15 ינואר 2013 | 13:11 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

האם ל”שומרי הסף” ול”5 מצלמות שבורות” יש בכלל סיכוי לזכות באוסקר?

נתחיל עם הכותרת של אתמול: גילדת הבמאים בחרה את חמשת הסרטים התיעודיים המועמדים לפרסיה השנה. שני הסרטים הישראליים המועמדים לאוסקר, “שומרי הסף” ו”5 מצלמות שבורות”, לא נמצאים ברשימה. זו אכזבה כי ב-2008 לא רק ש”ואלס עם בשיר” היה ברשימה הזאת, הוא אף זכה בה (אבל הוא לא היה מועמד לאוסקר התיעודי בשל החלטה מצד מפיצי הסרט שלא להיכלל בקטגוריה הזאת. הם הניחו שזכייתי באוסקר הזר מובטחת, וטעו).

האם זה אומר שנפגעו סיכויי הזכייה של “שומרי הסף” ו”5 מצלמות שבורות” באוסקר? הבה נבדוק:

הסרטים התיעודיים המועמדים לפרסי גילדת הבמאים (DGA) הם: “מחפשים את שוגר מן” של מליק בנג’לול השבדי; “מלחמה בלתי נראית” של קירבי דיק, “איך לשרוד מגיפה” של דיוויד פראנס, “מלכת וסאי” של לורן גרינפלד ו”איי וויי-וויי: לא מתנצל” של אליסון קליימן. שלושת הסרטים הראשונים ברשימה הזאת גם מועמדים לאוסקר (את “מלחמה בלתי נראית” ראיתי השבוע ב-VOD של יס דוקו, “איך לשרוד מגיפה” גם אמור להיות ביס בקרוב, את “מלכת ורסאי” ראיתי בפסטיבל ירושלים ואת “איי וויי-וויי” ראיתי בדוקאביב ואת “מחפשים את שוגר מן” ראיתי בדי.וי.די בבית).

לעומת זאת, בגילדת המפיקים מועמדים רק שניים מתוך חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר בקטגוריה התיעודית: “מחפשים את שוגר מן” ו”שומרי הסף”.

ולעומת זאת, בבאפט”א מועמד רק סרט אחד מבין החמישיה של האוסקר: “מחפשים את שוגר מן”.

אני מאזכר את הרשימות האלה, כי אלה האנשים שמשתתפים גם בהצבעה לאוסקרים – הבמאים, המפיקים והנציגות הבריטית (השחקנים, שהם הנתח הגדול ביותר מבין מצביעי האוסקר, לא נותנים פרסי לסרטים תיעודיים בטקס השנתי שלהם). ובכל הרשימות האלה יש רק סרט משותף אחד: “מחפשים את שוגר מן”. ראיתי את הסרט הזה השבוע והתאהבתי בו לגמרי. הוא פשוט מקסים, נפלא, ולהבדיל מכל הסרטים האחרים הוא היחיד שיש בו גם אופטימיות ואף סוף טוב. הסרט הזה עשוי באמצעים פשוטים אבל הוא מספר סיפור נפלא באופן אדיר, כמו סיפור בלשי – על בלשי מוזיקה. ועל הקשר בין מוזיקה ואקטיביזם. ובין אמנות וכסף.

כלומר, שמי שרוצה להמר הימור בטוח ונטול סיכונים, “מחפשים את שוגר מן” – סרט שבדי על שני דרום אפריקנרים המחפשים זמר אמריקאי – של מליק בנג’לול הוא הפייבוריט לזכייה באוסקר.

