25 יוני 2008 | 10:30 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

ז' זה זומבי

אמש נפתח פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי השלישי בסינמטק תל אביב. מבין כל פסטיבלי הקולנוע שצצו בשנים האחרונות זה היחידי שבאמת מביא אלטרנטיבה קולנועית למסכים. יאיר הוכנר, האיש מאחורי הפסטיבל, מלקט מגוון מרתק של סרטים: מסרטי האיכות האסיאתיים שתוכלו למצוא בפסטיבל ירושלים, ועד סרטי אנדרגאונד הארד-קוריים שזו תהיה הזדמנות חד פעמית לראות אותם. באמצעות הפסטיבל הזה אני לומד, זו השנה השלישית, שהקולנוע הקווירי – אולי הקולנוע הבאמת עצמאי האחרון באמריקה – עדיין פעיל, גם אם בעוצמה נמוכה בהשוואה לתור הזהב האחרון שלו בתחילת שנות התשעים.

אחרי חגיגות הפתיחה אמש (מי היה?) היום אפשר כבר להתחיל לראות סרטים. מאוד חיבבתי את “ספיידר ליליז“, סרט טיוואני של הבמאית הלסבית זירו צ’ו. סייבר סקס, אהבת נערות וכתובות קעקע, והכל בסרט עדין מאוד, עם רגעים של הומור בלתי צפוי. זה היום ב-17:00 (ויסקרן אותי לראות גם את “פרחים נסחפים”, סרטה הקודם של זירו צ’ו, בשישי ב-18:00).

אוטו, או: די לחיים-מתים” הוא הטראש-פסט החדש של ברוס לה-ברוס, והפעם הוא לוקח את סרטי הזומבים ומלביש עליהם עלילה הומואית. איך ג’ורג’ רומרו לא חשב על זה. ברוס לה-ברוס לא רק הופך את הזומבים למטאפורה של אאוטסיידרים נרדפים, הוא גם צוחק על הקולנוע המחתרתי בעצמו – בין של סרטי אימה או של הומואים – עם סרט בתוך סרט שהוא כולו ניצול-ניצול-ניצול. פולחני למדי -חציו בצבע חציו בשחור לבן – וקאמפי כדבעי, ונדמה לי שלא יזיקו כמה בירות או שוטים של וודקה לפני הסרט, לשחרר את מנגנוני הגיחוך. (חמישי, 23:00)

בשישי יש שני סרטים שלא ראיתי ומסקרנים אותי: “יפאן יפאן”, הבכורה הישראלית לסרט העלילתי/תיעודי/וידיאו-ארט של ליאור שמריז שכבר הוצג בשנה שעברה בלוקרנו (17:15) ו”אגודת איטי ביטי טיטי“, סרטה האחרון של ג’יימי באביט (“אבל אני מעודדת”). (חצות). בשישי, כיאה לפסטיבל אלטרנטיבי-פולחני – ההקרנות ימשכו עד 4:00 בבוקר.

בשבת: ב-13:00 יוצג “Freeheld”, הזוכה באוסקר השנה לסרט התיעודי הקצר. ב-19:00: “ללא חרטה”, סרט קוריאני שהיו בו רגעים שמאוד אהבתי אבל בסופו של דבר לא נמשכתי לתוכו. ב-21:00, “לחיות” סרט מסע נשי ספרדי שאנסה לראות עד הקרנתו ולדווח איך הוא. ובחצות: “בוץ’ ג’יימי“, סרט עצמאי לחלוטין על הפקת סרט עצמאי לחלוטין בו השחקנית – לסבית בוצ’ית מלוהקת לתפקיד הגברי הראשי. זה נורא בוסרי, אבל נורא מתוק. מעין שילוב חצי אפוי בין וודי אלן לסבי ובין טורי “רישומון” הנפלאים של אילנה זפרן בסוף “עכבר העיר”.

התוכנייה המלאה כאן.

קופון לרכישת כרטיס ב-20 שקל בלבד, כאן.

