03 יולי 2008 | 21:50 ~ 20 תגובות | תגובות פייסבוק

"הנקוק", הביקורת

רגע, רגע. “הנקוק” הזה דווקא לא רע בכלל

עדן היה הראשון ואחריו – ואולי בהשפעתו – כל העולם הלך והתנפל על “הנקוק” ואפילו המבקר של “וראייטי” השתמש בדימוי – המוצלח, אגב – ל”אחרון גיבורי הפעולה”. “הנקוק” הפך בשבוע האחרון לסרט הכי מושמץ בבלוגוספירה. רצח אופי או הברקה שיווקית שנועדה להנמיך ציפיות מפרויקט שממילא היה די מקולל?
אז כן, אני מודה, “הנקוק” עמוס פגמים כמו הנמשים על כתפיה של לינדזי לוהן והסרט הזה מציג את כל מה שרע במערכת הפיתוח ההוליוודית: התסריט עבר כל כך הרבה גלגולים, הסרט עבר כל כך הרבה עריכות, רשימת המפיקים כוללת כמה מהיוצרים הבולטים של הוליווד (מייקל מן, עקיבא גולדסמן, ג’ונתן מוסטאו), כל אחד העביר ויש בכתיבה ושקל לביים, וכל אחד דמיין משהו אחר, והתוצאה מישמשית להפליא. את העדות לכך שהתוצאה הסופית היא לא זו שאושרה להפקה אתם מוצאים עוד לפני שתקנו בכלל כרטיס: סרט שעלה 150 מיליון דולר נמשך 90 דקות? סרטי קיץ כאלה, עם תקציבים כאלה נמשכים לרוב באיזור השעתיים, לעיתים עד שעתיים ורבע, כדחי לתת תמורה מלאה לתקציב. סרט קיץ שנמשך 90 דקות הוא אות לכך שמישהו ישב וקצץ בו ללא רחם בחדר העריכה. אז או שמשהו שם לא עבד, או שמישהו פשוט לא אהב את מה שהיה שם, ואולי כן עבד. בסופו של דבר מפיקי “הנקוק” יצטרכו לדפוק את הראש בקיר: יכול להיות שאם הסרט היה נשאר – כפי שהיה אמור להיות בתחילה – סרט למבוגרים (עם סיווג R) הוא היה יוצא פחות שעטנזי, יותר נאמן לאופי האפל שקיים בו, ואז חלקיו היו מתגבשים באופן הגיוני יותר. למול ההצלחה העצומה של “מבוקש”, סרט למבוגרים ולא לילדים שמעז לא לדפוק חשבון – הפחדנות של מפיקי “הנקוק” נראית מביכה, מיושנת. הם מקבלים מה שמגיע להם. רק שהסרט עצמו פשוט – אם להשתמש בטרמינולוגיה אקדמית – סבבה.
האמת, אין סיבה להיות בשוק מהברדק: על פי הדיווחים את השכתוב האחרון לתסריט עשה עקיבא גולדסמן, האיש שלא מפסיק להדהים אותי בכמה שהוא מחורבן. התסריטאי הכי יקר, הכי מהולל ועם אוסקר, וכל מה שהוא נוגע בו הופך לדרעק. אבל “הנקוק” הוא יצור משונה: החצי השני – זה שכה מקללים אותו – הוא הברקה, הוא מצוין, הוא נהדר. רק דבר אחד: לא לסרט הזה. כל החצי השני של הסרט היה צריך להיות “הנקוק 2”. ואז זה היה מבריק ממש. כרגע, כמו שזה, יש לנו קומדיית גיבורי על עם נקודת מוצא עלילתית מבריקה – גיבור העל ששונא אנשים, בעל נטייה להרס עצמי, שבכל פעם שהוא מנסה לעשות משהו טוב הוא מצליח בעיקר להרוס, להחריב ולקלקל, בקנה מידה קולוסלי. הסיבה שהחצי השני כה משונה לא קשורה רק בטון שמשתנה, אלא בעיקר בעובדה שהסיטואציה המתגלית בחצי השני מבוססת על צירוף מקרים בלתי מוסבר שסטודנטים לתסריטאות בשנה א’ מוזהרים להישמר ממנו, על אחת כמה וכמה צוות תסריטאי על, שכנראה היו ממש תקועים: הם לא ידעו איך לגמור את הרעיון הראשוני שהיה כה טוב.

