מה הסרט הטוב ביותר של ספילברג?
ספילברג כאן, ספילברג שם, ספילברג בכל מקום. הוא היה מועמד לאוסקר בפברואר. הוא יהיה יו"ר חבר השופטים בקאן במאי. ו"פארק היורה" שלו מלפני 20 שנה (עשרים שנה!) יוצא כעת באמריקה בתלת מימד (ובקרוב גם בישראל), מה שגרם לאנשי אינדי-ווייר לפנות למבקרי הקולנוע ברחבי העולם ולערוך ביניהם סקר ספילברג. מה הוא, הם שאלו, הסרט הטוב ביותר לדעתכם של הבמאי בן ה-66? ולא רק זה: אלא, גם מה התסריט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, הסצינה הטובה ביותר ואפילו השוט הטוב ביותר מבין כלל סרטיו.
הסרט שנבחר ברוב קולות במקום הראשון הוא "מלתעות". הנה הסקר המלא. האם תוכלו לנחש מה הסרט של ספילברג שאני בחרתי כטוב ביותר שלו? (הממשק של סקרי "אינדי-ווייר" קצת מסבך את מי שרוצה לראות את בחירותיו של כל מבקר בנפרד, אבל זה אפשרי).
זה לא סוד. סטיבן ספילברג הוא אחד הבמאים האהובים עליי בכל הזמן. אולי אפילו הכי אהוב עליי (זה איפשהו בינו ובין טרקובסקי). אני לא רק אוהב את סרטיו, אני מרגיש מחובר להם, אני מרגיש שהם מדברים למקומות הכי פנימיים אצלי – לא רק בתוכן, גם בבחירות הסגנוניות, השוטים, הפסקול. הכל. לרוב. סרטיו מפעימים אותי, ממש כך. ואני אוהב אותם בעזות: כולל את "AI" ואת "מלחמת העולמות" ואת "דו"ח מיוחד" ואת פארק היורה 2" ואת "טרמינל" ואת "לנצח" ואפילו את "1941", סרטים שאני יודע שיש להם אופוזיציה רחבה בקרב לא מעט מבקרים (הסרטים היחידים של ספילברג שממש קשה לי איתם הן "הצבע ארגמן" ו"אמיסטד"; ול"אימפריית השמש" ול"תפוס אותי אם תוכל" אני בעיקר אדיש).
לכן היה לי קשה להתחייב על חמשת הסרטים שלו שאני אוהב. אני אוהב רבים מאוד בלהט – הכבדים מול הלכאורה-קלילים שלו (הטענה שלי היא שסרטיו של ספילברג – גם סרטי ההרפתקאות הלכאורה מסחריים, הלונה-פארקיים – כמעט תמיד נושאים בחובם צד אפל מאוד, מבוהל מאוד, שבו הסוף הטוב, אם הוא נמצא, הוא בעיקר משאלה).
אבל ברגע בו מילאתי את טופס הסקר, זה מה שכתבתי:
1. "אי.טי"
2. "מפגשים מהסוג השלישי"
3. "AI"
4. "שודדי התיבה האבודה"
5. "להציל את טוראי ראיין"
זה היה לפני כשבוע. אם הייתי צריך לבחור היום, "אי.טי" היה נשאר במקום הראשון (לנצח, כנראה), אבל "AI" היה עולה למקום השני – כמה שאני אוהב את הסרט הזה. ו"מינכן" היה נכנס למקום החמישי. אני חושב שזה סרט מבריק. וכן, "מלתעות". איך אפשר בלעדיו? ואולי את "פארק היורה" במקום "שודדי התיבה האבודה". או "דואל". אוף, כשזה מגיע לספילברג קשה לי להיות החלטי.
ומה הסצינה הכי טובה של ספילברג? זו דעת הרוב. ואלה בחירותיי, בהן אני מרחיב קצת על דימויי שואה החוזרים בסרטיו של ספילברג, וכן דימויים תנ"כיים.
מה שמעלה, כמובן, את השאלה: מה הסרט של ספילברג שאתם הכי אוהבים? והסצינה? והשוט? שתפו בתגובות.
בענין שפילברג אין לנו ויכוח. הוא אחד הבמאים האהובים עלי, מאסטר אמיתי. ואת "1941" שלו אני מאד אוהב.
