עוד יומיים לאוסקר: ההימורים שלי
1. מילאתם כבר את טוטו האוסקר של "סינמסקופ"? מי שישיג את הניחוש הכי טוב, יזכה בפרס סמלי מתנת הבלוג.
2. האם כבר כיוונתם שעון מעורר ליום ראשון ב-3:00 לפנות בוקר? אז יתחיל כאן לייב-בלוג האוסקר השלישי, בו אלווה – בהשתתפותכם – את הטקס דקה-אחר-דקה. זו דרך טובה לדעת מה קורה בכל רגע על הבמה (ולא רק מי זוכה), אם אין לכם טלוויזיה. וזו דרך חביבה להעביר את הטקס גם אם יש לכם טלוויזיה. עין אחת על המסך, עין שניה על המחשב, ריפרש כל כמה דקות, ואנסה להוסיף לכם פרטי מידע, טריוויה ואבחנות בכל רגע, וכך גם אתם בתגובות. כך זה נראה ב-2006. וכך זה היה ב-2007.
ועוד קצת הימורים אחרונים של אחרים: אדוארד דאגלס מהמר ש"בופור" יזכה. עמנואל לוי מנבא ש"הזייפנים" יזכה.
וכחימום לאוסקרים, אל תשכחו שיש טקסי פרסים גם בשבת: הסזאר הצרפתי בערב, ופרסי האינדיפנדנט ספיריט בלילה, שם מועמד "ביקור התזמורת" לפרס הסרט הזר.
והנה הרגע המכריע. אני מנסה להמר על הזוכים. ואני מודה, זו שנה קשה. ואולי היא לא. אולי בגלל שאנחנו כל כך דשים בזה, פתאום כל הדברים שאמורים להיות מובנים מאליהם פתאום מתחילים להיות מוטלים בספק. לכן, לפני הכל, הנה מה שאמור להיות ההימור הבטוח, או הפייבוריטים בקטגוריות המרכזיות:
סרט: "ארץ קשוחה".
בימוי: האחים כהן, "ארץ קשוחה".
תסריט מקורי: דיאבלו קודי, "ג'ונו".
תסריט מעובד: האחים כהן, "ארץ קשוחה".
שחקן ראשי: דניאל דיי לואיס, "זה ייגמר בדם".
שחקן משנה: חאווייר בארדם, "ארץ קשוחה".
שחקנית ראשית: ג'ולי כריסטי, "הרחק ממנה".
שחקנית משנה: קייט בלנשט, "אני לא שם".
סרט אנימציה: "רטטוי".
שיר: "נופל לאט" מתוך "פעם אחת".
סרט זר: "הזייפנים" (אוסטריה).
סרט תעודה: "אין לזה סוף".
צילום: רוג'ר דיקינס, "ארץ קשוחה".
עריכה: "זהות אבודה".
עיצוב תלבושות: "כפרה".
פסקול: "כפרה".
איפור: "אדית פיאף, החיים בוורוד".
אבל אני רוצה לנסות ולקחת הימור טיפה יותר נועז, בעיקר כי יש לי תחושת בטן מאוד חזקה, שאין לי דרך ממשית לאמת אותה: נראה לי שגם "הפרפר ופעמון הצלילה" וגם "אדית פיאף, החיים בוורוד" ייצאו מהטקס הזה כזוכים יותר גדולים ממה שרבים מנבאים להם, ושהאוסקר ה-80 יהיה פרנקופוני למדי. במילים אחרות: "הפרפר ופעמון הצלילה" צריך להפתיע את "ארץ קשוחה" בלפחות אחת משלוש הקטגוריות הבאות: בימוי, תסריט מעובד או צילום.
יש לי גם תחושה שהזכייה שאמורה להיות מובטחת ל"כפרה" על הפסקול (הבאמת מבריק) תישאר תיאורטית בלבד. אחרי שתי זכיות רצופות לגוסטבו סנטלוליה (על "הר ברוקבק" ו"בבל") נראה לי שהאקדמיה תמשיך עם קו הגיטרה הספרדית הקיטשית ותבחר דווקא באלברטו איגלסיאס על "רודף העפיפונים". הנה ההימורים הסופיים שלי:
סרט: "ארץ קשוחה"
(מתרבים הדיבורים על הפתעה אפשרית מצד "ג'ונו" או "מייקל קלייטון" אבל אני לא מוכן לקבל את זה. ההפתעה היחידה שאני מסוגל להתמודד איתה מבחינה רגשית או שכלית היא מכיוון "כפרה", שבעבר היה אמור להיות סרט אוסקרים קלאסי, או "זה ייגמר בדם", שהוא הסרט שאני הייתי בוחר בו אם הייתי חבר אקדמיה).
