02 יולי 2012 | 17:24 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

קבלו קיפוד קולנועי

הקולנוען אורי בר-און כותב ב"ההם" על מיזם שהוא מנסה להרים עם כמה שותפים, וזה אחד הפרויקטים המרגשים והנפלאים והמוצדקים ששמעתי עליהם כבר המון זמן: הם מנסים להקים בית להקרנת סרטים ישראליים ושיהיה אתר למפגשים עם יוצרים ואנשי התעשייה. התכנון, אני מבין, הוא להקים את המקום בתל אביב, אבל אם זה יצליח אין מניעה – אני מניח – שמקומות באותו מודל יוקמו (בשיטת הקוד הפתוח) בכל הארץ. מחר (יום שלישי) יציג בר-און את הפרויקט הזה – שם זמני, "קיפוד"* – בחממת מיזמים מטעם עיריית תל אביב במאז"ה 9. הפרטים בפוסט שלו (כמו גם ההזמנה להצטרף, לפרזנטציה, ולתמיכה בהקמת המקום), והפוסט מפנה לאתר זמני של המיזם, שמציע מעין תוכניה לדוגמה.

 

שיעשע אותי, למשל, שבאחד האירועים הם מציעים מפגש ביני ובין אורי קליין לשיחה על ביקורת הקולנוע בירושלים (אני בא!). ואהבתי את היוזמה הנכונה שלהם לקיים רטרוספקטיבה של אברהם הפנר (כולל עבודותיו לילדים בטלוויזיה החינוכית: "דלת הקסמים" ו"דובי הדוברמן" ו"דני דינה"). ובכלל, מקום כזה – שיהיה חצי רציני וחצי שנטי – הוא ה-מקום לטפח בו קולנוע ישראלי אלטרנטיבי, פולחני. גל הסרטים העצמאיים זקוק למקום בעל אופי עצמאי, מקום שיהיה האנטי-סינמה סיטי. מקום שבו "חתולים על סירות פדלים" יהפוך לסרט מחובק, ולא לסרט נטוש. מקום שבו "2 בלילה" של רועי ורנר יוכל לרוץ שנה רצוף בהקרנות ב-נגיד-שתים בלילה.

 

בקיצור, רעיון מעולה. אבל יש לי רק בקשה חשובה אחת: לדאוג ולוודא שאיכות ההקרנה תהיה מושלמת ומקצועית. מקרן היי דפינישן חזק וחד ומתוחזק היטב, מערכת סאונד טובה, מסך גדול (מקיר לקיר) שיהיה לב המקום. אין שום טעם להשקיע באווירה, אם לב העסק הוא פשרה על איכות הצפייה ביצירה שאותה בא המקום הזה לשרת. זה יהיה מן הסתם גם הנתח העיקרי של תקציב ההקמה, לדאוג שאולם/חדר כזה יספק תנאי הקרנה אופטימליים. אם האווירה הביתית משמעה גם איכות צפייה ביתית (מסך פלזמה או מקרן של חדרי ישיבות והקרנה מדי.וי.די), אז המקום הזה מיותר. זה מקום שצריך לתת תחושה של "וואו" מסרטים ישראלים. (לגבי השאלה מאיפה יגיעו הסרטים והאם המפיצים, ובעיקר אדרי, ישתפו פעולה עם מקום כזה נשאיר לשלב השני).

 

================

 

*) אם המקום תופס, אני מציע ליסד בו גם פרסי קולנוע שנתיים שיהיו האנטי-פרסי אופיר. פרסי קיפוד הזהב.

נושאים: בשוטף

10 תגובות ל - “קבלו קיפוד קולנועי”

  1. שלום ברכה 2 יולי 2012 ב - 17:42 קישור ישיר

    נוט – קיפוד הזהב תפוס אצל תאטרון הפרינ'ג.

  2. איתן 2 יולי 2012 ב - 17:51 קישור ישיר

    יש מישהו שחושב מחוץ לקופסה, וזה כבר טוב. אני לא בטוח שהרעיון הספיציפי הזה נכון.