הנה החמישייה האהובה עלי מבין סרטיו:
1. אי. טי – סרט הילדות הקסומה הטוב ביותר בכל הזמנים. ראיתי אותו במקרה שוב רק לפני יומיים בבלו ריי, והוא עדיין כל כך כל כך טוב. שלא לדבר על הפסקול המופלא של ג'ון וויליאמס שתורם כל כך הרבה לסרט.
2. מלתעות
3. מפגשים מהסוג השלישי
4. דו"ח מיוחד
5. פארק היורה
וממש צמודים: שודדי התיבה האבודה, להציל את טוראי ראיין, 1941, מלחמת העולמות.
יש לי כמה סצינות אהובות במיוחד, למעשה הרבה מאד. הנה שתיים זכורות במיוחד:
1. סיקוונס הפתיחה של "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור". הסרט אולי פחות טוב מקודמו, אבל 20 הדקות הראשונות שלו הן סרט בפני עצמו, וסרט מבריק.
2. אי.טי – הסרט הזה עמוס בסצינות אהובות, אבל אחת האהובות עלי (למעשה זה רגע יותר מאשר סצינה) – לאחר שיחרור הצפרדעים בבית הספר, ולאחר הנשיקה של אליוט ובת כיתתו, רגליה של זו משנות תנוחה וברור לכולנו שעברה עליה חווית התבגרות קסומה. היכולת של שפילברג להעביר כל כך הרבה בשוט קצר אחד היא זו שהופכת את הסצינה הזו לכל כך אהובה בעיני.
אם היו מצמידים אותי לקיר עם אקדח והייתי חייב לבחור כנראה שזה היה מאבק צמוד בין ״מפגשים מהסוג השלישי״ ל״אינדיאנה ג׳ונס והמקדש הארור״. הראשון הוא הסיבה לאהבת הקולנוע שלי והשני הוא מופת של הנאה – כל שוט, כל רפליקה. אין לי מושג איך אנשים לא אוהבים אותו.
במשך שנים היתה לי בעייה עם שפילברג, שעל אף שהיה אליל ילדותי, הקשה עליי את החיים. אם בא לכם לקרוא על הסולחה שעשינו הוא ואני, ואם יאיר יאשר את השיתוף, אז אתם מוזמנים לעשות זאת כאן-http://www.mud.co.il/?p=88
אבל מלתעות, שודדי, איטי, פולטרגייסט וגם AI, טרמינל, טינטין, סוס מלחמה, עזבו, אני לא ממש יכול לבחור.
לא מת על ספילברג. מודה. יש הרבה סרטים שלו שאני חושב שהם טובים. אבל אני לא מעריץ. ובשנים האחרונות הוא נוטה יותר להרוס סרטים מאשר לעשות משהו מבריק. אבל אז בא לינקולן – יצירת מופת פוליטית. לדעתי למרות ספילברג ולא בזכותו (כן בזכות טוני קושנר ודניאל אלוהים די לואיס), אבל עדיין הקרדיט מגיע. והנה הרשימה שלי:
1. מפגשים מהסוג השלישי (יצירת המופת "באמת" היחידה של ספילברג לדעתי ואחד מסרטי המד"ב הטובים בכל הזמנים אם לא הטוב שבהם)
2. לינקולן
3. דו"ח מיוחד
4. רשימת שינדלר
5. אימפריית השמש
וואו, זה ממש קשה. הוא אחד הבמאים האהובים עליי, אבל בסרטים האחרונים שלו אני כל פעם צריך להעריך את אהבתי אליו מחדש (לטינטין ולינקולן הייתי די אדיש, סוס מלחמה הכעיס אותי בעצלנותו, ומאינדיאנה ג'ונס 4 אני מנסה להתעלם). אבל מבחינת סרטים אהובים שלו:
1. פארק היורה
2. דו"ח מיוחד
3. אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור
4. אי. טי.
5. מלתעות.
