22 מאי 2006 | 10:58 ~ 39 תגובות | תגובות פייסבוק

monday morning mix 6

הנה קצת מוזיקה אתיופית מעולה מפסקול “פרחים שבורים”, שהוקרן בפסטיבל קאן בדיוק לפני שנה.

broken_flowers.mp3

1.
בספר המצוין “Getting Away With It”, בו משוחח סטיבן סודרברג עם ריצ’רד לסטר (“לילה של יום מפרך”, סופרמן 2), מספר לסטר על עצה שקיבל מג’וזף לוסי בתחילת דרכו: “ביום הראשון לצילום, בשוט הראשון של היום, אל תעשה יותר מארבעה טייקים. גם אם אתה חושב שהשוט יצא איום, תגיד ‘יש לנו את זה’ אחרי הטייק הרביעי ותעבור לשוט הבא. מקסימום תצלם את השוט הזה שוב מתישהו בהמשך. אבל אם אתה עושה יותר מארבעה טייקים בשוט הראשון, הצוות יריח את הדם, יקלוט את חוסר הבטחון וחוסר הניסיון ויערער מאותו רגע על הסמכות שלך”. הציטוט הוא מהזכרון, אבל העצה מצוינת.

2.
הנה בשורות מצוינות: “סיפור מריר מתוק”, אותו היללתי בפוסט הקודם, יוקרן באוזן השלישית החל מיום חמישי. נכון, זה בדי.וי.די וזה עדיין קצת מבאס, אבל (כפי שכבר כתבתי) לחדרי ההקרנה באוזן יש תחושה ביתית ולא תעשייתית (היתרונות: מערכת סאונד מעולה וכסאות הקולנוע הכי טובים בארץ). במחיר 20 שקלים לכרטיס למנויי האוזן, קל לדמיין שאתם בסך הכל מגיעים לסלון מושקע של חבר עשיר, ושכל אחד צריך להשקיע באירוע סכום סמלי, נגיד לכיבוד (או כי ככה החבר נהיה עשיר מלכתחילה). הסרט, כאמור, פנומנלי.

3.
ביום שני, 29.5, ייפתח בסינמטק פסטיבל הקולנוע האוסטרלי. סרט הפתיחה יהיה “ההצעה”, שביים ג’ון הילקוט על פי תסריט של ניק קייב. סרט מצוין, המשך ישיר לאלבום בלדות הרצח של קייב. רק מה: מדובר בסרט אלים מאוד. סצינת הפתיחה המעולה היא קרב יריות שפקינפה היה חותם עליה בשמחה (מה שמזכיר לי: יצאו עכשיו סרטים של פקינפה בדי.וי.די עם תרגום לעברית). בסרט הפתיחה מגיעים כל מיני דיפלומטים, אנשי שררה, לבושים היטב, עם בנות זוג, לא קהל סינפילי טיפוסי. האולם בסינמטק יתרוקן מהמוזמנים מהר מאוד. אם לא בסצינת ההצלפות, אז כמה דקות אחר כשחצי ראשו של אבוריג’יני מרוסק ביריה. אבל, כאמור, סרט מצוין (הוא יוקרן לקהל הרחב ביום חמישי 1.6 בתל אביב, וביום שני, 5.6, בירושלים).

4.
דייב קר, שכותב ב”ניו יורק טיימס” את מדור הדי.וי.די המשובח מדי יום שלישי, כותב בבלוגו על פיטוריה של ג’יימי ברנרד, מבקרת הקולנוע של “הניו יורק דיילי ניוז”, ועל הדפלציה הנמשכת במעמדו של מבקר הקולנוע בעיתונות האמריקאית. טקסט עצוב. הנה קטע מצמרר מתוכו:

During my tenure at the news – seven years that I keep hoping will disappear down an Ambien hole and never disturb my troubled sleep again – Jami and I suffered unbelievable interference from the editorial higher-ups, all of whom seemed to believe that they were vastly more capable of registering the “populist” perspective on a given film than the people they’d somehow (and clearly, mistakenly) hired as experts on the subject. I recall one managing editor flying off the handle because Jami had failed to recognize the cultural and aesthetic importance of “Sudden Death,” a 1995 Jean-Claude Van Damme film about terrorists taking hostages during an NHL game (if only we had listened then!). “It’s the greatest movie I’ve ever seen,” the editor announced, betraying not a hint of irony.

