Saturday 29 בSeptember 2007 16:37
הפוסט הזה עלה אתמול (שישי) ב-16:00. אני מקפיץ אותו לראש הדף כי מצאתי וידיאו באיכות משובחת יותר מכל הלינקים הקודמים. מי שעוד לא ראה, מומלץ.
“מלון שבאלייה“, סרט קצר שביים ווס אנדרסון הנמשך 13 דקות, מוגדר בכותרות הסיום שלו כ”חלק א’ של הדרג’ילינג בע”מ”. הסרט הקצר מוקרן בפסטיבלים לפני “דרג’ילינג בע”מ”, הסרט הארוך החדש של אנדרסון (עם ג’ייסון שוורצמן, אואן ווילסון ואדריאן ברודי), וכנראה שלא יוקרן לפני הסרט כשסרטו החדש של אנדרסון ייצא להפצה מסחרית. במקום זאת, הוא עלה שלשום להקרנה חינם ב-iTunes. אלא שחנות אייטיונז, גם כשהיא מחלקת סחורה חינם, פתוחה רק לגולשי אמריקה וכך אני מחפש ביומיים האחרונים מי כבר ראה את הסרט, הוריד אותו והעלה אותו הלאה. ובכן, מצאתי. צפו מהר, כי פוקס הבטיחו את הבלעדיות לאפל והם בטח יורידו את הווידיאו הזה תוך יום-יומיים.
(הפעם זהו קובץ באיכות מצוינת. צפו בו במסך מלא):
אגב, בישראל תורגמו סרטיו של אנדרסון מ”The Life Aquatic” ל”עמוק במים” ומ”ראשמור” ל”המירוץ לצמרת של מקס פישר”. כך שבהמשך למגמת השבוע האחרון כדאי מאוד שא.ד מטלון, שאמורה להפיץ את הסרט הנוכחי, תפנה לחובבי ווס אנדרסון בארץ כדי להתלבט איך לקרוא ל”The Darjeeling Limited” בעברית לפני שזה הופך ל”אחים בדרך” או “הודו ברכבת”.
| שלחו טראקבאק
September 28, 2007 at 5:06 pm
יופי. עכשיו נתת למטלון רעיונות.
September 28, 2007 at 5:10 pm
ד כמה שזכור לי היו אלה פורום פילם שנתנו את השם , הסרט שלהם.
רוה לארז: מתקן את הפסקה.
September 28, 2007 at 5:12 pm
אם תחפשו, לא צריך יותר מדי, בבלוגים באינטרנט, תמצאו ללא בעיה לינקים להורדת הסרט מ-rapidshare.
September 28, 2007 at 5:41 pm
למה לעזאזל הסרט לא יוקרן לפני “הדרג’ילינג בע”מ” בהקרנות מסחריות? לי לא אכפת שהוא יוקרן לפני כל סרט בהקרנה מסחרית. בעיניי זה הדבר הטוב ביותר שאנדרסון עשה מאז ראשמור (וזה לא שלא אהבתי את הדברים האחרים)- מרגש, מאשיר לצופה הרבה מקום להשלמת פערים, מסוגנן מאוד ומשאיר טעם של עוד.
September 28, 2007 at 5:50 pm
ווס אנדרסון הוא אולי יוצר הקולנוע המוכשר ביותר מבין דורו (סופיה קופולה, פ.ת. אנדרסון, מישל גונדרי וכו’), והוא אולי היוצר האמריקני היחידי כיום שהסגנון הייחודי שלו בולט בכל פריים של כל סרט שהוא עשה.
אני חושב שאקי קאוריסמקי, גם אחד הקולות המקוריים של התקופה, מאוד דומה לו מהבחינה הזו. דגש על עולם כפי שנראה מנקודת מבטו של היוצר, לו-טק, סיטואציות דרמתיות-קומיות אבסורדיות וסגנון ייחודי המאפיין את כל הסרטים שלו.
