08 מרץ 2008 | 09:40 ~ 21 תגובות | תגובות פייסבוק

"קדימה, תריץ אחורה", הביקורת

עד לפני ארבע שנים העסק עבד היטב: צ'רלי קאופמן כתב את התסריטים לסרטים של ספייק ג'ונז ומישל גונדרי והתוצאות – גם אם לא אחידות – היו לפחות עקביות במבריקותן. אבל אז, כמו כל הרכב פופ, החבורה התפרקה, מן הסתם כי כל אחד רצה להוכיח שהוא יכול גם לעבוד סולו. גונדרי נותר הפורה מהשלושה, כש"קדימה, תריץ אחורה" הוא כבר הסרט השני שלו בו הוא כותב בעצמו את התסריט. ג'ונז נכנס להפקה של "ארץ יצורי הפרא", על פי מוריס סנדק, וכנראה שקע שם בבוץ טובעני (או תובעני) שהוא מתקשה להיחלץ ממנו. וקאופמן יביא לפסטיבל קאן הקרוב את סרטו הראשון כבמאי, "סינקדוכה, ניו יורק", ואם התסריט שברשותי הוא גם הגרסה שצולמה לבסוף הרי שהסרט מתחיל עם ילדה בת ארבע שרואה באסלה שהקקי שלה ירוק, ממשיך כשאבא שלה נפצע כשכיור האמבטיה מתפוצץ באמצע הגילוח, ואז עובר לסצינה בה החתך מעל עינו של האב – כתוצאה מפיצוץ הכיור – נתפר בבית החולים, כשקאופמן מדגיש בתסריט שאנו רואים את אקט התפירה במלואו ובפרוטרוט. נדמה שהאיש להוט לגרום לקהל שלו להתפתל בכסאו.

אם ב"מדעי החלום" נוכחותו של קאופמן לא היתה חסרה, בעיקר בגלל המבנה האסוציאטיבי/חלומי/סוריאליסטי של הסרט, שהסתדר לא רע ללא מגע תסריטאי הדוק ומתובנת, הרי שנוכחותו של תסריטאי אס כבר יותר מורגשת ב"קדימה, תריץ אחורה". כל עוד הסרט הוא מעין Spoof, כלומר פרודיה על סרטים אחרים, מעין "סרט מטוגן" א-לה גונדרי, הוא עובד היטב. אבל למרות שגונדרי מראה שיש לו את המוח ואת הלב להפוך את סרטו ליותר מרק רצף גגים, קשה להתעלם מהעובדה שכל העסק פשוט לא מתאזן היטב.
הנה ביקורתי על הסרט:

מתוך גיליון "פנאי פלוס", 5.3.2008

ימי הווידיאו
מישל גונדרי, שחתום על "שמש נצחית בראש צלול" הגאוני, מביא כעת קומדיה מבדרת, אך דלת קלוריות, ב"קדימה תריץ אחורה". גם לגאונים מותר לקחת יום חופש

