כשם שסרט חלש של במאי שאני אוהב עוזר לי לנסח לעצמי מה יש בבמאי הזה שמוצא חן בעיניי, גם כשחסרונותיו חשופים לעין, כך סרט טוב מאת במאי שאני לא ממש מחבב עוזר לי לחדד את חוסר חיבתי. כזה הוא "בתוך הבית", סרט חביב מאוד של פרנסואה אוזון, במאי שפשוט אין לי כוח אליו (אבל שיש לו לא מעט מעריצים).

"בתוך הבית" הוא סרט שנון למדי על מורה שמטיל על תלמידי התיכון שלו משימות כתיבה. הרוב עונים בלקוניות עצלה שמרתיחה את דמו, אבל אחד מהם מגיש חיבור מפורט וכתוב היטב שבו הוא מדווח על הצצותיו המסוקרנות אל חייו של חברו לכיתה והוריו. משבוע לשבוע התלמיד מגיש עוד ועוד פרקים בהצצותיו לבית המשפחה, ואילו המורה מוצא עצמו נשאב לתוך הכתיבה הכשרונית, סיפור המתח בהמשכים והאפשרות לברוח קצת משגרת יומו ואף לרענן ולעורר את נישואיו. אגב כך, מעלים המורה עין מהשאלות המוסריות שעולות מהטקסט – האם מדובר באמת או בדיון, ואם אמת האם מציצנות לחיים של מישהן אחר היא מעשה שראוי לתת עליו ציון. אבל המורה, סופר כושל ומתוסכל בעצמו, רואה מולו סופר צומח, גם אם הוא רק בן 17, ומשהו בו ניצת.

כמו בלא מעט מקרים אצל אוזון, "בתוך הבית" מתחיל עם רעיון נפלא. כמו עם "בריכת שחיה" יש כאן סיפור הנושק למותחן העוסק בסופר והקשר שלו ליצירתו, לאמת ולבדיה. כמו עם "סיטקום", סרטו הראשון, יש את עלילת הזר-הנכנס-לבית-ומערער-את-שיווי-המשקל. מנקודת מבט סינפילית "בתוך הבית" הוא סרט שנון מאוד שצורף על חוטיו רצף סרטים מהיצ'קוק דרך קלוד שברול ועד מיכאל האנקה. למעשה, כעת כשהאנקה נטש את העלילות על הזר-בבית מאז "מחבואים", ייתכן ואוזון הופך ליורש ראוי (ועם יותר הומור ואנושיות מהסדיזם של האנקה). למען ההגינות, אוזון תמיד היה בר-השפעה משברול, והדמיון בינו ובין האנקה עשוי להיות מקרי כשני ענפים המשתרגים מאותו גזע.

אבל כאן אני גם נתקל בקיר שלי עם אוזון. כי שוב ושוב, בסרטים שלו שאני מחבב (יש גם כאלה שאני כלל לא) אני רואה את אוזון נבלם. רעיונותיו נגמרים לפני שהסרט מסתיים, הבימוי מחמיץ רגעים שיכולים להיות טובים יותר, והסרט שמתחיל טוב נותר רפה. שוט הסיום הנפלא של "בתוך הבית" – הומאז' ברור ונהדר ל"חלון אחורי" של היצ'קוק המבטא את הרעיונות הבסיסיים של היוצרים האלה שמבעד לכל חלון אפשר למצוא סיפור או סרט – משפר את המצב, כמו גם הטון האירוני ששולט בסרט כולו (ולכן, לטוב ולרע, הוא אף פעם לא באמת מטריד), ולכן כרגיל אצל אוזון יש כאן תרגיל מחשבתי משעשע (מלווה במוזיקה נהדרת) שלבסוף נותר מוחמץ.

ציוץ