אני מתפלא שחברת ה-DVD קריטריון לא עשתה איתו גם עסקה להוציא את הסרטים שלו דרכם. אם לא את כולם, אז לפחות את טרילוגיית פינלנד שלו (עננים נודדים, איש ללא עבר ואורות בשקיעה), היא פשוט מדהימה.
September 28, 2007 at 5:52 pm
הייתי מחבבת את Hotel Chevalier יותר לו המצלמה לא היתה מתעכבת במשך מה שנדמה כמו עשר דקות על אחורייה של נטלי פורטמן. אי אפשר להגיד דברים כאלה בלי להרגיש כמו מתחסדת וצנזורית, אבל בשלב מסוים התחלתי לחשוש שהצלם יחליק על הריר הנוזל מפיו של אנדרסון.
September 28, 2007 at 6:59 pm
לאביגיל: המצלמה מתעכבת על אחוריה של פורטמן בערך 10 שניות ולא מתמקדת בשאר אביריה המוצנעים. וברוב סצנת המיטה המצלמה מתמקדת בשוורצמן ובתגובות שלו ולא בפורטמן המתפשטת. נכון, כרגיל הגבר לא מתפשט אבל המצב עדיין יותר טוב מהרבה סרטים שמנצלים נשים.
September 28, 2007 at 7:59 pm
נסתפק בינתיים ב-bottle rocket שאמור לצאת בקריטריון…
September 28, 2007 at 10:09 pm
(בחיים שלי לא כתבתי כל כך הרבה מלים על אחוריים)
עופר, כמובן שעשר דקות הם הגזמה פראית (אם כי, בסרט בן 13 דקות, עשר שניות אינו פרק זמן חסר משמעות) אך בלי שום קשר לאורך השוט ההיקסמות של המצלמה מהעכוז המדובר מטרידה. ברגע שפורטמן מתחילה לכוון את אחוריה לכיוון המצלמה אנו כבר לא צופים בדמויות אלא בווס אנדרסון המתרגש מכך שמותר לו להסתכל לנטלי פורטמן על התחת, ולהראות אותו לכל העולם.
בקשר לנושא הניצול. זוהי מלה טעונה שנוטה לשבש שיחות על נושאים כאלה. כשאנו מצמידים למעשיו של אנדרסון את הפירוש השלילי ביותר האפשרי (ואז שוללים אותו מיידית, משום שנטלי פורטמן היא ילדה גדולה וכוכבת לא קטנה וודאי שאם לא רצתה להופיע בעירום חלקי אז המקרה לא היה קורה), אנו מתעלמים מהפירושים הפחות שליליים אך יותר הגיוניים. כמו, למשל, שאנדרסון רואה את גופה של פורטמן בתור אוביקט, ואת דמותה כמישהי שהיא פחות אנושית מהדמות הגברית (מה שגם משתמע מתוך דמותה בסרט - פאם פאטאל בוגדנית ששברה את ליבו של הגיבור ושלחה אותו להתבודד בפאריס).
September 28, 2007 at 10:10 pm
עם כל הכבוד למסע הצלב נגד תרגומים בעייתיים לשמות של סרטים לא נראה לי שצריך עד כדי כך להתעכב בשיניים של הסוס. כמו שאני רואה את זה למטלון מגיע שאפו מטורף על שאפשרו לנו לראות את צוות זיסו ב-35 מ”מ מלכתחילה, דבר שהוא לא מובן מאליו בכלל בתרבות שלנו. אני אישית מעדיף להסמיק קלות כשאני קונה כרטיס ל”חרמן על הזמן” מאשר לראות אותו ב-DVD, אבל זה כנראה רק אני.
September 28, 2007 at 10:36 pm
טוב, הווידיאו מת. עובדים מהר בפוקס. מי שמוצא לינק פועל שישלח. אנסה למצוא קובץ ולהעלות אותו הנה.
אכן, “עמוק במים” היה סרט של טאצ’סטון כנראה, והופץ על ידי פורום פילם. אבדוק ואתקן כשאפגוש את המחשב שלי.
