אחים וצבאים
לגבי "זה ייגמר בדם" (ספוילרים מסוימים, למרות שמי שלא ראה את הסרט לא יידע על מה אני מדבר ולכן זה לא יהיה ספוילר עבורו).
עידן בתגובות העלה את התהייה האם ייתכן שפול ואיליי סאנדיי (ב"זה ייגמר בדם") הם אותו איש. ובכן, לא חשבתי על זה, אבל גם לא ראיתי שהסרט סוחב לכיוון הזה (למרות שאין לי הסבר למה דניאל פליינוויו מוזג שלוש כוסות וויסקי בסוף). עניין האחים מאוד דומיננטי בסרט, הרבה יותר מאופציה של פיצול אישיות. לאבא של פול ואיליי סאנדיי קוראים הבל (Abel), האח המת מקין והבל. אח של דניאל פתאום צץ באמצע הסרט. ובסוף הסרט, כפי שאיליי מזכיר, איליי ודניאל הופכים לגיסים (Brothers-In-Law). ודניאל שואג באוזניי איליי שפול היה האח הנבחר, לא הוא. ולאורך כל הסרט, מרגע שיש שני לנו בעלילה שני אחים אחד מהם ימות, והשני יחיה.
גם העובדה שכל שמות הדמויות תנ"כיים לוקחת אותנו לטריטוריה המיתית: דניאל, אלי, הבל.
ואהרון קשלס מנתח באופן מקורי ומבריק את "זה ייגמר בדם" כאלגוריה על הוליווד עצמה.
********
ביום שישי התפרסם קטע שלי ב"7 לילות" בו אני מהלל את איכות סרטי 2007 וטוען שאם "לא ארץ לזקנים" או "זה ייגמר בדם" ייזכו זה יהיה רגע נדיר בו באמת אחת משתי היצירות האמריקאיות הדגולות של אותה שנה ייזכו באוסקר, לראשונה מאז "צייד הצבאים". ארז המדמם בתגובות טען שזה צריך להיות מאז "בלתי נסלח" של קלינט איסטוווד, ובמחשבה שנייה אני חושב שאני מסכים איתו ואכן דילגתי בטעות על הסרט המופתי הזה. אבל הטענה הזאת אינה ממעיטה באיכותם של רבים מהסרטים האחרים, שאני מאוד אוהב: "אנשים פשוטים", "מרכבות האש", "אמדיאוס", "פורסט גאמפ" ו"טיטאניק" (ורבים אחרים). אלא שלדעתי בכל שנה היה לפחות סרט דגול אחד שהיה מגיע לו יותר. גם בשנה של "בלתי נסלח" היה את "כלבי אשמורת", "באטמן חוזר" ו"הנוסע השמיני 3", שהלהיבו אותי לא פחות. אבל עם כל אהדתי ל"אנשים פשוטים" ול"מרכבות האש", אני עדיין חושב ש"אפוקליפסה עכשיו" ו"אדומים", שהפסידו להם, היו סרטים כבירים יותר.
כמו הסרט החדש של האחים כהן (אבל קצת יותר) "זה יגמר בדם" מתנתק ממסורת של כמעט 100 שנים של קולנוע, ומבסס את הנראטיב שלו על עקרונות הסיפורת התנכ"ית במקום על המלודרמה והדרמה היוונית הישנות והטובות, אני לא מדבר על כל ההקשרים התנכיים הברורים עצמם, סרטים הולוודיים רבים השתמשו בהקשרים כאלה, אבל כמעט ללא יוצא מן הכלל השתמשו בהם כדי ליצור סיפור דרמטי קלאסי, פול תומס אנדרסון החליט להתעלם מהמסורת הזאת ולכן, לדעתי, הסרט שלו מרגיש כל כך חדש ולא יאומן.
ובינתיים, ג'וני זוכה בפרס הגדול ב independent spirit awards וגם בפרס התסריט. ביקור התזמורת מפסיד ל"פעם אחת". חבל.
הכוונה ל"ג'ונו".