בימוי: האחים כהן, "ארץ קשוחה"
(בסוף השבוע שעבר, כשכתבתי את הימוריי למדורי, היה לי רגע של בטחון עצמי מופרז בו הייתי משוכנע שג'וליאן שנאבל יפתיע כאן ויזכה על "הפרפר ופעמון הצלילה". זו עדיין יכולה להיות הפתעה, אבל הבטחון שלי ירד ואני חוזר לבחירה הבטוחה יותר).
תסריט מקורי: דיאבלו קודי, "ג'ונו"
(טוני גילרוי עדיין יכול להפתיע כאן עם "מייקל קלייטון". אני הייתי מצביע ל"רטטוי" כאן)
תסריט מעובד: רונלד הארווד, "הפרפר ופעמון הצלילה"
(כן, כאן אני חוזה את אחת ההפתעות בו יחטוף "הפרפר" את הפרס מאחד הפייבוריטים האחרים).
שחקן ראשי: דניאל דיי לואיס, "זה ייגמר בדם"
(סגור ונעול)
שחקן משנה: חאווייר בארדם, "ארץ קשוחה"
(סגור ונעול)
שחקנית ראשית: מריון קוטיאר, "אדית פיאף, החיים בוורוד"
(הזכייה של קוטיאר בבאפטא שכנעה אותי שהיא תזכה באוסקר. אם גם במגרש הביתי שלה ג'ולי כריסטי מפסידה לשחקנית צרפתייה, אז על אחת כמה וכמה באוסקר האמריקאי, בו זכו בשנים קודמות גם ריס וויתרספון וגם ג'יימי פוקס על גילום זמרים אמיתיים ומתים. אבל ההימור של רוג'ר איברט על אלן פייג' בקטגוריה הזאת קצת מלחיץ אותי).
שחקנית משנה: טילדה סווינטון, "מייקל קלייטון"
(הקטגורייה הכי צמודה של השנה. אולי יהיה תיקו? קייט בלנשט היתה אמורה להיות הזוכה הבטוחה כאן – ע"ע אוסקר לשחקנים שמגלמים זמרים אמיתיים – ואחרי פרסי גילדת השחקנים רבים מהמרים על רובי די. אבל גם כאן אני נותן משקל יתר לבחירה של הבאפטא).
צילום: יאנוש קמינסקי, "הפרפר ופעמון הצלילה"
(מסכן רוג'ר דיקינס).
עריכה: "הפרפר ופעמון הצלילה"
(אולי ההימור הכי חסר אחריות שלי).
עיצוב תלבושות: מריט אלן, "אדית פיאף, החיים בוורוד"
(ושוב, אם "כפרה", שאמור לזכות ולו בגלל השמלה הירוקה המפורסמת של קירה נייטלי, הפסיד בקטגוריה הזאת בבאפטא הבריטי, אני מהמר שהוא יפסיד גם כאן. ואז מריט אלן תזכה באוסקר אחרי מותה).
פסקול: אלברטו איגלסיאס, "רודף העפיפונים"
(תחושת בטן בלבד. גם "רטטוי" עשוי להפתיע כאן)
סרט זר: "הזייפנים", אוסטריה
(זו קטגוריה שאשמח להיכשל בה. אמן ואמן)
סרט אנימציה: "רטטוי"
סרט דוקומנטרי: "אין לזה סוף" (No End In Sight)
שיר: "נפילה איטית", מתוך "פעם אחת"
איפור: "אדית פיאף, החיים בוורוד"
אפקטים: "מצפן הזהב"
עיצוב אמנותי: "זה ייגמר בדם"
מיקס סאונד: "רובוטריקים"
עריכת סאונד: "ארץ קשוחה"
סרט אנימציה קצר: "מאדאם טוטלי-פוטלי"
סרט קצר: "המוצרט של הכייסים"
סרט תיעודי קצר: "Freeheld"
משום מה אני חושבת שתהיה אכזבה בקטגוריית השיר, והפסלון ילך לאחד השירים (הזניחים, בעיני כמובן)
מ"מכושפת" או (yuck) לנוראי מאוגוסט ראש.