אלה אולי לא הסרטים הכי טובים שלו או יצירות מופת, אבל מבחינתי הכי מהנות ומושלמות קולנועית שלו. במיוחד פארק היורה- אני לא מצליח לחשוב על דבר רע אחד בסרט הזה. הסיפור, הדמויות, המוזיקה, האפקטים, האקשן, האימה, המתח, השוטים…
בכל מקרה זו רשימה שמשתנה עם כל צפייה מחדש בכל סרט שלו…
סרט אהוב – AI
מקום שני (הרבה אחריו) – מלתעות
מקום אחרון (ואחד הסרטים שאני הכי שונא) – להציל את טוראי ראיין
גם אני שונא את טוראי ראיין…
וואו, זה קשה. אבל אם אין ברירה אין ברירה:
אי.טי
מפגשים מהסוג השלישי
שודדי התיבה האבודה
מלחמת העולמות
רשימת שינדלר
סצנה: נקרע בין הדיאלוג המוזיקלי של "מפגשים" לסצנת האופניים ב"אי.טי". את שתיהן אני לא מסוגל לראות בלי לבכות.
שוט: מלחמת העולמות, המצלמה מסתובבת סביב ובתוך הרכב בזמן שדקוטה חוטפת התקף פניקה וברקע נחרב כל העולם. וינטג' ספילברג.
וגם, ריאקשן שוט (שכרגיל אצל ספילברג מקדים את הפוינט אוף וויו): הפעם הראשונה שסם ניל, לורה דרן וכיו"ב מבחינים בדינוזאורים ב"פארק היורה"
אוף-טופיק: העליתי מדריך מקיף לסרטי תעודה (ותכנים נוספים) שעוסקים בתרבות ישראלית וזמינים ברשת (וגם כאלה שלא). מוזמנים להיכנס ולצפות, וגם לעזור לי להשלים את הסרטים שאולי פיספסתי: http://archaicinema.wordpress.com/culture/
מאגר מקיף ומצויין. כל הכבוד!
אני לא מבינה איך לא יותר אנשים שמו את טוראי ראיין במקום הראשון? הסרט הזה קרוב מאוד ללהיות יצירת מופת (תיקונים שהיו צריכים לעשות בו- להעיף את כל השורות של מאט דיימון, ולהעיף את סיפור המסגרת).
זה הסרט הכי פחות "ספילברגאי" שלו לדעתי, וכנראה זו הסיבה שאני הכי אוהבת אותו.
לפני זה- סרטים שלא שלא ראיתי (בחלק אני עוד מתכננת לצפות מתישהו: דואל, מלתעות, 1941, הצבע ארגמן, אימפריית השמש, פארק היורה- שראיתי אותו לפני יותר מ-15 שנה, אז זה לא נחשב, מינכן, טין טין, סוס מלחמה, לינקולן. אינדיאנה ג'ונס – את הטרילוגיה המקורית ראיתי פעם ממש ממזמן, ועוד פעם לפני כמה שנים. אבל אני בקושי זוכרת את העלילות. זוכרת בעיקר את זו של השני, משום מה. את הרביעי לא ראיתי מעולם).
1. להציל את טוראי ראיין כמובן, וגם הסצנה האהובה עלי היא מתוכו, ואם כי, סצנות הקרב שם מרהיבות בצורה יוצאת דופן- דווקא זו הסצנה שנכנסה לפנתיאון הסצנות מהסרטים שלי: (ספוילר חמור לסרט בקישור): http://www.youtube.com/watch?v=uW9Q1cm_Tnw
2. רשימת שינדלר – משם גם הסצנה השנייה האהובה עלי: (כן, אני יודעת שזה קלישאתי, ואפילו שידעתי על העניין הזה כשראיתי את הסרט, היא עדיין הסצנה היחידה בסרט שגרמה לי לפרוץ בבכי בלתי נשלט): http://www.youtube.com/watch?v=j1VL-y9JHuI
3. תיקו: לא יכלתי לבחור בין איטי לבין "תפוס אותי עם תוכל". השני לא יצירת מופת, אבל סרט כייפי עד מאוד, עם עלילה מחוכמת, סיפור מקורי ומעניין ושני שחקנים שמשחקים מצוין. הוא כמובן סובל מהתופעה הספילברגאית של מליון סופים, מה שקצת הורס, אבל עדיין סרט נהדר. איטי הוא קלאסיקה. ויש בו הרבה רגעים קסומים. טייק מבריק על כל הנראטיב של פלישת חייזרים. הבעיה שלו היא יותר מדי קיצ'. לעזאזל, אני אלרגית לדברים האלה, אני יכולה לצרוך אותם בכמויות מדודות מאוד, לא בגלונים ששפילברג שופך אותם עלי.
