21 ספטמבר 2018 | 01:07 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל חיפה 2018: "שלושה זרים זהים", "תורשתי", "הכנסיה החדשה", "מנדי"

"הכנסיה החדשה". סרט נורווגי תוצרת ניו יורק

פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של חיפה ייפתח במוצאי שבת (22.9) עם הקרנת הבכורה הישראלית של "סיפור אחר", סרטו החדש של אבי נשר, שהוקרן לפני שבועיים בבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו. הפסטיבל יימשך לאורך חג סוכות ויינעל במוצאי שמחת תורה (1.10) עם הקרנת "האדם הראשון", סרטו החדש של דמיאן שאזל ("לה לה לנד"), המספר את סיפורו של ניל ארמסטרונג בדרך לכיבוש הירח. בין לבין יציג הפסטיבל מחווה לבמאית אנייס ורדה ולבמאי האימה דריו ארג'נטו (אבא של אסיה ארג'נטו), והוא יארח את המלחין הפולני זביגנייב פרייזנר, שהתפרסם בזכות הפסקולים לסרטיו של קישלובסקי וינצח בחיפה על קונצרט ווקאלי של מיטב מיצירותיו, בליווי קטעי הסרטים.

בתוך מאות הסרטים, צריך לנסות לאתר את המדוברים ביותר ואת הטובים ביותר. חלק מהסרטים יגיעו אחר כך להקרנות נוספות בארץ, עבור אחרים זו עשויה להיות הזדמנות יחידה לראות. וזכרו: סרטים בפסטיבלי קולנוע לעיתים נדירות מכילים סוף טוב, ובדרך לסוף הרע יהיו לא מעט יסורים. גם לזה צריך להתכונן.

הנה קצת על ארבעה מהסרטים האמריקאים היותר מדוברים שיוצגו השנה בחיפה. שלושה מהם סיפורים עצובים על הורות וילדים מתים.

"שלושה זרים זהים". ואז העסק מסתבך

"שלושה זרים זהים". היצירה התיעודית הזאת, שזכתה בפרס מיוחד בפסטיבל סאנדאנס, עשויה להיות אחד הסרטים הטובים שתראו השנה. זה סיפור מופלא שמתחיל ב1980 כשסטודנט טרי בקולג' מגלה לגמרי במקרה שבאותו מוסד לומד האח התאום והזהה שהוא מעולם לא ידע שיש לו. השניים הופרדו בלידתם וגדלו בנפרד במשפחות יהודיות מאמצות. כשהסיפור הזה התפרסם בתקשורת התברר שיש גם אח שלישי. וכך בתחילת שנות השמונים השלישיה הזהה הזאת, שהתאחדה בגיל 19, כבשה את עולם התקשורת והבידור של ארה"ב. 20 הדקות הראשונות של הסרט יענגו אתכם, יצחיקו אתכם וירגשו אתכם ותגידו לעצמכם "וואו, איזה סיפור נפלא". אבל גם תתהו לעצמכם: "רגע, יש עוד יותר משעה של סרט. מה עוד נשאר לספר?". אז זהו, שהסיפור רק מתחיל ומכאן הוא יוצא למסע מתמשך של טוויסטים ולעלילת חיים שמסתעפת ונהיית קודרת יותר ויותר. טוויסטים שבין השאר יסבירו למה אחד משלושת האחים לא מופיע בראיונות שנעשו לסרט. הסרט גם מנסה לחקור מה משפיע יותר על חיי אדם וגורלו: התורשה או הסביבה שבה הוא גדל. המסקנה הסופית שמגיעה ממש בסוף הסרט מוגשת באופן מעט פזיז לדעתי, מתוך ניסיון אמריקאי מדי לתת לסיפור קלוז'ר מלודרמטי מיותר. אבל נקודת התורפה הזאת מגיעה מאוחר מדי, בסרט שעד אותו רגע היה רכבת הרים של רגשות.

