19 מאי 2006 | 18:32 ~ 28 תגובות | תגובות פייסבוק

להחליף את העם*

(עדכון: יש תוספת בסוף. רפרשו את העמוד)

פספסתי בחודש. הימרתי שהחדש של קים קי-דוק ייחשף בוונציה או בלוקרנו. מתברר שזה יהיה סרט הפתיחה של קרלובי וארי, בספטמבר.

עוד סרט השנה

יש לי חלום. ובחלומי אנשי האוזן השלישית, אנשי ערוצי הסרטים של HOT ושל yes חוברים יחדיו ומקימים את בית הקולנוע הכי טוב בתל אביב. משהו שדומה באופיו לחדרי ההקרנה החדשים והמצוינים של האוזן, אבל עם הקרנת סרטים בפילם, ערב ערב. סרטים שרק אנשי האוזן, הכבלים והלוויין יודעים עליהם, ואף מפיץ אחר בכלל לא שמע עליהם. שיתןף הפעולה הזה למעשה קורה, אבל בגרסת די.וי.די: “ג’ונבאג” ו”שלום לנוקמת” מוקרנים לקהל על מסכי האוזן, אחרי שהוקרנו בבכורה מקומית ב-HOT. אבל החלום שלי גדול מזה.

היום יוקרן ב-HOT הסרט הקוריאני “סיפור מריר מתוק”. לא שמעתי עליו או על הבמאי שלו דבר קודם. גם השם לא נשמע מרתק במיוחד. נשמע כמו דרמה סינית על קשישים בשדה אורז. ובכל זאת, צפיתי בו. צפיתי בו בעיקר כי אני נורא מתלהב ממה שקורה בקוריאה בעשור האחרון. לא כל הסרטים הקוריאנים (ע”ע כל שמונה הסרטים שביים קים קי-דוק לפני “אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב”), אבל ראיתי בשנים האחרונות יותר סרטים קוריאניים שאהבתי מכאלה שלא אהבתי. יוצרים כמו פארק צ’ן-ווק ממציאים מחדש את הקולנוע ואת האופן בו מספרים סיפור קולנועי. אם טרנטינו גנב לא מעט מהקולנוע ההונג קונגי (רינגו לאם בעיקר), הרי שכעת גם היוצרים האמריקאיים מגלים את הקולנוע הקוריאני. “להרוג את המזל”, למשל, הוא כמעט סרט קוריאני דובר אנגלית. יש משהו שנראה מסורבל במט ראשון בפיתולי העלילה, קפיצות הזמן, זפזופים בין עלילות, אבל התוצאה הסופית סוחפת כמו מערבולת בלב ים. היא יוצרת דיסאוריינטציה לרגעים, אבל מטביעה את הצופה בסיפור בסצינות סמיכות המקשות על הנשימה.

סיפור מריר מתוק, הערב ב-HOT

ומה עם “סיפור מריר מתוק”? בואו נגיד את זה כך: אם אחד המפיצים בארץ היה מבין מה באמת קורה עכשיו בעולם והיה מביא את הסרט הזה להקרנות מסחריות ארצה אני משוכנע שהוא היה מסיים את 2005 במקום מכובד בראש רשימת סרטי השנה שלי. אצל המבקרים הקוריאניים הוא היה אחד מעשרת סרטי השנה שעברה (לצד “שלום לנוקמת” ששודר ב-HOT לפני שבועיים), והוא מכר 1.2 מיליון כרטיסים במולדתו. הבמאי הוא קים ג’י-וון. הצלם הוא קים ג’י-יונג. קשה לזכור את השמות האלה, אבל חייבים. אלה קולנועני העתיד. על פי Twitch אחד השותפים לתסריט הוא בונג ג’ון-הו, שביים את “זכרונות של רצח”, אולי הסרט הקוריאני הטוב ביותר שראיתי מימיי. ב-Imdb המידע הזה לא מופיע (בונג ג’ון-הו מציג השבוע את סרטו החדש, “Host“, בפסטיבל קאן).
“סיפור מריר מתוק” הוא סרט מרהיב, אחד הטובים שראיתי באחרונה. זו מלודרמת פשע מפותלת בה כולם בוגדים בכולם, והאלימות הולכת וגואה, נחשולי דם מציפים את המסך וחלקי איברים קצוצים ניתזים. דמיינו את “החבר’ה הטובים” ואת “Evil Dead” מתחתנים. זה יהיה בנם הבכור. אבל הסרט אינו מרהיב בשל אלימותו, אלא כי הוא לא דופק חשבון, וכי אי אפשר לדמיין כמה רחוק הוא הולך וכמה עמוק הוא חודר. הוא פשוט מלאכת קולנוע וירטואוזית ונדירה שכמותה לא ראיתי כבר המון זמן. נפלא שמנויי HOT יכולים לצפות בו. עצוב שרק הם. מפיץ נבון היה יכול להפוך אותו לסרט פולחן תל אביבי, מהסוג שכבר שנים לא צמח כאן.