אבל בסופו של דבר, יש כאן את “סופרמן” ו”סופרמן 2″ דחוסים ביחד לסרט אחד. ותכל’ס: זה עובד יופי. כל החצי הראשון מושלם: הרעיון הבסיסי שמי שעוזר להנקוק – גיבור העל האידיוט – לפשפש בנפשו ולמצוא משמעות חדשה למעשיו ולקחת אחריות על השלכות פעולותיו הוא יחצן – ולא פסיכולוג, או בת זוג, או סבתא – הוא כבר הברקה. וזה כמובן אירוני להפליא שסרט שעוסק ביחצנות, שיווק ומיתוג נכשל בדיוק באלמנטים האלה. יש משהו ציני בסרט כולו, שמציג את עולמנו כחסר משמעות אם אין יחצן שיידע לבוא ולמקד אותם מבחינת דימוי ציבורי ותקשורתי. יש משהו סרקסטי בסרט המדבר על משהו מאוד בסיסי וקל להזדהות: אדם שלא מצליח לתפקד. וכשהאדם הוא גיבור-על, חוסר התפקוד פשוט גרנדיוזי יותר. ואז אם בתחילה הוא מבין שהוא אינו מתפקד בחברת בני אדם, בהמשך הוא מבין שהוא לא מתפקד גם בחברת בני סוגו (ומפענח את מהות הבעיה שלו). וכן, בראד בירד עשה את זה יותר טוב ב”משפחת סופר-על”, לתת לגיבורי העל בעיות “ריאליסטיות”, כאילו הם אחד האדם. “הנקוק” משחזר, ממחזר, אבל עושה את זה בחן גדול, ועם קצב די מסחרר. המערכה השלישית המקוללת, לצורך העניין, אינה פגומה יותר מהמערכה השלישית של “הענק הירוק”, שלוקחת סרט בעל ניואנסים עדינים של חיבוטי נפש ומשליכה הכל לפח לטובת קרב מפלצות. וכך, דווקא בגלל הביקורות ההרסניות והאורך הקצר, “הנקוק” – עם אפס ציפיות לצידו – הוא פשוט סרט פעולה/קומדיה/יחסים זריז להפליא שעושה את מה שלא ציפיתם ממנו: עושה חשק גדול לסרט המשך.

20 תגובות ל - “"הנקוק", הביקורת”

  1. bili 3 יולי 2008 ב - 22:32 קישור ישיר

    אין סכוי משום בחינה שבאשיר עשה 22,000 צופים בשבועיים וחצי, שלושה סופי שבוע וימי החול שביניהם.
    הסרט עושה מספרים יפים בלב דיזינגוף ( אבל לא שום דבר מעבר לכך, ולראייה ההחלפה בסופ”ש האחרון בין אולמות 1 ו – 2 לטובת חופשייה ומאושרת מבית מדרשו של מייק לי ), בירושלים גם יחסית בסדר עם מספרים יפים בסופ”ש הראשון והשני אך בהצגות חלקיות בלבד, היות ובלב סמדר העוגה נחלקת כל יום עם סרט או שניים נוספים, עצם העובדה שסרטים ישנים יותר כמו השטן של לומט המשיכו להציג מלמדת שאין מדובר בשלאגר, בשאר האקרנים עליהם הוא מוצג השבועיים הראשונים לא היו גליק גדול, לראייה העובדה שאחרי שבועיים ראשונים מאד מאכזבים בלב אבן יהודה הסרט עבר להקרנה אחת ביום ( הקרנה שנייה הנחשבת חלשה יותר באופן מובהק בסוג כזה של סרטים )כשאת מקומו בהצגות ערב תופס הסרט ” האי של נים” באנגלית ( תודה על ההמלצה יאיר, באמת סרט מקסים לכל המשפחה אך לא ממש מתאים לקהל של הצגות ערב, ולבטח לא מצדיק 2 הצגות ערב )
    יתר על כן, ברחובות, חיפה רעננה שהן ערים קלאסיות לסרטי איכות לא נרשמה הענות רבה במהלך השבועיים הראשונים והסרט נדחק לאולמות הקטנים יותר בפרט לאור הפתיחה הסופר מאכזבת שלו בסופשבוע הראשון אם כי אציין שיש לי רושם להתעוררות קלה בסופשבוע השלישי של הסרט.
    סרטי איכות שהצליחו לאחרונה והגיעו ל – 22,000 צופים תוך בערך 3 שבועות קצה גן עדן ( 8 עותקים ), הזייפנים ( 7 עותקים )( שניהם מבלי להציג ביס פלנט או בסינמה סיטי ) 2 ימים בפריז ( 9 עותקים ) ( עם סינמה סיטי ויס פלנט ) וקצת אחורה יותר אדית פיאף והמלכה. באשיר לצערי לא רוקד עד כה בסקאלה של ההצלחות הנ”ל.

