24 יוני 2008 | 22:02 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

לא היה בינינו אלא זוהן

רגע, רגע, תראו מה קורה בטוקבקים: תגובות הנגד ל”ואלס עם בשיר” מרימות ראש. זה “בופור”, סיבוב שני. לפני שנה “בופור” היה יקיר המדינה, עם פרס בברלין, ביקורות מעולות. הוא התגבר בקלילות על מכשול “השחקנים המשתמטים” שרדף אותו בעת הצילומים והעריכה. ואחרי כחודש וחצי של הצלחה אדירה בקופות התחילו ההשמצות על הסרט ועל כך שהוא לא ראוי לפרס אופיר.
והנה, זה קורה שוב. מתנגדי “בשיר” מתחילים משהו שנראה כמו קמפיין מתוזמן. התגובה בפוסט הקודם זועקת: הסרט כושל בקופות אז אין לו מקום לזכייה באופיר. וזה אחרי שכבר כמעט ארבע שנים דווקא הסרט הישראלי הקופתי של השנה הוא זה שמפסיד באופיר. אז מה סוכם, הקופתי לוקח אופיר או מפסיד?
ושניה רגע, האמנם “בשיר” נכשל בקופות? אני הערכתי ש”בשיר” הביא כ-4500 צופים בסוף השבוע הראשון. ברנש חמוד בתגובות עדכן: 3,785 צופים. מכיוון שאין לי מושג מי הוא, מאיפה הנתונים שלו ומה האג’נדה שלו אני צריך לקחת את המספר בערבון מוגבל, אבל בגלל שהוא מספק מספר שנמצא בשכונת הציפיות שלי, אני צריך להתייחס אליו ברצינות כלשהי. לכן בואו נעגל, לטובת המתימטיקה: 4000 כרטיסים. ב-8 עותקים. כלומר: 500 צופים לעותק. “בופור” הביא בסוף השבוע הראשון שלו 30,000 צופים ב-35 עותקים. כלומר: 857 צופים לעותק. בסופי השבוע הראשונים של “הסודות” ו”סוף העולם שמאלה” נמכרו כ-600 כרטיסים פר עותק. כלומר, ביחס לסרט עצמו – שהוא במובהק פחות מסחרי מ”בופור”, “הסודות” ו”סוף העולם שמאלה” – זו פתיחה נאה מאוד. לא ענקית, לא היסטורית, אבל מכובדת. אם הוא היה מופץ ב-30 עותקים הוא היה מוכר כ-15,000 כרטיסים, כמו סוף השבוע הראשון של “סוף העולם שמאלה”.
ואכן, זה סרט שהמסחריות שלו מצומצמת – גם בגלל תכניו וגם בגלל הפצתו. הוא צועד בדרכו של “מדוזות”, שהופץ ב-6 עותקים, והגיע בסופו של דבר ל-75,000 צופים. אני מעריך שזה הכיוון אליו הולך “בשיר”. ואם יזכה באופיר, הוא יקפץ אל מעבר ל-100,000 בזכות הפרסום.

ואחרי שפרסמתי קודם הערכות על פי הפירסומים ב”בוקס אופיס מוג’ו”, הנה – טה דאם! – טבלת הקופות המלאה של ישראל, עם הנתונים הרשמיים. הבשורה: “זוהן” מכר קצת פחות ממה שהערכתי. ו”סקס והעיר הגדולה” מכר יותר ממה שהערכתי. (וכנראה זו הדרך להשיג את הנתונים הרשמיים מהמפיצים. להעריך נמוך מדי ואז הם מיד רוצים לתקן).
אז “הזוהן” מכר “רק” 37,000 כרטיסים. זה עדיין מספר פנומנלי לסרט כזה בארץ – בארץ רק סרטי דייטים או סרטי אנימציה (או “שודדי הקריביים” למיניהם) עושים מספרים כאלה. סרטים של אדם סנדלר בארץ לא מביאים מספרי צופים כאלה. למעשה, אף אחד מסרטיו הקודמים של סנדלר עבר את 100,000 הכרטיסים בארץ – כולם נעצרו באיזור ה-60 עד ה-80 אלף. כלומר “הזוהן” מכר בשלושה ימים חצי ממה שסרט ממוצע של סנדלר עושה בכל ימי הקרנתו. זהו שלאגר.
ו”סקס והעיר הגדולה”, בניגוד למה שכתבתי קודם, משיג מאוד את “אינדיאנה ג’ונס”. ואל תשאלו איזה פלופ הוא “ביום שזה יקרה”.