הנה הטריילר ל”סיפור מריר מתוק”. הוא נטול תרגום, ואין בו גם צורך. רק שימו לב לכוח המשכר של השוטים, ולאופן בו הטריילר – כמו הסרט – מתחיל נקי וסטרילי, אבל נגמר מלוכלך, מזוהם, מפורק ומדמם.

קאן ועכשיו 2
הנה סרט שמשך את תשומת ליבי מקאן: “טקסידרמיה” (“חניטה”). הבמאי הוא גיורגי פאלפי ההונגרי, שסרטו הביזארי אך המקורי “שיהוק” הוקרן בארץ בקולנוע לונדון המנוח. עלילת “טקסידרמיה” רומזת לכך שפאלפי צועד בדרכם של ז’אן פייר ז’ונה ומארק קארו. הסרט עוסק באדם שהמציא מכונת חניטה, שכנראה עובדת נהדר על אנשים. מהתיאור הקצר מדי של רוג’ר איברט נשמע שזהו סרט מקאברי גדוש סקס וחלקי גופות. דליקטסן.

תוספת בסוף: הנה הטריילר של הסרט, שמציג אווירה מסוימת של פארסה. והנה קטע מתוך הסרט, עם הפסקול של אמון טובין, שמציג אווירה שונה לחלוטין, יותר לכיוון של פיטר גרינאוויי. מסקרן.

נו, אז מי יביא לנו את הסרט הזה ארצה? פסטיבל ירושלים? חיפה? אחד המפיצים? הוט? יס? האוזן?

 

* מוקדש ליצחק בן אהרון, שסוף סוף הצליח.

28 תגובות ל - “להחליף את העם*”

  1. שרון 19 מאי 2006 ב - 19:48 קישור ישיר

    היי,
    בשנים האחרונות באמת יצא לי לתהות למה אני נמשך אל הקולנוע הקוריאני דווקא עכשיו. אין לי מספיק זמן או אמצעים בכדי לבדוק את ההיסטוריה של הקלונוע הזה. בגדול אני מאמין שהקולנוע הזה מחדש בעיקר ברמת הסיפור, התסריטים לרוב מקוריים, רחוקים מהנוסחא הקונוונציונאלית, והם הולכים עד הסוף כשהם עטופים בוויז’ואל קולי. אני מקווה שלא מדובר בטרנד קולנועי מיבשת אחרת (לפני מספר שנים התאהבנו כולנו בקולנוע האירני ועכשיו קצת נמאס).

    זהו, אני חדש כאן, מאוד אוהב את הבלוג ובכלל את הביקורות שלך (מאז העיר). מאוד אשמח אם כמו היום תמשיך ותזרוק גם המלצות על סרטים שווים בטלוויזיה (בזכותך הרווחתי היום את ‘סיפור מריר מתוק’-תודה).

  2. דניאל פאיקוב 19 מאי 2006 ב - 20:45 קישור ישיר

    “סיפור מריר מתוק” הוא בהחלט סרט מרשים, אבל סרטו הקודם של אותו במאי מוצלח לדעתי אף יותר. קוראים לו A Tale of Two Sisters והוא משודר בערוצי הסרטים של הוט, אם זכור לי נכון, כ”מעשה השתי אחיות”. זהו סרט אימה בכיוון הכללי של יפנים כמו “הצלצול” ו”הטינה”, אבל אינטליגנטי ואפקטיבי בצורה יוצאת דופן.