===========

ושני אגבים: ראיתי השבוע, לגמרי במקרה, שני סרטים נוספים שהיו יכולים להשתלב מצוין בפסטיבל הקווירי. רק מה: שניהם עוסקים ביחסים הטרוסקסואליים. אבל לדעתי האופן בו הם מבצעים דקונסטרוקציה למוסכמות מיניות, תוך שהם לוקחים את הקולנוע לקצה קצהו של הקצה, היו גורמים להם להרגיש בבית בפסטיבל הקווירי, ובוודאי שקהל הומו-לסבי היה מריע להם בזעזוע עמוק.
האחד הוא “ויוה“, סרט הקוואזי-פורנו של אנה בילר שיוקרן בשבוע הבא בסינמטק תל אביב (פרטים נוספים בשבוע הבא).
והשני הוא “שיניים” (Teeth), קומדיית (?) האימה (??) הפוסט-פמיניסטית (???) של מיטשל ליכטנשטיין, הבן של רוי ולשעבר כוכב “מסיבת נישואים” של אנג לי. נדמה לי שזה הסרט המופרע ביותר שראיתי המון זמן. אולי אי פעם. ואהבתי כל שניה בו. הוא יצא השבוע להקרנות מסחריות באנגליה ויצא בחודש שעבר בדי.וי.די באמריקה. נדמה לי שזכויות ההפצה בארץ שייכות ליונייטד קינג, אבל אין סיכוי בחיים שהם יביאו את הסרט הזה. הוא חולני ומבריק. אני חייב לכם הרחבה עליו.

9 תגובות ל - “ז' זה זומבי”

  1. דרורית 25 יוני 2008 ב - 11:42 קישור ישיר

    על teeth קראתי כבר מזמן ברשת ומה שהכי זכור לי שבקיט לעיתונאים מישהי קיבלה מברשת שיניים ומשחת שיניים ובהתחלה היא חשבה שזו פרסומת למשהו דנטלי, עד שהיא הבינה שזה קשור לסרט.
    🙂

  2. איתן 25 יוני 2008 ב - 11:57 קישור ישיר

    לקחתי את “Teeth” מהאוזן לפני כמה שבועות. מצטרף לכל התשבוחות. סרט על גבול הגאוני. מצחיק ומטורף, ורק הסתייגות אחת – לטעמי, הצבתה של הנערה בקבוצת “שמירת הבתולים” בתחילת הסרט מיותרת. גיל ההתבגרות מבלבל מספיק, וגילוי המיניות (ומה שבא בעקבותיו בסרט הזה) לא היה מאבד דבר אם הכל היה קורה לבחורה רגילה לגמרי.

  3. יניב אידלשטיין 25 יוני 2008 ב - 12:31 קישור ישיר

    “שיניים” נורא מסקרן, אבל אני חושש שאכנס לסרטים אם אראה אותו…

  4. אורון 25 יוני 2008 ב - 12:51 קישור ישיר

    “Teeth” היה אדיר גם בעיניי. יניב, אין לך מושג כמה שאתה צודק – שנאתי/פחדתי מנשים כמה ימים לאחריו, אבל הוא שווה צפייה לדעתי. פיסת איזוטריה די חזקה ומבדרת לעיתים.
    ראיתי גם את הניסוי המכונה “The Tracey Fragments” ואת “Du, Lavande” החדש של רוי אנדרסון. אם יעלה פוסט הקשור איכשהו לאחד מהם או לסרטים אחרים שלא הופצו אבל מככבים באוזן השלישית, אשמח לרסס ביקורות.

    רוה לאורון: “הרסיסים של טרייסי” סוקר כאן. על “אתם, החיים” של רוי אנדרסון הבטחתי לכתוב ערב הקרנתו ביס 3 לפני כחודש ולא עמדתי במילתי. סרט נפלא, אבל חשוב לי לציין שלדעתי חייבים לראות קודם את “שירים מהקומה השניה” של אנדרסון ורק אז לעבור ל”אתם, החיים”. הרצף לדעתי חיוני. אבל תתחיל, נצטרף.