    אני לא בטוח שלבדל את הקולנוע הישראלי משאר העולם זו תפיסה נכונה.
    לצורך השוואה: ערוץ 24 הוקם כבית של המוסיקה הישראלית. בהצהרת הכוונות שלו הוא היה אמור לשדר מוסיקה ישראלית בלבד, 24 שעות ביממה. בסופו של דבר הוא נפל, ונרכש ע"י זכיינית ערוץ 2 שמשתמשת בו כפח הזבל שלה (ועל כל מקרה, אין כבר שם "רק מוסיקה ישראלית").

    הקולנוע הישראלי, מבחינת איכות עשיה, הוא כבר ילד גדול. הוא עומד בזכות עצמו מול כל אחד אחר בעולם. צריך למצוא את הדרך לשווק את זה לקהל הרחב.

    אני מסכים שחסרים בתי קולנוע בארץ. אני אומר את זה כבר לא מעט זמן. להקים בית לקולנוע הישראלי בלבד מרגיש לי כמו להכניס אותו לגטו של קהל מצומצם מאוד, וזה לא מחזיק כלכלית. אולי צריך לשקול כבר מהתחלה לשלב את ההקרנות של הסרטים הישראלים החדשים ביחד עם סרטי ארט-האוס מובילים מהעולם (נאמר: בקומלפקס קטן של 3 אולמות להקרין, זה לצד זה, את "מעשיה אורבנית", החדש של לאו קאראקס, ואת "המשגיחים"). כלומר: לשלב את הנסיוני ואת היותר-מיין-סטרים, אבל לא לנתק את הקולנוע הישראלי מההקשר הכלל עולמי שבו הוא פועל.

  3. ניר נ. 2 יולי 2012 ב - 19:24 קישור ישיר

    איתן, אם הבנתי נכון את כוונת החברים מדובר כאן על מודל הפצה אחר מהרגיל. מי כמוך יודע אחרי מספר שנות עבודה בסינמטק מהי המשמעות של להביא את "החדש של קארקס" לדוגמא. אני חושב שההברקה כאן היא לצאת מהצל המזדקן של הסינמטקים, להחזיר את הצעירים לקולנוע, להגדיל את האמון וההרפתקנות לצפיה בקולנוע הישראלי. אם המיזם הזה יעבוד – פני הסינמטקים ישתנו – התכנים ישתנו – אנו נצא נשכרים מכך. זה לא גטו, ממש לא, זה ארמון.

  4. בורקה 3 יולי 2012 ב - 1:37 קישור ישיר

    לכאורה על פניו ובמבט ראשון, זו נדמית כיוזמה ברוכה. אבל במבט פנימה מגלים שוב את קהילת השנטי הבועתי התל אביבי המצויה, זו שרוקמת עלילות טיפשיות על כוסות בירה בפאבים הרבים הפזורים על פני מרחביה האינסופיים של פלורנטין הקטנה. בקיצור. עוד קישקוש פנימי של יודעי ח"נ, כאלה שיודעים או שאיכפת להם בכלל שיש איזו מלחמה בין היתוש רוה לפיל קליין, או השניים וחצי חמי קולנוענים שחושבים ברצינות שהפנר הבין בכלל קולנוע מהו. חושב וברצינות שמי שהצליחו להחדיר תסיסמא אם שותים לא נוהגים כדאי להם להרחיב לאם שותים גם לא מציעים. ובא לציון גואל במהרה בימנו אמן.