גם אני חושבת שהצילום ילך ל"פעמון" (אחרי שראיתי את הסרט אתמול והוא טרי בראשי), ושוב, חוזרת על מה שכתבתי אתמול שדווקא בקטגורייה חשובה כמו בימוי או סרט פתאום "מייקל קלייטון" יקח ויפתיע.
(אישית, אם ג'ונו לוקח באחת הקטגוריות הראשיות אני מתפטרת, ואם רטטוי בסרט אנימציה אני שורפת את המועדון).
אם רטטוי לא יזכה, כמובן.
(:
עיצוב אמנותי ל"זה יגמר בדם"? יש סיבה מיוחדת?
אחרי שראיתי את "הזייפנים", אני יכול לומר שלטעמי מדובר בסרט טוב מאוד, אבל "בופור" טוב יותר. "הזייפנים" אמנם מהוקצע וממוקצע יותר, אבל ב"בופור" יש יותר נשמה, יותר מקוריות קולנועית ויותר רלוונטיות אקטואלית.
ואני תומך בחום בדרורית, בנוגע ל"ג'ונו" (בנוגע לאנימציה, פשוט עוד לא ראיתי שני המתחרים האחרים, אז קטונתי מלשפוט).
מישהו יודע אם משדרים איפהשהו ברשת את הטקס בשידור חי? בסטרימינג.
אם הפרפר ופעמון הצלילה יפתיע איפשהו לדעתי זה יהיה דווקא בבימוי ולא בכתיבה.
אמן שג'ונו יצא אם פרס כלשהו… כתיבה/שחקנית, למרות שאני לא חושב שמגיע לו לזכות.
ורטטוי בהחלט צריך לזכות באנימציה!!!
ההימורים שלי-
סרט-
הבחירה שלי – “ארץ קשוחה”
ההימור שלי – “ארץ קשוחה”
בימוי-
הבחירה שלי – פול תומס אנדרסון.
ההימור שלי – האחים כהן.
תסריט מקורי-
הבחירה שלי – “The Savages”
ההימור שלי – “ג’ונו”
תסריט מעובד-
הבחירה שלי – “ארץ קשוחה”
ההימור שלי – “ארץ קשוחה”
שחקן ראשי-
הבחירה שלי – דניאל דיי לואיס
ההימור שלי – דניאל דיי לואיס
שחקנית ראשית-
הבחירה שלי – תקו בין אלן פייג’ לג’ולי כריסטי
ההימור שלי – ג’ולי כריסטי
שחקן משנה-
הבחירה שלי – חוויאר ברדם
ההימור שלי – חוויאר ברדם
שחקנית משנה-
הבחירה שלי – קייט בלאנשט
ההימור שלי – קייט בלאנשט
כשאני שומע וקורא את כל האנשים שאומרים שאם "ג'ונו" יזכה זה יהיה קץ התרבות המערבית אני רק משתכנע שוב שזה הסרט שצריך לזכות. קדימה ג'ונו !
שום דבר שקשור לאוסקר לא יכול להיות קץ התרבות המערבית. אפילו לא קץ התרבות החוף המערבי.
ו"ג'ונו" הוא אפילו לא קץ האקדמיה הוא הבוחרים בה.
ובמעבר ישיר:
איך שכחת את פרס "פטל הזהב" שגם כן יוענק בשבת?
אבוי לנו אם אלברטו איגלסיאס יקח את פרס הפסקול. בשנתיים האחרונות האקדמיה הפגינה שיא חדש של חוסר טעם כשהעניקה פעמיים ברצף את הפרס לגוסטבו סנטלוליה על הפסקולים המעפנים שלו. כולי תקווה שהשנה יתנו את הפרס למישהו ראוי. אם לא למריאנלי על "כפרה", אז לפחות למייקל ג'יאצ'ינו על העבודה המעולה שעשה ב"רטטוי".