עכשיו אני במצוקת הזדהות. אני די מחבב את “משחק על זמן” של פיטר הייאמס עם ואן-דאם. אבל הסיפור בכל זאת עגום.

5.
ובפינתנו “ז’רגון קטלני” אנו מציגים בפני כתבי וואלה את השאלה: כשאתם כותבים רימייק אתם מתכוונים לסיקוול? ואולי שימוש בעברית היה פותר את המיקס-אפ הקטן כאן.

6.
אחד המבקרים המסקרנים ביותר שפועלים בארצות הברית הוא ארמונד ווייט, שכותב ל”ניו יורק פרס”, עיתון אלטרנטיבי, בעל נטייה פוליטית שמרנית אגרסיבית אך כתובה היטב (והמתחרה הגדול של הווילג’ וויס הליברלי בקרנות הרחוב במנהטן). אין שום דבר שמרני בווייט, אחד המבקרים הקולניים, הדעתניים והבוטים ביותר באמריקה. כשהוא משבח סרט הוא יוצא מגדרו, כשהוא קוטל סרט הוא מרסק לו את הצורה, אבל באופן מנומק להפליא, גם אם ברוטלי (ווייט הוא גם אחד ממבקרי הקולנוע השחורים הבודדים באמריקה, בוודאי אחרי שאלביס מיטשל הפסיק לכתוב ב”ניו יורק טיימס”, והוא מטפל באגרופנים משוננים בסטריאוטיפים הגזעניים שבסרטים ההוליוודיים).
ווייט הוא הקונטרדיקטור. אתם יכולים להיות די בטוחים שאם רוב המבקרים אוהבים סרט מסוים, הוא יחשוב ההפך. לא מתוך “דווקא” אלא כי טעמו באמת שונה. ולמה נזכרתי בו? כי נדמה לי שיקיר אלקריב הוא הארמונד ווייט הישראלי. זה מה שחשבתי כשראיתי שהוא פחות או יותר המבקר היחיד בארץ שאהב את “בקרוב יקרה לך משהו טוב”. סרט איום בעיני, אבל אני תמיד שמח כשמישהו פורץ את גבולות הקונצנזוס.

7.
הרשו לי להיות ולווט לרגע. לידיעת הכתב דודי נסים ב”ידיעות אחרונות” שהשחית את העמוד האחורי של הגיליון היום עם ידיעה מופרכת על מכירת פתח תקווה באי-ביי. הכל בסדר אצלך? גוגל לא עובד? אתה כותב אייטם על מחשבים אבל לא ממש בקיא בתחום? למה כשאתה כותב שהמוכרת היא “ג’יין ליים” אני ישר קופץ ואומר “אדר שלו, את והשטויות שלך”. ואז אני נכנס לאתר שלה, ואכן: היא מוכרת את פתח תקווה. ואני חושב לעצמי: שיט, כמה קל לקבל את האייטם עם הרייטינג השני בגודלו בעיתון של המדינה. אני חייב לארגן אחד כזה גם לעצמי. דודי, תשאיר מייל, אוציא לך ידיעה בלעדית כשאהגה משהו. אבל זה צריך להיות באי-ביי. אולי אמכור שם את עמוס גיתאי? אני בטוח שהצרפתים יתנו לי מחיר טוב. אשמח לקבל רעיונות נוספים.
קראו גם כאן.

8.
ולסיום: יש רופא באולם?

39 תגובות ל - “monday morning mix 6”

  1. עדן 22 מאי 2006 ב - 11:32 קישור ישיר

    גם אני אהבתי את בקרוב יקרה לך משהו טוב, לא מובנת לי אווירת הקטילה הכללית שהסרט נתקל בה.

  2. ליאור 22 מאי 2006 ב - 12:44 קישור ישיר

    “משחק על זמן” הוא אחד הטובים ביותר של ואן דאם, ואולי הסרט הכי טוב שלו, כשאליו צמודים “מטרה קשוחה” ו”טיימקופ”. (בקיצור, ואן דאם, תמשיך לעבוד עם בימאים ששווים משהו)
    אם כבר ריפ-אוף של “מת לחיות”, אז שיהיה כזה.

