12 דצמבר 2009 | 14:30 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

"דמדומים 2: ירח חדש", הביקורת

דמדומים 2: נער הזאב ובת הים


תהייה: כשאנשי יונייטד קינג החליטו לקרוא ל"New Moon" "ירח חדש", אני מניח שהם עשו את זה בכוונה, כן? כלומר, זה לא שהם לא יודעים איך מתרגמים "New Moon" לעברית (הם יודעים, הרי לספר שעליו מבוסס הסרט קוראים בעברית "מולד הירח"). כלומר הם לקחו החלטה – מסחרית, מן הסתם – לתת לסרט שלהם שם, נגיד, קליט יותר. נגיד, צעיר יותר. עכשיו רק שמישהו יסביר לי: מה זה "ירח חדש"? מה קרה לישן?


פורסם ב"פנאי פלוס", 9.12.2009


נערה יקרה, הנה המלצה: אחרי שתלכי לראות את "דמדומים 2: ירח חדש” ותתענגי על סיפור האהבה הכה-רומנטי והלא ממומש בין בלה ואדוארד, לכי ל"כוכב בהיר", לכל הפחות תעשי לך מרתון סרטים שגרמי שמיים בכותרתם. לכל היותר, תראי הבדל בין סרט נחמד, לסרט מצוין, וששניהם מספרים סיפורים רונטיים על אהבה בלתי ממומשת. ככה, כמו "כוכב בהיר", נראו הסרטים הרומנטיים של פעם. רומנטיקה של פיוט. רומנטיקה סביב הגשמה עצמית אמנותית. "דמדומים 2" מודע לכך: הוא מתחיל עם ציטוטים מ"רומיאו ויוליה" וממשיך עם אזכורים ל"אנקת גבהים"סדרת "דמדומים" מצליחה בקרב נערות מתבגרות, או כאלה שעורגות לגיל ההתבגרות של עצמן ולסערת הרגשות המתלווה אליו, כי היא עוסקת בחיפוש אחר אהבה בגיל בו נדמה שהכל כל כך סוער והרה גורל, וכל נגיעה גורמת לעילפון. כשאדוארד מריח את הדם של בלה, אנחנו מבינים שבמטאפורה הפוריטנית של הסרט הזה – בו אין באמת סקס או אלימות – ניחוח הדם שלה מגרה אותו כאילו הוא רואה אותה ערומה. אבל אדוארד, הג'נטלמן המושלם (והחיוור) של הקולנוע בן זמננו, מתאפק ומחזיק את עצמו. וזה כנראה הקונפליקט הכה סוער של בנות ה-15: להתאפק או לאבד שליטה, למרוד או לצעוד בתלם, למות או לחיות.



אולפן סאמיט, שעשה בוחטות מ"דמדומים" הראשון, הרגיש תסכול. הוא כנראה האמין שההצלחה היתה יכולה להיות גדולה יותר. אז הוא זרק את הבמאית קתרין הארדוויק והביא את כריס ווייץ (“מצפן הזהב"). האמת, אני הייתי בעד: לא ממש חיבתי את הבימוי של הארדוויק, לא ב"דמדומים" ולא בסרטיה האחרים ומלאי הפוזה, וכן חיבבתי את ווייץ, בעיקר ב"רווק פלוס ילד". אבל האמת? בסופו של דבר ההבדל ביניהם לא עד כדי כך מורגש. אולי רק קצת בסצינות האפקטים. אבל למרבה התדהמה "דמדומים 2 " הפך להצלחה עצומה באמריקה ובעולם, ואני לא יכול אלא להודות בהכנעה שההצלחה הזאת לא קשורה לסרט. הסרט סביר, לא נורא, אבל ממש לא יוצא דופן. יש כאן תופעה תרבותית חוץ-קולנועית, הקשורה לספריה של סטפני מאייר ובאופן בו היא מתרגמת את הדם הבוער של גיל ההבגרות למטאפורה גותית שבבסיסה היא נכונה ואף מבריקה (אבל מבוצעת בצורה גמלונית נורא). אבל יותר מזה: זה בוודאי קשור לקראש העולמי ברוברט פטינסון (שדוחפים אותו כאן בכוח לעלילה, שהיתה אמורה להיות שמורה בפרק הזה לרומן של בלה עם ג'ייקוב, נער-הזאב. אבל אדוארד צץ בחלומותיה ובחזיונותיה, ומגיע בזמן לנעול את העלילה והתניע את הסרט השלישי בסדרה, והוא תמיד מופיע בסלואו-מושן סמי-אירוטי, שיגרום לכל מי שעבר את גיל ההתבגרות לפרוץ בצחוק). מייקל שין ("פרוסט/ניקסון") מגלם כאן את מנהיג הערפדים, תפקיד כמעט זהה לזה שגילם ב"עולם האופל 3 ”, שהיה סרט ערפדים/אנשי זאב מוצלח בהרבה. בתור "בייבי דרקולה", מבוא צמחוני למיתולוגיית הערפדים, אני חי עם "דמדומים" בשלום. בתקווה שהנערים והנערות יתבגרו ויגלו שהמטאפורות המדממות והסקסואליות של פולקלור הערפדים צונזרו להם, ושיש שם עולם עשיר הרבה יותר – בוודאי ברמת האיכות הקולנועית שלו – שרק מחכה להם, ברגע שיתבגרו.


