monday morning mix 5
אחד היוצרים שיודעים לעבוד הכי טוב עם מוזיקה ועם סאונד בסרטים הוא דיוויד לינץ'. מהבעיות שלי עם "מולהולנד דרייב" שלו אפשר לבנות גורד שחקים, אבל יש בסרט הזה שני דברים בלתי נשכחים: נעמי ווטס, שהתגלתה שם כשחקנית וירטואוזית בזכות סצינת האודישן הנפלאה; ושירי הבאבל-גאם של שנות החמישים הששים. לכאורה אלה השירים הכי בהירים ותמימים שיש, אבל בסרטים של לינץ' הם תמיד נשמעים קינקיים, כאילו יש להם מה להסתיר.
ראשונה היא לינדה סקוט, עם "כל כוכב קטן".
והנה קוני סטיבנס, עם "16 סיבות".
connie_stevens_mulholland.mp3עד כאן "צפיחית בדבש" עם דן קנר כנר.
די! וי.די
מישהו יכול להסביר לי למה "חוקי המשחק" הוקרן במוצאי שבת בסינמטק מדי.וי.די? זה היה פשוט ביזיון. במסגרת הפסטיבל הצרפתי שננעל אתמול נבחר "חוקי המשחק" בתור הסרט הצרפתי החביב על מבקרי ישראל. ההבטחה היתה שהסרט הזוכה יוקרן, אבל איש לא אמר שהסרט הנבחר יוקרן מדי.וי.די. מה קרה, נשרפו כל עותקי הפילם של הסרט בעולם? לשגרירות הצרפתית בארץ נגמר הכסף להביא עוד סרט אחד? ונגיד שזו היתה האופציה היחידה (ואני לא מקבל את זה שזו היתה האופציה היחידה. זו ללא ספק היתה האופציה הזולה), למה לא לפרסם בתוכניית הפסטיבל? בתוכניית הסינמטק? למה לא למכור כרטיס במחיר מוזל?
ובעיקר, מה בדיוק אנשי הסינמטק חושבים שהם עושים שם? מישהו שם צפה בהקרנת הדי.וי.די ואמר "זה נראה בסדר גמור, איש לא יבחין בהבדל"? העותק היה עם קונטרסט שערורייתי. שרוף בקדמת הפריים, חשוך בסופו. הקומפוזיציות הנהדרות של רנואר הלכו לאיבוד, השימוש שלו בשחור ולבן – והעיצוב של האחוזה כמין לוח שחמט אחד גדול – נסתם לחלוטין על ידי בהירות לא מדויקת. הסרט נראה זוועה.
באתי לסרט כדי לראות אותו בפעם הראשונה על מסך גדול. הייתי תמים לחשוב ש"מסך גדול" = "עותק פילם". מתברר שהעותק שראיתי כנער, שהוקלט לפני שנים מערוץ 1, הותיר בי חותם טוב יותר מההקרנה המחורבנת בסינמטק.
זה עווית
אוסף הלינקים של היום מוקדש לבלוג הקולנוע הנהדר twitch. מדובר בבלוג פנאטי להפליא העוקב אחר כל מה שקורה בתחום הקולנוע היפני, הקוריאני, הסיני וההונג קונגי – תוך דגש על סרטי מתח ואימה. הם עוקבים בדריכות גם אחרי סרטי אנימציה. אם אתם אוהבים את פארק צ'ן-ווק, מחכים בקוצר רוח לחדש של בונג ג'ון-הו ומנסים לעקוב אחר התוצרת המרשימה של טאקשי מיקה וג'וני טו, זה האתר בשבילכם. הנה כמה לינקים שליקטתי משם בשבועות האחרונים:
1. ב-5 במאי, כך דווח ב-twitch בסוף אפריל, יתראיין הייאו מיאזאקי בטלוויזיה היפנית ויכריז על סרטו הבא. ה-5 במאי הגיע, הראיון שודר, וכל מעריצי מיאזאקי גירדו את ראשם במבוכה ותהו: מה הוא אמר? מתברר שהוא אמר משהו על סרטו הבא, אבל זה היה כה עמום וסתום שאיש לא הבין במה מובר. אם אתם דוברי יפנית, וחובבי מיאזאקי, בוודאי תשמחו לראות את הראיון (שנמשך 15 דקות). מי שיודע לתרגם, מוזמן לבשר מה נאמר שם. האתר ממנו לקוח הווידיאו, "ג'יבלי וורלד", הוא סימניית חובה לחובבי מיאזאקי.