    גם הפוסטר שלו נחמד:

    http://img136.imageshack.us/img136/2535/to2s3hr.jpg

  3. שרון 20 מאי 2006 ב - 0:24 קישור ישיר

    טוב, “סיפור מריר מתוק” היה אחלה אבל לא מדהים, נטול יומרה מעין ‘דספרדו’ פוגש את ‘קיל ביל’ (אחלה מחווה ל’קיל ביל’ בסצנת היציאה מהקבר.) אך מתי בארץ נוכל לראות סרטים נטולי יומרה ופשוט נהנה מנקמות מתוקות.(סרטו הלפני אחרון של הבימאי A Tale of Two Sisters) אכן מומלץ. אבל יותר מומלץ בהקשר הזה לראות את יצירת המופת ‘שבעה צעדים’ של הגאון צ’או ווק פארק.

    שאלה ליאיר: מה את חושב על מהפכת הוידיאו אייץ’- די. האם סופו של הקולנוע הצלולוידי קרב (שווה מאמר לא?) עניין שמאוד הטריד אותי במהלך הצפיה ב’סיפור מתוק מריר’ זה שכל הסרט היתה לי הרגשה שהסרט צולם בוידאו אייץ’-די, אותה הרגשה היתה לי גם כאשר צפיתי ב’ליבי החסיר פעימה’ לפי איי.אמ.די.בי. הסרטים צולמו בפילים אבל אני בטוח שמדובר בטעות.

    נ.ב – אם אתם כל כך אוהבים את דנה הרמן וחושבים שמתאים לה להנחות את התוכנית, בבקשה תגידו לה שאת ‘הצבע הארגמן’ לא כתבה אופרה ווינפרי אלא
    Menno Meyjes ע”פ ספרה של Alice Walker. (תעויות כאלה בתוכנית על קולנוע זה לא לעיניין.)

  4. שרון 20 מאי 2006 ב - 0:27 קישור ישיר

    אני יודעה איך כותבים טעויות (בדיחה נו).

  5. שרון 20 מאי 2006 ב - 0:28 קישור ישיר

    אני יודע גם איך כותבים יודע.

  6. תומר 20 מאי 2006 ב - 0:57 קישור ישיר

    בטח. העתיד כבר כאן:
    http://computers.walla.co.il/?w=/4/908460

  7. תומר 20 מאי 2006 ב - 0:58 קישור ישיר

    (ההודעה הייתה מיועדת לשרון, אגב)

  8. דניאל פאיקוב 20 מאי 2006 ב - 2:39 קישור ישיר

    בחודשים האחרונים יצא לי לראות כעשרים סרטים קוריאניים ואני יכול להגיד בבטחון יחסי שהקולנוע הקוריאני הבידורי/מסחרי הוא אחד הטובים והמעניינים כרגע בעולם. אבל, מצד שני, המפיצים יודעים מה טוב בשבילם, ומה שטוב בשבילם זה לא הקולנוע הזה.

    מה שטוב בשבילם זה קים קי דוק, דהיינו קולנוע קוריאני “אמנותי”, שאינו נצרך בקוריאה עצמה אלא מיוצא לאירופה ואמריקה. למרות הבינוניות של קים קי דוק, לסרטים שלו יש משהו שאין לזלזל בו, קהל יעד בילט אין. בארץ זה אומר צופי “לב” וסינמטקים: בני ארבעים ומעלה, סטודנטים, אינטלקטואלים, פסבדו-אינטלקטואלים, וכל מיני כאלה. ל”סיפור מריר מתוק”, וסרטים קוריאניים דומים, אין קהל כזה והצלחתם, גם המינימלית ביותר, לא מובטחת בשום צורה. מעט הקהל שיש להם, אותם האנשים שהיו עלולים בעשורים קודמים להפוך אותם לקאלט, מזמן לא יוצאים מהבית. הם יכולים לשכור את הסרטים האלה באוזן השלישית (או, חס ושלום, להוריד אותם מהאינטרנט) חודשים רבים לפני שההפצה העולמית שלהם מתחילה. להזכירכם, כש”שבעה צעדים” יצא להקרנות מסחריות בארץ, הוא הוקרן מול אולמות ריקים כבר בשבוע הראשון.