החמישייה שלי:
1. להציל את טוראי ראין
2. שודדי התיבה האבודה
3. מלתעות
4. אי.טי
5. מפגשים מהסוג השלישי
וסתם בגלל שבא לי, חמשת הפסקולים הטובים ביותר שג'ון וויליאמס הלחין לספילברג:
1. הוק – בעיני, גדול הפסקולים של וויליאמס אי פעם, שלא מקבל את תשומת הלב הראויה בגלל הסרט הבינוני שאליו הוא קשור.
2. אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון – בקלות פסקול האינדיאנה ג'ונס הטוב ביותר, עם כמות נעימות שיכולה להספיק לעשרה סרטים.
3. אי.טי – ב- liner notes של האלבום ספילברג כותב שזה בעיניו הפסקול הטוב ביותר שוויליאמס הלחין. ב- 1982 זה היה נכון.
4. פארק היורה – פסקול הרפתקאות מושלם, שמצליח להרטיט, להלהיב ולסנוור בגאונות מעוררת הערצה.
5. מלתעות – אולי הפסקול האפקטיבי ביותר שנכתב אי פעם, שההשפעה שלו על הסרט, כמו גם על הדרך שבה פסקולי אימה נכתבו אחריו, היתה עצומה.
* רשימת שינדלר
* דוח מיוחד
* אי טי
* להציל את טוראי ראיין
אינדיאנה גונס הטרילוגיה
AI
לינקולן די לואיס
קשה לדרג, המסומנים בכוכב נעלים בעיני במעט
ע״פ אלו שללא כוכב אם כי כאמור לעיל גם זה עשוי
להשתנות עם צפייה נוספת.
את מפגשים ומלתעות לא ראיתי כבר שנים רבות מדי
כך שקשה לי לדרג אותם.
כן, קשה לסכם את המאסטר בפוסט קצרצר. ועדיין, אין עוד בימאי שמצליח לכרוך לי תקופות חיים בצרורות של פילם ואין עוד מלחין לסרטים שמצליח בהינף מקל ניצוח לזרוק אותי מההווה ישירות לתוך פארק דינוזאורים, מדבר סהארה או לנסיעת אופניים עם חייזר. לפיכך:
1. אי.טי- ורק בגלל הבחירה המעולה שלו לצלם את רוב הסרט מנקודת מבט של ילד. המבוגרים בחציו הראשון של הסרט מצולמים מהמותניים ומטה, כך שהסממניים המיוחדים שלהם חייבים לבלוט כדי שנדע לזהותם. למשל, האיש עם צרור המפתחות שאחראי על צוות החיפוש ביער. בתור ילד, לא שמתי לב וזרמתי עם הסרט. בתור מבוגר, קלטתי את המחווה ודמעתי וקינאתי ביכולת של ספילברג לנתח סצינות שלמות מנקודות מבט שונות. זו גאונות לשמה.
2. רשימת שינדלר- כי חייבים. זה כנראה הסרט שלו שראיתי הכי הרבה פעמים, סרט שהשפיע עלי בצורה מטורפת וסרט שלדעתי הכתיב מחדש את זאנר סרטי השואה. היכולת המדהימה שלו לשחזר ולבצע העתקה אל הצופה של רגעים נוראיים בסרט היא זו שהופכת את שינדלר לסרט כל כך טוב. מעבר למשחק המעולה של ניסן וקינגסלי ופיינס, מעבר לצילום המטורף של קמינסקי שהצליח להתמודד עם השחור לבן וצבע את הסרט בעשרות גווני אפור. מעבר לכל אלו, המחשבה שרודפת אותי בהקשר של שינדלר היא איך הצליחו לצלם סצינות כאלה בפועל. לקחת קבוצת נשים ערומות מגולחות ראש ולהכניסן בדוחק לתוך תא מקלחות. לשים קבוצה של אנשים ערומים בסלקציה ולהריץ אותם בבוץ. אלו סציננות זוועתיות שלצלם אותן היה לא פחות מטירוף. רוב הצוות של ספילברג יהודי, כולל כמובן. רוב צוות השחקם היה יהודי ורק המחשבה שהם יצרו ושיחזרו דברים כאלו מעבירה בי כל פעם חלחלה מחדש .