"קדימה תריץ אחורה" הוא סרטו הרביעי של מישל גונדרי, אחד היוצרים הייחודיים והשנונים שפועלים ביום על התפר שבין הקולנוע המסחרי והקולנוע האמנותי. גונדרי יוצא דופן בכך שהוא מערבב בין תרבות הפופ ובין תפיסת עולם שהיא סוריאליסטית בבסיסה, ובכך הוא פונה לקהל שצריך להיות מסונכרן לחלוטין אל גלי המוח שלו.
עוד לפני שהוא במאי סרטי קולנוע, גונדרי הוא במאי קליפים, ולפני שהוא היה במאי קליפים הוא היה אנימטור, ולפני שהיה אנימטור היה מוזיקאי. אבל כל הגדרה כזאת רדוקטיבית מדי עבורו: גונדרי הוא אמן אודיו-ויזואלי שמשתמש באם.טי.וי באופן בו אמנים פלסטיים מתחילת המאה ה-20 היו משתמשים בגלריות ובמוזיאונים. הקנווס שלו הוא הווידיאו-קליפים והפרסומות, והוא אחד האמנים הבודדים כעת שעסוק בהמצאות טכניות, בניסיונות להמציא מחדש טכניקות קולנועיות מוכרות, ולא רק ליישם טכנולוגיות קיימות ולעשות בהן שימוש כדי להגשים את רעיונותיו. גונדרי, לפיכך, הוא כמו אמן שלפני שהוא מחליט לצייר את הפרסקו הגדול שלו, הולך וממציא בעצמו את המכחולים המשונים בהם ישתמש, ולא מסתפק בציוד שניתן לרכישה בחנויות.
"קדימה תריץ אחורה", סרטו החדש, הוא – למרבה הצער – גם סרטו החלש ביותר. זה לא אומר, חלילה, שהוא אינו מבדר, והוא בוודאי מציע שילוב אידיוסינקרטי בין הומור נמוך מצח ובין תחכום אליטיסטי שנראה מתאים היטב לאישיותו שסועת היבשות של גונדרי, הצרפתי שחי באמריקה. הסרט מספר על ספריית וידיאו עלובה ומיושנת, השוכנת בבית הנוטה ליפול, בעיירה בניו ג'רזי. הספרייה היא בבעלות דני גלאבר. מוס דף עוזר לו לנהל אותה. ג'ק בלאק הוא הבטלן העירוני ששורץ שם כל היום. איש לא מדבר על זה בסרט, אבל נדמה לי שדמותו של בלאק בסרט סובלת מפרנויה-סכיזופרנית: הוא גר בקרוון ליד תחנת הכוח העירונית והוא בטוח שיש אנשים העוקבים אחריו, מאזינים לו, ומשדרים קרניים לתוך מוחו כדי לקרוא את מחשבותיו. מצד שני, בעולם ההזוי שיוצר גונדרי, כל העיירה הזאת נראית כאילו היא מאוכלסת על ידי חבורת תמהונים, שתפיסת המציאות שלהם טיפה מעורערת.
בשעה שבלאק מנסה לחבל בתחנת הכוח, מתרחשת תקלה מופלאה ובלתי מוסברת והוא הופך למגנט מהלך שמוחק את כל קלטות הווידיאו בספריה. כדי לא לאכזב את קהל הלקוחות, שגם ככה די מצומצם, יוצאים מוס דף וג'ק בלאק לצלם בעצמם את הסרטים שלקוחותיהם מבקשים. וכאן מגיע הטוויסט החינני: אם עד כה בתיאור העיירה המשונה הזאת נדמה היה שהצמד יוצא לצלם גרסאות שלו כדי שלא ישימו לב שהקלטות מחוקות (כי הרי מי בקהל בכלל שם לב למשהו), מתברר שהלקוחות דווקא מבינים שאלה לא הסרטים המקוריים. אבל הם נורא מתלהבים מהם. הם אפילו חושבים שהגרסאות של השניים יותר טובות מהמקור. בין השאר בגלל שהן קצרות יותר, אבל גם כי יש בהן יותר נשמה.
זה המקום בו "קדימה תריץ אחורה" הופך מפרודיה על שלל סרטים הוליוודיים לסוג של מניפסט על קולנוע. וזה הרגע בו הסרט נמצא בשיאו, בו גונדרי מייחל לשובו של קולנוע מתוצרת ביתית, בעבודת יד, קולנוע שנעשה מתשוקה ומנשמה ושמשקף משהו מהקהילה ממנה הוא בא. יותר משמעותי: כשלחנות מגיעים נציגי האף.בי.איי, לזעוף על גניבת זכויות היוצרים המבוצעת בחנות, מציג "קדימה תריץ אחורה" את אחת ההפגנות הכי מפתיעות של יוצר, הפועל ברגע זה עמוק בתוך המערכת ההוליוודית, נגד חוקי זכויות היוצרים, שמבחינתם כל מי שהוא פנאט לגבי קולנוע הופך אוטומטית לפיראט, לפושע. האמנות, הסרט זועק, צריכה להיות חופשית.
וכך, מעסק מחתרתי, הופכת סדנת הקולנוע המצו'קמקת בניו ג'רזי למיני-אולפן קהילתי, בו תושבי העיירה שותפים להפקת הסרט, ואז כמובן מגלים עניין גם בצפייה בו. מהבחינה הזאת, "קדימה תריץ אחורה" הוא מעין "סינמה פרדיסו" לעידן הדי.וי.די, והוא מביט בערגה לאחור – לשלשום בערך – ומצר על כך שכיום הקולנוע הוא מוצר תעשייתי ולא יצירת אמנות שמייצגת איזושהי הזייה קולקטיבית.

