הודעות סודיות
אם פספסתם: "מדפים" ב-106FM בה התארחתי שלשום והספקתי לנגן שמונה שירים מתוך התריסר שתכננתי. סיפור חיי.
=============
אחרי שראיתי את "כמו אבא שלך": שלושה סרטים בתחרות פרסי אופיר צולמו בסינמסקופ. אני מאושר מזה. הצילום של גיורא ביח ("החוב") ב"כמו אבא שלך" הוא אחד הדברים המוצלחים בו. הסרט של מרקו כרמל – סרט צרפתי לחלוטין, שנחשב ישראלי רק בזכות הבמאי, השחקנית והצלם, שמסקרן אותי לשמוע איך הופק – חינני למדי בתחילתו ואז הולך ונחלש בהמשך, כשדמות ראשית אחת יוצאת מהתמונה ומותירה אחריה חלל עלילתי גדול. הקרנת האקדמיה לסרט היתה בקולנוע דיזנגוף, ואני מניח ששם הוא יוצג מסחרית. אחרי הכל, זה סרט עם גד אלמלח, רישאר ברי ויעל אבקסיס בתפקידים הראשיים, הקהל של "דיזנגוף" עשוי לחבב אותו.
===========
"ואלס עם בשיר" יצא בסוף השבוע שעבר בצרפת ב-157 עותקים ונכנס למקום השמיני בטבלת שוברי הקופות שם עם מכירות של 131,234 כרטיסים. הוא נמצא מקום אחד מעל "ברוז'", שיצא יחד איתו ובאותו סדר גודל של הפצה.
ו"שבעה" יצא אתמול בצרפת ב-55 עותקים.
============
"אל תתעסק עם הזוהן" מתחזק: את הסרט ראו בישראל עד יום שלישי 90,000 צופים. וה"ניו יורק ג'ואיש וויק" מוקסם מזה ש"זוהן" מצחיק את הישראלים.
==============
חמאס או חומוס? זוהן הולך בעקבות בוראט, ברונו הולך בעקבות זוהן?
===============
לקולנוע לב יש בלוג כבר כמה חודשים שאני לא ממש יודע איך להתייחס אליו. בלוג נמדד, בעיני, על פי רמת האמינות שלו. ובלוג שאמור להיות עצמאי אבל פועל תחת חסות של מפיץ איכשהו מאבד נקודות אמינות, בייחוד כשמי שכותב את הבלוג מסרב להזדהות (אם כי אני מהמר שאת הבלוג של לב כותב אביעד קדרון. עדכון: אביעד עונה: אני לא פראקסה). אין לי דרך לדעת מה שם אייטם שיווקי מוזמן ומה אייטם שמחשבה עצמאית עומדת מאחוריו. וקשה להתעלם מאלמנט החנופה שיש שם. בקיצור, מיזם משונה. אבל בעלעוליי באתר אתמול תפסה את עיני הפסקה הבאה מהפוסט הזה, שרק ממחישה עד כמה זה לא הגיוני שבלוגר ומפיץ יגורו תחת קורת גג אחת:
וידוי נאות, בלב הודיעו לי כי הם לא אוהבים את הפוסט הזה. הם חוששים שבפורום פילם, החברה המפיצה את "Wall-E" עלולים להיפגע, וחוץ מזה, מסתבר שללב היה סרט שהיה בשלב זה או אחר, מועמד לפתוח את הפסטיבל, ולכן הם משוכנעים שבפסטיבל ירושלים יחשבו שהפוסט הזה הוא פעולת נגד, משהו בסגנון "הוראה מלמעלה" מטעם "לב". אז הנה פרסמתי את הגילוי הנאות, ובאותה נשימה אני מזמין את מי שרוצה להיעלב שייעלב. הפוסט הזה יעלה בכל מקרה ואני אמשיך לצעוק "פסטיבלי סרטים לא צריכים לשים סרט אנימציה של דיסני על דגלם (או אם תרצו בשער התוכניה)". סרט שבלאו הכי נהנה מתקציב פרסום וחשיפה של מיליוני דולרים והוא תוצר תעשייתי, מכובד ומהנה כשלעצמו של תעשייה שתפקידה היחיד הוא לחלוב כסף מהורים וילדים ולא לקדם תרבות או עשייה קולנועית, מטרות שהן לפחות לדעתי התמימה, המנדט המקורי של פסטיבלי הסרטים.
עוד כמה פוסטים כאלה ואני עוד עשוי לחבב את הבלוג הזה. (אגב, הסרט של לב, שהתחרה על הפתיחה, היה "מונגול" ומשהפסיד את בריכת השולטן נדחתה יציאתו למועד לא נודע).
