:
    ההימור שלי- רטטוי
    הבחירה שלי- רטטוי

    צילום:
    ההימור שלי- כפרה
    הבחירה שלי- הפרפר ופעמון הצלילה

    עריכה:
    ההימור שלי- זהות אבודה
    הבחירה שלי- זהות אבודה

  4. james newton howard 21 פברואר 2008 ב - 18:11 קישור ישיר

    תיקון קל: “מיליון דולר בייבי” זכה גם בסרט וגם בבמאי. “הפסנתרן” לקח את פרס הבמאי בשנה ש”שיקאגו” זכה בפרס הסרט. והיה כמובן גם את מקרה “טראפיק””גלדיאטור” שלא הוזכר.

  5. יוני 21 פברואר 2008 ב - 19:29 קישור ישיר

    סרטי השנה שלי:

    1. “ארץ קשוחה”
    2. “זה ייגמר בדם”
    3. “הפרפר ופעמון הצלילה”
    4. “ג’ונו”
    5. The Savages”
    6. “מלחמתו של צרלי ווילסון”
    7. “רטטוי”
    8. “הדייט שתקע אותי”
    9. “ביקור התזמורת”
    10.”אני לא שם”

    ההימורים שלי-

    סרט-
    הבחירה שלי – “ארץ קשוחה”
    ההימור שלי – “ארץ קשוחה”

    בימוי-
    הבחירה שלי – פול תומס אנדרסון.
    ההימור שלי – האחים כהן.

    תסריט מקורי-
    הבחירה שלי – “The Savages”
    ההימור שלי – “ג’ונו”

    תסריט מעובד-
    הבחירה שלי – “ארץ קשוחה”
    ההימור שלי – “ארץ קשוחה”

    שחקן ראשי-
    הבחירה שלי – דניאל דיי לואיס
    ההימור שלי – דניאל דיי לואיס

    שחקנית ראשית-
    הבחירה שלי – תקו בין אלן פייג’ לג’ולי כריסטי
    ההימור שלי – ג’ולי כריסטי

    שחקן משנה-
    הבחירה שלי – חוויאר ברדם
    ההימור שלי – חוויאר ברדם

    שחקנית משנה-
    הבחירה שלי – קייט בלאנשט
    ההימור שלי – קייט בלאנשט

  6. יוני 21 פברואר 2008 ב - 19:32 קישור ישיר

    ויאיר אישית אני חושב שהתגובות בארץ בקשר לג’ונו הרבה יותר מוזרות מהתגובות בארה”ב. סרט נהדר!!!

  7. דרורית 21 פברואר 2008 ב - 19:47 קישור ישיר

    יש לי הרגשה מוזרה שיכול פתאום להיות מן מהפך כזה, שארץ קשוחה, וזה יגמר בדם, בסוף לא יקבלו כלום או מעט מאוד, וסרט כמו “כפרה” או “מייקל קלייטון” יגרפו הרבה פרסים. איךשהוא פתאום ילכו עם הקונבנציונלי…
    ובניק לינק מועמדים לאוסקר שלא באמת קיימים.

  8. עדן 21 פברואר 2008 ב - 22:56 קישור ישיר

    כולם בוחרים את הפייבוריטים שלהם, אני לעומת זאת אבחר את המקרה הכי גרוע שיכול לקרות מבחינתי, את הזוכים הכי מעצבנים בכל קטגוריה, כאלו שיהפכו את הטקס לגרוע ביותר אי פעם:
    סרט – כפרה
    במאי – ג’וליאן שנאבל
    שחקנית – מריון קוטיאר
    שחקן – ג’וני דפ
    שחקנית משנה – סירשה רונאן
    שחקן משנה – קייסי אפלק
    תסריט מקורי – לארס והנערה האמיתית
    תסריט מעובד – כפרה
    אנימציה – תפוס ת’גלים
    צילום – כפרה
    פסקול – רודף העפיפונים
    שיר – ריקוד לאור ירח
    אפקטים – מצפן הזהב
    עיצוב תלבושות – החיים בורוד
    איפור – החיים בורוד
    עיצוב אמנותי – כפרה
    עריכה – הפרפר ופעמון הצלילה
    עריכת סאונד – רטטוי
    מיקס סאונד – רטטוי

  9. ערן 21 פברואר 2008 ב - 23:07 קישור ישיר

    רק אתמול צפיתי במייקל קלייטון ומה שכתבת על פולאק תפס אותי בהפתעה מוחלטת. מאיפה לך?

  10. ערן 21 פברואר 2008 ב - 23:29 קישור ישיר

    אני סבור שלשנאבל אין ולא חצי סיכוי לזכות על סרטו שלא מועמד לסרט הטוב ביותר ושהתחרות בין “ג’ונו” ל”לא ארץ”, בדומה לתחרות בין “מיס סאנשיין” ל”השתולים” דאשתקד, היא מזוייפת וריקה מתוכן. העדיפות של “לא ארץ” לסרט צריכה להיות כבר די ברורה בשלב הזה עם כל השעמום שבדבר. בתסריט המעובד אני מאמין (ומהמר) שאנדרסון יקח מכיוון שהבוחרים יאמינו שהאחים כהן כבר יקחו במאי וסרט ולא ירצו להוציא את אנדרסון בידיים ריקות ולכן יפצו אותו בקטגוריה הזו. האהדה ל”ג’ונו” תגמר בזכיה על תסריט מקורי, לא יותר. דיי לואיס, כריסטי, סווינטון ובארדם יקחו על משחק אם כי אני מודה שעד לפני כשבוע הימרתי דווקא על האל הולברוק לזכיה כשחקן משנה. ושנה שעברה הימרתי על אלן ארקין שבאמת זכה (חשבתי שרבים מחברי האקדמיה לא סובלים את אדי מרפי, וצדקתי) ואני שוקל לשנות ההימור בחזרה להולברוק.


השאירו תגובה