  2. ערן אלתר 3 יולי 2008 ב - 23:03 קישור ישיר

    גם אני מסכים שהסרט הוא סבבה(לפחות בחלק ממנו), אבל חשבתי ש-20 הדקות האחרונות של הסרט(בערך) היו לא משהו. הביקורת שלי נמצאת בניק-לינק.

  3. איתן 4 יולי 2008 ב - 0:35 קישור ישיר

    כשהטריילרים של “הנקוק” התחילו לצוץ באינטרנט, חשבתי לעצמי : אולי את סרט גיבורי העל הזה אני כן אלך לראות. ואז, כשהגיעו הביקורות החלטתי שלא. וגם הביקורת שלך, יאיר, לא משנה את דעתי.

    ומכיוון שאני לא יודע מתי יעלה פוסט “איים אבודים” שלך, הייתי רוצה לכתוב עליו כמה מלים. בשבועות האחרונים אני קורא עליו כאן הרבה מלים חמות, וגם כמה מסתייגים, ומכיוון שאני לא תמיד יודע להבדיל מי כותב מתוך מלחמת אגו/יוקרה של תחרות האופיר, ומי מתוך רגש אמיתי, באתי לסרט מתוך תקווה שזהו ה”כנפיים שבורות” של 2008. אני מצטער לומר שזה לא.

    איפשהו בתוך “איים אבודים” מסתתר סרט נפלא. ישנם רגעים בסרט שחשבתי שהנה זה מגיע. אבל “איים אבודים”, בסופו של דבר, הוא סרט בינוני מאוד לטעמי. רשף לוי בא מהקומדיה, מהסטנד-אפ, ו”איים אבודים”, לפיכך, הוא סרט של וואן-ליינרים. הבעיה היא שהוא לא קומדיה, אלא דרמה שאמורה לקחת את הזמן שלה. כבר בטריילר רואים את אורלי זילברשץ עם המשפט הפלצני “משפחה זה כמו כף יד. כל אצבע לחוד נשברת, אבל ביחד אנחנו אגרוף”. המשפט הזה חוזר בסרט גם בוריאציה נוספת, אבל כמו כל הסרט, הוא רק הצהרה, לא רגש. רוב השירים בסרט מופיעים בגרסאות כיסוי, ולא בגרסאות המקוריות (בעיות זכויות, מן הסתם), וכך גם הסרט : עובר ליד, נראה כמו, אבל לא מרגש באמת. לדוגמא : בסצינת החתונה יש רגע בו כולם פורצים בריקוד מתוזמן היטב, עם כוריאוגרפיה. ישבתי באולם וחשבתי : איזה יופי. הנה הזדמנות להביא אותה בנאמבר מהמיוזקלס, או לחלופין, לעשות חיקוי מוצלח לקליפים של מייקל ג’קסון. ומה עושה רשף לוי ? הוא מיד חותך לסצינה הבאה. במקום לחגוג את הרגע, במקום להיסחף ולהגיע לגבהים, כדי שהעצב, כשהוא יגיע, יהיה עמוק יותר, רשף לוי רגיל לשורות קצרות. דרמה לא עובדת ככה.

