סידני פולאק 1934-2008
סידני פולאק היה חולה בסרטן כבר כמה חודשים, וכבר בטקס האוסקרים האחרון בכל פעם ששמו הוזכר (כאחד המפיקים והשחקנים של "מייקל קלייטון") נדמה היה שכבר מספידים אותו. (ניקי פינק, שרמזה על חומרת מחלתו כבר בסוף 2007, מדווחת על העלייה לרגל למיטת חוליו בשבועות האחרונים).
הוא היה חלק מהגל הקולנועי של שנות השבעים ("שלושת ימי הקונדור"), גם אם תמיד היה השקול והנינוח שבין עמיתיו. לא לחינם הוא הפך מעין במאי-בית של רוברט רדפורד, בעצמו קולנוען שקול ונינוח. הוא הפך לבמאי שובר קופות ב"טוטסי" (1982) וזכה באוסקר על "זכרונות מאפריקה" (1985). מאז "הפירמה" התוצרים שלו כבמאי דעכו באיכותם ("סברינה", "מזימות זרות") אבל הוא פיצה על כך כשחזר לאהבתו המקורית, המשחק והיה מקסים ב"בעלים ונשים", "עיניים עצומות לרווחה" ו"מייקל קלייטון". בין לבין הוא גם הקים חברת הפקה עם אנתוני מינגלה, הבמאי שהוא גילה וטיפח בעבודה על "הפצוע האנגלי". מינגלה, כזכור, מת במפתיע לפני חודשיים.
"הניו יורק טיימס" מספיד, וגם מזכיר ראיון שערך איתו שמעון פרס לפני עשר שנים. אם יש למישהו את הגיליון הזה, נא לסרוק.
הנה, כדי להיזכר באיש, ראיון שלו מלפני קצת פחות משנתיים אצל צ'רלי רוז (אחד המראיינים החביבים עלי בניו יורק), בו הוא מדבר על סרטו האחרון, הסרט התיעודי "סקיצות של פרנק גרי":
אלוהים אדירים!
בדיוק לפני דקה התחלתי לקרוא ב YNET ביקורת של שמוליק דובדבני על "לפני שהשטן ידע" של סידני לומט", וישר אסוציאטיבית חשבתי על פולק. אמרתי לעצמי מעניין מה איתו עכשיו, אחרי "מייקל קלייטון". תמיד אחרי YNET אני נכנס לכאן, והכותרת של יאיר הכתה אותי בתדהמה.
יהי זכרו ברוך. אחד הבמאים האהובים עלי. ההופעה שלו בעונה האחרונה של הסופרנוס, כאח בית חולים המנדב עצה לג'וני סאק הגוסס מסרטן, נראית כ"כ אירונית עכשיו.
אוף! פולאק היה אחד הבמאים החביבים עלי, במיוחד עקב סרטיו הנפלאים משנות השבעים (ו"שלושת ימי הקונדור" הוא סרט אהוב במיוחד) אבל גם כי הוא נראה לי, מהופעותיו בסרטים ובראיונות, כבן אדם אינטיליגנטי ונינוח, כזה שברצון רב הייתי מגלגל איתו שיחה.
ותיקון טעות: בלינק לאינדקס המציין את הראיון שערך עימו שמעון פרס ב 1998 מצוין כי פולאק ביים, בין השאר, גם את "נערי בייקר המופלאים". את הסרט הספציפי הזה דווקא ביים סטיב קלובס, במאי שהפציע בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים והיה חביב עלי גם הוא. בכל אופן, לא פולאק ביים את הסרט הזה, משובח ככל שהיה.
גם אני מאוד אהבתי אותו, במיוחד בתור שחקן דווקא (בתור האמרגן של דסטין הופמן ב"טוטסי" ואפילו בתור אבא של וויל ב"וויל וגרייס" למרות שאיך בכלל אפשר להאמין שלוואספ כמו וויל יש אבא כל כך יהודי?).
באמת כואב הלב.
הקרנות אקדמיה 8 #
"כמו אבא שלך"
בימוי : מרקו כרמל
סוף סוף סרט שנראה כמו שסרט צריך להיראות. בלי התנצלויות. בלי חריקות. התסריט המצוין מגולל את קורותיה של משפחה יהודית-ישראלית ממוצא טוניסאי שיורדת לצרפת בשנות ה-70. בהחלטה חכמה, כל הסרט (למעט הסצינה האחרונה) מתרחש בצרפת. עם הרחקת הסיטואציה מאיתנו, ניתן לראות בצורה נקיה יותר את האלגוריה העצובה שבו : הכוח שהישראלים משתמשים בו קורע אותם מבפנים.
הסרט מבוים, מצולם ומשוחק מצוין. יעל אבקסיס נותנת הופעה נהדרת, אבל מי שהפתיע אותי באמת היה גד אלמלך, קומיקאי בדרך כלל, שעושה כאן תפקיד דרמטי, ועושה אותו מצוין. עוד משחק כאן רישאר ברי, וגם הוא מצוין. סרט משובח. מבין ה-8 שראיתי עד כה בהקרנות האקדמיה, הוא הכי טוב.
נקודה למחשבה : רוב הצוות בסרט הוא צרפתי. לפי חוקי האקדמיה, הם לא יהיו יכולים להיות מועמדים לפרס אופיר. חבל, מגיע להם. (אבל לפי מה שראיתי היום, צפו למועמדויות בסזאר הבא). אגב, רוב הסרט דובר צרפתית, אבל יש בו גם חלקים בעברית. מאוד מרשים לראות שחקנים צרפתים מדברים עברית שוטפת, ללא צרימה. וכמובן, אם יעל אבקסיס כאן, יש בסרט גם כמה מילים בערבית-טוניסאית-מרוקאית.
One good turn deserves another.
Thanks pal. That is cool knowing