  9. רובין 20 מאי 2006 ב - 3:28 קישור ישיר

    לפי החברה שמוכרת את הסרט – סביר להניח שיונייטד קינג יקנו אותו. לגבי הפצתו בארץ, זו כבר שאלה אחרת.

  10. נון 21 מאי 2006 ב - 3:06 קישור ישיר

    להרגיש בבית, גם הוא קוריאני כידוע, הוא אחד מהסרטים הגרועים שזכיתי לראות בקולנוע בעשור האחרון. בדרך כלל יש לי חוש ריח לא רע לסרטים, על פי קריאת התקציר שלהם בעיתון, אבל באותה פעם ידידה שלי דירדרה אותי לזוועתון הזה. מדובר בקשקוש אמנוצי מהזן החביב על צפובוניוצ מצפון תל אביב, רציתי למרות לעצמי את שיערות הידיים אחת אחת.

  11. נון 21 מאי 2006 ב - 3:07 קישור ישיר

    למרוט, למרוט, גם אני יודע לכתוב טעויות!

  12. הש"ג 21 מאי 2006 ב - 10:37 קישור ישיר

    חוץ מיאיר, מישהו כאן ראה את ג’ונבאג? ראיתי את זה לפני כמה חודשים – וממש לא אהבתי, ועכשיו אני רואה שגם יאיר וגם דבורית המליצו בחום על הסרט ואני תוהה מה פספסתי שם. אשמח לשמוע דעות וחוויות צפייה ממי שראה (או הרחבה של ההמלצה של יאיר)

  13. איתן 21 מאי 2006 ב - 10:50 קישור ישיר

    שלום ש”ג,

    לפני כמה שבועות היתה הקרנה מיוחדת (חינם למנויי האוזן) של “ג’ונבאג”, אז הלכתי לראות. אז קודם כל- גם אני לא אהבתי. הסיבה העיקרית לכך היא סגנון הבימוי האיטי בכוונה- כאילו רוצה להצהיר שהוא אמנותי ומיוחד בכוח, אבל בלי סיבה אמיתית הנובעת מהתסריט. מספר פעמים לא קטן בסרט ישנו שוט סטטי הנמשך הרבה מעבר לאורך הנשימה הנכון שלו, ובסוף הוא גם נחתך בלי שהבנתי למה הוא נמשך כל כך הרבה ולמה הוא נחתך דווקא בנקודה בה הוא נחתך.

    מצד שני, יש לי גם דברי סנגוריה על הסרט: התסריט והמשחק מציירים מפגש טעון ומעניין בין שני קצוות של החברה האמריקאית: הדרום הפשוט והצפון המשכיל (לכאורה. למעשה די סנוב). מבחינה זו, הסרט עושה את העבודה טוב יותר מאשר “קפוטה”, אבל סגנון הבימוי הפלגמטי קלקל לי את הסרט. בסך הכל, לא סבלתי בסרט, והוא עניין אותי, אבל במאי אחר היה מוציא סרט הרבה יותר טוב, לדעתי.

  14. מובו 21 מאי 2006 ב - 20:57 קישור ישיר

    אופטופיק

    southland tales
    קבלו
    לינקים לקליפ מהסרט (יש גם קטע מהמסיבת עיתונאים בקאן)

    וביקורת לסררט.. שלילית :(((

    רוה למובו: אוף-טופיק? אין אייטם מוצדק מזה. תודה על העירנות. ובינתיים אני לא מתרגש מהביקורות השליליות. “דוני דארקו”, להזכירנו, נקטל על ידי הביקורות אחרי הקרנתו בסאנדאנס.