הנה הטבלה המלאה:

1. “אל תתעסקו עם הזוהן”…… 37,529 כרטיסים.
30 עותקים. שהם 1,251 צופים פר עותק. שבוע ראשון.
2. “סקס והעיר הגדולה”……… 16,097 כרטיסים.
35 עותקים. 460 צופים לעותק. שבוע רביעי. סך הכל: 152,188 כרטיסים.
3. “נרניה 2: הנסיך כספיאן”…. 11,309 כרטיסים.
59 עותקים (!). 192 צופים לעותק. שבוע שלישי. סך הכל: 86,364 כרטיסים.
4. “אינדיאנה ג’ונס”……………. 6,613 כרטיסים.
32 עותקים. 207 צופים לעותק. שבוע חמישי. סך הכל: 117,074 כרטיסים.
5. “קח את זה כמו גבר”………. 4,393 כרטיסים.
18 עותקים. 244 צופים לעותק. שבוע שני. סך הכל: 17,353 כרטיסים.
6. “ביום שזה יקרה”…………… 3,415 כרטיסים.
22 עותקים. 155 צופים לעותק. שבוע שני. סך הכל: 12,651 כרטיסים.
7. “החבר החדש של אמא שלי”… 3,109 כרטיסים.
7 עותקים. 444 צופים לעותק. שבוע שלישי. סך הכל: 17,500 כרטיסים.
8. “ספיד רייסר”………………. 2,751 כרטיסים.
21 עותקים (!). 131 צופים לעותק. שבוע ראשון.
9. “מה שקורה בווגאס”……….. 2,539 כרטיסים.
12 עותקים. 212 צופים לעותק. שבוע שביעי. סך הכל: 83,360 כרטיסים.
10. “חסר מנוחה”…………….. 2,368 כרטיסים.
15 עותקים. 158 צופים לעותק. שבוע רביעי. סך הכל: 27,000 כרטיסים.

“מה שקורה בווגאס” ממשיך להיות הסרט המפתיע ברשימה והוא – כמו שהאמריקאים אומרים – סרט “עם רגליים”. הוא הסרט עם הירידה הכי קטנה בעשיריה: ירידה של רק 25 אחוז מהשבוע שעבר. לעומת זאת, “ביום שזה יקרה” התרסק משבוע בכורה רע לשבוע שני איום. אחרי שמכר כ-8,000 כרטיסים בסוף שבוע ראשון, הוא ירד בשבוע השני ב-53 אחוזים. ו”ספיד רייסר”: זה צורב. זה כמעט מעליב. הקהל אפילו לא מוכן לתת לסרט הזדמנות.
ומפיצי/מפיקי “ואלס עם בשיר” לא העבירו את נתוני סוף השבוע שלהם לשאר המפיצים ובעלי בתי הקולנוע, לכן הוא לא ברשימה.

17 תגובות ל - “לא היה בינינו אלא זוהן”

  1. דין דין 24 יוני 2008 ב - 22:09 קישור ישיר

    יאיר, התגובה שלך מצחיקה. זה שאנשים רבים לא אוהבים את מה שהברנז’ה התל אביבית אוהבת זה לגיטימי ביותר. הסרטים שזכו באוסקר בשנים האחרונות היו מאד קופתיים, הם לא היו הכי קופתיים בדרך כלל, אבל הם היו קופתיים אדמה משוגעת הביא 150 אלף, ואביבה אהובתי שזכה יחד איתו הביא 300 אלף. ביקור התזמורת הביא 220 אלף. איפה זה והעשרים וחמישה עד שבעים וחמש אלף שיביא ולס. זה סרט פרינג’. תיעודי. לא ממש סרט יותר אירוע, וככה צריך לתפוס אותו. מותר לאנשים לחשוב שהוא לא הסרט הכי טוב של השנה, כמו שבשנה שעברה היה מותר לאנשים לחשוב שבופור לא הסרט הכי טוב של השנה.