2. פסטיבל קאן ייפתח ביום חמישי. במסגרת "שבועיים של הבמאים" יוקרן "נסיכה", סרט אנימציה מדנמרק, העוסק בכומר שמגלה שאחותו המתה עסקה בסרטי פורנו. הוא אוסף את בתה תחת חסותו ויחד הם יוצאים למסע נקמה לטהר את שמה. הנה הטריילר המאוד מרשים של הסרט (זהירות: סקס ואלימות). הטריילר דובר דנית, אבל אני מניח שלא קשה לעקוב אחר רעיונותיו המרכזיים.
3. נחשו מה? לקים קי-דוק יש סרט חדש. קוראים לו "זמן", צילומיו הסתיימו בפברואר, ויש כבר טריילר. אני מניח, על סמך ניסיון העבר, שהוא יוקרן בבכורה לקהל הבינלאומי בלוקרנו או בוונציה.
4. "שיחה שלא נענתה" היה סרט אימה של טאקשי מיקה שהפך ללהיט ענק ביפן. מדובר ברעיון מבריק: צעירים וצעירות מקבלים שיחת טלפון, לא עונים לה ואז שומעים הודעה בתא הקולי, המגיעה שלושה ימים מהעתיד, ובה נשמעת הקלטת רגע מותם. לא מבריק? אז זהו, שהסרט עצמו די בינוני. אבל הרעיון לבדו, והעובדה שהוא כה הצליח, הספיקו להוליווד כדי לצאת להפקה עם רימייק. בינתיים, ביפן כבר יצא סרט המשך, שזכה גם הוא להצלחה ענקית. והנה יוצא תכף ביפן "שיחה שלא נענתה 3". טאקשי מיקה כבר לא הבמאי. זה הטריילר.
5. היה לנו דני, קוריאני ושני יפניים. הנה ספרדי-מקסיקני. עוד מפסטיבל קאן, הסרט החדש של גיירמו דל טורו ("הלבוי", "קרונוס"). כמו "ילדים של אף אחד", הסרט הקודם שביים בספרד, גם הסרט החדש, "המבוך של פאון", נראה כמו שילוב בין דרמת התבגרות וסרט פנטזיה מסויט. דל טורו הוא אחד הבמאים המסקרנים ביותר שעובדים כיום בעולם, והסרט הזה נשמע מרתק. הנה טריילר (באיכות דלוחה).
למה נראה לי שחוץ מקים קי-דוק – במאי טרחני לרוב, בעיני – אף אחד מהסרטים האחרים לא יגיע ארצה?
המסתורין סביב הסרט הבא של מייזאקי קצת מדאיגה. לא מזמן נקשר שמו של סטודיו ג'יבלי עם רכישת הזכויות להפקת סרט על פי הספר "ריקוד השטן", ספר המגולל את תולדות עירק מימי בבל ועד השנים האחרונות.
הבעיה עם הספר? המחבר שלו, אחד, סאדם חוסיין.
ומישהו צריך לבדוק את הסיפור של היפנים עם טלפונים. האם גם בVOIP ניתן לקבל הודעה מהימנה על מותך המתקרב?
קים קי דוק הוא במאי דגול. קח בחזרה את דברי הבלע שלך מר רוווה
רז גרינברג יודע בדרך כלל פרטים על הסרטים של סטודיו ג'יבלי עוד לפני שמיאזאקי בכלל מודיע עליהם רשמית. איכה, רז?
סליחה על הטרחנות בנוסח ולווט אבל דן כנר (ולא קנר)
שחר:
http://www.anecdotot.net/?p=435
רז גרינברג נמצא פה, הבעיה היא שהוא עסוק מעל הראש. בכל מקרה, מיאזאקי אכן פיזר רק רמזים מעורפלים על מה שצפוי הלאה. האשמה העיקרית בכל הסיפור רובצת על תחנת הטלוויזיה ששידרה את הראיון, ושמה לפניו פרומואים מפוצצים שהבטיחו שבראיון האמור מיאזאקי יגלה הכל על הסרט הבא שלו.
