״מופע טוטאל״ של רועי אסף. בייבי פליני

דיברתי על ״מופע טוטאל״ של רועי אסף בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

זו היתה שנה טובה לחנוך לוין בקולנוע הישראלי. תחילה עם "המנצחים", סרט הביכורים של אלירן פלד, מיוזיקל מקורי ברובו המתרחש בימים שאחרי מלחמת ששת הימים, שכל המערכה האחרונה שלו מבוססת על "את ואני והמלחמה הבאה" של לוין. וכעת מגיע לבתי הקולנוע סרט הביכורים של רועי אסף, שנקודת הפתיחה שלו מבוססת על מערכון מתוך אותה הצגה של לוין, מערכון שהעלאתו מסבכת את גיבור הסרט. שני הסרטים האלה, חשוב לציין, נכתבו וצולמו לפני מלחמת חרבות ברזל, במה שמדגיש את העובדה שלוין – שדווקא לא עבד הרבה בקולנוע – הוא עדיין השראה ליוצרים בתחילת דרכם, שמוצאים את הטקסטים שלו רלוונטיים. ואולי זו גם עדות לכך שהרצון למחות נגד המוסכמות הקדושות במדינה לא עבר מן העולם, אלא שגם היוצרים הצעירים מבינים שלוין כתב את זה טוב יותר, גם לפני 57 שנים.

אסף מוכר כשחקן מצוין, שכבר זכה פעמיים בפרס אופיר על תפקידיו ב"המשגיחים" (2012) ו"ארץ פצועה" (2015). בשנה שבה הוא זכה על "ארץ פצועה" הוא היה מועמד שלוש פעמים בתחרות אחת – פעמיים כשחקן ראשי ופעם כשחקן משנה. בשנים האלה יצר אסף שיתופי פעולה עקביים עם ארז תדמור (חמישה סרטים) ושמי זרחין (שני סרטים). ובדרך הוא התחיל להוכיח שהוא לא רק שחקן מבצע אלא גם יוצר: הוא השתתף בכתיבת התסריט ל"ילדים של אף אחד" של תדמור, יצר מופע במה בשם "בורדל טוטאל" וביים סרט קצר בשם "דמגוגיה", המבוסס על קטע מתוך ההצגה, שהוא גם כמעין אטיוד לסרט הארוך הראשון שלו. סרטו הראשון כבמאי הוא עיבוד לחומרים שהוא כבר יצר במדיומים אחרים. הייתם מצפים משחקן שמעבד את עבודתו הבימתית אל המסך שייצור סרט תיאטרלי וסטטי, אבל "מופע טוטאל" הוא הפתעה גמורה, עבודת ביכורים מסחררת שמכילה כמה קטעים קסומים של קולנוע כובש שכולו קינטיקה.

אסף מגלם את אסי, שחקן שמופיע מול אולמות ריקים בתיאטרון בירוחם ומתפרנס מהוראת תיאטרון בתיכון מול תלמידים אדישים ועוינים. מצוקת הפרנסה גורמת לכך שהוא גר עם אשתו בבית הוריו, והמתח על חייו האישיים רב. הסרט מתחיל בשוט ארוך של כמעט שלוש דקות בו אסי חוזר מהמילואים, מופיע כמו פאטה מורגנה מהמדבר וצועד ישר לתוך העיירה ולתוך אולם התיאטרון. כשהוא מנסה לביים את תלמידיו ומסביר להם את משמעות המילים שכותב חנוך לוין ב"את, אני והמלחמה הבאה" הוא מדבר איתם על החשש מפני גיוס ומפני המלחמה והמוות, ועושה זאת כחלק מהדרכת השחקנים. בדומה לסצינה דומה ב״טאר״, המשפטים האלה צולמו והופצו על ידי תלמידה עוינת והמורה מוקע כעוכר ישראל ונקרא לשימוע לפני פיטורים, בקו עלילה שמזכיר את סיפורו של המורה אדם ורטה שפוטר אחרי עימות מול תלמידה בתיכון בקריית טבעון. אולי בהשראת המופע שהעלתה רננה רז סביב השימוע שנעשה לו, גם גיבור "מופע טוטאל" הופך את השימוע שלו למופע תיאטרלי, שרק מסבך אותו עוד יותר עם הקהל שרוצה בידור ולא פוליטיקה.

אסף הוא איש קברט, לוליין ולהטוטן, והסרט שלו מציג באופן מרשים את שלל הכשרונות שלו. הוא מערבב את חייו האישיים לתוך הסרט ויוצר בסרטו הראשון את המחווה שלו ל״שמונה וחצי״, שמערבב את האוטוביוגרפי עם הסוריאליסטי (הקברטיות הקרנבלית של פליני היוותה השראה גם עבור חנוך לוין, כבמאי תיאטרון, כך שיש כאן שרשרת של השפעות שבנויות כמו בובת בבושקה זו לתוך זו). שיתוף הפעולה שלו עם הצלם סער מזרחי, שזכה בפרס אופיר על עבודתו בסרט (וגם צילם את "המנצחים" ואת "בחורים טובים 2"), יוצר סרט וירטואוזי שהופך את הלהטוטנות ואת הלוליינות לשפה קולנועית. בסצינה פנטסטית אחת, המצלמה סטטית למשך כמעט ארבע דקות כשאסף/אסי מבצע סצינה מתוך הקברט שלו על רקע נופי המדבר; בסצינה פנומנלית אחרת, המצלמה נעה על גבי רחפן כמו זבוב בין חללי התיאטרון. זו יצירה מאנית–דפרסיבית, שהסצינות הדרמטיות והסיפוריות הן הפחות טובות בה, אבל בכל פעם שהסרט חוזר אל עולם התיאטרון, שמוצג כמו רצף המחשבות האסוציאטיבי של הגיבור (ושל היוצר), הסרט מצליח להמחיש את המסר שלו: שהחיים בישראל הם תיאטרון אבסורד.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 11.2.2025)

ציוץ