    וחייב להבין שלא הבנתי את סעיף 8. כנראה שאני איטי.

  3. יהונתן 22 מאי 2006 ב - 13:15 קישור ישיר

    אני מבין שלא קראת את הצד ההומוריסטי שדודי כתב את הכתבה, לא?

  4. אה.. 22 מאי 2006 ב - 14:04 קישור ישיר

    לגמרי לא הבנתי את התלונה ב-7 על הכתבה. איפה הבעיה פה? אני מודה שלא קראתי את הכתבה, אבל גם לא ניסית להסביר את הבעיתיות בה. לפי מה שאני מבין אתה מתלונן על חוסר בקיאות, אבל איזה חוסר בקיאות?

  5. האח קרמזוב 22 מאי 2006 ב - 14:28 קישור ישיר

    הכוונה בסעיף 7 (לדעתי) היא להראות את הצד המגוחך של עיתוני הארץ. הרי כל אחד מאיתנו יכול ליצור הודעת מכירה באיביי, של מה שהוא רוצה. עושה רושם אבל שבעיתונים בארץ (ובטח גם אצל רזי ברקאי, לא הקשבתי) נותנים לזה תשומת לב מיותרת, בדרך כלל לכיוון הזעזוע, ה”לא יעלה על הדעת ש…”. פרסם הודעת מכירה של דגימת זרע של יצחק רבין, למשל, והזמן כבר עכשיו מונית לאולפן של “שש עם” של מחר.

  6. p.h. 22 מאי 2006 ב - 14:35 קישור ישיר

    יש למישהו מושג מתי נפתח פסטיבל ירושלים השנה?

  7. איתן 22 מאי 2006 ב - 14:51 קישור ישיר

    p.h: פסטיבל ירושלים השנה יתקיים בין התאריכים 6-15 ביולי. לפי האתר של הפסטיבל, עדכונים לגבי התוכניה- בחודש יוני. גם אני סקרן.

  8. p.h. 22 מאי 2006 ב - 16:12 קישור ישיר

    איזה באסה עם פסטיבל ירושלים… יש מצב שאני לא יכול להגיע, למה הם כל שנה מקדימים את זה לתחילת יולי?!

  9. הפינגווין 22 מאי 2006 ב - 16:28 קישור ישיר

    אפרופו “בקרוב יקרה לך משהו טוב”, אורי קליין מדווח שהסרט הוקרן אתמול בקאן במסגרת יום קולנוע ישראלי. שני הסרטים האחרים באורך מלא שהוקרנו הם “למראית עין” ו”הדברים שמאחורי השמש”. לא יכלו פשוט לקרוא לזה יום אסי דיין?

  10. דניאל פאיקוב 22 מאי 2006 ב - 17:42 קישור ישיר

    הסרט התאילנדי “חיים אחרונים ביקום”, שכל כך אהוב על יאיר וגם עליי, יוקרן בסינמטק ת”א ביום שישי הבא.

    http://cinema.co.il/movies/movie.asp?movieId=25

    לפי האתר, הסרט מתורגם לעברית ו”באדיבות יונייטד קינג”, מה שאומר כנראה שהוא אמור לצאת מתישהו לקולנוע. באיחור של שלוש שנים.

  11. p.h. 22 מאי 2006 ב - 17:50 קישור ישיר

    את “חיים אחרונים ביקום” ראיתי כבר לפני חצי שנה בסנימטק ת”א עם תרגום לעברית. לא נראה לי שזה יצא להקרנות מסחריות, כאמור הסרט יותר מידי טוב, אז למה שיפיצו אותו?! פשוט צריך להגיד תודה שמקרינים את זה שוב כי זה באמת אחד הסרטים היותר טובים שראיתי בחיי. אסור להחמיץ

  12. איתן 22 מאי 2006 ב - 17:54 קישור ישיר

    לדניאל פאיקוב שלום,

    את הסרט “חיים אחרונים ביקום” ראיתי בסינמטק תל אביב בתרגום לעברית באוגוסט 2004, אז מה זה אומר על סיכויי ההפצה שלו?