"דמדומים 2: ירח חדש": בתי קולנוע ושעות הקרנה

נושאים: ביקורת

15 תגובות ל - “"דמדומים 2: ירח חדש", הביקורת”

  1. שחר לאודון 12 דצמבר 2009 ב - 14:55 קישור ישיר

    כ"כ חבל. לאן דירדרו את ז'אנר הערפדים. היכן הימים (והלילות) של נוספרטו ובלה לוגוסי? של "האחר" האיום, שלא ניתן להשביעו או לספקו. שסיפוקו הזמני, הוא הכיליון של נשמתך. שהאירוטיקה מושכת ומהפנטת, לא ניתן להתנגד לה, אך היא גם קטלנית. מכוח דמוני קטלני ואירוטי, סירסו את הערפד לדעת.

  2. מורן 12 דצמבר 2009 ב - 17:48 קישור ישיר

    כל סרטי וסדרות הערפדים ששוטפים אתנו בשנים האחרונות
    יכולות להתקשר לתרבות מוזיקת האימו היוניקססית של בני הנוער.
    בה בנים הם רגישים ומאופקים, ובנות הן עצמאיות, דעתניות וחזקות. הסגנון הרוקיסטי הסמי-כבד שמשולב עם ראפ או מוסיקה אלקטרונית ונושאי השירים הרגישים והפנימיים למרות שהם נשמעים כועסים.
    כמובן שכולם הולכים עם בגדים באותו סגנון ואותן תסרוקות, הכל בצורה גותית מודרנית וממוסחרת שמושפעת מהמוסיקה והתרבות הנלווית לה. כמו שניתן למצוא בשלל חנויות hot topic.
    כל זה בתוספת הרגשת ה"אאוטסיידריות" הרגילה של בני נוער והידיעה שיש בהם כוחות מיוחדים שיוודעו להם או למבוגרים רק כשהם יתבגרו וסוף סוף יקחו אותם ברצינות, מה שמתבטא בערפדים ובאנשי הזאב כמו שהתבטא במקור באנשי אקסמן.

  3. ספי 12 דצמבר 2009 ב - 18:24 קישור ישיר

    מורן יכולת לכתוב שזה חרא וזהו.

  4. Eran 12 דצמבר 2009 ב - 22:39 קישור ישיר

    וזה הדבר הכי מצחיק שיצא לי לראות כבר הרבה זמן:

    http://www.youtube.com/watch?v=tgbNymZ7vqY

  5. Shai 12 דצמבר 2009 ב - 23:15 קישור ישיר

    Young girls will go and watch Twilight:The New Moon. The adults will ignore and watch True Blood.Much, much better,much sexier and say something.Allan Ball at it's best

  6. איתן 12 דצמבר 2009 ב - 23:52 קישור ישיר

    או.קיי. נדמה לי שהערב הובהר שהסרט המוביל לזכייה באוסקר הזר הוא "הסרט הלבן" של מיכאל האנקה (נציג גרמניה). הסרט קטף הערב 3 פרסים בטקס האקדמיה האירופית: פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי, ופרס התסריט.
    "קאטאלין וארגה", הפקה בריטית סמי-עצמאית שצולמה ברומניה לקחה את פרס תגלית השנה (מה שאומר שעג'מי לא זכה).
    פרסים בולטים נוספים:
    פרס השחקן, ופרס המצוינות על עיצוב פס-קול הלכו ל"נביא" של ז'אק אודיאר. אנת'וני דוד מנטל זכה בפרס הצילום על שני סרטים שהוא צילם: "נער החידות ממומבאי" ו"אנטיכריסט". "חיבוקים שבורים" התנחם בפרס המוזיקה.

  7. גיל 13 דצמבר 2009 ב - 1:42 קישור ישיר

    איתן יקר, יפה שעבורך הכל הובהר. אירופה? אמריקה? ממתי יש קשר בין השתיים בכל הנוגע לעיטור סרטים בפרס כזה או אחר. זהו שלא ממש יש.

