גאהאן, דייב גאהאן

ולא רק כרטיסים לסרטים העסיקו אותי השבוע אלא גם – מה לעשות – מכירת הכרטיסים להופעה של דפש מוד שהתחילה השבוע. בגלל שבכל הקשור לדפש כל ההתנהגות שלי היא פבלובית לחלוטין, כרטיסיי להופעה ב-7.5 כבר בידיי. זו תהיה הפעם הרביעית שאראה אותם בהופעה.

באולפן שישי שודרה כתבה מפתיעה מאוד של ליאור פרידמן מפריז על סיבוב ההופעות הצפוי, שייפתח גם הפעם בתל אביב. בפעם הראשונה שהם היו אמורים להגיע פרצה מלחמה, בפעם השנייה הם הגיעו ואביו של אנדי פלטשר הלך לעולמו שעות לפני ההופעה ודייב גהאן קרס מכאבים, הפסיק את הסיבוב כמה ימים אחר כך אחרי שאובחן אצלו סרטן, והוא עצר הכל כדי לעבור טיפולים, אז עכשיו הם עדיין רוצים לפצות את הקהל הישראלי. שזה אצילי מאוד מצידם, כי אני במקומם הייתי מתחיל לחשוש שמא במקום הזה יש קרמה רעה בשבילם.

הנה הכתבה מאולפן שישי, שהפתיעה אותי בכנות של דייב, וגם פרידמן היה אחלה – נגע בדיוק במה שדפשים רוצים לשמוע:

אני מניח שאתחיל לטרטר לכם על דפש מוד לקראת סוף אפריל, כששוב אספור לאחור למופע (או שפשוט אעלה את הפוסטים מ-2009). אבל עד אז, הנה שני וידיאואים משמעותיים עבורי הקשורים בדפש מוד.

1.

זה הווידיאו הראשון שהעליתי ליו-טיוב ובעבורו פתחתי את הרישום שלי באתר. זה היה באוגוסט 2006, ביום בו התבשרנו שההופעה אכן בוטלה. הווידיאו הזה צולם חודשיים לפני כן בהופעה של דפש מוד בה הייתי בנירנברג, גרמניה, לשם הגעתי כדי לראיין את מרטין גור לקראת הגעתם לישראל. את שני השירים הראשונים צילם שם צוות צילום לטובת כתבות אפשריות בטלוויזיה, כתבות שבוטלו כשההופעה בוטלה. אז העליתי את השיר שהיה ברשותי ליו-טיוב.

2.

והווידיאו הזה מתוך הדי.וי.די שביים אנטון קורביין ב-2001, "לילה אחד בפריז", הוא אחת הסיבות שחייבים לראות את דפש מוד בהופעה. זה ה-רגע ה-מושלם לדעתי בהיסטוריית ההופעות שלהם, הגרנד-פינאלה של "Never Let Me Down", כמעט תמיד ההדרן שלהם מאז ימי "101", וכאן בסיבוב הזה הוא בוצע בשלמות. המבט הזה על פניו של דייב שלכדתי בראש הפוסט בו הוא עצמו משתאה מול האופן שבו הקהל מגיב אליו מדהים אותי בכל צפייה מחדש. אני מעלה את הווידיאו הזה כבר עכשיו, ששה וחצי חודשים לפני ההופעה, כי צריך להתאמן לא מעט כדי להצליח לנפנף ידיים מעל הראש בקצב במשך שיר שלם. זה ממש קשה.

ציוץ