אגב, בגלל זה אין יותר מדי צילומי וידיאו של מאחורי הקלעים ברישמת שינדלר. ספילברג סיפר שהם היו מותשים ומדוכדכים כל כך אחרי כל שוט שהם היו צריכים להתאושש זמן מה ולחזור לצלם עוד טייק ולאף אחד לא היה ראש לצלם את אחורי הקלעים הנוראים הללו.
3. פארק היורה- ורק בגלל קפיצת המדרגה הכי גדולה בעולם הקולנוע. בעצם, שתי קפיצות. האחת היא הכניסה לעולם ה CGI (ואני עדיין זוכר איך בזמנו ניסינו לחשוב איך עשו את זה ודמיינו אנשים בתחפושת בת יענה רצים כעדר הגלימימוס) והשנייה- בשורת ה DTS בסרטים. אנשים נוטים להתעלם מהעובדה הטכנית הזו, אך הכנסת פורמט הסאונד החדש לעולם שבו שלטה עד אז חברת Dolby תרמה רבות לאיכות הסרט לא פחות מהצגת האפקטים המיוחדים. אני עדיין זוכר את שאגות הטי רקס בוקעות מכל עבר בקולנוע הוד (ז״ל) מסונכרנות במדוייק למיקומו של הדינוזאור בסרט.
וכמובן, הסרט. אין עוד אחד שיודע לביים אקשן טוב (כשהוא רוצה) כמו ספילברג. התקפת הטי רקס הראשונה, הרפטורים במטבח. ולא רק עם דינוזאורים ניתן ליצור אקשן ומתח- תראו מה הוא ידע לעשות עם מכונית תלויה על עץ ועם גדר חשמלית לא עובדת. שתי סצינות מדהימות שעושות את הסרט ושאין בהן בכלל דינוזאורים.
4. שודדי התיבה האבודה- כי זה מאבות סרטי ההרפתקאות. כי שוב, ספילברג מקבע סטנדרט חדש. אין בסרט הזה שנייה מבוזבזת, אין שוט שלא אמור להיות שם. הכל מהודק, הכל מתוזמן והכל בקצב מסחרר, כיאה לאקשן טהור. זהו גם שיתוף הפעולה הכי מוצלח של ספילברג עם לוקאס לדעתי, חזר על עצמו לאחר מכן מספר פעמים אך שם הם היו הכי רעבים, הכי חדורי מוטיווציה והכי מפוקסיים.
ומריון, הו מריון. סצינת האקספוזיציה שלה בבר לא פחות ממדהימה. תחרות שתייה עם מונגולי שיכור, ביקור מהנאצים וצילו של אינדי נוחת על הקיר מלפניה. שוב, סרטו הכי מהודק של ספילברג עד היום והכי מהנה.
5. דוח מיוחד- עבודת המחקר המדהימה שנעשתה לסרט הזה כללה מספר רב של מדענים וחוקרי עתיד ששברו את הראש והביאו לנו חזון קודר אך הגיוני של מראה העתיד שלנו. זה לא יהיה מצועצע כמו בבחזרה לעתיד 2 , ממש לא. זה יהיה אפור- כחול- מטאלי, זה יהיה קשור לעיניים וזה יהיה מאוד חדור לפרטיות.
מוטיב העיניים בסרט, כמו גם בספר, חוזר כמעט בכל סצינה מרכזית. אותה עין אורוולית שבולשת ופולשת וחוקרת ולעולם לא נסגרת, מככבת באופן סמוי גם כאן ורודפת את אנדרטון לכל אורך הסרט. סצינות האקשן מעולות, הטריקים הבדיוניים עובדים ( סצינת הרובוטים העכבישיים בליויי הפסקול המטריד של וויליאמס עובדת בשבילי הכי טוב) והרעיון הבסיסי של הסרט מנצח כל סרט מדע בדיוני אחר של אותה תקופה בפשטות ובבהירות שלו. קמינסקי עושה גם כאן עבודת מצלמה נהדרת, חשוב לציין גם אותו.
JNH, זה בשבילך:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4115890,00.html
מכיר, כתבה מצוינת.
