אברהם אבוטבול ז"ל (משמאל) עם אחיו אלון יבדל"א. צילום: גיא בהר

לפני תשעה ימים דיווחתי כאן על פטירתו של אברהם אבוטבול, מוזיקאי ושחקן ואחיו של אלון אבוטבול. אברהם היה מאותן פיגורות שהקהל הרחב לא ממש הכיר, אבל הברנז'ה – כל מיני ברנז'ות, זו של המוזיקה, זו של הקולנוע וזו של בעלי התשובה וחסידי ברסלב – הכירה אותו. ונשמע גם שכולם ממש אהבו אותו (את זה שמעתי עוד בחייו). וגם זה עולם קטן, שלפעמים נפגש במקומות לא צפויים: את התמונה הנפלאה הנ"ל צילם המפיק ואיש הסטארט-אפים גיא בהר, גיסו של אלון אבוטבול. אחד החברים שלו היה שולי רנד, שגם ליהק אותו לתפקיד ב"האושפיזין". הירחון "אדרבא, קולות מעולם התשובה", בעריכתו של עירד דיין, יפרסם בגיליון הקרוב שלו הספד של רנד על אברהם אבוטבול. באישורם של אנשי "אדרבא" אני מפרסם אותו כאן:

קשה לי להתחיל לכתוב. על איזה אברם להתחיל לכתוב? היו כל כל כך הרבה אברם. היו כל כך הרבה אברהם. על איזה אברם? על אבי היפה שדרכנו נצטלבו בתל אביב לפני עשרים וחמש שנה?

על אברם אבוטבול שניהלתי איתו ויכוח מר ונוקב על אמונה והשגחה בבית קפה תל אביבי ושחצי שנה אחרי זה פגשתי אותו בבית כנסת בירושלים כשהוא כבר חסיד לכל דבר, עם אמונה יוקדת וחסרת פשרות? על אברם עובד השם שהיה יכול להגיע לדבקות וביטול אינסופיים להשם יתברך? או אולי על אברם שהיה מלך ההתחלות החדשות, לוחם אמיתי שהיה מסוגל לקום משאול תחתיות, מרוסק, מצולק ולהתחיל הכל מחדש?

על אבריימלה, החבר שלי שמצא דרך להגות את השם שלי בצורה שתזכיר לי כמה עמוק אני בליבו? כל כך הרבה אברם. על אברם המוזיקאי שהערצתי את הכישרון שלו ושלמדתי ממנו כל כך הרבה? על אברהם השחקן שהיתה לי הזכות והעונג לעבוד איתו וליהנות מפרטנר עם עומק שכזה? על אברהם החולה ששוכב על המיטה ונותן מאבק מפואר כמו גבר, כמו יהודי אמיתי במחלה האלימה והארורה? על מי אכתוב? יש כל כך הרבה אברם.

בפורים האחרון זכיתי להיות איתך ביחד. היית בתקופה קשה, פרץ ממך כאב עצום. צעקת אל השם יתברך את הכאבים שלך, אני זוכר שחשבתי לעצמי שמעולם לא נשמעו דיבורים כאלה בעולם, השלכת את עצמך עליו בביטול מוחלט, ממש כגמול עלי אימו, עד שיכולתי להרגיש את הנוכחות של הקדוש ברוך הוא ממש, זה היה איום, נורא, אמיתי וקדוש. זה היה אברם.

היית מוזיקאי ענק, לא זכית להכרה שהיית כל כך ראוי לה. זה כאב לך. זה כאב לי. אבל מי שכן זכה ונחשף ליופי המופלא של יצירותיך שאב מהם כל כך הרבה תקווה, אמת ואמונה שאני בטוח שבמקום שאתה נמצא עכשיו אתה מקבל את כל מה שראוי היה לך שתקבל כשהיית בחיים.

בתקופה שעבדת עם גדי (פוגטש) על "בית הקדושה" אני עבדתי עם אהוד בנאי על תקליט. היינו כבר בשלבים מתקדמים ואז באת אלי הביתה ונתת לי לשמוע את "בית הקדושה". נפלתי. זה היה כל כך יפה בעיניי, כל כך אמיתי כל כך נכון. שמעתי את זה יומיים רצופים ואז באתי אליך לבית בשאול עבוד ואמרתי לך שעשית את הדבר האמיתי. שמחת. התקליט שלי עם אהוד לא נעשה מעולם.

ובבית החולים. מלך שכב שם בחדר עשרים ושתיים. מלך גיבור. עשית בית ספר לכולנו. נתת לנו שיעור באומץ, חכמה, ואמת נוראית שהותירה את כולנו עם הסתכלות חדשה על עצמינו ועל החיים. גבר יהודי אמיתי.

אבריימלה אהוב, אני מתגעגע אליך, מתגעגע לחבק אותך, להשמיע לך שיר חדש, לריב איתך, לשיחת חברים. לשתות קפה, לצחוק, מתגעגע. אני רוצה לבקש מחילה על כל הפעמים שנהגתי בך שלא כפי הראוי לך

אוהב אותך, שלומיק (שולי)

ציוץ