    ואז, כשיושבים בחדר עריכה ומגלים שיש סצינות שלא עובדות, מתחילים לנסות לכסות. אחת הדרכים הנפוצות (שהיא גם אחת הטעויות הנפוצות) היא לצרף וויס-אובר. וזה בדרך-כלל כתוב רע ומבוצע רע. גם ב”איים אבודים” זה קורה. דוגמא נוספת לרישול : הסרט מתרחש ב-1980. אז איך כולם פורצים בשירת “אבראקדברא”, שיר השנה של גלי צה”ל 1982 ? ויש עוד לא מעט שירים שמשולבים בפס הקול שלא נולדו בזמן שהסרט מתרחש. רשף – גם אני גדלתי בשנות ה-80, על אותו פס קול. לא תעבוד עלי בעניינים האלו.

    יאיר- כתבת שפרס השחקן בכיס של שמיל בן ארי. יכול להיות שזה מה שאתה שומע מחברי האקדמיה. מבחינתי, הוא עושה עבודה טובה, אבל לא מדהימה. מי שמחזיק את הסרט הזה כמעט לבד הוא מיכאל מושונוב, שנותן הופעה יוצאת מן הכלל כאדם שרגשות אשם אוכלים אותו מבפנים. אושרי כהן לא גרוע כמו שאנשים גרמו לי להאמין, ויובל שרף היא לא התגלית שגרמו לי להאמין שהיא תהיה. שניהם בסדר, לא יותר. ואורלי זילברשץ בנאי לא מקבלת מספיק מקום בכדי להוכיח את הכישרון שלה.

    “איים אבודים” מבחינתי הוא פיספוס גדול.

  4. איתן 4 יולי 2008 ב - 0:48 קישור ישיר

    וחוץ מזה, ראיתי היום שני סרטים נוספים, שניהם במסגרת הפסטיבל האוסטרלי : “שקרים אסורים” הוא אחד הסרטים הדוקומנטרים הכי מדהימים שראיתי בחיי. סרט דוקומנטרי ששום דבר בו לא אמיתי. האם האישה שבמרכז הסיפור היא רמאית שהעלתה את סיפורי המעשיות לדרגת אמנות, או שמלחמתה למען המטרה, שהיא העלאת המודעות בעולם לתופעת מקרי הרצח על כבוד המשפחה, מקדשת את האמצעים, שהם שקרים, “לבנים” לטענתה. כשמגיע סוף הסרט כבר לא ידעתי למי להאמין.

    “קלאבלאנד” הוא סרט חביב עם כמה רגעים מאוד יפים ומרגשים, אבל הוא גם סרט שסובל מעודף שומנים, ואולי גם ממיקוד לא נכון בעריכה. ברנדה בלת’ין זוהרת ונפלאה בתפקיד בדרנית מזדקנת, שבניה המתבגרים מבקשים לעצמם עצמאות, והיא נמצאת ברמה הולכת וגוברת של חרדה. יותר פוקוס על הדמות שלה, ופחות על דמות הבן היה מיטיב עם הסרט, אבל, בסך הכל, סרט מהנה.

  5. ניקו 4 יולי 2008 ב - 5:33 קישור ישיר

    עקיבא גולדסמן באמת מעצבן. בסרט “אני האגדה” הוא פשוט שחט את הנובלה של ריצ’ארד מאת’סון, וניראה כאילו בכלל לא הבין את משמעות השם..

  6. עדן 4 יולי 2008 ב - 7:55 קישור ישיר

    אחח… אם רק הייתה לי באמת כזו השפעה. רוב שניידר כבר היה מקבל מזמן את האוסקר שלו.

