17 מרץ 2013 | 17:53 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

“ארץ אוז”, ביקורת

image

עכשיו אני מבין למה להרבה מבקרי הקולנוע בעולם אין ילדים. מילא לכתוב ביקורת על זרים, אבל לשבור את ליבם של בני המשפחה? איך אפשר לעמוד בזה? לעבוד בזה? בת ה-11 חזרה מ”ארץ אוז” עם ניצוצות בעיניים. זה היה, לדבריה, הסרט היפה שהיא ראתה מימיה. לפני כשבועיים היא ראתה בפעם הראשונה את “הקוסם מארץ עוץ” של ויקטור פלמינג מ-1939 והתמוגגה. כשסיפרתי לה שהסרט הזה מבוגר בשנה מהסבתא שלה היא היתה בשוק. להבדיל מסרטים רבים שאני ממליץ לה לראות, הסרט הזה לא נראה לה עתיק. אבל היתה לה בעיה אחת עיקרית איתו: היא שנאה את הסוף. מילא האנטי-קליימקס שבו מגלים שהקוסם אינו באמת קוסם, אבל לגלות שהכל היה בעצם חלום/הזיה של דורותי? זה עיצבן אותה. ניסיתי להגן על סוף הסרט, ועל המטאפורה הגדולה החבויה בו שהקולנוע שקול לחלום, ועל כך שהדי.אן.איי של “הקוסם מארץ עוץ” השפיע על המון סרטים שבאו אחריו, וכך למשל בסרט כמו “ארץ יצורי הפרא”, שבספר ברור שמדובר בחלום של מקס, הסרט – שנשען על ההיכרות שלנו עם “הקוסם מארץ עוץ” ומ”אליס בארץ הפלאות” – מוותר על שלב ההירדמות/יקיצה במעבר בין עולם המציאות לעולם ההזיה, כי כולם כבר לוקחים בקולנוע את ההזיה כמובנת מאליה. לא עזר לי. הסוף איכזב אותה.

אבל מ”ארץ אוז” היא התמוגגה, כאמור. וגם ידעה, בלי שאמרתי מילה, ללגלג על המפיצים שהפכו את ארץ עוץ לארץ אוז פתאום (היא חושבת שזה בגלל שהם לא קלטו שזה סרט מקדים לסרט ההוא). ואילו אני…? אני חשבתי שזה סרט… נו… נחמד. בקושי. מקסימום נחמד, במאמץ רב. למעשה אני חושב שזה סרט מאכזב מאוד. מאכזב מאוד כסרט שמנסה לגעת בקסם של “הקוסם מארץ עוץ” (סרט אהוב עליי מאוד), ומאכזב מאוד כסרט של סם ריימי. כסתם סרט, יש בו כמה רגעים חביבים, אבל אין אף רגע של גדולה של ברק, של משהו שיענג באמת את מי שלא נולד (קולנועית) שלשום. בטון הכי מפרגן אני יכול להגיד, בהסתמך על קבוצת המיקוד הביתית שלי, שדיסני עושים את מה שדיסני יודעים לעשות: קולנוע למתחילים. חוויות ראשוניות למי שרק עכשיו התחבר למטריקס של הוליווד. ככזה, “ארץ אוז” עובד. נניח.

אני גם חושב לדלג על הטרוניה שלי כלפי סם ריימי שנדמה שכלל לא התאמץ להעניק ל”ארץ אוז” אפילו רגע אחד של ‘וואו’ קולנועי, של הברקה ויזואלית,שתצדיק את הסרט כולו. אני כותב את זה באכזבה, כי מבפנים אני חושב בכנות שסם ריימי הוא במאי טוב יותר מוויקטור פלמינג. ואולי זה המקום שבו הוליווד החדשה נופלת מהוליווד הישנה: הוליווד החדשה עורגת לבמאים בעלי החזון, הקמרונים, הפינצ’רים, הסקורסזיאים, שיבואו ויפתרו את כל בעיות הסרט שלא נפתרו בתהליך הפיתוח באמצעות תעלול טכני. בשעה שפלמינג, שהיה חתום ב-1939 גם על “הקוסם מארץ עוץ” וגם על “חלף עם הרוח”, ובכל זאת היה בעיניי חלק מאיזו אלכימיה הוליוודית מערכתית שבה הוא היה המוכשר האחרון בשרשרת של גאונים. ב”ארץ אוז” אין ולו גאון אחד.