חייבים לציין עוד דבר, יאיר: מה עם כל יצירות המופת שבכלל לא הגיעו למועמדות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר? הרי הבינוניות של הוליווד המציאה עצמה כמעט כל פעם מחדש, עת נתקלה האקדמיה בסרט מהפכני זה או אחר דוגמת סרטיהם של "ילדים רעים" כסם פקינפה ואחרים. קיובריק, היצ'קוק ועוד ענקים בדורם סיימו את חייהם אפילו ללא אוסקר של כבוד.
אני מסכים איתך שב- 20 ומשהו השנים האחרונות רוב הסרטים הם לא באמת הכי טובים לאותה שנה, אלא יש יותר טובים מהם שראוים לזכות בתואר הסרט הטוב, אבל לא רק את זה כתבת. הדבר שלי הכי הפריע בכתבה, ואך ורק לזה התייחסתי בתגובה שלי בפוסט הקודם, שאמרת ש"לא ארץ לזקנים" יותר טוב מכל הסרטים זוכי האוסקר מאז "צייד הצבאים"- דבר שאני לחלוטין לא מסכים איתו. הוא באמת לדעתך יותר טוב מ"שתיקת הכבשים" המופתי? או מ"פורסט גאמפ" האדיר? אם זה כך, מאוד מעניין אותי מה אתה חושב על הסרטים האלה, שלעניות דעתי הרבה יותר טובים מ"לא ארץ לזקנים", ובכללי "שתיקת הכבשים" לדעתי אחד הסרטים הטובים בכל הזמנים.
קודם כל אני מאוד מסכים איתך בקשר ל"מרכבות האש" לדעתי סרט בינוני ביותר ו"אנשים פשוטים" לא היה בשנה של "אפוקליפבה עכשיו".
בנוגע לאחים ב"זה ייגמר בדם" (ספוילרים בדרך):
גם אני קבלתי ביציאה מהסרט את התחושה שאכן מדובר בשני אחים. אבל במחשבה לאחור, גם הפרשנות השניה מחזיקה מים. לו אילי ופול הם אותו אדם (ובמפגשים של משפחת סאנדיי אכן לא מוזכר האח פול ולו פעם אחת) הרי שאילי יוצא הרבה יותר שטני ממה שהוא – כלומר הוא מראש תיכנן את כל המהלך הזה ובעצם גרם לצמיחה וההידרדרות של דניאל. אבל כך גם דניאל: כשהוא אומר לאילי בסצינת הסיום שפול היה האח הנבחר וכי הוא היה בקשר איתו לאורך השנים הוא בעצם אומר לו שהוא עלה על הטריק שלו כבר מזמן ומכאן שכל הזמן אילי היה שקוף בעיניו. וכמובן ששלוש כוסות הוויסקי תומכות בתאוריה הזו. למעשה ניתן לראות את הסרט באופן מושלם משתי נקודות המבט הללו ובשתיהן הוא יוצא יצירה שלמה בעלת הגיון פנימי רב. והדואליות הזו מאפיינת את הסרט בכלל: הן באפיון דמויותיהם של דניאל ואילי (הם רכים ועוצמתיים בעת ובעונה אחת, הם אוהבים ושונאים, ושניהם תאבי כוח באופן חולני, אבל גם תאבי בצע כשתאווה אחת מזיקה לשניה לעיתים 0 כגון סירובו של דניאל למכור את שדות הנפט שלו לחברה הגדולה יותר).
הדואליות הזו משחקת תפקיד ניכר גם ביחסיו של דניאל עם בנו, עם אחיו, ועם האנשים שהוא בקשר עמם. ובעצם יש לנו שני סרטים בסרט אחד ושניהם מושלמים.
רני – פול סאנדי דווקא כן מוזכר בבית משפחתו, באותה ארוחת ערב בה איליי מתנפל על אביו אייבל. איליי עצמו הוא זה שמתייחס שם לפול כאל ישות נפרדת ("פול סיפר לו על הנפט" או משהו כזה). וזה מפיל, לדעתי, את כל התיאוריה המשונה הזה (שגם ככה אני לא ממש מצליח להבין את הרלוונטיות שלה למשהו קונקרטי).