  7. איתן 4 יולי 2008 ב - 8:00 קישור ישיר

    אתמול ראיתי את “איים אבודים”, שהוא, מבחינתי, הסרט האחרון מבין ה-21 העומדים לשיפוט חברי האקדמיה. אני לא חבר אקדמיה, אבל אני רוצה לצרף כאן רשימה קצרה של האנשים והסרטים שהכי הרשימו אותי בקטגוריות המרכזיות (בהסתמך על הרשימה ש Mook 2006 לינקק אליה לפני כמה ימים, בה מפורט מי מוגש על ידי איזה סרט לאיזו קטגוריה):

    הסרט הטוב ביותר : המתמטיקה פשוטה. כשעושים יותר סרטים בשנה, מקבלים יותר סרטים טובים. מתוך 21 הסרטים, ישנם כמה איומים, רוב סבירים/בינוניים פלוס, ועוד כמה טובים עד מצוינים. הכי אהבתי השנה את “שבעה”, “אצבע אלהים”, “כמו אבא שלך” של מרקו כרמל, ואת “ואלס עם בשיר”, שלטעמי הוא הסרט הכי טוב של השנה. את רשימת החמישיה יכול להשלים מבחינתי אחד הסרטים הסבירים והחביבים, אבל גם פגומים במידה : “אנטארקטיקה”, “מפטיר”, “ברוריה” או “ג’וליה מיה”. “איים אבודים” מאוד איכזב אותי, ומבחינתי, אין לו מקום בחמישיה.

    שחקן ראשי : זו שנה טובה מאוד לשחקנים. ראיתי לא מעט הצגות משחק מצוינות. מיכאל מושונוב ב”איים אבודים”, משה אבגי ב”אצבע אלהים”, שרדי ג’בארין ב”סוף שבוע בתל אביב”, וגם שתי תגליות : יונתן עוזיאל ב”מפטיר” וברוך ברנו ב”ברוריה”. אבל אני הכי אהבתי את אלון אבוטבול ב”אצבע אלהים”.

    שחקנית ראשית : שנה פחות טובה לשחקניות. מבחינתי, מעט מאוד שחקניות שוות איזכור. יעל אבקסיס טובה מאוד ב”כמו אבא שלך” וגם ב”שבעה”, לוסי דובינצ’ק מצוינת ב”אנטארקטיקה”, ושיר אידלסון חמודה בסרט הנורא “נמפות בערפל”. אבל מעל כולם מבחינתי, ללא תחרות בכלל, היאם עבאס ב”עץ לימון”.

    שחקן משנה : שווים אזכור : סשה דמידוב ב”ברוריה” ושלום אסייג ב”רחמים”. אבל אני הכי אהבתי את משה אבגי ב”שבעה”

    שחקנית משנה : מאוד אהבתי את רונה ליפז-מיכאל ב”עץ לימון”, אבל הכי אהבתי את אוולין הגואל ב”שבעה”.

    בימוי : קשה לי לבחור בין 3 : יגאל בורשטיין ב”אצבע אלהים”, האלקבצים ב”שבעה”, וארי פולמן ב”ואלס עם בשיר”.

    עריכה : אם הייתי צריך לבחור, נראה לי שהייתי נותן את פרס הבימוי לארי פולמן, ומפצה את האלקבצים בפרס העריכה. ג’ואל אלקסיס עושה נפלאות בעבודה שמאזנת בין מספר רב של דמויות, כך שכל דמות מקבלת את הרגע שלה.

    תסריט : שווים אזכור : “ברוריה” המעניין ו”כמו אבא שלך” של מרקו כרמל, שעושה מעשה חכם מאוד בכך שהוא מרחיק את הסיטואציה לצרפת, ובכך מספר משל שלם על התוקפנות הישראלית. אבל, בסופו של דבר, הייתי הולך על ארי פולמן על “ואלס עם בשיר”. מבחינתי עושה פולמן מעשה חכם בכך שהוא בונה את סרטו במעגליות שאט אט נסגרת על הארוע המרכזי שהוא סופו של הסרט. הדרך שבה בנוי התסריט היא אחד האספקטים המרכזיים בכך שיצאתי המום מהסרט.

    צילום : שווה אזכור : זיו ברקוביץ’, שמוציא מים מהסלע במצלמת DV ב”אנטארקטיקה”. אבל הצילום הכי טוב שראיתי השנה היה של ירון שרף ב”שבעה”, דווקא בגלל הסטאטיות שלו. היכולת של שרף לדחוס כ-15-20 אנשים לתוך פריים אחד מטעין מאוד רגשית את הסיטואציות, והאלקבצים מפרקים את המתח בדמע, והרבה פעמים גם בצחוק.