  5. שרית 25 יוני 2008 ב - 12:58 קישור ישיר

    היי היי

    אתמול הוקרן סרטה האדיר של שריל דונהיו “זרה מבפנים”. מצער שהוא והיא לא זוכים לאזכור כאן. היה לי ולחברותיי צר מאוד אתמול לראות מעט אנשים באולם הגדול. לא ברור לנו איך יוצרת כ”כ ייחודית ומרתקת, שמכבדת אותנו בנוכחותה, לא מקבלת את ההוקרה לה היא ראויה. אני מניחה שהשעה המאוחרת לא עזרה ובכלל נראה שאנשים ‘בזבזו’ את התיאבון והכוחות שלהם על רצף הסרטים ב”פאקטינג דיפרנט”.
    ההשוואה לספייק לי היא מתבקשת. השוואה מחמיאה מאוד כשלוקחים בחשבון את מעמדו הרם כיצרן תוצרים קולנועניים חדשניים ובעיקר את המחוייבות שלו בבחירת הנושאים ובטיפול הסיפורי והצורני על ועבור האוכלוסייה האפריקאית-אמריקאית. שריל דונהיו מציגה אף היא חזון קולנועי מרתק עם מחוייבות לקהילות אשר כמעט ואינן מיוצגות בקולנוע ובוודאי בסדר הפוליטי: נשים שחורות, לסביות, אסירות, עניות.
    אני מקווה שהיום הקהל מקומי יעשה כבוד ויגיע לראות את “נערת האבטיח”. אין לי ספק שכל חובב קולנוע ימצא בסרטיה מסע שיש בו טלטלה רגשית, אינטלקטואלית, הומור, פסקול חושני וחשיפה לנשים ולצורות חיים שאינן רחוקות כ”כ אם מסתכלים ממש טוב.

  6. עדן 25 יוני 2008 ב - 13:04 קישור ישיר

    אני דווקא ראיתי כמה סרטים מאכזבים:
    “צרלי בארטלט” שניסה לשלב בחוסר הצלחה מופגן את פריס ביולר וגארדן סטייט.
    “דרילביט טיילור” שנראה כמו הדראפט הראשון והגרוע של “סופרבאד”.
    ROGUE שבמשך שני השלישים הראשונים היה מוצלח למדי ואז התפרק לגמרי בשליש האחרון.
    “מלכי הרחוב” שהיה שגרתי להחריד ובסדר בקושי.
    DOOMSDAY שהיה מבולבל ומאכזב מאד.
    THE COMEBACKS שהיה פשוט איום ונורא.

  7. יאיר הוכנר 26 יוני 2008 ב - 4:19 קישור ישיר

    היום ההקרנה של “נערת האבטיח” בבימויה של שריל דאניה באחד עשרה וחצי היתה מלאה יותר כמעט מאה איש וגם היה דיון מרתק אח”כ.

    בספיידר ליליס בחמש אחה”צ מעל מאה איש, בהקרנה של סרטו של וילנד שפק.

    “הצד המזרחי של החומה” בשבע בערב היו יותר מ 200 איש וגם ל”כדורגל במחתרת” המעולה בתשע בערב.

    להקרנה של “אנונימוס” סרטו החושפני של טוד ורו, באולם הקטן בחצות מעל מאה איש.

    מחר לילה קווירי עם יצירות קולנועיות הזויות ואלטרנטיביות במיוחד. כולל מקבץ קצרים קיצוני, ב 2:45 לפנות בוקר. המון מוסיקה ותבואו לשתות אלכוהול.

    צפיתי ב”ויוה” עבור הפסטיבל אבל לצערי חששתי שהקהל לא היה אוהב אותו ולא מבין מה הוא עושה בפסטיבל,
    אז פניתי לפיני שראה אותו ברוטרדם אם אינני טועה וגם חיבב אותו. וכך הסרט יוקרן פעמיים בסינמטק, מומלץ מאוד בחום.


השאירו תגובה