  8. יובל אדם 13 דצמבר 2009 ב - 10:04 קישור ישיר

    אני מחכה בקושי רב ל Daybreakers
    http://www.apple.com/trailers/lions_gate/daybreakers/

    נראה לי לוקח בענק..

  9. ענבל קידר 13 דצמבר 2009 ב - 16:34 קישור ישיר

    אני כמובן מברכת על העבריות הגאה ושמחה שאתה מגן על שפתנו מפני התרגומית הנפוצה הידועה לשמצה, אבל קצת חבל שאתה פוסל במומך: בעברית לא לוקחים החלטות.

  10. מגיב 13 דצמבר 2009 ב - 23:53 קישור ישיר

    איתן – לא יודע אם שמת לב, אבל אם תסתכל על הזכיות של סרטים בטקס פרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע והאוסקר לסרט בשפה זרה אתה תראה שאין קשר בין השניים.

  11. שלומי 14 דצמבר 2009 ב - 15:51 קישור ישיר

    ענבל, ישראלים לוקחים הכל. לא מקבלים, לא זוכים – לוקחים.
    ואם אפשר – אז בכח…

  12. רוני קורן 21 דצמבר 2009 ב - 11:47 קישור ישיר

    לפי דעתי סדרת סרטי "דמדומים" (והמוצלח שבניהם הוא הראשון) הצליחה ליצור נושא קולנועי שלא היה מוכר לנו קודם לכן משוברי הקופות,והוא מרכזיות הגבר והיותו יצור שיופיו מתעלה על היופי הנשי, אשר למרות חוזקו הפיזי האדיר והגברי אינו חושש בחשיפת חולשותיו הנגרמת מאהבתו ה"טהורה" .

    בנוסף, הצילום המוקפד, מוסיקת טום יורק והנוף הפראי של ארה"ב מסייעים לסרט לגלוש לנישת "סרטי האווירה".
    התסריט החלש של "ירח חדש" כמעט שולי מול ההתרחשות הוויזאלית, שיוצרת ומחלחלת בצופה יופי טהור.

    סדרת "דמדומים" אולי מדברת מסיבות אלה ממש לנערות מתבגרות, אבל בהמשך הסדרה, ככל שהעלילה תסתבך, מפלצות חדשות יצוצו ומזימות ירקמו, אני מבטיחה שכל הבחורים שהרגישו שהאגו שלהם בדעיכה מסויימת יקבלו "טפיחה על השכם" מהקולנוע האמריקני שהזניח אותם לרגע.

  13. ספיר 29 ינואר 2010 ב - 15:03 קישור ישיר

    לכל אלה ששונאים את דמדומים כנ"ל כותב המאמר:
    אם אתם כל כך שונאים את דמדומים אל תגיבו ואל תכתבו ביקורות שאתם כל כך שונאים את דמדומים!!!! יש אנשים שאוהבים את זה!
    לאף אחד לא אכפת אם אתם שונאים את זה או לא!! אתם סתם מבזבזים את הזמן שלכם ושל כל האנשים שקוראים את הביקורת הזאת!!!

    אומרים שמי שאומר כל הזמן שהוא שונא משהו הוא בכלל לא ניסה ואם הוא כן אז שיפנים שלאנשים לא אכפת מהדעה שלו!

    ולכל "המבוגרים" תפסיקו להחליט מה ילדים או נערים אוהבים ומה הם לא, ותפסיקו להרגיש שאין להם מוח ושהם טפשים, משום שהטפשים האמיתיים הם אתם כי אתם בעצמכם הייתם פעם כאלה, ואתם אמורים לדעת מה ההרגשה "שמכניסים לכם מילים לפה" ושחושבים שאתם טפשים במיוחד!!!!!!!!!

  14. שירן 20 יולי 2010 ב - 23:18 קישור ישיר

    תגידו מה שתגידו-דמדומים זו סדרת סרטים
    ממש יפה (גם הספרים) ומדהימההה!!!

  15. לי 4 אוגוסט 2010 ב - 17:53 קישור ישיר

    טוב דימדומים זה הדבר שהכי ריגש אותי , הכי אהבתי , לא מפחיד מידי , לא סוף עצוב . באמת שזה אחד הסרטים והלוואי וימשיכו יותר מ 4 שיעשו כמה שיותר . למה לי אף פעם זה לא ימאס . ולכל מי שרושם שזה מגעיל או לא אוהב ? לכו כתבו את זה לעצמכם במקום אחר למה כאן דווקא ? פה רושמים אנשים מפרגנים לא מכוערים משועממים . אז ממליצה גם סרט וגם ספר .. חח זה אותו דבר תאמינו 🙂


השאירו תגובה