==========
"סלייט" מגלים: מבקרי קולנוע דווקא עוזרים לעסקי הקולנוע. כלי המחקר שלהם הוא דירוג הסרטים ב"רוטן טומייטוז" והשוואתו לממוצעי ההכנסות מ"בוקס אופיס מוג'ו".
==========
מיום ראשון בבניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב: אירועי שואו-ריל. ארבעה ימים של הקרנות של כל הפקות החוג לקולנוע בשנה האחרונה. הנה התוכנייה.
==========
היה פעם ז'אנר כזה של עיתונות שבחיפוש אחר הלכלוך האמיתי, לא בחל בחיפוש בתוך הלכלוך האמיתי: סקירת פחי הזבל של העשירים והמפורסמים. טוני אורטגה מה"וילג' וויס" הלך ברחוב כשהוא נתקל בפח האשפה המלא מחוץ לדירתו של הארווי וויינסטין ומצא שם לא מעט ניירות מבצבצים. אסף אורטגה את שקית האשפה למערכת וגילה בה את המיץ של הזבל: טיוטות חוזים על ניקול קידמן, רשימת הודעות של אנשים שוויינסטין צריך להחזיר להם טלפונים, רעיונות לעונה הבאה של "פרויקט מסלול" ושאר סודות מביתו של מוגול. וויינסטין אפילו הסכים להגיב על הממצאים, בהומור עצמי מסוים.
===========
שמעתי את "מדפים". היה אחלה (אהבתי את קונספט שירי הפתיחה).
והנה מתוך מייספייס חלק מהשירים מ"אקספרס האננס" ושיר הנושא ששר היואי לואיס (לא מתקרב ל-power of love)
http://www.myspace.com/pineappleexpresssoundtrack
יאיר, תוכל לרשום את כל הדיסקים שהבאת איתך לתוכנית לטובת אלו שאין זמן לשמוע רדיו?
תודה מראש
טיפה משעשע לראות אומני פרסום בעבודה, ואין ספק שבלינק הם אומני פרסום דרך "בלוגים" (יש אפילו קישור בתחתית הדף). הקנית רוח מרדנות ועצמאות מזויפת לאתר בשביל שיראה כאילו התכנים לא מוכתבים מלמעלה נעשתה במקצועיות רבה.
מעניין לקרוא את המאמר המלא שכתב יוסי אלפר – הקורבן הישראלי של ברונו – על המפגש. מעניין בגלל שהוא מלמד על השיטה והטכניקה שמפעיל סאשה ברון כהן בשטח, ומעניין כי הוא מסביר כיצד אנשים אינטלגנטים ורציניים נופלים בפח פעם אחר פעם.
לעומת זאת לא ברור מדוע "הארץ" לא השכיל לכתוב בהפנייה או בכותרת דבר על זהות "כוכב הרוק הגרמני", הדמות החדשה של כהן.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/998943.html
היי היי, אני מזדעק להגנתו של וול-אי, הרובוט המסכן… (עוד לפני שראיתי את הסרט, כמובן)
להגיד על פיקסאר ש"תפקיד(ם) היחיד הוא לחלוב כסף מהורים וילדים ולא לקדם תרבות או עשייה קולנועית" זה הבל… מדובר באולפן המבריק והחתרני (וכן, גם המצליח) ביותר בהוליווד.
מי שמתעדכן בקשר לסרט החדש גם הספיק לקרוא שלכבודו הם עמלו רבות כדי לשחזר את המראה של סרטי המד"ב הגדולים של שנות השבעים, שיחזרו באמצעים דיגיטליים את המצלמות ועדשות הפנוויז'ן של התקופה (זה לקח להם חצי שנה) ואף התייעצו עם זוכה האוסקר רוג'ר דיקינס.
בשילוב העלילה המוקפדת שהפכה לסימן היכר של פיקסאר, זה הולך להיות סרט אדיר. והביקורות מאשרות את זה.
ואגב, העובדה שפיקסאר השתלטו מבפנים על תאגיד דיסני לא גורעת מהחתרנות והחדשנות שלהם, להפך.
פרט ל"כמו אבא שלך" איזה שני סרטים נוספים צולמו בסינמסקופ?
ובככל אשמח אם משהו יעזור – באילו פורמטים [פילים או וידאו] צולמו הסרטים הבאים:
חסר מנוחה
אצבע אלוהים
שבעה
מצטרף להגנה על פיקסאר.