לא, הבעיה העיקרית שלי עם “ארץ אוז” היא שהסרט הזה הורס את הסרט המקורי, ולמעשה לא טוב יותר מכל ניסיון כושל אחר להחיות את העולם של ארץ עוץ בקולנוע – כולל ההוא של סידני לומט עם דיאנה רוס ומייקל ג’קסון.

אבל ההרס של האחד הוא השדרוג של האחר. (ספוילר אפשרי כאן, למי שחושב שלסרט כזה שהוא פריקוול אפשר לעשות ספוילר). אני שנאתי את העובדה ש”ארץ אוז” מוותר בסופו על סיפור המסגרת איתו הוא התחיל (ושחוזר אל המבנה של הסרט המקורי). בתחילת הסרט אנחנו פוגשים את מישל וויליאמס בתור אהבתו הגדולה של ג’יימס פרנקו עליה הוא מוותר לטובת חיי נוודות כקוסם בקרקס. אנחנו מבינים מדבריה דהיא עומדת להתחתן עם אדון גייל, קרי שהיא עומדת להיות אמה של דורותי. הקוסם נפרד ממנה ונשאב לתוך סופת טורנדו עם הבלון שלו. עד כאן – כולל הפתיחה בשחור לבן ובפריים מרובע – משחזר את המקור. הייתם מצפים שבסוף הסרט יחזור הקוסם לעולם המציאות בשחור-לבן, ויסגור את הסיפורים שפתח בתחילת הסרט (אחרת מה הטעם להם), ובעיקר שיספר את סיפורה של ארץ עוץ לדורותי התינוקת או לאמה, ואנחנו נבין מזה שהרעיונות, כמו וירוסים, עוברים באופן אוראלי מנשא לנשא, מדור לדור, מחולם לחולם. אבל אין סיפא כזאת. ולבת ה-11 זה היה מושלם. זה אישש את הרצון שלה שארץ עוץ אמיתית, ולא רק חלום של דורותי. ושיש בה קוסם שבאמת יש לו את הכוחות להחזיר אותה הביתה.

נושאים: ביקורת

9 תגובות ל - ““ארץ אוז”, ביקורת”

  1. עדי 17 מרץ 2013 ב - 20:10 קישור ישיר

    בתך ראתה גם את סרט ההמשך משנות השמונים? סרט מצויין בעיני ועשוי היטב יחסית לתקופה, והכיוון האפל והריאליסטי בהשוואה לסרט הראשון העביר יפה את רוח הספר.

    • אבישי 17 מרץ 2013 ב - 22:06 קישור ישיר

      “בחזרה לארץ עוץ” (1985) הוא סוג של סרט אימה לילדים, שרק מבוגרים או מתבגרים אפלים מסוגלים ליהנות ממנו. ממש לא לבנות 11… http://www.imdb.com/title/tt0089908/?ref_=sr_4
      http://www.youtube.com/watch?v=StLDV2hRlCQ
      פיירוזה באלק משחקת שם נהדר, אבל העלילה מוזרה ולא לגמרי עובדת, בין השאר כי ככה כתב אותה ל. פרנק באום.

  2. רני 17 מרץ 2013 ב - 23:40 קישור ישיר

    דווקא העובדה שהסרט אינו חוזר אל סיפור המסגרת גרמה לי להעריך את ״ארץ עוז״ טיפה יותר. כי בפרשנות מסוימת (וסליחה שאני מקדיר את האווירה) זהו בעצם סרט על מוות. הקוסם בעצם נהרג בתום הסיקווונס השחור לבני שפותח את הסרט ופוגש בחיים המטורללים והצבעוניים שאחרי את כל הדמויות שהכיר בחייו בתפקידים אותם היה רוצה לראות אותם בהם. במובן מסוים הוא בעצם הגיע לגן עדן. ואולי זהו בעצם גיהינום, כי אני הייתי נכנס מהר מאד למוסד הסגור הקרוב אם הייתי צריך לחיות במקום מטורף כמו ארז אוז.

    וזו הסיבה שמצאתי את הסרט קצת יותר מעניין מאשר שאר הצופים / מבקרים.