  5. דיסקו אליקו 3 יולי 2012 ב - 8:42 קישור ישיר

    אני מנסה לחדד לעצמי למה הרעיון הזה הוא נכון אבל בכיוון הפוך למה שצריך להיות. בדיוק הפוך.
    למה?
    כי כביכול יש לנו את אותה בעיה שאנחנו מתמודדים איתה : מזה עשור ומשהו גדלה כאן כמות גדולה של קולנוענים מצויינים וצעירים שאין להם כמעט מקום להתפתח בו. עודף כשרון ועודף רצון, וקרנות שהמסלול בהם מנותק מכל מציאות כלשהי. מעט מידי ומאוחר מידי. אתה יכול לבזבז חמש שנים כדי לקבל לא.
    רוב האנשים שמתחילים את דרכם, לא מוכנים לשים את כל הביצים בסל של קרן כלשהי.
    אז נשארנו שוב עם הרבה רצון שחייב לצאת איכשהו.
    לתוך זה נכנס הגורם של הטכנולוגיה החדשה שמאפשרת לעשות סרט שנראה כמו סרט, בהרבה פחות כסף ממה שנדמה.
    מצויין.
    אבל כאן נכנס הכיוון ההפוך.
    במקום שהכוחות האלה יהפכו בעצמם להיות המיינסטרים הקולנועי עוד חמש שנים, הם בונים לעצמם חממה שולית וקטנה, עם אגנדה פסטיבלית, ארט-האוס, ללא קהל. אומנים בשביל אומנים.
    זה נחמד, אבל זה לא השינוי.
    השינוי יקרה כשהסרטים "הקטנים" כבר יהיו הלחם והחמאה של הכרטיסים בארץ, ולא רק סידר, זרחין, ואבי נשר.
    לכן לדעתי זה אמור להיות הפוך בדיוק.

    =======================

    רוה לדיסקו: אני לא בטוח שאני מסכים. במצב של 20-30 סרטים לשנה יש מקום לסוגים שונים של סרטים ולסוגים שונים של אאוטלטים להצגתם. יש את אדרי שמנסה לזהות את הלהיטים, את הסרטים שיביאו 50,000 או 100,000 צופים. ויש את הסינמטקים שיודעים להפוך את "הנותנת" ואת "הדירה" להצלחות קטנות או גדולות. וזה משאיר מספיק סרטים שהם גם טובים אבל גם בעלי פוטנציאל מסחרי מצומצם שזקוק לקהל בוטיקי. זה גם נכון שיהיו יוצרים שהאספירציות המסחריות שלהם לא יהיו לייצר סרטים שוברי קופות הפונים לכולם, אלא סרטים מאתגרים, פסטיבליים, שהם אנטי-מיינסטרים. גם כאלה צריכים פה, וצריך למצוא את המקום שבו סרטים כאלה ירגישו בבית.

    • ק 3 יולי 2012 ב - 15:41 קישור ישיר

      אין ספק שאם כל המיזם הזה יסתכם בפאב קטן שמקרינים בו את הסרטים של קולנוע פרינג' ואחר כך מדברים עם הבמאים השיכורים, אז אין לכל הדבר הזה שום ערך. המקום הזה צריך להיות בית קולנוע אופציונלי כמו כל אחד מבתי הקולנוע בעיר. מפיץ של סרט, גם אדרי לצורך העניין, צריך להבין שכמו שהוא יכול לשים סרט ישראלי שלו בעותק אחד בסינמה סיטי ועותק נוסף במוזיאון, הוא יכול לשים אותו גם שם. כמובן, היתרון הבולט כאן הוא העובדה שלא רק לאדרי ולמרק שמפיץ את הסרטים שלו בעצמו יש גישה למקום הזה, אלא גם לסרטים דלי תקציב שלא מופצים על ידי חברת הפקה עם גב כלכלי שמאפשר הפצה רחבה. זה צריך להיות בית קולנוע שיש בו הקרנות מסחריות, רציפות, לא רק בשתיים בלילה, ותמהיל של סרטים ישראליים מכל הסוגים והמינים. גם פסטיבלים קטנים ופוקוס על קלאסיקות הם נחמדים, אבל יותר חשוב שכשסרט יוצא, יהיה לו מקום להציג בו. מסכים עם רוה – איכות המקרן ומערכת הסאונד חשובות הרבה יותר מאיכות הבר.