Drorit said here before.Gal Uchovsky, in this week Time Out Tel Aviv, wrote about it and I can only agree with both of them. Juno is an irritating, annoying and overrated film with a a conservative point of view and a message that can only be described as a dangerous one. For a comedy it is not funny. Found myself laughing only once through the whole film.
I hope it won't win anything on Sunday.
ראיון עם רוג'ר דיקינס.
קראתי את רשימתך היום ב"7 לילות". אני בהחלט מסכים עימך שהשנה החולפת מזכירה את תור הזהב האמריקני של שנות ה-70. ללא ספק יבול מרשים וייחודי, שבראשו ניצבים "ארץ קשוחה" ו"זה ייגמר בדם" המופתיים.
במה אני חולק עליך? באמירתך באותה רשימה, כי מאז "צייד הצבאים" כל הסרטים שזכו בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר" לא היו יצירות מופת. אמת, רובם לא, אבל לטעמי היה לפחות אחד כזה ב-1992: "בלתי נסלח" היה שמו וביים אותו בחור מקשיש ומסוקס בשם קלינט איסטווד…
אני כמובן לא סיימתי עדיין עם ההימורים שלי 🙂
אבל שמתי לב שגם דייויד אנסן מ"ניוזוויק" וגם טום אוניל חושבים שקוטיאר הולכת לזכות,ונראה לי שגם אני אלך בעקבותיהם.
השחקן גדעון שמר נפטר.
באתר in contention, שמתעסק מאוד מאוד באוסקרים, בחרו את עשרת השוטים הטובים של השנה (בלינק חלק א').
אני, כמו ארז, גם תמוהה באמירתך שמאז "צייד הצבאים" כל הסרטים שזכו לא היו יצירות מופת, ועוד יותר תמוהה בכך שאמרת ש"לא ארץ לזקנים"(בהנחה שהוא זה שבאמת יזכה באוסקר. ואני בטוח שהתכוונת אליו שאמרת שמאז צייד הצבאים לא היה יצירת מופת שזוכה באוסקר) יותר טוב מכל הסרטים הנ"ל. כן, "לא ארץ לזקנים" הוא סרט אדיר, השלישי בטיבו של האחים כהן(אחרי "צומת מילר" המופתי ו"פארגו" המדהים כמובן), אבל מכאן ועד להגיד שהוא יותר טוב מסרט מדהים בכל קנה מידה כמו "שתיקת הכבשים" (זהו גם הסרט היחידי שאני מחשיב כיצירת מופת שזוכה באוסקר, מאז צייד הצבאים)? או יותר טוב מ"פורסט גאמפ" הענק? אפילו מסרטים כמו "רשימת שינדלר", "לב אמיץ" או "שר הטבעות" אני לא בטוח שהוא יותר טוב.
שוב, זה יהיה אדיר ש"לא ארץ לזקנים" יזכה באוסקר, ואין ספק שהוא ראוי לזה, בטח יותר מרוב הסרטים שזכו במשך ה- 20 ומשהו השנים האחרונות, אבל עדיין אני חושב שהגזמת קצת. לא הרבה, אבל טיפה.
מי אמר שמאז צייד הצבאים לא זכה באוסקר אף סרט ממש טוב???
מה עם אמריקאן ביוטי,שתיקת הכבשים,הבלתי נסלח,מליון דולאר בייבי ואמדאוס ?
ההימור שלי ל11 הקטגוריות הראשיות:
1.סרט: ncfom
2.במוי: האחים כהן
3.שחקן ראשי: דניאל דיי לואיס
4.שחקנית ראשית:מריון קוטיאר (אנטרטיינמנט וויקלי שאלו 6 חברי אקדמיה אקראים ואף אחד מהם לא בחר בג'ולי כריסטי ,מעניין מאוד…..)
5.שחקן משנה: בארדם
6.שחקנית משנה: רובי די כברירת מחדל
7.תסריט מקורי:ג'ונו
8.תסריט מעובד:ncfom
9.סרט זר: הזייפנים
10סרט אנימציה :רטטוי ,אבל אני לא לגמרי אופתע אם פתאום פרספוליס יזכה- הבראנץ' של האנימציה ממש סולד מסרטי מיינסטרים אמריקנים.