  3. איתוש חביתוש 18 מרץ 2013 ב - 0:08 קישור ישיר

    באמת אין הרבה רגעים ב”מוצר” הזה שקשה לכנותו אפילו קולנוע ולא משנה כמה מפוצץ הוא באלמנטים “קולנועים”.. לא הרגשתי את סם ראיימי במהלך הצפייה בכלל.. התסריט הזה ובכלל הסרט מעביר תחושה של כמה יוצרים. ריבוי עריכות תסריט וחוסר נאמנות ליצירה המקורית מורגשים אבל באופן לא טוטאלי ובזה אפילו הצופה השטחי ביותר מבחין.. יכול להיות שההיסטוריה תשפוט את הסרט הזה וזבל דומה לו דוגמת אליס בארץ הפלאות באופן שונה, אבל דבר אחד בטוח.. הם תורמים להסרחת עידן הקולנועי הזה שכבר מסריח מספיק.

  4. עדן 18 מרץ 2013 ב - 9:52 קישור ישיר

    הקוסם מארץ עוץ והפריקוול שלו, ארץ אוז, הם שני סרטים שמוכיחים את אי-תקפותה של תיאוריית האוטר. בשני המקרים, שמפרידים ביניהם כמעט 75 שנים, הבמאי הוא לא האדם החשוב ביותר על הסט. מי שחשובים הם האולפן והמפיקים, כפי שמתקיים בסרטים רבים אחרים, כפי שבמקרים אחרים התסריטאי הוא האדם החשוב ביותר וכפי שלפעמים הצלם, העורך או אפילו המעצב האמנותי הם החשובים ביותר.

    • הגמד 18 מרץ 2013 ב - 21:53 קישור ישיר

      אני כבר כמה שנים מחפש בIMDB את האיש צוות שאחראי על סרט איכותי. עברתי מעורכי סרטים (ככה ניסיתי הסברתי לעצמי למה קופולה איבד את זה) לצלם (ככה אני מסביר למה טרנטינו איבד את זה). מסכים עם מה שאמרת, אבל אני מניח שלבמאים יש את האופציה להשפיע על הסרט יותר מכל אחד אחר (במילים אחרות זה שסם ריימי לא יודע לבחור סרטים שמתאימים לו – לא מפריח את הרעיון שהוא יכול היה).

  5. איתי 18 מרץ 2013 ב - 11:16 קישור ישיר

    אני ראיתי את הסרט עם הילדים, שדווקא נהנו בהחלט. נראה לי שזה תלוי בזוית הראיה איתה מגיעים לסרט. לא תמיד הדברים כבדים או דורשים ביקורת ושיפוט. לפעמים צריך פשוט לבוא לסרט, להנות ולצאת. בלי לתת פרשנויות וביקוות מרובות ואז זה פשוט וכיף. בכל מקרה, אין ספק שזהו סרט מושקע ומופק כראוי

  6. נעם 18 מרץ 2013 ב - 23:43 קישור ישיר

    Gambit שיוצא השבוע לקולנוע (“נוכלת בהזמנה”) הוא למרבה ההפתעה סרט מקסים ומהנה. הציפיות שלי היו מאוד נמוכות בעקבות 14 אחוזי הטריות של הסרט, אבל חיכתה לי הפתעה נעימה. המשחק של כל הצוות נהדר (חוץ מקמרון דיאז שהיא שחקנית מאוד מוגבלת), התסריט של האחים כהן שנון ברובו (אם כי צפוי מאוד) והתוצאה הסופית מקסימה ביותר. הסרט (לפחות התסריט) הוא מחווה לסרטי עוקץ קלאסיים כמו “כיצד לגנוב מיליון” עם אודרי הפבורן (שהוא סרט טוב בהרבה, מאוד מומלץ). הבעיה לדעתי היא הבימוי הבינוני שלא מצליח להפיק את המיטב מהתסריט הנפלא של הכהנים ומעמיס בשטיקים מיותרים כמו גם הצילום האיום.
    ולמרות הכל, מומלץ בחום. כייפי, קליל, נוסטלגי.

  7. צליל 19 מרץ 2013 ב - 8:30 קישור ישיר

    יאיר – עזוב את “אוז” ולך עם הבת שלך ל”הקרודים” (The Croods). אתמול – ממש ללא תכנון מוקדם הלכתי לסרט הזה עם הבן שלי בלי לדעת עליו שום דבר ונהניתי מאוד. סרט מקסים! (אפילו בדיבוב לעברית וללא תלת מימד)


השאירו תגובה