אבל…

להבדיל מהקטגוריות האחרות (סרט, משחק, בימוי), קשה מאוד למצוא התאמה כלשהי בין זכייה בפרסים קודמים ובין זכייה באוסקר. יש סרטים שגורפים כל פרס אפשרי בדרך לאוסקר, ויש כאלה שצצים משום מקום. למשל, שלושה מהסרטים המועמדים לאוסקר יצאו עם פרסים מסאנדאנס לפני שנה: “מלחמה בלתי אפשרית” זכה בפרס חביב הקהל, “מחפשים את שוגר מן” זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים אבל דווקא “5 מצלמות שבורות” זכה שם בפרס הבכיר ביותר, פרס הבימוי (שני הסרטים שזכו בפרסי הסרט התיעודי הטוב ביותר בסאנדאנס – “שלטון החוק” הישראלי ו”הבית בו אני גר” האמריקאי – לא הגיעו לאוסקר).

ובקטגוריה התיעודית יש תמיד את החלוקה הזאת בין “אהוב” ובין “חשוב”. “מחפשים את שוגר מן” הוא ככל הנראה הסרט האהוב. זה סרט מעורר אהבה. אבל “שומרי הסף”, “5 מצלמות שבורות” ו”מלחמה בלתי נראית” הם בהחלט סרטים חשובים. מהכיוון החשוב, יתכן שלמצביע האמריקאי יהיה חשוב להצביע דווקא ל”מלחמה בלתי נראית”, העוסק באופן ישיר מאוד בתופעה מצמררת: חיילות, זוטרות או בכירות, שנאנסות על ידי חיילים עמיתים או מפקדים בזמן שירותן הצבאי. מתברר שזו מגיפה מושתקת אבל נפוצה מאוד בצבא האמריקאי ואונס הוא סוג של עיסוק נפוץ שם, ומעט מאוד חיילות מדווחות על כך. מצד שני, “שומרי הסף”, ממש כמו “ערפל מלחמה”, זוכה האוסקר של ארול מוריס, מאפשר הצצה מצמררת אל מאחורי לדלתות כוחות הביון האטומות בדרך כלל, ונותן פנים אנושיות להחלטות שלעיתים נראות לנו אל-אנושיות. מצד שלישי, “5 מצלמות שבורות” שייך לז’אנר האקטיביסטי – כמו “המפרץ” או סרטיו של מייקל מור – של סרט המנסה לשנות את העולם באמצעות מצלמה וחשיפת האמת המושתקת.

בקיצור, מירוץ צמוד.

יש לנו עכשיו הפוגה של עשרה ימים בכל ענייני המירוץ לאוסקר עד שהמפיקים יחלקו את פרסיהם ב-26.1 ולמחרת השחקנים. אז ערפל הקרב של האוסקרים – שמאוד מעורפל כרגע גם בקטגוריית הסרט הטוב ביותר – יתחיל להתבהר.

ועד אז, ההימור שלי לקטגוריה התיעודית הוא דווקא שהשבדי ינצח: “מחפשים את שוגר מן”. אבל סיכוייו של “שומרי הסף” עדיין טובים מאוד. הוא, להערכתי, נמצא במקום השני. בעוד חודש, לקראת סוף ההצבעה של חברי האוסקר, אנסה לבחון את מצב המירוץ שוב.

==================

ואגב, “שומרי הסף”: לפני עשרה ימים פרסמתי את הפוסט הזה בו צפיתי שלא יהיה מנוס מכך ש”שומרי הסף” יתפשט להקרנות מסחריות גם ברשתות הקולנוע הגדולות, שכן הביקוש לו יהיה רב. ואכן, אחרי פרסום המועמדויות הסרט חנק את סינמטק תל אביב. בשבת נמכרו הכרטיסים לאולם 1 בכל ארבע ההקרנות שלו. כלומר, 1,400 כרטיסים ביום אחד בקולנוע אחד. וכמו שצפיתי, בסינמה סיטי וביס פלנט ראו את זה והם רוצים גם נתח מהחגיגה הזאת, ולכן הסרט מתרחב גם לרשתות האלה – והוא יהיה הסרט התיעודי הישראלי הראשון שיגיע להקרנות מסחריות בסינמה סיטי וביס פלאנט. ועכשיו רק נותר לראות האם הוא יהיה גם הסרט התיעודי הישראלי הראשון שיחצה את קו 100,000 הצופים.

 

נושאים: בשוטף

השאירו תגובה