  13. דניאל פאיקוב 22 מאי 2006 ב - 18:42 קישור ישיר

    איתן: זה אומר, ע”ע “רוזטה”. זהו סרט שהוקרן פה ושם בסינמטקים במשך שנים רבות לפני שזכה להפצה נורמלית. הפרש הזמנים בין זכייתו בפסטיבל קאן לבין עלייתו המסודרת לארץ הקודש: כמעט חמש שנים.

  14. איתן 22 מאי 2006 ב - 19:03 קישור ישיר

    בעניין “רוזטה”, הייתי רוצה להתחבר לחלום של יאיר מהפוסט הקודם: את ה”בקרוב” של “רוזטה” ראיתי במשך זמן רב במוזיאון ת”א, אבל משבושש הסרט מלהגיע, לקחתי אותו ב”אוזן” (אז עדיין בוידאו). כשיצא לבסוף הסרט (במקביל לסרט הבא שלהם, אגב), הרגשתי קצת מרומה. צפייה ביתית בסרט קולנוע היא, מבחינתי, צפייה שנייה-שלישית, שבה אני מנתח למה נהניתי מהצפיה הראשונה. השלמת פערים דרך צפייה ביתית היא ברירת המחדל שלי, ולא נעשית מבחירה. אני חושב שגם לסרטים לא הוליוודיים יש קהל לא קטן, וההגיון מאחורי הפצת-אי הפצת סרטים מסויימים אינו ברור לי.

    עכשיו, שמישהו יגיד לי בבקשה: מה עם החדש של קיטאנו? הוא כבר ב”אוזן”, אבל מישהו בכלל מתכוון להפיץ אותו בארץ? (וזו רק דוגמא)

  15. נון 22 מאי 2006 ב - 19:53 קישור ישיר

    זה רק אני או שלכולם כבר נמאס מהשטויות הכאילו חתרניות האלה של “למכור את פתח תקווה באי ביי”.
    זה הכי גיל 17, להראות את התחת מהחלון של האוטו, בגירסה הגיקית.

  16. רבקה 22 מאי 2006 ב - 22:21 קישור ישיר

    כל מיני דיפלונטים. מה זה דיפלונטים?

  17. סטיבי 23 מאי 2006 ב - 1:00 קישור ישיר

    אאל”ט 20 ש”ח באוזן זה גם לסטודנטים, ובטח גם חיילים לא יתקשו בעניין. הם מקרינים גם את “שלום לנוקמת” (שם מעאפן, או איך שלא כותבים את המילה הזו, אבל לפחות לא “שבעה צעדים”) בזמן הקרוב.

    “ההצעה” בסינמטק (ת”א) זה לא בשבוע הבא? ביום חמישי עדיין יש וידאודאנס, אלא אם כן הפכו הכל. ההקרנה היא הקרנה סגורה למרות מה שכתוב בתוכניה המודפסת (“מספר המקומות מוגבל”), לפחות זה מה שהם אומרים בטלפון. יש הקרנה “לציבור” ב-1/6.

    אני ממש צריכה לראות את Takeshis’.

    בנושא “חיים אחרונים ביקום” (הנפלא-אכן) – ההקרנה במסגרת מחווה לכריסטופר דויל לרגל הגעתו לפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינ”ל. רק שהוא לא מגיע. אני לא מניחה שיבטלו את ההקרנות (יש גם את “מצב רוח לאהבה” ואת “2046”), אבל מי יודע. כדאי לבדוק קודם.