11.צילום-זה יגמר בדם
שאר 13 הקטגוריות מחר…..
בלינק, צפוי אבל מצחיק (וכתבתי יותר מדי פעמים harvey, יצא קצת מוזר).
התפרסמו היום תחזיות נוספות, ובכולן "הזייפנים" לוקח. זה אכן סרט מעולה.
ולדעתי אתם טועים עם קוטיאר. זה שמישהי משחקת דמות אמיתית שמתה עוד לא שם לה את האוסקר בכיס
היא תזכה ועוד איך, זה לא שהדמות חייבת להיות מתה – העיקר שהיא מוכרת ומפורסמת. זה מקל על אנשים את הבחירה במשהו שהוא מוכר וידוע עבורם.
עוד בסוף יזכה פיליפ סימור הופמן ואז בכלל התיאוריה תחגוג.
אני לא יודע על כל הקטגוריות, אבל אחרי שראיתי היום את "זה ייגמר בדם", אין לי ספק שדניאל דיי לואיס הולך לקחת את פרס השנה, ואם לא, באמת צריך לשרוף את המועדון.
בניק-לינק – ההימורים שלי לטקס האוסקר ה-90 (וכמובן, פרסומת לאירוע הלייב-בלוגינג).
"שתיקת הכבשים" ו"בלתי נסלח" הם שני סרטים נפלאים שלא רק הרבה יותר טובים מ"ארץ קשוחה", הם גם טובים יותר מ"צייד הצבאים".
עןד זוכי אוסקר יותר טובים מ"ארץ קשוחה":
פלאטון
רשימת שינדלר
פורסט גאמפ
טיטאניק (כן, קראתם נכון)
אמריקן ביוטי
שר הטבעות: שיבת המלך
עבדלעטיף קשיש עושה זאת שוב : אחרי שלפני 3 שנים לקח את הסזאר מתחת לאפו של ז'אן פייר ז'נה ("שנים של אירוסין") הוא שב וזוכה בסזאר על בימוי, משחק, תסריט וסרט על "La grain et la mulet", ושוב חוטף את הפרס מהסרטים האחרים, שזכיה של כל אחד מהם היתה יותר מובנת מהזכיה שלו (המועמדים האחרים היו: "אדית פיאף", "פרספוליס", "הפרפר ופעמון הצלילה", ו"סוד" של קלוד מילר). את סרטו הקודם של קשיש ראיתי בפסטיבל חיפה ולא אהבתי. זו היתה הפקה כמעט מחתרתית, עם שחקנים צעירים ולא מנוסים, ונסיון (שאני מעריך אותו, אבל לטעמי היה עשוי לא טוב) לספר את סיפורם של הדפוקים והזרוקים, אהבותיהם ובעיותיהם של בני נוער מהמעמד הנמוך (וכן, כפי ששמו מרמז, ממוצא צפון אפריקאי ברובם). אני לא יודע הרבה על הסרט החדש, לבד מהביקורות שקראתי כשהייתי בונציה השנה שקבעו שהוא יותר טוב מהקודם. ועדיין, הוא התמודד מול שמות גדולים ממנו – ושוב ניצח.
פרסים נוספים ששוים איזכור: מריון קוטיאר לקחה אוסקר (אה… סליחה, סזאר) על "אדית פיאף". "פרספוליס" זכה על תסריט (עיבוד). "מוצרט של הכייסנים", שמועמד גם לאוסקר, לקח סזאר על הסרט הקצר. בארבט שרדר זכה בפרס על סרט דוקומנטרי שביים. ובקקטוגרית הסרט הזר היו מועמדים "4 חודשים…" הרומני, החדש של פאטי אקין, "הלילה הוא שלנו" של ג'יימס גריי, והסרט האחרון של קרוננברג, אבל הזוכה הוא "חיים של אחרים" הגרמני.
אני שמח שיש פה כאלו המסכימים עימי לגבי "בלתי נסלח", שנחשב עבורי לאחת מיצירות המופת הגדולות של הקולנוע האמריקאי לדורותיו.