אביגיל ועופר: ניצול? ריר? אני ראיתי בשוט הישבנון של נטלי התרסה ברורה, טיזינג מכוון, שלה כלפי הבמאי, אנשי המצלמה והקהל. אלה היו 10 שניות של התפננות של שחקנית. ככה אני קלטתי את זה.
אבישי: לכאורה אתה צודק. אם מצב ההפצה בארץ היה מושלם, כל הסרטים היו מגיעים הנה ומוצגים בתנאים נהדרים והפגם היחיד בהם הוא שמם האידיוטי ספק אם מישהו היה מצדיק “מסע צלב”. אלא שהשמות - כמו הרבה דברים בעסק הזה בארץ הזאת - הוא עניין סימפטומטי. הוא חושף בפניך מי הם האנשים האלה שמביאים הנה את הסרטים, אנשים שחושבים ש”חרמן על הזמן” זה שיא עדכנות הסלנג. ובאותה נשימה, הוא חושף בפניך מה הם חושבים על הקהל שלהם. שזה אתה ואני. קהל שרק אם תמכור להם סרט של ווס אנדרסון בשם “עמוק במים”, בדיוק בשבוע וחצי בו “עמוק באדמה” זכה לרייטינג נאה בערוץ 2, תהיה להם סיבה להביא אותו. וכפי שאתה רואה ממועדון הגנוזים המתעדכן, יש שפע סרטים שהם בכלל לא טורחים להביא, וקשה למצוא חוקיות, הגיון או טעם בהחלטות האלה.
September 28, 2007 at 11:15 pm
ווס אנדרסון מגעיל אותי. מתוך סרטון של 10 דקות, יש לא פחות מ-8 דקות ו-55 שניות(!!!) שבהם רואים את האוזן של נטלי פורטמן. חתיכת סוטה מלוכך עם פטיש לאוזניים. כשכל כך הרבה תשומת לב מוקדשת לאיבר (ושלא תספרו לי שזה מקרה. כמעט תשע דקות!), ההיקסמות החולנית הזאת לא מאפשרת לאף אדם שפוי בדעתו להתרכז, או אפילו לשים לב, לשום אלמנט אחר בסרט. אני יכול לשמוע את הריר של אנדרסון נוטף באופן גחמני על הרצפה בכל פעם שהוא מלטף במצלמתו בהילוך איטי(!!) את אוזנה החשופה של השחקנית הצעירה והתמימה, אותה פיתה לסרטו בהבטחות שוא של תהילה ועושר. אנשים כאלה צריך לזרוק לכלא.
September 28, 2007 at 11:21 pm
מועדון הגנוזים הוא בדיוק מה שאני מדבר עליו, אם המחיר שאני צריך לשלם בשביל להרחיק סרט טוב מהמועדון המפוקפק הזה הוא שם אווילי או פוסטר מכוער, אין לי שום בעייה לשלם אותו. מה גם שאני תמיד אקרא לו בשם ששההורים שלו נתנו לו ולא איזו מזכירה בחברת הפצה.
אבל זה לא ממש משנה, אני לגמרי מסכים איתך ועם מסע הצלב (בלי שמץ ציניות), לנצח אזכור אותך בתור האדם שהוביל את השינוי של “חרמן על הזמן” ל”סופרבאד: חרמן על הזמן”. יש כבוד.
September 28, 2007 at 11:53 pm
אתה נטפל דווקא ל”עמוק במים”? לא כזה שם גרוע לסרט, ואני אומר את זה גם כי רב מי שאני מכיר קורא לו בשם הזה ולא “Life aquatic”, מדד להצלחת שם הסרט בעברית. אם כבר להיטפל לתרגום גרוע לסרטי אנדרסון עדיף להזכיר את “המירוץ לצמרת של מקס פישר”.
ואיך היה הסרט של גיתאי? ו”מסביב ליקום”? ו”רק כלבים רצים חופשי”? זרוק משהו לאלה שנתקעו באיזור חיוג 03.
September 29, 2007 at 12:21 am
Hotel Chevalier כבר ביוטיוב.