*********

סליחה, מה השנה?

שאלה שאי אפשר שלא לתהות לגביה בעת הצפייה בסרט היא: באיזו שנה הוא מתרחש? הרי ספריות וידיאו כבר לא קיימות, כולם כבר עברו לדי.וי.די. ההיגיון אומר שהסרט אמור להיות ממוקם אי שם בסביבות 1997-1998, אז התחיל הדי.וי.די להיכנס לספריות ולהחליף את קלטות הטייפ. אבל אחד הסרטים שזוכים לגרסה משוּודת בסרט הוא "שעת שיא 2", מ-2001. כלומר שאם הסרט מתרחש ב-2001 או 2002 הרי שהוא מציג עיירה שנשכחה מאחור, ושהקידמה לא הגיעה אליה, עיירה בה רק ב-2001 שומעים בפעם הראשונה על הדי.וי.די. מעין בועת זמן שנשמרה בפיגורה. התשובה הכי אמינה היא שהסרט הזה אינו מתרחש בשום זמן, למעט הזמן שבמוחו הקודח של גונדרי, בו לא רק העלילות מפותלות, גם רצף הזמן.

נושאים: ארכיון, ביקורת

21 תגובות ל - “"קדימה, תריץ אחורה", הביקורת”

  1. סטיבי (לא בבית) 8 מרץ 2008 ב - 11:07 קישור ישיר

    זה לא שהשכונה (לא עיירה) נשכחה מאחור, פשוט החנות הזו עקשנית, ויש בין התושבים לא התעדכנו בטכנולוגיה החדשה (ואפשר לראות שכמעט אין להם לקוחות, ואלה שיש מוצגים לנו כאקצנטרים). הרי יש להם בעיר חנות DVD מסיבית, בה אין בכלל VHS. זה יכול להיות 2008, אני בטוחה שבמקומות מסוימים עוד יש חנויות VHS, ולמען האמת גם באוזן השלישית יש קלטות עם סרטים שאין ב-DVD, וכאן החנות נראית מיושנת כמו סביבתה המוזנחת ולא כי יש בה קלטות. אבל בכל מקרה גם אם זה לא 2008 ממש, לפני כמה שנים עוד היו הרבה אנשים שהיה להם גם DVD וגם VHS בבית, מה שמסביר את יכולת התושבים שנוהרים בהמוניהם לחנות הוידאו לצפות בקלטות המשוודות.

  2. סטיבי (לא בבית) 8 מרץ 2008 ב - 11:22 קישור ישיר

    ובנושא אחר:
    מישהו ראה את 10000 BC?
    לא קראתי ביקורות שעלו ביום-יומיים האחרונים בחו"ל, אבל רובן עלו על משחק המילים של BC/BS, האמנם כה גרוע?

    רוה לסטיבי: נסי כאן.

  3. חןחן 8 מרץ 2008 ב - 11:35 קישור ישיר

    10.000 הוא אחד מבזבוזי הכסף הגדולים של העשור. שילוב משמים בין "אפוקליפטו" ו"עידן הקרח" שלא יעניין איש, ולא ברור מה וורנר חשבו לעצמם כשעשו אותו. סרט גרוע

  4. demonshlomo 8 מרץ 2008 ב - 12:13 קישור ישיר

    אני לא חושב שצריך להתייחס לעניין השנה בכלל.
    אני לקחתי את הסרט כסרט פנטזיה מהרגע הראשון, כמו בכל הסרטים של גונדרי המציאות היא לא קבועה ולא תמיד הגיונית. וטוב שכך, אחרת הוא לא היה יכול להכניס את כל הרעיונות הנפלאים שלו..

  5. עדן 8 מרץ 2008 ב - 12:33 קישור ישיר

    10,000 ממש לא גרוע כמו שאומרים. הוא אמנם פחות טוב מרוב סרטיו של רולנד אמריך, במאי אני מאד מחבב, אבל הוא די מהנה בדרכו המופרכת.

  6. אורון 8 מרץ 2008 ב - 15:12 קישור ישיר

    אני עם עדן בעניין "10,000" , אבל לא בעניין אמריך. בעיניי הוא במאי שההנאה מסרטיו האמריקאיים תמיד הייתה מוגבלת/תלוית מצב רוח, עד לא קיימת. "סטארגייט" הוא כנראה החביב עליי, אבל מ"היום השלישי" ממש לא התלהבתי יותר מאשר מ"גודזילה", נניח. ו"ביום שאחרי מחר" פשוט ייחלתי למותן של כל הדמויות…איזה סרט אידיוטי.
    כך שאין לצפות מ-"10,000" לספק יותר מכמה סצינות אקשן טובות בהחלט שמפריע להן סיפור אפי בלתי מרגש, אבל לא בלתי נסבל. בקיצור, סרט מהנה לפרקים וממש לא גרוע או פסול לחלוטין, לדעתי.

    אבל היי, אני נהניתי ב-"X צדדים לאמת", אז מה אני בכלל מבין (ניק-לינק).

    נ.ב.
    אחרי שאני אראה את הגונדרי החדש אולי אוכל להגיב לעניין, במקום להצטרף לאוףטופיקים של סטיבי 🙂

  7. רני 8 מרץ 2008 ב - 15:41 קישור ישיר

    אני מאד אהבתי את "קדימה, תריץ אחורה". היה בו משהו מאד קפראי (במובן של פרנק קפרה), סרט קטן שמעבר לרעיון הראשוני המגניב והמבריק כאחד הצליח גם להיות סרט הומני ששם במרכזו את האדם הקטן, זה שלא נוהה אחרי כל חידושי הטכנולוגיה. דווקא חלקו השני של הסרט הוא שגם לו להתרומם מעבר למגניבות הכללית אל מחוזותיו של קפרה. המשפט שעשה לי את זה בסרט היה זה שמיה פארו אומרת ש"העבר הוא שלנו לעשות בו כרצוננו". וכמובן, ההמצאות הויזואליות המבריקות אך הפשוטות של גונדרי (ובמיוחד שיחזור השוט המפורסם מ "2001: אודיסאה בחלל", היו, נו…מבריקות. (וסליחה על השימוש החוזר במילה).

    הגעתי לאולם בציפיות נמוכות במקצת ויצאתי עם חיוך גדול. הסרט פשוט משובב.

  8. ניר 8 מרץ 2008 ב - 15:44 קישור ישיר

    אולי זה באמת לא הסרט הכי מבריק של גונדרי, אבל יש בו לא מעט רגעים של כיף. וחוץ מזה, הוא אולי הבמאי היחיד שבכל סרט שלו תצליח למצוא לפחות רגע אחד של גאונות שגורם לך לתפוס את הראש ולחשוב על איך לא חשבו על זה קודם.

  9. רני 8 מרץ 2008 ב - 15:45 קישור ישיר

    ובאשר ל"סליחה, מה השנה": אני מכיר אנשים רבים בימנו אלה שעדיין מחזיקים במכשיר VHS בנוסף לדיוידי. אחד מהם הוא החתום על שורות אלה. עם כל הכבוד למקליטים הדיגיטליים של יס והוט, אני מעדיף להיות בטוח שמה שאני מקליט ישאר אצלי. הוא נוהגת מדי פעם למחוק מהממירים המקליטים של לקוחותיה חומרים שנשארו שם לפני שצפו בהם (לדבריהם כדי לפנות מקום, שיהיה) שלא לדבר על כך שאם אני רוצה לשמור משהו לתמיד, הממירים הללו לא ממש נותנים תשובה ל VHS.

  10. חןחן 8 מרץ 2008 ב - 18:37 קישור ישיר

    האם יאיר רוה מתבייש להיות קולגה של יקיר אלקריב?
    השבוע מבקר הקולנוע הידען של "תל אביב" קורא לאורך כל הביקורת שלו לבמאי של "ג'סי ג'יימס" אנדרו ניקול. ומה קרה לאנדרו דומיניק? נבלע בידי היוצר של "גטקה" ו"שר המלחמה". העורך היה בחופשה, יאיר יתעלם מן הטוקבק הזה, והביזיון ימשיך.

  11. מישהו 8 מרץ 2008 ב - 18:46 קישור ישיר

    בעיני "קדימה, תריץ אחורה", הוא אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי. הוא נראה לי ממש סרט לילדים בני 7, רווי בקלישאות, מסוכר כמו ממתק שעושה בחילה, עם תבנית שאפילו בסדרות לנוער כבר מתביישים להשתמש בה כי היא לעוסה מדי- צעירים עוזרים למבוגר לשמור על פיסת הגן העדן המיושנת שלו מדידי הבירוקראטיה העירונית. חוץ מזה הסט והצילום מזכיר לי טלוויזיה לימודית

  12. יותם 8 מרץ 2008 ב - 23:01 קישור ישיר

    בקשר ל"איך לא חשבו על זה קודם" –

    http://www.youtube.com/watch?v=5geC6TcKM7U

  13. איתן 9 מרץ 2008 ב - 1:56 קישור ישיר

    אני עם רני וניר. בסך הכל, מאוד אהבתי את "קדימה, תריץ אחורה", והוא מצחיק ומרגש, אבל כמו יאיר, אני מנסה לפתור את החידה : מה היה קורה אם צ'רלי קאופמן היה שותף לפרויקט ?

    יש משהו מתיילד, כמעט אינפנטילי, בסרטים של גונדרי. יש בזה הרבה חן, ואפילו הבזקים של גאונות, כמו ילד שרואה דברים שמבוגרים כבר שכחו, אבל חסרה משמעת, ספציפיקציה של הסיטואציות שתיתן משנה תוקף לדברים שגונדרי רוצה להגיד. אני חושב שקאופמן היה יכול לתת את זה.

    ראשית, לגבי השנה שבה מתרחש הסרט : דני גלובר "נעלם" בשלב מסוים, עם תירוץ שזהו יום הזיכרון ה-60 למותו של פאטס וולר. ובכן, גיגול קטן יגלה שוולר נפטר ב-1943, ומכאן שהסרט מתרחש ב-2003.

    ישבתי פעם בשיעור שדורון צברי העביר. הוא סיפר על סרט שהוא ביים פעם, "הבחור של שולי". הוא ציין שברגע שאיפיון תקופתי מדויק (1977, תקופת הבחירות) נכנס לתסריט, הכל נפל למקום וקיבל משמעות. דוגמא דומה ניתן להביא מ"צומת וולקן" של ערן ריקליס. זהו סרט עם עלילה בנאלית לגמרי, שברגע שהיא נתחמת בעשרת הימים הגורליים שבין ראש השנה ליום כיפור 1973, כל מערכות היחסים הדרמטיות נטענות ומעלות את הסרט מדרגה (ובעצם, לטעמי, מצילות את הסרט). כך שלדעתי, גונדרי טעה כשהוא לא איפיין במדויק את התקופה. כנ"ל לגבי בחירת הסרטים המשוודים : יש את יצירי האולפנים "מכסחי השדים" ו"שעת שיא 2", ויש את הסרטים ה"אומנותיים" יותר : "הנהג של מיס דייזי" ו"אודיסיאה בחלל". באיזשהו שלב הרגשתי שאפשר להמשיך עם הסרט הזה לנצח, ולשווד כל פעם סרט אחר – הרי כאן גונדרי במיטבו, עם ההמצאות הויזואליות הבלתי נגמרות שלו. אבל זהו בדיוק המקום בו קורס התסריט. משהו שאני חשבתי עליו : אחת השחקניות בסרט היא מיה פארו. אני הייתי רוצה לראות את מוס דף וג'ק בלאק משוודים את "שושנת קהיר הסגולה".

    אם יש שני סרטים שבגדול אומרים "The studio system suck" אבל אחד מהם מבוים ע"י במאי ילד (גונדרי) ואחד מהם ע"י במאי ותיק שעבר כמה מהמורות (אפשר לקחת בתור דוגמא את "השחקן" של רוברט אלטמן), מובן בעיניי שלמבוגר יש יותר משקל.

    והכי הייתי רוצה לראות את גונדרי וקאופמן חוזרים לעבוד ביחד. "שמש נצחית בראש צלול" הוא מהסרטים הכי אהובים עלי.

  14. רני 9 מרץ 2008 ב - 2:42 קישור ישיר

    איתן -רק הערה אחת בנוגע לשנת 2003, השנה שבה, כביכול, מתרחש הסרט: לא הייתי בונה על כך יותר מדי. הסרט מתחמק כל העת (יש שיאמרו באלגנטיות, ויש שיאמרו שלא) מאפיון תקופתי מדויק. יתרה מכך: הסרט מתייחס לעבר במפורש כמשהו שיש להתייחס אליו בגמישות (ומיה פארו אף אומרת זאת במפורש), כך שהסרט אולי מתרחש ב 2003, ואולי לא. אולי יום השנה ה 60 למותו של וולר מדויק, ואולי הוא אמין כמו הבנין שבו הוא לא פעל שבו פועלת ספריית הוידאו שבסרט. הכל גמיש, הכל נתון לאינספור פרשנויות – גם ובמיוחד עובדות שאמורות להיות מוצקות. זה חלק מהקסם של הסרט.

  15. יוד 9 מרץ 2008 ב - 16:32 קישור ישיר

    אני רק שאלה: מה זה "משוודת"? (כלומר, הבנתי שזו גרסה מצולמת מחדש, אבל מה זו המילה הזו?)

  16. יניב אידלשטיין 10 מרץ 2008 ב - 12:30 קישור ישיר

    איתן – אבל כן עשו את "קינג קונג", בכיכובו של ג'ק בלאק (הפעם בתפקיד הקוף).
    תרשו לי להשחיל פיפס ולהגיד שזה פשוט סרט מצחיק ומרגש ושנורא נהניתי.

  17. רני אחר 12 מרץ 2008 ב - 10:32 קישור ישיר

    סרט מקסים ומיוחד.
    לשם השיחה אני מתייחס ושואל לגבי הביקורת המרומזת שלך בפוסט – "(כי הרי מי בקהל בכלל שם לב למשהו)" שגונדרי מזלזל בקהלו. הייתי שמח אם תפרט בנושא מכיוון שאני הרגשתי שהוא דווקא נתן ריספקט לחבורה שלוקחים מהדודה מיה פארו.