לא הבמאי האהוב עליי באמריקה, אבל היו לו כמה פעמים שהצליח לתת FUN-
זהו הכח הכמעט יחידי של ספילברג, אבל זו כבר מחמאה די גדולה.
רשימת שינדלר ודוח מיוחד- לטעמי, הטובים ביותר שלו, השאר הרבה פחות טובים, אבל יש כמה נחמדים מאוד-
"טרמינל" כיפי ובולט כמשהו אישי ואנושי יותר.
אינדיאנה גונס הטרילוגיה- לא ראיתי שנים, אבל זוכר שכילד אהבתי מאוד את הראשונים.
לינקולן קיבל לאחרונה צפייה טובה יותר- אחרי התחלה אפורה מידי, סרט שמתקדם יפה ושומר על עניין.
המלצות על סרטים חדשים ומסעירים –
金陵十三釵 [The Flowers of War] (2011)
The Perks of Being a Wallflower (2012)
וגם, שני ישראלים, בעיקר "המשגיחים"- נקווה לעוד פנינות מאת מני אייש, הברקה עולמית- כשחושבים שזו עוד בכורה כסרט מלא לבמאי.
אבל לאחרונה באמת אחלה פאקין התעוררות אדירה גם באיכות בקולנוע ובמוזיקה הישראלית, גם "העולם מצחיק" ו"למלא את החלל" מלאי יופי בסך הכל.
לעוד, ראו עם לחיצה על שמי, להמלצות שופרה דה שופרה, דה לוקס של החדשים הרעננים ביותר בתרבות חדשה, מוזיקה וסרטים, אבל לא אתר עם הגדרה מחדש לציור או מחול, ביננו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-436http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4363875,00.html3875,00.html
מעניין, לא ידעתי שרודן צפון קוריאה המנוח היה סינפיל…
קשה לי לדרג לפי מקומות, אז באופן כרונולוגי, לפי סדר יציאת הסרטים:
אי.טי. – צפיתי לא מזמן שוב, בהקרנה בסינמטק חולון. נשאר עדיין אותו חזון אופטימי, נאיבי ואנושי, ונתן השראה גם לבמאי האהוב עלי, מיאזאקי – "טוטורו" ספג השראה לא רק מהמסגרת העלילתית אלא גם מסצינת ה-"טיסה לאור ירח".
אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון – הטוב ביותר בסדרה, לטעמי, עם אקשן שלא נותן לצופים לנשום אפילו לרגע.
רשימת שינדלר – הסרט החשוב של ספילברג, לא רק מבחינת העיסוק בנושא והבימוי המרשים כמו תמיד, אלא גם בזכות ההצלחה ללמד צופים ברחבי העולם על השואה.
מלחמת העולמות – למען האמת, הבחירה בין סרטיו של ספילברג בעשור הראשון של המילניום הנוכחי היא קשה, כי היתה לו פילמוגרפיה אקלקטית בצורה לא-רגילה בתקופה הזו, אבל ב-"מלחמת העולמות" הוא הצליח – הרבה יותר מבסרטי "פארק היורה" עשור לפני-כן, לטעמי – להגיע לאותה תחושת אימה פרימיטיבית שאופפת את הצופים באולם וגורמת להם להרגיש שאין לאן לברוח. הסצנה שבה הגיבור בורח והעולם מתפורר סביבו היא עדיין מופת לבימוי של אימה בקולנוע.
לינקולן – הסרט החשוב של ספילברג (2) שתחת מסווה של ביוגרפיה פוליטית/דרמה היסטורית הוא בעצם שיר-הלל לתהליך הדמוקרטי כולו. שוב בימוי נפלא שמעביר מסר חשוב, לא רק לצופים בארה"ב אלא לכל העולם.
1. אי טי – שיא של מניפולציה קולנועית המצליחה לעורר רגש.
2. אימפריית השמש – קשה לי לנמק. פשוט סרט נפלא בעיניי.
3. רשימת שינדלר – שוב מניפולציה קולנועית בשיאה, והשפת הסרט הזה על זיכרון השואה בעולם היא עצומה.
4. דוח מיוחד – הסרט הכי כיפי.