רוה לאוקיי: הגרסה ביו-טיוב קצוצה. אורכה 9:50 דקות. הסרט הוא 13 דקות. כל הפתיח חסר.
September 29, 2007 at 12:32 am
יאיר: גם זהו פירוש אפשרי, אם כי קשה לי להאמין שהבחירה היא של השחקנית בלבד ושלבמאי לא היתה שליטה, או לפחות השפעה, עליה. האם אנדרסון אינו זה שקבע את מיקום המצלמה, והאם לא הוא זה שהחליט שפורטמן תתערטל ושוורטצמן יישאר לבוש לגמרי? בכל מקרה, זהו פירוש המצריך נקודת מבט חיובית יותר לגבי ההתייחסות ההוליוודית (והקולנועית בכלל) לעירום נשי מזו שאני פיתחתי.
רוה לאביגיל: אני לא בטוח שסרט בן 13 דקות המתרחש בפריז והנעשה על ידי שלושה ניו יורקיים (בהווה) יכול להיחשב הוליוודי.
September 29, 2007 at 12:58 am
יש משהו אירוני שמישהו שלא מבין את ההבדל בין Surf’s Up ל-Surfs are up והתרגום שלהם מתלונן על חוסר עדכניות בסלנג.
הרי הכל נעשה בשם הגנת שמו של הסרט ולא חס וחלילה מסיבות נסתרות.
רוה לשושן: לא הבנתי. מי? מה? איפה?
September 29, 2007 at 1:02 am
במהדורת שישי של חדשות 10 שודרה כתבה נהדרת של בן שני על הלילה המוצלח של ששון גבאי בשבוע שעבר. לפעמים תזמון הוא הכל:
http://news.walla.co.il/?w=/200/1174771
September 29, 2007 at 2:10 am
לא פעם, לא פעמיים אמרת עד כמה קולקל התרגום של שם הסרט.
אתה הצעת לתרגם את Surf’s Up ללתפוס את הגלים. רק הסלנג העדכני שבידך פספס שזה היה מתאים יותר לSurfs are up.
אולי סתם קטנוניות שלי, אולי.
רוה לשושן: אני עדיין לא מבין. Surf’s Up הוא ז’רגון גולשים מוכר. “תפוס ת’גלים” - באופן בו הוא מאוית - נראה מתאים בול לשנות השבעים, נואיבה, גבעת חלפון, תן לשים ת’ראש על דיונה, כוורת, אוכל ת’ציפורניים. אני מדבר רק על האיות, על האופן שבו הסרט מוצג בפוסטרים. ואגב, חשבתי שגם “תפוס ת’כריש” ו”תזיזיו ת’רגליים” זה נורא. זה פשוט נראה נורא בעין ומנסה לייצג איזשהו סלנג שהיה נפוץ כשהמפיצים היו בתיכון.
September 29, 2007 at 9:56 am
אני שב ומזכיר (בהנחה שה”דרג’ילינג בע”מ” בכלל יופץ בארץ) שהסרט הקצר מהווה חלק בלתי נפרד מהסרט הארוך. יש בסרט הארוך כמה התיחסויות לסרט הקצר. מי שלא רואה את הסרט הקצר לא יבין כמה מהבדיחות בסרט הארוך (כמו, למשל, מה זה אומר שג’ייסון שוורצמן שם את השיר הזה). שני הסרטים צריכים להיות מוקרנים ביחד.
September 29, 2007 at 9:50 pm
יפה. מישהו מריח פה הומאז’ לתספורת של אודרי הפבורן ב’חופשה ברומא’, או שזה בגלל הקרחת מ’וונדטה’?
September 29, 2007 at 9:57 pm
וואו, אחד הקצרים המבריקים שראיתי.
מזכיר מאוד את הקצרים של המינגווי בפריס… כיף חיים.
September 30, 2007 at 12:03 am
באדיבות העונג של גיאחה - הסימפסונז: הסרטים.