  2. בוריס 24 יוני 2008 ב - 23:03 קישור ישיר

    יאיר, שים לב, גם נרניה וגם ספיד רייסר מופצים בשתי גרסאות, עברית ואנגלית ולכן מספר העותקים הגבוה מאוד של נרניה.

  3. ישי 24 יוני 2008 ב - 23:30 קישור ישיר

    אני רק רוצה לציין שהגעתי אתמול מפריס, וכמעט בכל פינת רחוב (לרבות שאנז אליזה וכל המקומות היוקרתיים), יש פרסומת ל”ואלס עם בשיר”. נראה שמי שמפיץ שם, השקיע המון.

  4. הירנוט 24 יוני 2008 ב - 23:31 קישור ישיר

    דין דין: אתה כתבת בתגובה לפוסט הקודם ” אסור לתת לסרט הזה את האוסקר!” – זה באמת במסגרת הביקורת הלגיטימית, לשיטתך?

    כי לי, כמו גם ליאיר, כנראה, זה נשמע כמו נסיון לעשות יחצנות למועמדות של סרט אחר במקומו. ואני לא מתפלא שיש יחצנים שיעשו זאת כי באמת נראה שיהיה קשה השנה להתחרות בו על פי איכות הסרט בלבד. הסיכוי היחיד של מישהו לקחת את האופיר השנה זה אם יצליחו לצור ספין ש”בשיר זה רע/שמאלני/תיעודי/לא קופתי/מתנשא/בלי צלם/בלי שחקנים”.

  5. יניב אידלשטיין 24 יוני 2008 ב - 23:59 קישור ישיר

    ביקור התזמורת הביא 220 אלף צופים… לפני שזכה באופיר או אחרי?

  6. אהרון אהרון 25 יוני 2008 ב - 0:34 קישור ישיר

    למען הדיוק ההיסטורי “בופור” לא נבחר בגלל טוקבקסיטים שונאי משתמטים אלא פשוט מפני שחברי הקאדמיה (למי שלא יודע ולמרבה ההפתעה, אלה פרטים שמפעילים ראש ולא סתם עדר מתלהם כמשתמע) חשבו ברוב גדול, מוחץ וברור שגם אם רווה סבור ש”בופור” הוא הסרט היותר טוב הם חושבים אחרת ממנו. מה לעשות. קורה לא צריך לחפש הסברים ולהעלב.
    אבל לא זה העניין שלשמו באתי.
    האם זו רק האוזן הרגישה שלי או שמא יש כאן עניין אובייקטיבי: “תגובות הנגד ל”ואלס עם בשיר” מרימות ראש.”. מרימות ראש??? כאילו. נו אני מניח שאתם מבינים, או לפחות אלהנ שלא יגיבו, מבינים.

  7. רני 25 יוני 2008 ב - 0:42 קישור ישיר

    יאיר, שאלה טכנית: כיצד אתה סופר עותקים?

    האם זה לפי מספר בתי הקולנוע שהסרט מוקרן בהם או לפי מספר העותקים שהופץ בפועל? הכוונה שלי היא: האם קומפלקס שמציג את הסרט בכמה אולמות במקביל בשעות שונות (“יס פלאנט” ו”סינמה סיטי” מציגים את זוהאן בשני אולמות שונים ובשעות הקרנה שונות) נחשב כעותק אחד, או שניים? (וליתר דיוק: האם הפלאנט לצורך הספירה יחשב כשני בתי קולנוע, או אחד?)