  18. more of gil 23 מאי 2006 ב - 1:51 קישור ישיר

    רבולוציה

    זה לא יפה שאתה להגיד לי שאני להגיד “קשקוש”. ממש לא יפה.
    ניצני המהפכה (והכוונה היתה בהחלט למהפכה) החלו לנבוט בקמפוס של אוניברסיטת ת-א בשנים 72-73 והם באו לכדי פריחה (תכלית) עם הקמת קרן לסרטי -עלאק -איכות. עד להקמת האיזעדין אל קאסם הזו (הקרן), לא חל שום שינויי בקולנוע המקומי. השינוי החל רק לאחר הקמתה.
    תרצה או לא, הקמת הקרן והגדרת מטרותיה, היתה רבולוציה באבו אבוה, אפילו אם שקרה שבסופו של יום התוצאה היתה רגרסיה.
    אני לא יודע מה המקורות שלך כשאתה אומר שלמחוללי המפכה היתה כוונה פוליטית/ כלכלית שלא היה בה שום מימד תיאורטי/אסטטי, זה פשוט לא נכון.
    נו כאן, אני כבר רואה את הפיוזים שקופצים לך בראש ואת היד שמשוטטת בעצבנות ללחצן החסימה, אבל בכ”ז אני אשתדל לומר את הדברים בתקווה שיעברו.
    יוזמי המהפכה התעסקו רק, ואך ורק, במימד התיאורטי/אסטתי!!! שום בעיה כלכלית/פוליטית לא הטרידה אותם. למחוללי המהפכה היתה אג’נדה אסטתית/קולנועית (באזן הזה ,ואייך לא) וגם היו להם גם כל מיני גורים (לא קשה לנחש את שמות הגורים האלה).
    כל זה היה יכול להיות מצחיק אם לא העובדה העצובה שהגיבורים של סיפור המפכה העצוב הזה, ממשיכים עד היום הזה לתת את הטון, גם בתחום עיסוקך.
    טוב זה נושא כבד ובלתי אפשרי לדיון אמיתי לבלוג, אז מפנה תבמה.

  19. more of gil 23 מאי 2006 ב - 2:52 קישור ישיר

    לוסי ולסטר

    לא יודע למי מתושבי הבלוג הזה יש בכלל יומרות בכיוון המבצעי, אבל למי שיש, ראוי לומר (למרות ההערה התמוהה של לוסי כפי שהיא מצוטטת מפיו של לסטר) שהצות במקצועי קובע דעה על הבמאי הרבה לפני השוט הראשון (שבד”כ וברוב המקרים הוא הכי טוב, אם אין לו בעיות טכניות). אחר הכל, הבמאי ניפגש עם הצוות המקצועי כבר בפרה (וזה זמן שיפוט) ורק אח”כ בסט. בסט עצמו, עוד לפני צילום השוט הראשון, זמן העמדה או זמן ההחחלטה אייך, ייגבש דעה אצל הצוות עוד בטרם כמות הטייקים שהבמאי יקח. זה אומר שכמות הטייקים, היא לא זו שקובעת את יחס הצוות לבמאי.
    אז עזבו אתכם (אלה שבאמת רוצים) מכללים מהסוג שלוסי נתן ללסטר ותתרגלו לכלל פשוט שאומר שאם אין לכם ביטחון אז חבל”ז. שום טריק לא יעזור לכם להיות בעלי ביטחון. בכל מקרה, אם אתם באמת חסרי ביטחון, שתפו את אנשי הצוות בבעיה שלכם ותקשיבו למה שהם אומרים (לא בושה), ברוב הזמן הם בעלי ניסיון עדיף משלכם. אבל, אם אתם חסרי ביטחון ולא מוכנים להקשיב, אז פשוט אל תעשו גלום ותשארו במגירה.
    הדברים מיועדים למי שיש לו יומרה, כל השאר תתעלמו.

  20. עידן 23 מאי 2006 ב - 9:15 קישור ישיר

    יאיר, אני מניח שכבר האזנת לאלבום החדש של פול סיימון Surprise. מה הם רשמיך? אני אישית מתפעל כל פעם מחדש מהיצירתיות ואי הקפיאה על השמרים שהזמר והיוצר המחונן הזה ממשיך להפגין.

  21. פיטר פארקר 23 מאי 2006 ב - 9:52 קישור ישיר

    טוב, לא ממש קשור לנושא של השיחה אבל אני יודע שיאיר מת על הדברים האלה.

    עלה האתר של עכבר העיר…כן, כן, עלה, יש דבר כזה.

    הם העלו שם כתבה על האקס-מן שעולה ביום חמישי בארץ אבל אוי ואבוי, כמה טעויות. החברה לא יודעים לקרוא?!

    כבר בכותרת המשנה: בסדרת סרטי X-Man,

    שמישהו יגיד להם שזה אקס-מן ברבים (x-men) הטעות הזו חוזרת כמה פעמים בכתבה.

    אחר כך יש את הביטוי המעצבן שדנו בו כאן “לחובבי הז’אנר”.