פרט נוסף, ומקומם במיוחד לטעמי, הוא התעלמות האקדמיה מ"סימנים של כבוד". בשנה של סרטים ייחודיים (ואלימים) כמו אלו של האחים כהן ואנדרסון אך טבעי היה למקם את סרטו דיוויד קרוננברג ברשימת הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
אופס, ושכחתי לציין סרט ראוי נוסף שנפקד מקומוברשימה החשובה ושלא בצדק- המערבון "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן", שכתב וביים אנדרו דומיניק הניו זילנדי.
ללמדנו, שעדיין יש להוליווד בעייה להבחין בין עיקר לטפל…
עדן, אתה מפחיד אותי.
פוסטרים של סרטי אוסקר משנים שונות.
ולא רוצה להרגיז אף אחד (או אחת) אבל טיטאניק
הוא אחד הסרטים האיומים שראיתי בחיי.
הסזאר לא אמור להתקיים היום,יום שבת?
Drorit,
You are right about Titanic. 3 long hours about a sinking ship. I was quite laughing through the whole film and it was suppose to be a tear jercking drama.
הסזאר היה אמש. זכה עבדלעטיף קשיש על סרטו הגרעין והפרד. מי שרוצה לראות בהקרנת בכורה את סרטו הקודם של קשיש, משחקי אהבה וגורל, שזכה גם הוא באוסקר, מוזמן לעשות זאת הערב בעשר בלילה בערוץ יס 3.
טיטאניק הוא סרט נפלא. מלא עשרות מגרעות, מאות מכשלות ובילי זיין איום אחד, אבל איכשהו כל המרכיבים בו מתאחדים ליצירה חד פעמית, מרהיבה וגדולה מהחיים. להגיד ש"טיטאניק" גרוע זה בערך כמו להגיד ש"צלילי המוסיקה" מחורבן או ש"חלף עם הרוח" הוא מפגן קיטש משעמם.
אה… אני די מסכימה למה שכתבת על הסרטים האחרים…
(האמת שבהודעה המקורית התכוונתי במיוחד ל'פורסט גאמפ')
טיטאניק הוא סרט לצפייה חד פעמית, וגם אז רצוי בפאסט פורוורד. בקיצור: אני עם דרורית בענין הזה.
עדן, מסכים איתך בנוגע לטיטאניק רק בהבדל ניסוחי אחד קטן: טיטאניק הוא סרט *הוליוודי* נפלא.
טיטאניק, הספינה, היא אובססיה לא קטנה של ג'יימס קמרון והוא הצליח לממש את חזונו וחלומו בצורה מרהיבה. זהו סרט שהגיע ממקום אישי ולא ממוחם הקודח של מנהלי שיווק. סרט שכולם ציפו שיהיה אסון קולוסואלי והיה בדיוק ההיפך.
אני מצתרף לאנשים שמתקוממים על הטיעון ששום יצירת מופת לא זכתה באוסקר מאז צייד הצבאים:
מה עם:
אמדאוס
פלטון
שתיקת הכבשים
הבלתי נסלח
אמריקן ביוטי
ואני מחשיב גם את:
אנשים פשוטים
תנאים של חיבה
ומיליון דולר בייבי
מה לגבי פרס תנחומים למי שינחש הכי פחות טוב?
א. אין גם שום דבר קדוש או ברור מעליו בכך ש"צלילי המוזיקה" או "חלף עם הרוח" הם קלסיקות.
ב. מה שאני זוכרת מטיטאניק זה קוצר רוח נוראי, רצון שהסרט הזה כבר יגמר, צחוקים בלתי פוסקים (בדיוק כמו ששי כתב), ובחילה שלא ברור אם הגיעה בגלל מחלת הים שאחזה בי או עקב אוברדוז של ליאונרדו דה קפריו שמעולם לא סבלתי אותו (הסרט היחיד שיכולתי לסבול אותו הוא "גילברט גרייפ" ומאז בלעעע).
וכל שאר הסרטים שמנו פה הם סרטים טובים אבל יש הבדל (שוב, אך ורק לטעמי) בין סרטים טובים או אפילו מצויינים ובין יצירות מופת. בנקודה הזו אני עם יאיר, יש משהו ב"צייד הצבאים" שמבדיל אותו מכל השאר.
טיטאניק הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם. מסוג הסרטים שמראה לי למה אני אוהב קולנוע. ראוי לכל פרס שקיבל ולכל סנט שהרוויח.