    רוה לרני: אני לא סופר עותקים. בפוסט הקודם, בו פרסמתי הערכות, ספרתי בתי קולנוע. מהעיתון. אם לא דילגתי על משהו, “ספיד רייסר” מציג ב-11 בתי קולנוע. הנתונים בטבלה הנ”ל הם נתוני המפיצים שהם מעבירים לאולפנים האמריקאיים. הם מדווחים להם על כמות עותקים (Prints). ובהחלט, בקומפלקס אחד תמצא לעיתים קרובות יותר מעותק אחד. במקרה של “ספיד רייסר” שניים בכל קולנוע. במקרה של “נרניה” אולי אפילו 3-4 (שניים באנגלית ושניים בעברית, נגיד). כך הם יכולים להקרין את הסרט במקביל ולהתחיל הקרנות כל שעה עגולה. ועם שלושה עותקים ויותר, אפילו כל חצי שעה.

  8. דין דין 25 יוני 2008 ב - 0:58 קישור ישיר

    יש משהו מגוחך בהאשמה שמדובר ביחצ”ן. אם כל הכבוד לאתר הזה מי שגולש אליו זה אנשי תעשיה ספורים אני מניח. וקשה לי להאמין שאיזה שהוא יחצ”ן יעשה קמפיין מאורגן כאן באתר. אני לא מתלהב מבשיר זכותי. בלי להיות קמפיין מאורגן לאף סרט. ואני גם חושב שיש משהו מעצבן בחלק מסוים בתקשורת שמכתיר את ולס עם בשיר כסרט הזוכה, לפני שראו את כל הסרטים המוקרנים. יש פה משהו מאד לא הוגן. אני חושב שיש 24 סרטים וצריך לתת להם צ’אנס הוגן. מי שעוסק ביחצנות זה אנשי ואלס עם בשיר שמחוברים לתקשורת בצורה הטובה ביותר כשזוכרים שארי היה בשר מבשרו של עיתון העיר והוא עיתונאי במקור. אני חוזה, ומעריך שזה לא יצליח להם.

  9. רותם 25 יוני 2008 ב - 1:15 קישור ישיר

    לא רק הסיטי והפלאנט מקרינים שני סרטים בו זמנית: יש אפשרות במספיק קומפלקסים אפשרות להקרין במקביל בשתי אולמות. כמו כן אפשר פשוט להקרין חצי סרט, ואז להתחיל באמצע באולם אחר עם הגלגלים שנגמרו.
    לכן תיאורטי, סרט יכול לרוץ במקביל ב4 אולמות עם עותק אחד.
    עכשיו לך תחשב את זה.

  10. רוג'ר ראביט 25 יוני 2008 ב - 2:08 קישור ישיר

    אגב, ובקשר לשינוי בשיטת הבחירה של האקדמיה בקטגורית הסרט הזר באוסקר:

    ראיתי שב”ערב טוב עם גיא פינס” עשו עירבוביידה מכל העניין.

    שם טענו ששינוי החוק בבחירת הקטגוריה היה בגלל “ביקור התזמורת” ושהשינוי הוא לא רק שהועדה המיוחדת תבחר בשלושה סרטים לפי “הצלחתם בפסטיבלים”, אלא גם לפי “טעם אישי” (!).

    והכי נורא בכל העניין, כנראה שגם אנשי “ביקור התזמורת” התבלבלו, ואחת המפיקות של הסרט הגיבה לתוכנית כשהיא אומרת שהיא “שמחה על כך שכעת גם לסרטים כמו ‘ביקור התזמורת’ יש סיכוי באוסקר הזר ושהקריטריון המטופש כבר לא קיים יותר”.

    ידוע לך אולי אם כבר נודע להם (לאנשי “ביקור התזמורת”, הכוונה) שזה לא נכון, ושב”ערב טוב” התבלבלו? אם לא, אז כדאי שתעדכן אותם.