  6. אבירן ב. 3 יולי 2012 ב - 15:59 קישור ישיר

    הפיתרון הוא לאמץ בחום את רעיון movie of the week האמריקאי. היה כבר ניסיון דומה בכבלים(לדרמות קצרות, "ראשון בדרמה")נראה שהקולנוע העצמאי עשוי לשגשג דווקא על המסך הקטן.

    לטעמי, נקודת פתיחה יפה לכל קולנוען, גם שפילברג התחיל כך.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Duel_(movie)

    ====================

    רוה לאבירן: לך עם הרעיון הזה (המצוין, אגב) לזכייניות הטלוויזיה. הם ישמחו לשמוע בדיחה טובה. ואכן, היה ניסיון כזה (לא רק לדרמות, גם לפיצ'רים). אלא שזכייניות הטלוויזיה הרגו אותו. אין להם עניין בסרטי קולנוע חד פעמיים מעבר למה שהם מחויבים על ידי הרגולטור (שגם את זה הם עושים בחוסר חשק). ואגב, סרטי טלוויזיה מבוסיים על סיפור ודרמה, ולא על פיוט. כך שהסרטים העצמאיים המבוססים על מבע קולנועי עשיר ולא על עלילה דומיננטית לא ימצאו שם בית מתאים.

    • אבירן ב. 4 יולי 2012 ב - 12:24 קישור ישיר

      למה לזכייניות? היוצרים צריכים להכשיר את הקרקע בערוץ הראשון, שם הכסף ובעיקר שחרור מסויים משיקולי רייטינג. רפורמה חלקית ביותר(ולא מספקת במיוחד) מתרחשת בימים אלו ואיש אינו יודע מתי ואיך היא תסתיים אבל היוצרים צריכים לנסות ולייצר הזדמנות.

      כפי שכבר כתבו כאן, אחד השינויים הגדולים בשני העשורים האחרונים(בערך) היא הטכנולוגיה שמאפשרת יצירת סרטים בעלות קטנה בהרבה. מרק רוזנבאום טוען שבשנים הקרובות נוצף בכ100 סרטים עצמאיים בשנה.

      המחיר לפיצ'ר עצמאי שנוצר לטלוויזיה יכול להיות נמוך מאוד, הפיצוי ליוצרים יכול להיות מגולם בזכויות מכירת הסרט לחו"ל, לדוגמא.

      אפשר ללמוד גם ממקרה ערוץ ארבע הבריטי… גם שם סרטים שהופקו ישירות לטלוויזיה ושאצרו בתוכם איכויות מסויימות הוקרנו והצליחו גם בבתי קולנוע ברחבי העולם.

      לגבי הטענה של "פיוט" בסרטים עצמאיים, אתה נתפס לקבוצה של סרטים מהעת האחרונה. יש מספיק סרטים מהעבר כולל "אוונטי פופולו" חלק מסרטי דן וולמן שהופקו ללא תמיכת הקרנות "מפטיר" ועוד שלא נכנסים לקטגוריית הפיוט.

      לריאיון עם מרק:
      http://e.walla.co.il/?w=/227/2539651

  7. ארילאי אחר 3 יולי 2012 ב - 23:46 קישור ישיר

    "שהסרטים העצמאיים המבוססים על מבע קולנועי עשיר .." לא רק בסרטים, אלא באמנות בכלל כל חסרי הכשרון, השרלטנים, הטיפשים שלא יודעים לחבר משפט/מבע פשוט ואלמנטרי, מביאים לעולם קישקושים לא ברורים והרבה מבקרים נופלים לפח הזה ומפרסמים תשטות של מבע עשיר. לצורך הדוגמא ראו "מעשיה אורבנית". בשפה פשוטה מדובר בקישקוש משמים ומביך אבל כשזורקים לכם על קישקוש כזה "מבע עשיר".. מה תגידו? שאתם מטומטמים?


השאירו תגובה ל - אבירן ב.