    אם יש לסרט שם בעברית, למה לא לקרוא לו ככה: “והשבוע עולה החלק השלישי בסדרה, X-Man: The Last Stand”. משונה שיש כתבה שלמה על סרט שהשם העברי שלה לא מוזכר אפילו פעם אחת (ולא משנה כמה מזעזע אני חושב שהשם הוא).

    ויש כל כך הרבה עיוותים, גם שמות של הדמויות, גם השחקנים “(איאם מק’אליין)”!!!!????? וגם סרטים שהם השתתפו בהם.

    אני אפילו לא מדבר על העובדה שיש כתבה שלמה על סדרה של שלושה סרטים ואפילו לא מוזכר שם אף אחד מהבימאים.

    מי זאת מערכת “עכבר און ליין בדיוק” ילד בן 13 שעוד לא עשה בגרות בלשון?

    תנו לפחות לכאלה שהתחילו צבא לכתוב על משהו שהן מבינים בו קצת (אני פנוי, רמז רמז)…

    טוב, הייתי חייב להוציא, אם מי מיכם (יאיר אתה בטח תחגוג) רוצה לקרוא את הזוועה:

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,2312,.aspx

    ובנימה שונה, זה באמת אחלה סרט, אני אראה אותו לפחות עוד פעמיים עם ידידי החנונים…

    יום טוב

  22. מיקה 23 מאי 2006 ב - 10:31 קישור ישיר

    “חיים אחרונים ביקום” הוא בעיניי הסרט הכי מיוחד ואולי גם הכי יפה שיצא השנה, מוזר שמפיצים בארץ בחרו להפיץ סרט כמו “דאמפלינגס” שמגיע מהמזרח ולא אותו, מה גם גם ש”דאמפלינגס” הוא הרבה פחות קומיוניקטיבי או נעים לצפייה…

  23. הש"ג 23 מאי 2006 ב - 10:42 קישור ישיר

    חם מהתנור (ואוף-טופיק):
    חרם המפיצים-עיתונאים יצא לדרך.
    כרגע קיבלתי פקס המופץ כעת ע”י התאחדות ענף הקולנוע לכל בתי הקולנוע, המפיצים והיח”צנים בזו הלשון:
    “הניסיונות לשכנע את העיתונאים השונים לדחות את הביקורת על סרטים חדשים במספר ימים…לא עלו יפה.
    … סוכם והוחלט כי , להקרנות מוקדמות, יוזמנו עיתונאים שאינם מבקרים ומבקרי קולנוע שיסכימו להיענות לבקשתנו לדחות הביקורת…
    לא תתאפשר כניסה להקרנות המוקדמות למבקרים שלא יסכימו להסכם המבוקש.(חתום: התאחדות ענף הקולנוע).

    רוה לש”ג: תודה על העדכון. אלי לא הגיע. מי מכותב? אז מה לעשות עכשיו, לזרוק את ההזמנה ל”בעקבות האהבה” שהגיעה היום?

  24. james newton howard 23 מאי 2006 ב - 14:35 קישור ישיר

    שני דברים:
    1. העמוד האחורי של “ידיעות” תמיד מושחת בכל מיני בלבולי מוח חסרי חשיבות ורכילות זולה. כבר התרגלנו לזה. תעשה טובה לכולנו, יאיר, אם תמשיך לנזוף בכל הכתבים האלה שממשיכים למלא את העיתון הנחות הזה באייטמים דביליים במקום למצוא משהו חשוב או מעניין לכתוב, שבאמת יצדיק את האבע וחצי שקל שהדבר הזה עולה.
    2. יקיר אלקריב הוא דוגמא מצויינת למבקר קולנוע (אם אפשר לקרוא לו ככה) שפועל ע”פ סטיגמות, וכמעט תמיד אפשר לדעת מה תהיה דעתו על סרט כלשהו עוד לפני קריאת המשפט הראשון. הוא למשל יקטול כמעט כל סרט אולפנים הוליוודי (רצוי של שפילברגזמקיסהווארד) רק בשל היותו סרט אולפנים הוליוודי. במקומו, הייתי מתמקד בביקורת ברים ומסעדות ומשאיר את הקטילה לנחמן אינגבר, שלפחות עושה את זה יותר טוב.

