עוד 30 יום לאוסקר: סופ"ש של פרסים
עוד חודש לאוסקרים. ואתמול, בהקרנת "עלובי החיים", השלמתי את הצפייה בכל הסרטים העלילתיים המועמדים. עכשיו יש לי לא רק את ההערכות כפי שהן מתגבשות מהצלבת נתונים מפרסים ותחזיות מחו"ל, אלא גם את טעמי ואבחנותיי האישיות. יהיה מעניין לראות האם אצליח לאזן בין טעמי האישי ובין מצב המירוץ כפי שאני מפענח אותו על סמך שלל הנתונים שמגיעים מחו"ל.
זה עדיין מירוץ די צמוד ולא נטול הפתעות, שבשלב הזה לא מתנהג עדיין כצפוי. כל איגודי העיתונאים והמבקרים חילקו את פרסיהם, ושם "ארגו" מוביל. אבל באוסקרים, דווקא "לינקולן" מוביל. וגם "חיי פיי" ו"אופטימיות היא שם המשחק" חזקים יותר מ"ארגו".
אבל השבוע הקרוב יהיה קריטי. שלושת פרסי הגילדות המרכזיות של הוליווד יחולקו בשבעת הימים הקרובים, מאת האנשים שמשתתפים בפועל בהצבעה לאוסקרים, ודרכם אנחנו אמורים להבין באופן חד משמעי האם יש מוביל ברור, בהנחה שהפרסים לא יתחלקו באופן לא שווה. בשבת בערב (ראשון בבוקר שעון ישראל) יחולקו פרסי גילדת המפיקים (PGA), בראשון בערב (שני בבוקר שעון ישראל) יחולקו פרסי גילדת השחקנים (SAG) ובשבת הבאה בערב שעון לוס אנג'לס יחולקו פרסי גילדת הבמאים (DGA), חוזת האוסקרים הכי טובה. בשלושת האירועים האלה אנחנו אמורים להבין האם "לינקולן" הוא חביב התעשייה, או שבכל זאת "ארגו" (שצריך להתמודד עם המכשלה החמורה של היעדר מועמדות לבמאי באוסקרים, דבר שאמור להיות נגדו).
הנה כמה תובנות מהימים האחרונים:
א. בעת הצפייה ב"עלובי החיים" הייתי משוכנע שזה הולך להיות הסרט שיזכה באוסקר על עריכה. אלא שביציאה מהסרט נדהמתי: הוא בכלל לא מועמד. "עלובי החיים" הוא השלי יחימוביץ של האוסקרים האלה – יש לו נקודות טובות, אבל משהו שם מעצבן את הברנז'ה. בלי מועמדות לעריכה ולבימוי (את היעדר המועמדות לבימוי אני מבין היטב) הסרט הזה נשר מכל סיכוי להיות דומיננטי בטקס. יש לו כרגע סיכויים לצאת מהטקס רק עם שני פרסים: שחקנית משנה (אן התאוויי) ומיקס סאונד.
ב. אן התאוויי הולכת לזכות באוסקר על שוט בודד אחד.
ג. אם דניאל דיי-לואיס לא היה מועמד מוביל באוסקרים השנה, הייתי חושב שליו ג'קמן יש סיכוי טוב על תפקידו המרשים ב"עלובי החיים". כה מרשים, שאני תוהה האם יש לו סיכוי להפתיע בבאפט"א ולזכות שם.
ד. אני מחכה לבאפט"א (10.2) כי יש לי תחושה שכמה הפתעות אוסקריות יחשפו שם. כמו למשל בקטגוריית השחקנית, שהיא אחת הקטגוריות הכי צמודות כרגע באוסקרים. כולם מהמרים על ג'ניפר נגד ג'סיקה. אני חושב שלעמנואל ריבה יש סיכוי להפתיע שם (על תפקידה ב"אהבה"), ואם זה יקרה נראה לי שהבאפט"א ירמוז לנו על כך קודם (עם מריון קוטיאר זה עבד).