כרגע, הם אחד האולפנים המעניינים ביותר בהוליווד, והעובדה שהם עושים זאת מתוך לב ליבו של תאגיד דיסני השמרני מעלה את ערכם אף יותר. (לא שאני משלה את עצמי: אם פיקסאר לא היו מנוע צמיחה כלכלי אדיר דיסני לא היו יורקים לכיוון שלהם. רק העובדה שהם מצליחים כלכלית גורמת לדיסני להעלים עין מהעובדה שפיקסאר מפיקים סרטים בעלי מסרים שדיסני עצמם לא היו חותמים עליהם ברצון, לשון המעטה).
רני ויניב, אתם מפספסים מעט את הנקודה. אין צורך להגן על פיקסאר מפני קפיטן "לב", שכנראה שסרט אנימציה בלי מפורסמים מדבבים או חיות מאוירות, שנפתח ב-40 דקות נטולות דיאלוג של דמות אחת או מקסימום שתיים – זה מיינסטרים/מחלבת כסף בעיניו. וול-E יהיה נהדר, אבל בחירתו לסרט הפתיחה של פסטיבל י-ם לא מוצאת חן בעיניי כל מיני אנשים. אישית, גם אני מסכים שזה מעט לא מקורי לפתוח שוב עם הלהיט החדש של פיקסאר, אבל ביום חמישי בשעה 20:00 ממש לא אתלונן 🙂
עוד בעניין הפסטיבל, עוד כמה סרטים מעניינים מהתוכניה (שסיימתי לקרוא אתמול!), הפעם מסקשן הביכורים:
"ספק השינה" – הסרט הלא-מפורסם שאני הכי רוצה לראות. אם הכל יילך כמו התקציר, זה סרט המד"ב הטוב ביותר שאראה זה שנים.
"אחים בדם" – נראה לי כמו מערבון בשנחאי של שנות ה-30' ונראה מגניב.
"הרודף" – בערך שעתיים של סרט מדרום קוריאה, שרובו מבטיח להיות מרדף אחד עצום. קנה אותי.
נמנעתי מלהזכיר את "שטח פרטי" או "רעב" שכבר דובר עליהם פה.
ולכל באי הפסטיבל: אם מישהו צריך סיורים מודרכים לחומוסיות העיר העתיקה, או מעוניין לישון אצלי בסלון/על הגג – צרו קשר…
אורון, קבל מתנה :
בלינק, קטעים מתוך "ספק השינה"+ Q&A עם הבמאי אלכס ריוורה (לקוח מתוך תכנית הקולנוע של אל-ג'זירה)
http://www.youtube.com/watch?v=S33uWys–9w
אורון, איך יוצרים איתך קשר?
אני בפסטיבל בשישי-שבת הראשונים שלו, אשמח לסיבוב חומוסיות (אני מסודר מבחינת לינה, תודה)…
אורון, אפשר סיבוב חומוסיות, אבל בלי חומוס? 😛
ורוה, למה אתה לא מפרסם שה“ניו יורק ג’ואיש וויק” מראיינים את יאיר רוה בכתבה? אתה סומך יותר מדי על הקוראים שלך 😉
את מדפים אפשר לשמוע פה:
לינק לתוכנית:
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=38016
לינק ישיר לקובץ:
http://pod.icast.co.il/0c0f1c8f-4f31-4222-a060-debd83c4ba41.icast.mp3
יאיר: אני לא ולווט. הבלוג היחידי אותו אני כותב לא תחת שמי הוא הבלוג של צפניה. http://tzfanya.com
אגב, לגבי בלוגר-מפיץ וכו'. מעניין לראות טקסטים של הקפיטן על סרטים שלאחר מכן נקנו ע"י לב. לא תמיד הייתה שם דעה חיובית.
מרק: אתה אדיוט. בלינק הם לא אומני פרסום ובלינק לא כותבים בלוגים עבור הלקוחות שלהם. בלינק בנו ללב את הבלוג והדריכו אותם לגבי פלטפורמת הוורדפרס ולכן יש קישור לאתר של בלינק. אתה יודע, עניין מקצועי שכזה. תפסיק לפלוט שטויות ולהוציא דיבה ואז אולי מישהו ביקום יתייחס אליך ברצינות.
דורון – מצאתי את הדוא"ל של דואל, אז אשלח לך מייל. וה"היענות" של ט.ל. גרמה לי לחשוב שאולי כדאי שאדביק פה איזה מדריך מקיף לחומוס (ועוד) בירושלים. שאף אחד לא יאכל חלילה מחוץ לחומות העיר העתיקה משהו שהכינו יהודים 🙂
איתן – אני מניח שתסלח לי אם אפתח את המתנה שלך רק אחרי שאצפה בסרט.