    רוה לראביט: נו, וב-NRG כתבו שהחוק החדש הזה סולל ל”ואלס את בשיר” את הדרך למועמדות לאוסקר. אז אמרו. נזכיר ונבהיר: החוק נותן ליו”ר הוועדה סמכות להכניס עוד שלושה סרטים לתשיעייה אבל רק מבין הסרטים שהוצעו על ידי המדינות ושעמדו בתקנון האוסקרים. ומעניין לראות שלתקנון הסרט הזר הוכנס שינוי כה משמעותי בבחירה, שנותן ליו”ר סמכות עצומה בבחירת שליש מהתשיעייה בשורט-ליסט, אבל הם לא נגעו בכלל בחוקי השפה, שנותרו כפי שהיו: 50 אחוז אנגלית ואתם בחוץ. זהו חוק שנועד לתקן את היעדרות “4 חודשים, 3 שבועות ויומיים”, נציג רומניה שחברי הוועדה פשוט לא חיבבו, ולא את “ביקור התזמורת” שלא היה יכול לקבל מועמדות בכל מקרה כי הוא לא היה אחד מ-60 הסרטים שמהם בוחרות הוועדות. אם “בשיר” לא יכה באופיר, אפילו גיא פינס ואיתי שטרן לא יצליחו לגרור אותו לאוסקר הזר (וממילא סיכוייו טובים יותר למועמדות לאוסקר בקטגוריית האנימציה).

  11. מרק 25 יוני 2008 ב - 3:10 קישור ישיר

    כדי לקבל מועמדות לאנימציה באוסקר האמריקאי כל מה שואלס עם בשיר צריך לעשות זה לפתוח בקולנוע בלוס אנג’לס. בשביל זה הוא לא חייב לזכות בפרס אופיר בכלל. הוא לא חייב להיות הנציג של ישראל לאוסקר.

  12. Kobi 25 יוני 2008 ב - 5:38 קישור ישיר

    Strange world.

    I was actually looking forward to seeing ‘Waltz with Bashir”. I thought that Folman, a X journalist with credibility Ahmmm, difficulties has matured into a filmmaker that is not bound to the facts but to his immagenation. Nu, reading your comments I guess I’m into another disappointment. Oh well, what can you expect? Israeli films will do that to you, if you bother watching them.

    As for Speed Racer, I had little expectations, but I went, because that is what you do. You go to see what’s happening. Seret Gadol. The Wachowski Brothers (yes they hadn’t nipped Larry as of yet), made a true Anime. Japanese films deal with the harsh consequences of corporate corruption. It’s a main theme for Japanese cinema, and the fact that the original is in animation form, just reinforces their understanding of the medium.

    It’s a great film that moves brilliantly between comics and total adult themes. No wonder that Americans didn’t understand it. Japanese films will do that to you, if you take the time to watch them. Karma.

  13. רוג'ר ראביט 25 יוני 2008 ב - 6:51 קישור ישיר

    ראביט למרק: אתה צודק בהחלט. “ואלס עם בשיר” לא צריך לזכות באופיר בשביל לקבל מועמדות בקטגורית האנימציה באוסקר.

    מה שהוא כן צריך לעשות, זה לצאת לאקרנים בארה”ב עד סוף השנה הנוכחית. למען האמת, לשלוח את “בשיר” כנציג המדינה בקטגורית הסרט הזר תהיה טעות איומה. לאקדמיה האמריקאית יש דעות קדומות בכל הנוגע לסרטי אנימציה, ולא נראה לי שהחוק החדש ישנה את זה.

  14. הירנוט 25 יוני 2008 ב - 8:46 קישור ישיר

    “וממילא סיכוייו טובים יותר למועמדות לאוסקר בקטגוריית האנימציה”

    אני מסכים. מעניין אם יש לו סיכוי בקטגורית הסרט התיעודי.