"תורשתי". גם הסרט הזה יצא מפסטיבל סאנדאנס עם המון סופרלטיבים והפך לאחת ההצלחות הקופתיות המפתיעות השנה בארה"ב. סרט הביכורים של הבמאי היהודי הניו יורקי ארי אסטר מתויג כסרט אימה, אבל במשך שעה שלמה הוא בעצם דרמה פסיכולוגית משפחתית מסויטת. טוני קולט בוכה שעתיים רצוף בתור אם שמנסה להתגבר על מוות נוראי במשפחה. השעה הראשונה היא מעין תרגיל בדיוויד לינץ': כניסה אל דינמיקה משפחתית של יגון ואשמה באמצעות דימויי זוועה. השעה השניה היא כבר מחווה לרומן פולנסקי, ומעבר לעולם אחר של פולחן פגאני, סיאנסים ורוחות רפאים. זה סרט ביכורים מרשים מאוד, שמציג במאי שצריך לשים לב אליו, שגודש את סרטו ברגעי אווירה וברגעים ויזואליים מרשימים. גם הסרט הזה, כמו הקודם, לא אומר דברים שמחים על התא המשפחתי, שיש בו אלמנטים של ניצול והזנחה.

"הכנסיה החדשה". פול שריידר מוכר כתסריטאי ותיק ("נהג מונית") וכבמאי שעוסק בסרטיו הלא אחידים בדמויות מיוסרות והרסניות. בקריירה לא יציבה, הוא בכל זאת מצליח אחת לכמה שנים לצלוף עם סרט שמהדהד. גם "הכנסיה החדשה" זכה להצלחה מפתיעה, והוא הפך לסרט המצליח בקריירה הארוכה של שריידר כבמאי. למרות שהסרט צולם כולו בפרברי ניו יורק המושלגים הוא נראה כמו סרט נורווגי, בקצב האיטי ובטון חמור הסבר שלו. איתן הוק (שבפסטיבל יוצג גם סרט שביים) מגלם כומר שמנסה לעזור כמיטב יכולתו לקהילה ההולכת ומצטמקת שלו, תוך שהוא סובל מיסורים גופניים הולכים וגוברים, ויסורי מצפון בעקבות מות בנו במלחמת עירק (מות ילדים הוא מוטיב חוזר מבאס במיוחד בפסטיבל השנה). למרות משבר האמונה שלו, הוא עדיין מצליח לעורר אמונה באחרים, אבל בהדרגה הוא מתחיל ללכת בוויה דלורוזה שלו, נתיב נוצרי של יסורים שאמור להוביל אותו לגאולה.

(בונוס: כריסטין ואשון, מפיקת הסרט, מספרת איך טוד סולונדז תיווך בינה ובין פול שריידר ושכנע אותה להפיק את הסרט, ועל ההצלחה הקופתית המפתיעה שלו. האזינו כאן או כאן).

"מנדי". עוד אחת מהתגליות של פסטיבל סאנדאנס השנה ואחד הסרטים הכי מטורללים שתראו (הסרט משובץ להקרנות חצות ומיועד לקהל לארגיש. ראו הוזהרתם). זה סרט אימה ונקמה מוטרף שהכל בו הולך לאט לאט. הוא מתרחש ב1983 ומתחיל עם שיר של קרינג קרימזון. למעשה נראה שיש כאן איזושהי מחווה ארוכה ללהקה, כי כל הצד הוויזואלי המרשים של הסרט נראה כאילו נלקח מעטיפות התקליטים שלה. ניקולס קייג' מגלם חוטב עצים בצפוןמערב ארה"ב שיוצא לנקום את מות אשתו, שנרצחה על ידי כת בסגנון צ'רלס מנסון. זה מסוגנן, יפה לעין, טריפי למדי, ומזוויע לחלוטין.

(פורסם ב"כלכליסט", 20.9.2018. גרסה מורחבת).

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “פסטיבל חיפה 2018: "שלושה זרים זהים", "תורשתי", "הכנסיה החדשה", "מנדי"”

  1. ניר נ. 21 ספטמבר 2018 ב - 9:43 קישור ישיר

    מנצל את ההזדמנות להזכיר איזה סינמטק הקרין את "מעבר לקשת השחורה" סרטו הקודם של קוסמטוס (הבן של הבמאי של רמבו וקוברה!).

    כן, סינמטק הרצליה.
    עורך התכניה הטיפש אפילו השקיע קצת מכיסו הפרטי בשביל הזכויות.

  2. אבי 26 ספטמבר 2018 ב - 16:21 קישור ישיר

    איתן הוק הולך ונהיה בריאן קרנסטון. מפחיד

  3. הילה 26 ספטמבר 2018 ב - 21:35 קישור ישיר

    האם שלושה זרים יופץ גם בסינמטקים לאחר הפסטיבל?


השאירו תגובה