I have seen Titanic once and it was more than enough for me. Here you have a movie which I don't wish or want to see again. If it's on the TV I switch the TV off or watch something else.
וחוזרת ללינק של הפוסטרים (שווה להכנס ולראות)
די מדהים לראות מבחינת העיצוב איך בבת אחת, מ-1969 עד 1979 כמעט מאה אחוז מהפוסטרים לסרטים המנצחים הם בשחור לבן כמעט מוחלט (יוצא דופן "העוקץ" "פאטון" והאדום בשחור לבן של "צייד הצבאים"). ואיזה עשור זה היה! "קאבוי של חצות" "הקשר הצרפתי" "הסנדק" "קן הקוקיה" "הרומן שלי עם אנני" והסרט הסוגר את העשור "צייד הצבאים".
The Deer Hunter is a film I can watch again and again, though it's intensity stop me from watch it so often. After watching it I need to have some break, to do something light
I am a huge fan of The Sound of Music. I know the film and the songs by heart. But even I have to admit that the script is full with so many holes and it looks like a Swiss Cheese. Every think goes smoothly on that film, problems are easily solved.Call it my guilty pleasure, if you want
I am not a big fan of Gone With Wind. I am inclined to think it's a bit overrated- I have read this several weeks ago and the arguments for this film to be overrated have captured my thoughts. Unfortunately I read it in Dutch and there is no on line version at this moment, otherwise I would put a link
יצירות מופת או לא, רשימת הזוכים מ-30 השנים האחרונות מראה את שקיעתה של הוליווד. בשנות ה-90 והאלפיים גם פשוט זכו כמה סרטים שהם מתחת לכל ביקורת (למשל, גלדיאוטר ונפלאות התבונה).
מה שיותר מעניין, זה כמה יצירות נפלאות היו מועמדות ולא זכו(האקדמיה תתן מועמדות לסרט טוב, אבל פרס לסרט שעשה המון רעש, כמו טיטאניק):
אפוקליפסה עכשיו
השור הזועם
חנה ואחיותיה
כף רגלי השמאלית
החבר'ה הטובים
משחק הדמעות
בשם האב
ספרות זולה
פארגו
סודות ושקרים
אבודים בטוקיו
הר ברוקבק
ולמנויי הוט, היום ב-22:00 הסרט המאמי של השנה שעברה "ליטל מיס סנשיין" (שאכן היה בעיני בדיוק מה שהוא סרט קטן וחביב שלא יצא מפרופורציה כמו ג'ונו השנה).
הלכתי היום לראות את "סוד" של קלוד מילר – AKA המפסיד הגדול של הסזארים מאתמול (רק פרס אחד – מוצדק, לז'ולי דפארדייה על שחקנית משנה – מתוך 11 מועמדויות). ובכן, זה לא סרט רע, והוא יפה ומרגש לעיתים, אבל סיפור יפה ואף אולי חשוב ומשחק טוב של קאסט רחב מוכשלים על ידי בימוי מיושן (שימוש בסלואו-מושנים, למשל) ומסורבל (יותר מדי מישורי זמן – אחד מהם דימיוני). כמו כן, הרגשתי שמשהו בליהוק היה שגוי. לטעמי, אם לודיבין סאניה הנפלאה וססיל דה פראנס היו מחליפות תפקידים הסיפור היה זורם יותר.
יאיר, אני מעט מאוכזב. "ארץ קשוחה"? מה קרה ל"לא ארץ לזקנים"?!
בהתחלה חשבתי שאלה עורכי פנאי פלוס שמדברים מגרונך, אך מאז המשכת להתייחס, כאן בבלוג הפרטי שלך, לחדש של האחים כהן בשם שעליו התעצבנת באופן כה נהדר.
אני, בינתיים, מסרב להיכנע. גם אחרי שהוא יזכה (בכל פרס שהוא).
עדן ידידי – כשכתבת "קדימה ג'ונו!" בתגובה השביעית, בעצם התכוונת לכתוב "!ThunderCats Go", נכון? 🙂
ביקור התזמורת לא זכה בפרס הסרט הזר…..
מחזיקה אצבעות למחר.