ה. עוד קטגוריות צמודות: תסריט מקורי וסרט אנימציה. לא יודע מה יקרה שם עדיין.
ו. ועכשיו כשראיתי את כל המועמדים, אם הייתי חבר אקדמיה הייתי בוחר כך: "לינקולן", שהוא הסרט הטוב מבין התשיעיה בהפרש עצום לטעמי, לפרס הסרט, הבמאי, התסריט המעובד, השחקן ושחקן המשנה (טומי לי ג'ונס). שחקנית: עמנואל ריבה. שחקנית משנה: אן האתאוויי. צילום: "סקייפול". סרט אנימציה: "פראנורמן".
the best film is still Zero Dark Thirty
don't mix ideology with film art
מבין 9 המועמדים לפרס הסרט ראיתי 6. את הסרט של ביגלו אני אראה בשבוע הבא. כעיקרון אף סרט שראיתי מבין ה-6 לא הפיל אותי. רובם טובים עד טובים מאוד. ולכן יש לי ציפיות גדולות מ"כוננות עם שחר" (מאוד אהבתי את סרטה הקודם של ביגלו).
וזה בעצם לא מדויק. הסרט שאני הכי אוהב מבין המועמדים הוא "חיות הדרום הפראי". אבל אין לו סיכוי.
ולגבי השחקנית: אני הייתי מצביע לקוונז'אנה וואליס, אבל אני חושש שאין לה סיכוי. אני חושב שג'ניפר לורנס, שחקנית נפלאה בעיניי, אמנם התחילה כפייבוריטית, אבל כשקרנו של הסרט שלה קצת ירדה, גם סיכוייה ירדו. אני רואה את זה כרגע כג'סיקה נגד עמנואל ריבה. אם הגילדות השונות יבחרו בסרט של קת'רין ביגלו, אז גם הסיכויים של ג'סיקה יעלו. אם לא – אז זה יינעל על עמנואל ריבה. כל הסימנים מראים שהיא תזכה: יום הולדתה ה-86 חל ממש ביום הטקס, והשחקן שיגיש לה את הפרס הוא, כמיטב המסורת, זוכה פרס המשחק בשנה שעברה: ז'אן דוז'רדין הצרפתי. וחוץ מזה, היא זוכה להערכה מוצדקת לגמרי מכולם, בעיקר משחקנים, שהם החטיבה הגדולה ביותר באקדמיה.
ואחרי שראיתי את "לינקולן" (ויצאתי מסויג למדי), אני מסכים: דניאל דיי לואיס את פרס השחקן. מגיע לו.
Saw all of them and Zero Dark Thirty is
by far the best…
Probably Lincoln is going to win
חזרתי מלינקולן עכשיו ואני חייב לכתוב שלא נפלתי מהכיסא. ממש לא.
בתור התחלה, אני ואנחנו לא ממש בקיאים מספיק בהיסטוריה אמריקאית שלומדים בארהב בכל בית ספר יסודי כדי להבין לעומק הסרט את התהליכים המתרחשים. דמויות מפתח שלא זכו לאקספוזיציה מלבד ציון שמם צצו ישר מתחילת הסרט על גבי המסך והקשו על הבנת המוטיבים השונים. גם את לינקולן עצמו אני לא מכיר מחבד שמו ומראהו. סיכון גדול לקח שפילברג בכך שביים סרט אמריקאי לאמריקאים.
אני ממשיך עם הדמות הראשית. מעבר לכך שדי לואיס עושה בית ספר למשחק בסרט הזה, לא ראיתי בשר כלשהו שספילברג העניק לו. אם אני מסתכל על סרטים אחרים של ספילברג, דמות ראשית נוטה בדרך כלל לעבור תהליך כלשהו בסרט. הבנה,קבלה, דחייה, התפכחות. לינקולן מתחיל את הסרט כשכבר מנוי וגמור עימו להעביר את התיקון לחוקה. והסרטמסתיים בכל שהתיקון עובר ולינקולן מרוצה מיציר כפיו. לא הבחנתי בגלגול שהדמות עוברת, בנקודת שבר או עילוי. ראיתי דמות שהשקיעו בה המון מבחינת אופי ומראה אבל מבחינה תסריטית נותרת ריקה.