    רוה לג’יימס: איפה נחמן? נחמן לא מבקר כבר שנים. קום עבודתו האחרון כמבקר היה ב”טיים אאוט”. אז על מה אתה מדבר? ואנחנו כאן אוהבים ביקורות מנומקות. תן דוגמאות. טעמו של יקיר שונה מאוד משלי, אבל הוא דווקא מבקר מאוד לא צפוי בטעמו, שזה הפוך ממה שאתה חושב עליו.

  25. דניאל פאיקוב 23 מאי 2006 ב - 15:51 קישור ישיר

    באמת נורא מוזר שדווקא “דאמפלינגס” הגיע לארץ בזמן שסרטים אחרים נתקעו בצנרת. בפסטיבל ירושלים “דאמפלינגס” הוקרן יחד עם Three Extremes (שקיבל את השם העברי המפוקפק “שלושה סרטים שלא תראו כל יום”), סרט-אנתולוגיה שכולל גרסה מקוצרת של “דאמפלינגס” ושני סרטים קצרים של טאקאשי מיקה וצ’אן-ווק פארק, הבמאי של “שבעה צעדים”. אם כבר, Extremes היה תואם יותר את המנטליות הישראלית, שכן הוא מציע שלושה סרטים במחיר אחד ושני במאים מוכרים בנוסף לפרוט צ’אן האלמוני.

    ועד כמה ש”חיים אחרונים ביקום” הוא מיוחד ויפה, קהל היעד שלו די מוגבל. מי שלא התחבר למשהו כמו “אבודים בטוקיו”, לא סביר שיהנה ממנו, והעלילה חסרת הכיוון והשפה הזרה לא עוזרות.

  26. james newton howard 23 מאי 2006 ב - 17:15 קישור ישיר

    הנה דוגמא, יאיר:
    את “מנדרליי”, שאפילו גדולי הפון-טריירופילים קטלו, אלקריב כינה “יצירת מופת” (מה שבטח גרם נחמה רבה למפיצים של הסרט בארץ וסיפק להם יופי של ציטטה לפוסטר בעיתון), ויש לי הרגשה שזה קשור לעובדה שמדובר בסרט של פון-טרייר. לעומת זאת, הוא נכנס חזק ב”משימה בלתי-אפשרית 3″, על אף היותו סרט אקשן משובח לכל הדעות, ויש לי הרגשה שזה קשור לעובדה שמדובר בסרט עם טום קרוז.
    ואני מנחש שגם את “צופן דה וינצ’י”, עליו הוא עוד לא פירסם ביקורת, הוא יתעב. סתם הרגשה.
    אל תבין אותי לא נכון, אין לי בעיה עם זה שיש לו טעם שונה. זכותו לאהוב ולשנוא את מה שהוא רוצה. הנקודה שלי היא שאם נניח אני הייתי מבקר קולנוע שלא סובל סרטים אירופאיים והייתי באופן שיטתי קוטל כל סרט אירופאי, היו מעיפים אותי לכל הרוחות. ובצדק.
    אבל כשזה מכוון הפוך, להוליווד, אז זה לא נחשב לצרות-אופקים אלא לאנינות טעם. וזה מה שמפריע לי.

    לגבי נחמן אינגבר, הוא היה סתם דוגמא שהבאתי לצורך העניין. התכוונתי לדעתו של אינגבר באופן כללי, לא בהכרח לדברים שהוא כותב עכשיו. אני יודע שהוא לא מבקר כבר שנים, אבל זה לא אומר שתמיד חייב מישהו לשבת במשבצת שלו.

  27. ליאור 23 מאי 2006 ב - 19:25 קישור ישיר

    יקיר אלקריב הוא מבקר אינטיליגנטי לכל הדעות, אבל לא אשכח ולא אסלח את קטילתו את “שר הטבעות” בביקורת שהמילה “קשקוש” היא דרך עדינה לתאר אותה.

    גם יאיר רווה לא התלהב מ”שר הטבעות”, (לפחות לא מהשניים הראשונים – לאכזבתי הרבה יש לציין), אבל הקטילה הגורפת של אלקריב שהריחה מזלזול תהומי בסרטי פנטזיה היתה ממש בזיון.