ובאינדיפנדנט ספיריט: "ג'ונו" ניצח ברוב הקטגוריות החשובות, כולל הסרט הטוב של השנה. האם זה מנבא משהו? אני מתחיל לחשוש. "ג'ונו" סרט מקסים, אבל איפה הוא ואיפה "זה ייגמר בדם" או "לא ארץ לזקנים" או אפילו "כפרה"?
כמי שהחל פה את הדיון בנוגע ליצירות מופת (או לא) מאז "צייד הצבאים", אני חייב להדגיש שבאופן עקרוני יש טעם בדבריו של יאיר. למרות הסתייגותי שצויינה דלעיל (ע"ע "בלתי נסלח"), אני מסכים ששנות השבעים סיפקו היצע בלתי ניתן להשוואה מבחינת כמותית של יצירות מופת אמריקניות.
בעניין "ג'ונו"- יסלחו לי חובבי הסרט, אבל אם הוא יהיה הזוכה הגדול, אזי פשיטת הרגל בהוליווד תהא מבחינתי עובדה מוגמרת. סרט חביב, לא יותר מזה.
ביום שישי ראיתי את זה ייגמר בדם והתאהבתי, פשוט כך. האזרח קיין של שונת ה-2000? אני לא חושב שמוגזם להגיד את זה. הכל בסרט הזה מושלם, מתחילתו ועד סופו, בכל האספקטים השונים. את ארץ קשוחה לא ראיתי, אבל קשה לי להאמין שהוא מתקרב לקרסוליים של זה ייגמר בדם, שאני מקווה מאד שיזכה בפרסים הגדולים.
לרני ג'ונו לוקח את כפרה בזחילה!!!
לאביב אני מסכים איתך במה שכתבת, אבל זה לא שולל את העובדה שכן זכו כמה יצירות מופת.
וגם יש לי שאלה??? אני היחיד פה בפורום שחושב שאנשים פשוטים טוב יותר מהשור הזועם וש מיסטיק ריבר טוב יותר מאבודים בטוקיו.
אה, ובנוגע לזוכים מאז צייד הצבאים…
גם אני חושב שהיו מאז כמה יצירות מופת כמו אמדאוס, בלתי נסלח, שתיקת הכבשים ואמריקן ביוטי. אני לא מסכים עם המתלהבים מטיטאניק, סרט מזעזע בעיני, וגם לא עם המתלהבים מרשימת שינדלר, שראיתי אותו שוב בסופ"ש האחרון.
מדובר בסרט סוחף מאד ומרגש עד דמעות, ללא כל ספק. אבל זה משהו שמאפיין את רוב הסרטים של שפילברג (ב-AIאני לא מסוגל לצפות שוב עד היום, הוא עד כדי כך נגע בי וריגש אותי). הביעה היא שהסרט שטחי מאד, פשטני ביותר בחלוקה שלו בין "טובים" ו"רעים" (ראו איך פולנסקי ב"פסנתרן" מצליח להמנע מחלוקה בסגנון הזה), קלישאי ביותר (סצינת הסיום היא, בעיני, הדבר המביך והמגוכח ביותר שראיתי מפרי עטו של שפילברג), ובעיקר – מנסה לדחוף את הרגש בכוח ובבוטות כזו, שזה נהיה לא נעים. ובהקשר הזה, אזכיר את הילדה בשמלה האדומה, שאין לה שום – שום – הצדקה בסרט, זולת כניסיון לעורר רגשות אצל הצופים.
בקיצור, אני לא התלהבתי מהסרט הזה, בניגוד לכל המתלהבים פה ובמקומות אחרים. ואישית, אני גם לא חושב שספילברג הוא במאי גדול ומצויין. למעשה, חוץ מהצבע ארגמן קשה לי לחשוב על סרט אחד שלו שממש אהבתי, בלי הסתייגויות.
ליוני: נו, מה נראה לך? שאחרי שראיתי את התגובה שלך השתכנעתי ועכשיו אני חושב ש"ג'ונו" טוב יותר מ"כפרה"?
לי יש הימור בנוגע לכותרות של מחר בהנחה שבופור לוקח:
"חיים בסרט" בפונט ענק מעל התמונה של סידר והחברים עם פנלופה והפסלון.
Cars and houses are not very cheap and not everyone can buy it. However, loan are invented to help different people in such situations.