September 30, 2007 at 12:05 am
התספורת נראתה לי מהפריים הראשון הומאז’ דווקא לג’ין סיבורג ב”עד כלות הנשימה”, בכלל כל אוירת המלון הזכירה את חדר המלון של גודאר. אם כבר מדברים על הומאז’ים יש לי תחושה חזקה שתנועת הדולי הצידית בהילוך איטי בליווי מוזיקה לקוחה מאין ספור שוטים כאלה שנעשהו ב”מצב רוח לאהבה”.
יש משהו מאוד מוזר באנדרסון. לא ממש ברור לי כיצד הסגנון הייחודי שלו שהופך את סרטיו לכל כך מעניינים משרת את הרגש בסרט. האם למישהו יש סוג של רעיון למה דווקא לבחור להשטיח את הפריים, האם עוד מישהו מרגיש שהוא מנסה בכוונה להשטיח דמויות? האם הוא פוסטמודרניסט מושבע?
September 30, 2007 at 12:26 am
בתור מי שקנאי לקרדיטים, למה אתה לא מזכיר את מי שהזכיר לך על “המירוץ לצמרת של מקס פישר”?
והאם אני נהיה קטנוני לעת לילה?
September 30, 2007 at 8:46 am
דוקא הזזת הישבן למצלמה לא נראה לי אקט התרסה אלא צניעות - או לפחות נסיון להסתיר את הסחורה מקדימה. גם אניה נקטה בצעד דומה ב”סודות”
September 30, 2007 at 9:11 am
לדעתי התספורת היא הומאז’ לג’ורג’ינו הספר המהולל של אנדרסון עצמו.
September 30, 2007 at 10:05 am
לגבי תנועות הדולי האיטית- יש מעבר להילוך איטי בכל סרט של אנדרסון, כך שזה שמירה על מסורת ולא מחווה.
הערה אחרונה לגבי העירום: יש משחק מסוים עם הצפיות של הקהל מסצנות עירום בכך שלא ממש רואים יותר מאת התחת וניתן גם למצוא בו אמירה מסוימת על הדמויות: הדמות הנשית פתוחה יותר ויוזמתיותר ולכן היא זו המתפשטת.
September 30, 2007 at 12:21 pm
רק אני לא ממש התרגשתי מהסרט? מזכיר לי יותר סרטי סטודנטים, רק שבמקום דירה תל אביבית יש מלון פריזאי. נכון שמסוגנן יותר, אבל הסגנון נראה לשם הסגנון עצמו ולא לשום דבר אחר.
ולגבי ההכרח של לראות את זה לפני הסרט הארוך - אם זה רק עבור בדיחה אחת (או כמה כאלה), זה לא באמת הכרח, זה סתם צ’ופר. אפילו אם זו בדיחה ממש טובה. אבל זה משהו שאולי כדאי להגיד לאחר שאראה את הארוך.
אבל זו הבעיה עם מחוות וכו’, הם לרוב לא ממש הכרחיות, סתם כיפיות יותר.
ולגבי ניצול - אם רק האישה מתפשטת אז כבר יש פה סוג של ניצול. הניצול הוא לא של נטלי פורטמן השחקנית, אלא של האישה שהיא. וזה שהמצב כאן יותר טוב מבסרטים אחרים לא הופך את זה לטוב.
אבל מצד שני אפשר להגיד שהאישה היא זאת שלמעלה, היא זאת שפגעה, אז מה זה קצת עירום לעומת שליטה במצב?
September 30, 2007 at 12:22 pm
גם אורי קליין הבוקר ב”הארץ” מצטרף לרשימת המבקרים בארץ ובעולם שקטלו את סרטו של עמוס גיתאי “התנתקות”. נחמד. (:
September 30, 2007 at 12:48 pm
יש עולם שלם בחוץ שרק מחכה לראות את פורטמן בערום. אנדרסון יודע את זה ובטח פורטמן. ניצול? אין סיכוי. ה כמעט ערום בסרט כל כך מודע לעצמו. המצלמה עושה הכל חוץ מלצחוק לנו ישר בפנים ולהגיד “נראה לכם שנראה לכם?”. לי דווקא נראה שגם פורטמן וגם אנדרסון משחקים עם הכמיהה של כולנו (טוב, רובנו) לראות לנטלי את השדיים. מאין בדיחה פנימית שכזאת. וכמה מצחיק זה שהסרט שבו פורטמן חושפת הכי הרבה הוא סרטון קצר שלא יצא להפצה מסחרית?