  28. רוננקו 23 מאי 2006 ב - 20:45 קישור ישיר

    לגבי העצה בפוסט 1, הרי שקלוני ציטט זאת ב’מייקינג אוף’ של ‘וידויים של מח מסוכן’… 🙂

    רוה לרוננקו: …סרט שהופק על ידי סטיבן סודרברג, חברו הטוב ושותפו.

  29. רוננקו 23 מאי 2006 ב - 22:23 קישור ישיר

    ובקשה שולית, בחייאת רוה, אפשר שהלינקים בפוסטים שלך יפתחו בעמ’ נפרד חדש…?

  30. עידן 24 מאי 2006 ב - 9:47 קישור ישיר

    יאיר, אני אולי הבנאדם האחרון שיכול לתת שיעורים בנימוס אבל אני משתדל להשתפר בנושא. שאלתי אותך על האלבום החדש של פול סיימון, חבל שאתה לא מוצא את השאלה כראוייה לתשובה.

  31. הש"ג 24 מאי 2006 ב - 10:05 קישור ישיר

    ליאיר,
    למכתב הנ”ל אין רשימת מכותבים מסודרת אלא פשוט ממוען להנהלות בתי הקולנוע ולמפיצי הסרטים המתבקשים להעביר זאת ליח”צנים.
    אני לא הייתי זורק הזמנות בינתים – ככל הידוע לי לא כל המפיצים והיח”צנים עומדים דום לנוכח החלטות ההתאחדות.

  32. תומר 24 מאי 2006 ב - 10:07 קישור ישיר

    פיטר פארקר, אולי הבעיה רק אצלי, אבל במקום הביקורת על X3 מופיעה הודעת שגיאה. ביקורות/כתבות אחרות דווקא ניתן לקרוא. יתכן שעורכי האתר נזכרו מאוחר מדי לבדוק אותה לפני הפרסום?

  33. תומר 24 מאי 2006 ב - 10:19 קישור ישיר

    עכשיו הכתבה כן עולה. אבל היא עדיין עמוסה שגיאות.

  34. עידן 24 מאי 2006 ב - 10:28 קישור ישיר

    היום בוב דילן בן 65.

  35. דניאל פאיקוב 24 מאי 2006 ב - 17:50 קישור ישיר

    הפוסט בבלוג של דייב קר, אליו יאיר לינקק, הפך בנתיים לקרב איתנים בין שני דורות של מבקרי קולנוע אמריקאים. מצד אחד המבקרים הזקנים והמלומדים (הגרסה האמריקאית לאינגבר וקליין), מצד שני המבקרים הצעירים והאינטואיטיביים (הגרסה האמריקאית לעין הדג). לא ברור לי למי אמור להיות אכפת איזה צד ינצח, אבל עולות שם תובנות מאוד מעניינות לגבי תפקידו של המבקר וההבדלים בין גישות שונות.

  36. איתי 25 מאי 2006 ב - 0:14 קישור ישיר

    בהחלט דיון מעניין, קראתי עכשיו את כולו (יש לי יותר מדי זמן פנוי) ובהחלט ניכר שבכל זאת ידם של הותיקים העליונה והם מצביעים שם על הבעיות העיקריות של הביקורת של הדור הצעיר שאפשר למצוא גם אצלנו. אחד המגיבים ניסח את כל מה שפגום בכתיבה מהסוג האינטואיטיבי בצורה מושלמת כשהגיב על ביקורת של אחד מהמבקרים הצעירים והזחוחים בדיון:

    The writer has a single response, which is of course sacrosanct because he is, after all, a CRITIC, and thus one whose gut reaction carries weight (it also enables the writer to adopt a “straight-shooter” style in hopes it will appeal to a readership of similar gut-reactors). The rest of the piece should marshal the “evidence” that supports this response, using commonly received – and thus utterly clichéd – yardsticks of performance, style, entertainment, etc. It’s kind of like the way kids are taught to write book reports in third grade.

    I guess my main response to this kind of writer, maybe a little overstated but not much, would be, I don’t CARE if you liked it or not, say something INTERESTING.

  37. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:37 קישור ישיר

    Thanks pal. That is special reading


השאירו תגובה