    מוזיקה מקורית : שווה אזכור: יוני רכטר, שכתב מוזיקה יפהפיה ל”ברוריה” (ראיתי אותו בהקרנה. אף פעם לא חשבתי שהוא יהיה כל כך גבוה). אבל הכי אהבתי השנה את המוזיקה של ישראל ברייט ל”אצבע אלהים”. לא רק שהמוזיקה כיפית, היא בסינק מושלם עם הסרט המתוק הזה.

    זו הרשימה שלי. אבל אני לא חבר אקדמיה, אז מה זה שווה…

  8. שלומי 4 יולי 2008 ב - 13:17 קישור ישיר

    איתן, בזאת אתה מוכתר ליו”ר אקדמיית הצללים של תעשיית הקולנוע בארץ. לקראת שנה הבאה אולי נארגן גם חברי אקדמיית צללים, ונחלק פרסי אופיר אלטרנטיביים. הטקס יועבר בשידור חי בבלוג זה היישר מרחבת סינמטק שדרות, במהלך פסטיבל דרום. (רכישת כרטיסים אצלי)

  9. דורון 4 יולי 2008 ב - 14:42 קישור ישיר

    איתן, סביר להניח שאתה גם אחד היחידים (כולל חברי האקדמיה) שראה את כל הסרטים. כל הכבוד. אתה נוהג כך בכל שנה (לא שתמיד יש 21 סרטים)?
    ושאלה כללית – אפשר לעשות רשימה של הסרטים שהיו אמורים להיות מועמדים השנה אבל נדחו לשנה הבאה (כנראה): כרגע עולים במוחי הסרטים של איתן גרין, חורחה גורביץ’ ורנן שור ו-“לבנון”, מה עוד? ובכלל מה צפוי בשנה הבאה? האמת שרק מהרשימה הזו מפלס הסקרנות עולה.

  10. איתן 4 יולי 2008 ב - 16:21 קישור ישיר

    לראות סרטים זו גם פונקציה של זמן, ומכיוון שבחודשים האחרונים הייתי in between jobs, היה לי הרבה זמן. כל שנה אני משתדל ללכת לכמה שיותר הקרנות אקדמיה, אבל לא תמיד יוצא לי.

    לגבי סרטים בשנה הבאה: כדאי להזכיר גם את “סיפור גדול” של שרון מימון וארז תדמור, שעל פניו אמור להיות קומדיה מדליקה, ואת “פובידיליה”, שעל פניו נראה משונה ומעניין. יש גם סרטים שאני לא יודע אם ומתי יהיו מוכנים. לדורון צברי יש את פרויקט “הקרב על האגרה”, שנמצא בעריכה כבר כמה שנים. 3 הדקות שראיתי מתוך הפרויקט הזה היו מסקרנות. לדני לרנר (“ימים קפואים”) יש פרויקט חדש על האש (שנקרא “קירות”). ויש גם סרטי ביכורים מסקרנים להדר פרידליך, ולהגר בן אשר. ומהצד הפחות מסקרן, יש פרויקטים בינלאומיים לדובר קוסשוילי (מאוד אוהב אותו, אבל שיעשה סרטים בארץ, לא בחו”ל) ולברבשים. מספיק ?

  11. אורי 1 4 יולי 2008 ב - 18:00 קישור ישיר

    איתן תודה על רשמיך ואני מקנא בך שהצלחת לראות את כל הסרטים. אני עוד מנסה להשלים פערים מסרטי אופיר של 2006

  12. מירו מירו 5 יולי 2008 ב - 1:40 קישור ישיר

    אז.
    לא ראיתי עדיין מספיק כדי לחוות דעה ובייחוד לא ראיתי את היותר מדובר “ואלס עם בשיר” אבל מהמעט שראיתי ומשיחות עם כאלה שראו מסתמן בוודאות ש”ואלס עם..” יזכה בקטגוריות סרט/במאי ומכאן הוא משאיר במה פתוחה.
    אבל, שלא כמו בשנה שעברה, השנה הזו תאופיין בהצבעת אנטי.
    הערכה שלי. חברי האקדמיה יחפשו (ובצדק) איך להכות את “איים אבודים” (האבוד) וזאת משום העצבים שהם חוטפים על ששאפס כל הביקורת (למה?) מתלכדת מסביבו.
    מי יזכה מההפקר הזה? לא יודע. בתחושה. “שבעה” שבכל מקרה הוא סרט טוב יותר ובהרבה מ”איים” ואפילו שגם הוא לא סרט טוב.