  15. הש"ג 22 מאי 2006 ב - 13:03 קישור ישיר

    תודה איתן.
    בדיוק, גם אני התבאסתי מהשוטים הארוכים של השתיקות שאיפיינו סרטי סאנדאנס של שנות השמונים ומהלאות המייגעת השורה על הסרט. אכן יש כמה קטעים טובים, המשחק של האחות בהריון מצויין ובכלל הדמות שלה מעוררת עניין וטרגית, וההחלטה של האוצרת להימנע מלנצל את יהדתו של המתחרה כדי לזכות באמן אחריו היא רודפת – עשויה במינוריות יוצאת דופן. אבל חוץ מכמה רגעים יפים הסרט ממציה את עצמו די מהר.

  16. עידן 24 מאי 2006 ב - 10:17 קישור ישיר

    לפי וואלה Thumbsuckerיוצא בארץ בעוד שבוע. וינסנט דונופריו מכונה באתר וינסטנט (שילוב של וינסנט ואינסטנט כנראה). יפה שנזכרו, אם אינני טועה הסרט יצא בארה”ב בספטמבר האחרון. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא!

  17. לימורה 1 פברואר 2009 ב - 20:52 קישור ישיר

    הגעתי לפה במקרה,ואני בתור עמח(כ)ה? – אחת
    שלא מבינה בקולנוע- מאד נהנתי מהסרטים של קים קי דוק [אביב חורף, להרגיש בבית, זמן..]

    למה אתם חושבים שהם בינוניים?
    האם אני מפספסת את הקולנוע האיכותי באמת?

  18. לימורה 1 פברואר 2009 ב - 20:52 קישור ישיר

    אופס
    עכשיו ראיתי שזה מלפני שנתיים

  19. Doris Burnett 18 ינואר 2011 ב - 2:40 קישור ישיר

    I carry on listening to the news bulletin talk about receiving boundless online grant applications so I have been looking around for the most excellent site to get one. Could you advise me please, where could i get some?

  20. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:21 קישור ישיר

    Thanks friend. This was interesting reading

  21. cheapest hosting 4 פברואר 2011 ב - 3:02 קישור ישיר

    What I wouldnt give to have a debate with you about this. You just say so many things that arrive from nowhere that Im pretty certain Id have a fair shot. Your weblog is terrific visually, I mean people wont be bored. But others who can see past the videos and the layout wont be so impressed with your generic understanding of this topic.

  22. employment lawyers melbourne 4 פברואר 2011 ב - 4:06 קישור ישיר

    I must say, as considerably as I enjoyed reading what you had to say, I couldnt help but lose interest after a while. Its as if you had a great grasp on the topic matter, but you forgot to include your readers. Perhaps you should think about this from additional than one angle. Or maybe you shouldnt generalise so a lot. Its better if you think about what others may have to say instead of just heading for a gut reaction to the topic. Think about adjusting your own thought process and giving others who may read this the benefit of the doubt.

  23. best web hosting 4 פברואר 2011 ב - 4:25 קישור ישיר

    Thanks for taking the time to discuss this, I really feel strongly about it and appreciate knowing more on this topic. If achievable, as you gain expertise, would you mind updating your blog with additional details? It is extremely useful for me.

  24. magazin biciclete 4 פברואר 2011 ב - 4:48 קישור ישיר

    I thought it was going to be some dull old post, however it actually compensated for my time. I will publish a link to this web page on my weblog. I’m positive my guests will discover that incredibly useful.

  25. kasino kasina 5 פברואר 2011 ב - 22:30 קישור ישיר

    I’ll gear this review to 2 types of people: current Zune owners who are considering an upgrade, and people trying to decide between a Zune and an iPod. (There are other players worth considering out there, like the Sony Walkman X, but I hope this gives you enough info to make an informed decision of the Zune vs players other than the iPod line as well.)

  26. Sohbet 6 פברואר 2011 ב - 23:59 קישור ישיר

    I must say, as much as I enjoyed reading what you had to say, I couldnt help but lose interest after a while. Its as if you had a excellent grasp around the topic matter, but you forgot to include your readers. Perhaps you should think about this from additional than 1 angle. Or maybe you shouldnt generalise so very much. Its better if you think about what others may have to say instead of just heading for a gut reaction to the topic. Think about adjusting your own believed process and giving others who may read this the benefit of the doubt.


השאירו תגובה