5. לינקולן, מפגשים מהסוג השלישי, הצבע ארגמן, פארק היורה, טוראי ראיין. אין לי כבר הדפה ברורה. את שאר הסרטים שלו לא כל כך אהבתי.
הכי טוב וברמה אחת מעל כל היתר שלו "דו קרב".
אוחרי זה 1942.
ואז שודדי התיבה האבודה ששם פחות או יותר הוא ניגמר והפך לממש לא מעניין.
איזה כיף של פוסט, יאיר. צריך לעשות כאלה עוד משאלים כאלה באתר.
חמשת הגדולים שלי, לפי סדר –
1. אי טי
2. מפגשים מהסוג השלישי
3. אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור
4. שינדלר
5. טרמינל
מסכים איתך לגבי אמיסטד. אבל כנער אני זוכר שיחסית התפעלתי מהצבע ארגמן. לא ראיתי אותו מאז. בעיני הסרט הכי מאכזב של ספילברג הוא "הוק", בעיקר בגלל הפספוס האדיר שהילד הנצחי של עולם הקולנוע (לפחות באותה תקופה של שנות השמונים) הצליח לשעמם את הסיפור הכי מפורסם על הילד הנצחי של הספרות.
היה תענוג לקרוא את התגובות פה. נזכרתי בהרבה סצנות אהובןת. בעיני הסצנה הגדולה ביותר שלו, אולי האימג' הקולנועי האהוב עלי בכל הזמנים זו סצנת האופניים המעופפות באי.טי. אה כן, והסצנה האהובה עלי של ספילברג כשחקן (ועד כמה שידוע לי, היחידה…) היא באחים בלוז.
באתי באיחור ואף אחד לא יקרא, אבל מה אכפת לי
1) אינדיאנה ג׳ונס והמקדש הארור – סרט האנטרטיינמנט המושלם ביותר שאטי י בחיי. אין גבול לכמות הפעמים שראיתי אותו.
2) מפגשים מהסוג השלישי – בגללו אני וקולנוע מחוברים לנצח
3) AI
4) אי. טי.
5) טרמינל -גם בעיניי הוא טוב פחות מסרטים אחרים של שפילברג, אבל חוויית הצפייה בו עוררה בי רגש נדיר שמתעורר אצלי כל פעם שאני רואה סרט של קפרה. סרט שכולו טוב – תוכנו וטכניותו. הוא מושלם על כל חלקיו וחבל שהוא מינורי כל כך בעיני חובבי שפילברג כי הוא משתעשע פה בחופשיות מופלאה מבהרבה סרטים אחרים שלו
גם אני הגעתי באיחור ניכר…ובכל זאת:
1) מפגשים מהסוג השלישי – מעבר לסרט, זהו החיבור של הסרט עם הגיל (10) והתקופה (1977). פיוט צרוף, ששלח אותי לקולנוע "רון" בחיפה 3 פעמים ברצף (ועוד 3 פעמים נוספות כעבור כמה שנים כאשר יצאה הגרסה "המשופצת"). עד היום: זהו הסרט השני האהוב עלי בכל הזמנים (הראשון: "בלייד ראנר"). פיוטי. אופטימסטי. מזוקק. עבורי הוא מגדיר אץ הקולנוע.
2) AI – שוב: פיוט! לדעתי, סרט שהקדים את זמנו. לכן הצלחתי לראות רק פעם אחת בקולנוע לפני שירד מהמסך הגדול במהרה. מזל שיש DVD
3) דו"ח מיוחד – יישום קולנועי נפלא לרעיונות ולסיפור המקורי של המאסטר
4) דואל – איך לוקחים את מק'קלאוד שמחליט לעוקף נהג משאית מסתורי והופכים את זה לדו קרב קולנועי שלא ניתן להוריד ממנו את העיניים? לספילברג הפתרונים.
5) שודדי התיבה האבודה – הסרט שגרם לי להתלבט בין לימודי קולנוע לבין לימודי ארכיאולוגיה. לבסוף: לא זה ולא זה.
אהובים לא פחות: להציל את טוראי ראיין (וואו!), תפוס אותי אם תוכל (ההומור והקריצה), מלחמת העולמות (וואו 2!)
פחות התחברתי: אי.טי (כן, נחמד, אבל אף פעם לא נפעמתי), מינכן (ממש לא התחברתי)