  13. סתם אחת 6 יולי 2008 ב - 0:48 קישור ישיר

    הרושם הוא שהאנשים שכותבים פה תגובות – הם א. מובטלים. ב. לא חברי אקדמיה. ג. אוהבים ללכלך על כל הסרטים חוץ משבעה או ואלס עם בשיר.
    כל המסקנות הללו לקוחות מהתגובות למעלה. ועל זה יש לומר רק דבר אחד חברים – תמצאו עבודה. לפחות חלקית. יש משהו באנשים שיוצרים ועושים שאמנם מעצבן אתכם, אבל אולי יבנה לכם אישיות פחות מרושעת.

  14. סתם אחת 6 יולי 2008 ב - 0:51 קישור ישיר

    ועוד הערה למירו מירו – מאד כואב לך אני מבינה שגם המבקרים וגם הקהל נהנה ואוהב את הסרט איים אבודים. אבל למה אתה חושב שהאקדמיה תחפש להכות את הסרט בגלל המצב הזה? האם הקנאה היא חזות הכל? האם יכול להיות שלאקדמיה יש טעם זהה למבקרים ולקהל?! אני בטוחה שחברי האקדמיה מצביעים לסרט שהם הכי אהבו.

  15. שלומי 6 יולי 2008 ב - 11:46 קישור ישיר

    סתם אחת, לא ללכלך! אני לא מובטל! (וחוצמזה, אישית אני אוהב ללכלך על כל סרט שאני רואה(ולפעמים גם על כאלה שלא!), בעיקר אם הוא יצירת מופת. הקנאה אוכלת אותי, מה אני אעשה…? כך שבקרוב אני מקווה ללכלך גם על שבעה וגם על באשיר. מגיע להם, לא?…)

  16. הגמד 9 יולי 2008 ב - 0:24 קישור ישיר

    “וכך, דווקא בגלל הביקורות ההרסניות והאורך הקצר, “הנקוק” – עם אפס ציפיות לצידו – הוא פשוט סרט פעולה/קומדיה/יחסים זריז להפליא שעושה את מה שלא ציפיתם ממנו: עושה חשק גדול לסרט המשך.”
    מסכים לגמרי – בלי ציפיות הסרט מאוד חביב. יכול לבוא בטוב בצפייה להעברת זמן בטלוויזיה.

  17. ריטה 7 ספטמבר 2008 ב - 0:12 קישור ישיר

    לדעתי איים אבודים מפוספס ומשעמם.
    בשיר טוב מאד אבל צריך להיות בקטגורית הדוקו.
    משחק טוב לשריידי בסו”פש בתל אביב, עריכה לעץ לימון, שחקנית משנה ליעל אבקסיס, תסריט לעידו דרור בסוPש בתל אביב

    בהצלחה לכולם בפרסי אופיר

  18. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:12 קישור ישיר

    Thanks a million. That has been fun hearing

  19. Hot Deals UK 28 ינואר 2011 ב - 4:00 קישור ישיר

    I needed to send you this little bit of observation to help thank you very much over again over the breathtaking advice you’ve provided above. This has been quite tremendously open-handed with you to make extensively exactly what a number of people would have advertised for an e book to earn some money for themselves, specifically now that you might well have done it in the event you decided. The secrets likewise worked as a great way to be certain that other people have the same zeal just like my own to understand a great deal more in respect of this condition. I am sure there are numerous more pleasant situations ahead for individuals who find out your site.

  20. health and fitness diet 28 פברואר 2011 ב - 5:38 קישור ישיר

    What i find difficult is to find a blog that can capture me for a minute but your blog is different. Keep it like this.:)


השאירו תגובה