ואם מוסיפים לזה את מה שכתוב בימד"ב – שהשחקן פול דיינו לוהק במקור רק לתפקיד פול סאנדי, ושפת"א החליט בהתרעה של 4 ימים ללהק אותו גם לתפקיד איליי – אז בכלל כל התיאוריה הזאת נשמעת כמו קשקוש מיקרי ולא כמו משהו מתוכנן מצד היוצר.
ספויילרים.
את שלוש כוסות הוויסקי מוזג איליי, לא דניאל, מה שתומך דווקא ברעיון של פיצול אישיות.
איליי אמנם מתייחס לפול כישות נפרדת, אבל הוא היחיד שעושה זאת, בסצינה היחידה שדן ברזל הזכיר פה, מה שלא שולל פיצול אישיות.
אמנם דן ברזל נידב פה אינפורמציה ששוללת את רעיון פיצול האישיות, אבל מצד שני, זה רעיון שעלה גם אצלי במהלך הצפייה, והוא יותר מדי מוצא-חן בעיני מכדי לוותר עליו. הרי מה שאני מתייחסת אליו הוא בסופו של דבר מה שאני רואה, ואני רואה שני אחים זהים כל כך, שאולי מדובר באותו אדם. גם אם לא, העוצמה בבחירה הזאת קיימת ונכונה.
גם אם שוללים את פיצול האישיות, עניין שלוש הכוסות מטריד. האם אחיך האובד (של דניאל ושל איליי) חקוק בך בין אם הכרת אותו ובין אם לא? אולי אחת השאלות היא האם אתה יכול לסלוח לאחיך, גם אם הוא המיט עליך חורבן? ומה הדין לגבי בן משפחה שאין בינך ובינו קשר דם? ואולי דניאל הורג את איליי גם בשל קווי הדמיון של הקרבה לבנו? או אולי כדי לחסל על שמץ של קרבה אפשרית?
ראיתי את הסרט רק אתמול, ועדיין לא קראתי עליו דבר. אני עוד צריכה לחשוב עליו…
דן- האם לא ייתכן שמשפחתו של איליי מודעת לפיצול האישיות שלו ומתייחסים ל"פול" כאישיות נפרדת כדי לא לערער אותו עוד יותר? בעיניי זה די הגיוני אל מול מה שמתרחש בסצינה (ובכלל לדמות של איליי שנדמית מעורערת לאורך כל הסרט)
ולגבי זוכי האוסקר- אני חושב שיאיר גם שכח את "מיליון דולר בייבי" כזוכה אוסקר ראוי בהחלט וסרט (שבקונצנזוס הביקורתי לפחות) נחשב לקרוב ליצירת מופת.
אני יודע ש"שתיקת הכבשים" לא אהוד במיוחד על ידי יאיר, אבל ללא ספק מדובר בדוגמא מובהקת לסרט שנכנס לקאנון כאחד הסרטים האמריקאנים הטובים והמשפיעים של שני העשורים האחרונים (גם אם חלקינו מעדיפים לאותה שנה את "ברטון פינק"). וכאמור, גם "בלתי נסלח", "רשימת שינדלר" ו"אמדאוס" הן זכיות ראויות.
אם זו פיצול אישיות, כנראה שבקרוב יהיה לנו סרט "זה התחיל בדם" ובו יראו את כל הפעמים בהם אילי מתפקד כפול.
עם כל הכבוד לכל הכותבים, זה לא סרט בשקל וחצי, ולהדביק עליו תיאוריות רפואיות לא אמינות – פשוט לא עושה טוב לסרט.
בעיירה קטנה של 14 איש, אי אפשר לשמור משהו כמו פיצול אישיות בסוד. ושום קהילה שפויה לא תיתן לאדם הידוע כבעל פיצול אישיות להיות הכומר שלה.
ומאחר ובאמת שאין שום התייחסות לפיצול אישיות תיאורטי שכזה לאורך הסרט (לפחות לא שזכור לי), אני באמת לא רואה את המשמעות של כל העניין.