הצפי לחשיפת פרויקט הבימוי הבא של מיאזאקי הוא ה-13 בדצמבר (כל ארבעת הסרטים הקודמים שלו הוכרזו בתאריך האמור), כך שיש עוד זמן.
מיאזאקי כן ציין בעבר שאחרי "מונונוקי", "המסע המופלא" ו-"הטירה הנעה" הוא רוצה לחזור לעשות סרט "פשוט ושמח" כמו הסרטים מהשלב המוקדם יותר של הקריירה שלו (אם לא ראיתם – "שכני טוטורו" מ-1988 הוא יצירת המופת הגדולה באמת של מיאזאקי). הספר של סדאם חוסיין לא נשמע לי כמו משהו ששייך לקטגוריה הזאת (סיפור שאני שומע עליו פה בפעם הראשונה, אגב).
ואם כבר, למיאזאקי יש גם אתר מעריצים ישראלי למהדרין, קישור מצוי בהודעה הנוכחית. כן, הוא צריך להתעדכן לעיתים קרובות יותר.
הטענות של יאיר לגבי ההקרנה בסינמטק אולי מוצדקות אבל אף אחד לא הכריח אותו לבוא לראות סרט שראה כבר כנראה עשרות פעמים בעבר. באמת ,אז העותק היה של די.וי.די, האם חרב בית המקדש? הטרחנות הזו פשוט כבר מייגעת!
אם אני לא טועה,יאיר, מוזיקת הבאבל גאם נוצרה בסוף שנות השישים בעקבות להיטים כמו Sugar,Sugar של הארצ'יז ושאר הזוועות.
הו! כמה טוב לראות שאני לא היחיד שלא סובל את קים די קוק. חוץ מזה, הרעיון הזה עם השיחות וכל הדברים האלה כבר מוצה עד תום בהצלצול. ממש כמו שהתמה של וי פור ונדטה מוצתה עוד קודם ב1984.
אני לא לא סובל את קים קי דוק, אבל ראיתי רק שני סרטים שלו ולפחות על פיהם, הוא מוערך הרבה מעבר למידה. את "אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב" לא אהבתי, את "להרגיש בבית" דווקא אהבתי, אבל הרגשתי שהקצב האיטי נעשה מעיק בשלב מסוים.
יאיר, נראה לי ראוי להוסיף בקטע על דיויד לינץ' גם מילה או שתיים על אנג'לו באדאלמנטי, המלחין הקבוע שלו בשני העשורים האחרונים. לחני הג'אז עוכרי השלווה שלו ב"טווין פיקס" ולחני הקאנטרי הנהדרים שלו ב"סיפור פשוט" הן שתי דוגמאות בולטות לתרומתו העצומה ליצירת האווירה בסרטיו של לינץ'.
קים קי דוק הוא קודם כל גאון שיווקי, בכיוון הכללי אם לא בקנה המידה של לארס פון טרייר, אז האיכות של סרטיו היא לא לגמרי רלבנטית. הוא יושב לו בקוריאה ועושה סרטים שפוסחים כמעט לגמרי על השוק המקומי, קוריאה ומזרח אסיה, ומדלגים ישר לבינלאומי, אירופה וארה"ב. הסיבה: קוריאנים לא צריכים אף אחד שיסביר להם מה זה בודהיזם. הם יודעים מה זה בודהיזם. קים קי דוק הוא לא המומחה הכי גדול בתחום, הוא בכלל נוצרי, ובתור כזה הוא יכול לבנות סרטים לנוצרים (ונון-בודהיסטים אחרים) לפי מידה.
מי שרוצה לראות את "שיחה שלא נענתה" – היא משודרת מדי פעם בערוץ Hot Prime
חוץ מזה, 16 סיבות הוא משנת 1960 וI've Told Every Little Star הוא משנת 1961, כך שהם לא שירים משנות החמישים כמו שיאיר טוען.
תוקן, תודה.