  15. עדן 25 יוני 2008 ב - 9:03 קישור ישיר

    לא ראיתי את כל המועמדים לאופיר אבל ראיתי עד עכשיו עשרה מהם ו”באשיר” פשוט נמצא בליגה אחרת מכל תשעת האחרים. “איים אבודים” עומד מבחינתי במקום השני אבל גם הוא לא באמת מדגדג את “באשיר”.

  16. דן 25 יוני 2008 ב - 9:33 קישור ישיר

    יאיר,
    נראה לי שאתה מנסה ליצור סתם מיני שערוריה זוטא בקטנה. כמה תגובות רעות/תגובות נגד כבר היו כאן נגד “בשיר”? וכמה מהן עלו בימים האחרונים? אני אישית פרסמתי את דעתי הלא מאוד מפרגנת אחרי שראיתי אותו בטרום בכורה (למרות שלא הרחבתי, לא מצאתי טעם להתחיל דיון על סרט שרב האנשים עוד לא ראו). עוד לפני כן היו פה כמה תגובות של אנשים שלא אהבו את הסרט. ואם נספור אותן אחת לאחת נגלה שהן לא עולות על התגובות החיוביות מאוד שהסרט קבל כאן. קמפיין מתוזמן? מקרה “בופור ” 2 (שגם אותו, אין לי ממש מושג מאיפה הבאת. תגובות לכאן ולכאן היו עליו בערך מהרגע שיצא מחדר עריכה)? אתה לוקח תגובה, תגובה אחת, תגובה לגיטימית, עם מידע שגם אתה יודע שצריך לקחת בערבון מוגבל, ומקצין אותה. למה?

  17. הברמן 25 יוני 2008 ב - 12:32 קישור ישיר

    שאלה לגבי “בשיר”
    מכיוון שמדובר בסרט אנימציה אני מניח שקל או יותר נכון, מקובל, יהיה לדבב אותו לשפות זרות – אנגלית למשל. אני מניח שבארה”ב צעד כזה יביא יותר צופים לאולם הקולנוע. האם בסופו של תהליך מדובר בצעד משתלם כלכלית? כמה עולה לדבב סרט באורך מלא, ומי נושא בעלויות – המפיקים או המפיצים?
    ואפרופו מכירת הכרטיסים של הסרט. יש לי תחושה שכמו ש “ווגאס” הוא סרט “עם רגליים” להגדרת רווה, גם “בשיר” יהיה סרט כזה. אני יודע שזה רחוק מלהיות מתמטיקה סטטיסטית צרופה אבל ביום שבת האחרון שמעתי ביקורות מהללת על הסרט מחבר אחד (ירושלים), יומיים אחר כך שמעתי ביקורת דומה מזוג חברים אחר (תל אביב) , ואתמול שוב משני אנשים נוספים (במקור מלונדון אבל ראו בתל אביב. לא נהיה קטנוניים). אני מניח שזה מעיד על משהו.

    רוה לברמן: אני מסכים. “בשיר” ימשיך לאט אבל יציב. ולגבי דיבוב: אני מניח שבגרמניה, צרפת ואיטליה, שם מדבבים את כל הסרטים, הדיבוב כבר נעשה, ואין לזה שום קשר לאנימציה. גם “עץ לימון” וגם “באטמן” מדובבים שם (בערים הגדולות אפשר למצוא בתי קולנוע המציגים סרטים בגרסתם המקורית). באמריקה הגישה הנוכחית היא לא לדבב סרטים זרים אלא דווקא להדגיש את ייחודם, לא להעמיד אותם בתחרות מול פיקסאר או דרימוורקס. מה גם שבאמריקה, כמו בישראל, דיבוב סרט אנימציה לשפה המקומית נעשה רק אם המפיץ חושב שהסרט מיועד לילדים (ע”ע סרטי מיאזאקי). “ואלס עם בשיר” יופץ באמריקה על ידי אותו מפיץ של “פרספוליס”, גם הוא סרט אנימציה למבוגרים, כך שאני מניח ששיטת ההפצה והשיווק ישוחזרו והסרט יוקרן ללא דיבוב מקומי.


השאירו תגובה