גם דמותו של טומי לי ג׳ונס, משוחקת טוב ככל שתהיה, נותרה לא מובנת בעיני. כנראה שהיה אפקט בכך שהאישיות הזו מצהירה בנאום שכולם שווים בפני החוק. כנראה שזהו שינוי או אג׳נדה כלשהם, אבל בחוסר הכרותי עם הדמות, נותרתי אדיש. סאלי פילד בעיקר עיצבנה בנוכחותה הקנטרנית והמוגזמת ואני לא מצליח להבין מה היה הטעם בהכנסת בנו של לינקולן לסיפור. אם זה רק כדי לגרום ללינקולן ואשתו לריב ועל ידי כך להדגיש את חשיבות התיקון לחוקה, הרי שזהו תכסיס תסריטאי נמוך ומיותר שרק מגחיך את המתרחש.
באופן כללי, לא הרגשתי את ספילברג. הידיים הטובות שלו לא נגעו בי באף סצינה ואם לא הייתי מזהה את החותמות שלו (יחסי אב בן בעייתיים ויאנוש קמינסקי) לא הייתי מנחש שזהו סרט שלו. איפה לינקולן ואיפה טוראי ריאן או שינדלר.
בעייתי מאוד היה הסרט הזה. נכון מאוד מבחינה טכנית וצילום מעולה כרגיל של קמינסקי לא כיסו הפעם כמו גם בסוס מלחמה אגב, את חוסר הבשר שהרגשתי בסרט. כמובן שלאקדמיה זה די והותר ואלא אם תהיה הפתעה דרמטית לינקולן הולך לקחת את כל הקופה. המצביעים השמרנים באקדמיה מחכים לסרט כלינקולן, זה החם והחמאה של האוסקר. אני, פיהקתי. סורי יאיר, אני יודע שנפלת מהסרט הזה, אני עדיין מנסה להבין למה.
על איזה שוט יחיד האתווי עומדת לזכות באוסקר? אני חשבתי שההופעה שלה מרשימה ביותר באופן כללי, בעיקר בביצוע של i dreamed a dream. זה היה מהביצועים המרטיטים ששמעתי לשיר, ואני שמעתי אותו בהמון ביצועים.
ומה חשבת בכללי על הסרט? אני אהבתי אותו מאד בצפיה ראשונה. מאז, ובצפיות נוספות, אני רואה יותר ויותר דברים שמרגיזים אותי – השימוש המוגזם בקלוז אפים, למשל, או קיצור חלק מהשירים (master of the house היא דוגמא בולטת – אם יש לך שני שחקנים מוכשרים כל כך כמו בונהם קרטר וסשה ברון, למה לקצר את השיר? למה זה טוב?), ובעיקר הבחירה בראסל קרואו. כי הוא אמנם משחק היטב, ומביא המון סמכותיות וכוח לתפקיד של ז'אבר, אבל הוא יודע לשיר כמו שצפרדע יודעת לעוף… והאזכור שלי את הצפרדע אינו מקרי, כמו שאתה מתאר לעצמך.
בסופו של דבר, בגלל שאני מת על המחזמר, אני לא יכול להתכחש לעיבוד הקולנועי הראשון שלו. ויש בו הרבה דברים טובים, כמו ג'קמן והתאווי והעריכה והויזואליה שלו. אני רק מקווה שכשיעבדו אותו שנית לקולנוע, יביאו גם זמר מוכשר לתפקיד של ז'אבר, ולא יקצרו אף שיר (בטח שלא יעלימו – שיר אחד מהמחזמר לא נמצא בעיבוד הקולנועי הזה, וחבל, כי הוא היה נותן לנו הזדמנות נוספת לראות את סשה ברון, וגם היה מחזק ומעבה את סצינת הביוב החשובה).