וכמה ברור שזה ברור להם?
September 30, 2007 at 4:25 pm
עופר: האמירה שאתה מתאר על הדמות הנשית לא נשמעת לך קצת כמו פנטזיה גברית?
ובכלל, אם נחזור לתיאוריה של יאיר, שפורטמן מפלרטטת עם הקהל, האם אין כאן הנחה שהקהל מורכב מגברים, ושנשים הצופות בסרט הן שוליות?
September 30, 2007 at 10:44 pm
אין לי דבר שנון להוסיף, גם לא טענה או התרסה. זה פשוט יפה כל- כך, ואני (איכשהו) לא מחובבי אנדרסון, אם קיימים כאלו.
אולי זו פורטמן, אולי אלו השוטים המפעימים, אולי האווירה הפריזאית והשיר ברקע בפרט ואולי שילוב של כל אלו.
אני זוכרת שידעתי שאני אוהב את הסרט כבר כשלפני מספר חודשים הזדמנה אלי תמונת סטילס מהחלק בו הזוג עומד במרפסת המלון.
זה הכל, הייתי חייבת.
(אגב, יאיר, אני קוראת כאן באופן קבוע, מתעצלת להגיב. המשך לעשות את הדבר האהוב עלי ביותר באנושות: לאהוב כל- כך קולנוע.)
October 1, 2007 at 12:37 am
יכול להיות שיש פנטזיה גברית לאישה משוחררת יותר נפשית ומינית, אבל אני לא חושב שזה המקרה. כי באף פנטזיה הגברית טיפוסית הגבר מוותר על מין לטובת מבט על פאריז. הגבר לא ממש יודע את מקומו, הוא חשב שהוא בורח ממנה, אך היא מוצאת אותו בלי בעיה. הוא מנסה להכין עבורה דברים (אמבטיה, מוזיקה) אך היא רוצה דברים אחרים. הוא אומר שאף פעם לא יהיה ידיד שלה, אך מתנהג בדיוק ככזה. היא גם ישירה יותר, מדברת לעניין. אני לא רואה זאת כפנטזיה גברית אלא כבניית דמויות. חוץ מכך שכמובן שהסרט הוא פנטזיה גברית, מכיוון שגבר כתב וביים אותו כך שממילא התת-מודע הגברי הוא השולט בו. אבל זו לא בעיה רק של הסרט ורק של הקולנועי האמריקאי. בכל מקרה אני חושה שהעירום בסרט הזה הוא יחסית לא אירוטי ולא פוגע בנשים.
October 1, 2007 at 4:44 pm
עופר, הסיבה שקראתי להתנהגות של פורטמן פנטזיה גברית היא שלמרות שהיא האסרטיבית מבין השניים, האסרטיביות שלה מתבטאת לא בדרישה מהשותף שלה שיספק את צרכיה אלא בסיפוק צרכיו. היא מתפשטת, הוא נשאר לבוש. היא מנשקת אותו, הוא בקושי נוגע בה.
אכן יש כאן שאלה של רצונותיו של דמות הגבר - חוסר התגובה שלו מעיד שברגע זה לפחות, התנהגותה של חברתו אינה מממשת לו שום פנטזיות (למרות שהפירוש שלי הוא שלאחר שהראה לה את הנוף מחדר המלון, שתי הדמויות המשיכו במה שהתחילו). מה שמעלה את השאלה, האם הצופים (ואני משתמשת בלשון זכר במכובן) אמורים לחוש את חוסר הנעימות של שוורצמן, או שהסרט אמור לממש את הפנטזיות שלהם בלי קשר לרגשותיו?
February 13, 2008 at 3:24 am
אם יש בכלל מישהו שעדיין לא ראה: