09 יוני 2016 | 16:30 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

״וורקראפט, ההתחלה״, ביקורת

״וורקראפט, ההתחלה״. מי רוצה המשך?

״וורקראפט, ההתחלה״. מי רוצה המשך?

יתכן ונמצא הסרט הגרוע של 2016. ״וורקראפט, ההתחלה״ יכול להתגאות בעובדה שהוא לא רק אחד הסרטים המטופשים וחסרי הפשר והתכלית שראיתי כבר הרבה זמן – לפחות ביחס לכמות הזמן והכסף שהושקעו בהם – אלא הוא גם מחזיק מבחינתי גם בתואר הסרט המכוער של השנה. אני מקווה שהקנטת אורקים על סמך המראה החיצוני שלהם עדיין לא נתפס בעולמנו כהכרזה גזענית, אבל הסרט הזה, מהפריים הראשון שלו, כמעט בלתי ניתן לצפייה מרוב כיעור.

לא שאני צריך להיות בהלם מזה. למעט רגעים מ״טומב ריידר״ הראשון וחיבה עזה לסרטי ״Resident Evil״, סרטים המבוססים על משחקי מחשב כמעט אף פעם לא יצאו טובים, וגם מיעוט יוצאי הדופן נדחק בקושי אל מדף הגילטי-פלז׳ר. הסיבה שמלכתחילה הסתקרנתי מ״וורקראפט״ – המבוסס על המשחק המרושת World of Warcraft – היא בגלל שמו של הבמאי: דאנקן ג׳ונס. אחרי שני סרטי מדע בדיוני קטנים ומאוד אינטליגנטיים (״ירח״ ו״קוד מקור״) חשבתי, בתמימות מעט מביכה, שאם נותנים לבמאי מוכשר וחכם הרבה כסף הוא יעשה עם זה המון דברים חכמים ומוכשרים (העובדה שג׳ונס הוא בנו של דיוויד בואי באופן משונה תמיד עומדת לו לזכותו בעיניי, כאילו שגם אצל יוצרים אנחנו מחפשים ייחוס משפחתי נחשב). יכולתי גם להכין את כתב ההגנה: ג׳ונס לא יהיה הראשון והאחרון שהגיע עם רקורד מוצלח כדי להתרסק בחזית הבלוקבאסטרים. כשזה מגיע לקולנוע תאגידי – וכאן יש עוד את העניין של לרצות את חובבי המשחק – לא תמיד השליטה הסופית נמצאת בידי הבמאי. גם את התירוצים כבר הכנתי בשבילו מראש. אבל התירוצים לא יעבדו: ג׳ונס דרש וקיבל את האפשרות לשכתב בעצמו את התסריט הסופי, והוא אכן חתום עליו. כלומר, אין לי אלא להסיק שכל הברדק העצום הנמצא על המסך, את כל זה ג׳ונס אכן רצה. ושכל מכשלות העלילה נמצאות שם באשמתו. אם כן, הכשלון כאן הוא לא רק מערכתי, הוא בהחלט אישי. אחרי שני סרטים יחסית קטנים, ג׳ונס חצה את הפורטל אל העולם שבו הוא הלך לחלוטין לאיבוד.

הסרט מתחיל עם סיפורם של שני אורקים – ענקים עם שיניי חזיר-בר עצומים, עליהן הם משחילים טבעות ופירסינג. כבר כאן, רגעי ההשתובבות הרומנטית בין שני אורקים, ישר בסצינה הראשונה, יוצרים דיסוננס תמוה בטון של הסרט. אם הרעיון היה להציג אורקים חמודים, הוא נכשל. מבלי להסגיר יותר מדי את עלילת הסרט רק אמסור בתמיהה ששני אלה, שנדמה לנו שהם יהיו גיבורנו להרפתקאה הבאה, יעלמו מהסרט באופן כמעט אגבי בהמשך. ואילו הגיבורים האנושיים בסיפור, אלה שיהפכו לגיבורי הסרט, יוצגו בהמשך באופן מרושל. וכך, ״וורקראפט״ יוצא לדרך עם 123 דקות של אינטריגות, אבל ללא דמויות.

בתור מי שלא מכיר את המשחק עליו מבוסס הסרט, מבחינתי זו היתה יכולה להיות התחלתה של סאגת סיפורי פנטזיה בהשראת ״שר הטבעות״ – מפלצות ובני אדם נלחמים על אותה פיסת אדמה באמצעות גרזנים וכשפים. בכל אחד מהצדדים יש את אלה שרוצים למצוא דרך להשכין שלום, מול אלה שדווקא שמחים לחרחר מלחמה. סיפורי האגדות האלה, על מלכים, מכשפים וענקים, יכולים להיות משל עמוק על טבע האדם, על נפשו, על מהות העולם, אבל בסרט הזה לא הגשתי שיש כאן נמשל, אלא פשוט סיפור על מלחמת האורקים בבני האדם, מוגש ברצינות תמוהה, סביב דמויות שהרגש העיקרי שהן עוררו היה אפתיות, ועם סצינות קרב שנעות בין המגוחך לבנאלי. אם לא עומק או תובנות, לפחות שיהיה מהנה, מלהיב, מרהיב. אכן כאן? כלום.

הדבר היחידי שמסקרן אותי הוא האם מישהו ממעריצי משחק המחשב מצא בסרט הזה איזשהו אלמנט ראוי, שמכיל סודות ופנכות הנאה למעריצים, וששאר בני האנוש כמוני פשוט לא ידענו לזהות? אם כן, אם מדובר במגילת סתרים עבור הבקיאים בחומר שמבדילה בין המעריצים ובין אלה שאין להם מושג מהחיים, אנא – האירו את עיניי. אחרת ״וורקראפט״ – שיש לו את החוצפה והיומרה לדמיין שמישהו ירצה לראות סרט המשך שלו – יישאר בעיניי כגחמת ענק תמוהה.

נושאים: ביקורת

5 תגובות ל - “״וורקראפט, ההתחלה״, ביקורת”

  1. הגמד 9 יוני 2016 ב - 22:17 קישור ישיר

    אני חושב שהשאלה האמיתית היא האם תרצה לראות גם את הסרט הבא. כי כרגע מדובר בלהיט קופתי בעולם (ובאופן חד משמעי – להיט מטורף בסין).

    ==================
    רוה להגמד: כן, סרט המשך המיועד לקהל הסיני נראה כרגע בלתי נמנע. האמריקאים הפנו את גבם לסרט.

  2. רועי 13 יוני 2016 ב - 10:29 קישור ישיר

    מגניב, אתה וקמרלינג, שני המבקרים האהובים עלי, ראש בראש עם ביקורות הפוכות לגמרי. עכשיו נשאר לי רק לראות בעצמי ולגלות על מי מכם אני יכול לסמוך יותר 🙂

    ====================
    רןה לרועי: אנא עדכן במסקנותיך.

    • רועי 16 יוני 2016 ב - 10:48 קישור ישיר

      יאיר, המתח בטח הורג אותך!
      אז נראה לי שבסיבוב הזה ניצחת אבל רק בנקודות. וורקראפט רחוק מלהבריק אבל גם לא כזה נורא לדעתי. אני בכלל חושב שהמגרעה הכי גדולה (וזו בעיה עצומה) היא שאין בקאסט אפילו שחקן/ית אחד עם טיפת כריזמה. ובלי כריזמה אין מי שייסחוב את הסרט על הגב והכל מתפורר קצת. אם נשחק רגע ב״מה אם״ וננסה לדמיין שחקנים קצת יותר כריזמטיים במקום הסמרטוטים שלוהקו שם אני חושב שהכל היה עובד הרבה יותר טוב.

  3. אמיר 17 יוני 2016 ב - 12:18 קישור ישיר

    בתור אחד שמכיר את הסיפור של הוורקראפט מאוד לעומק ושיחק במשחקים אני חושב שהם פשוט פיזרו יותר מדי פרטים מהעולם של המשחק מוקדם מדי בלי ליצור מתח וסקרנות למי שלא שיחק במשחק יש לסרטים על המשחק מלא פוטנציאל עם רק היו מביימים את זה נכון העלילה של העולם של הוורקראפט מאוד עמוקה אם באמת נכנסים אליה אבל בסרט פשוט לא הציגו את זה נכון הם פיזרו מלא שמות ופרטים יותר מדי מוקדם ולא יצרו מספיק מתח וסימפתיה לשחקנים(שיש לי מלא סימפתיה אליהם כי אני מכיר אותם ויודע מה הרקע של כל אחד בעולם של הוורקראפט ועל כל אחד מהם אפשר לכתוב ספר שלם בפני עצמו) וגם עיצבן אותי שהסרט לא מוסבר מספיק טוב סתם זורקים שמות ופרטים בלי להסביר אותם לעומק (שיש מאחורי הפרטים ה"שוליים" האלה עולם ומלואו)
    אני כן מאמין שאם יצא סרט המשך הוא יתקן את הטעויות מהסרט הראשון ,מה שכן אהבתי בסרט הוא את כל האפקטים שלא היו חסרים שם

  4. דנידין 19 יוני 2016 ב - 23:20 קישור ישיר

    כשהייתי בסין לפני יותר מעשור, לילדים הסינים לא היה מחשב בבית אז בקניונים היו חנויות ענק, לפעמים קומות שלמות, של חוות מחשבים שבהם הילדים הסינים היו יושבים (תמורת יואנים בודדים לשעה) ומשחקים וורקראפט אחד נגד השני. זה היה בכמעט כל עיר סינית בה ביקרתי. זה מסביר לדעתי את ההצלחה שם, על זה הם גדלו.


השאירו תגובה ל - דנידין