  18. אבנר 15 מרץ 2008 ב - 1:01 קישור ישיר

    אני רוצה לציין שאני לא מגיב בדרך כלל לבלוגים, ומשתדל לא לקרוא ביקורות סרטים, כי אני לא מאמין שהן משקפות יותר מדעתו של מבקר אחד. אבל, הסרט "קדימה, תריץ אחורה" ממנו יצאתי לפני כחצי שעה, היה בעיני אולי הסרט הגרוע שראיתי אי פעם, ואני חש צורך עמוק לכתוב תגובה בפורום כלשהו על מנת להזהיר את כל מי שחלפה בראשו המחשבה לראות סרט מאת היוצר של "שמש נצחית" שהוא דווקא בין הסרטים הטובים והמרגשים שראיתי מאודי.

  19. רני 15 מרץ 2008 ב - 2:02 קישור ישיר

    לאבנר, רק הערה אחת: ביקורות סרטים לא אמורות לשקף את דעתו של יותר ממבקר אחד. אם אתה עוקב אחר אותו מבקר לאורך זמן כבר תדע היכן מצוי הטעם שלך ביחס אליו וכך תוכל לשפוט, אולי, אם אתה עתיד להינות מסרטים שעדיין לא ראית.

    אני, אגב, נהניתי הנאה מרובה מ"קדימה, תריץ אחורה" מה שרק מלמד אותך את מה שבוודאי כבר ידעת: טעמים יש הרבה.

  20. אמלץ לבן 20 אוקטובר 2008 ב - 21:45 קישור ישיר

    היי .. רק עכשיו ראיתי את הסרט, אחרי כל כך הרבה זמן שהמליצו לי לראותו…
    למרות כל הבעיות שבו אני חושב שמדובר בפנינה אמיתית והוא גרם לי לא רק לפרץ צחוק בלתי נשלט (במיוחד בקטעי הרימייק הגאוניים) אלא גם להרהר על קולנוע, אומנות ויצירה בכלל. חבל לי שלא היו עוד קטעים "משוודים" שחוץ משהצחיקו אותי הזכירו לי את הילדות שלי, משחקים בשכונה בהם שיחזרנו סרטים. בכלל הסרט מאוד נאיבי ומקסים אבל כאן גם לדעתי נקודת התורפה שלו- הוא ילדותי מדי ונוטה להסחף לקטעים גרוטסקים ולא אמינים. אבל מאחר ואי אפשר לשפוך את המים ולא את התינוק אני נאלץ להשלים עם החולשות של הסרט ובתמורה לקבל לדעתי את אחת החוויות הקולנועיות הגדולות שהיו לי השנה

  21. אמלץ לבן 21 אוקטובר 2008 ב - 13:04 קישור ישיר

    עוד משהו- אני לא רוצה להיות זה ששוב מתווכח ומתנצח עם יאיר אבל משהות קצרה בארה"ב יצא לי לראות כמה חנויות שמשכירות בעיקר VHS לצד DVD. אני לא חושב שזה רלוונטי מתי מתרחשת עלילת הסרט ומבחינתי היא יכולה להתרחש כיום. כמובן שהעלילה מוקצנת ומופרכת מיסודה ויש בה כמה וכמה חורים ועניינים לא פתורים (למשל התחקיר שעושה בעל החנות- למה זה לוקח לו כל כך הרבה זמן ? איך זה שהעובדים בחנות לא ממש עולים עליו? או איך זה שהשמועה על החנות הגיע לכל כך הרבה אנשים בכל כך מעט זמן ?) אבל דווקא עניין הזמן לא מפריע לי אישית כל כך, בעיקר כי אני מאמין שעדיין יש אנשים שחיים קצת בעבר, לא מסתגלים לשינויים ומסרבים להכנע לקדמה . זה חלק משמעותי בסרט והדמויות גם אם הם מוקצנות ומופרכות מייצגות את העניין הזה בצורה מושלמת.


השאירו תגובה