20 יוני 2006 | 02:15 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

המחפש

לפני הכל, הנה חלק ב’ של הראיון בין פרנסואה טריפו ואלפרד היצ’קוק. (את חלק א’, פלוס הקדמה, תמצאו כאן).

היצ’קוק/טריפו, חלק ב’ (27 דקות)
ht2.mp3

“‘הדייר’ הוא סרט ההיצ’קוק הראשון”, אומר היצ’קוק בתחילת הקטע ומפגין מידה רבה של מודעות עצמית אוטריסטית. (אגב, אייבור נובלו, הכוכב שהיצ’קוק מדבר עליו במידה לא מועטה של עוינות, זכה להומאז’ שנון ב”גוספורד פארק” של רוברט אלטמן, שם גילם אותו ג’רמי נורת’ם).

תשוקה אפלה

דניאל פאיקוב הפנה בתגובות את תשומת הלב לבלוג של ג’ים אמרסון, שעורך השוואה מרתקת בין “לידה” של ג’ונתן גלייזר ו”כלב אנדלוסי” של לואיס בונואל. כדאי לקרוא.
“לידה” יצא בארץ בדצמבר 2004, חודש אחרי פרישתי מ”העיר” ובתקופה בה נפשתי מכתיבת ביקורות בדפוס. שלושה סרטים שיצאו באותן שבועות גרמו לי להצטער שאין לי מדור כדי לכתוב עליהם בהרחבה: “לידה”, “רכבת לקוטב” ו”קרוב יותר”. שלושתם סרטים שלדעתי לא זכו בארץ להערכה הביקורתית שהגיעה להם, שלושתם יצירות מופת מזנים שונים.
על “לידה” אמרתי כך, באופן תמציתי ולא מעמיק במיוחד, בפינת הקולנוע שלי בערוץ 10 באותה תקופה:

“לידה” הוא אולי הסרט המשונה ביותר שיצא השנה מהוליווד, ובהחלט אחד המרתקים שבהם. זהו הפילם נואר שלואיס בונואל מעולם לא ביים. התסריט של ז’אן קלוד קארייר, שעבד בעבר עם בונואל המנוח, גודש את הסרט בשאלות, אך ממעט לספק תשובות, מותיר את המתח והמיסתורין בראשם של הצופים בעודם עוזבים את הסרט. הצילום המופלא של האריס סאבידס (גורדון וויליס החדש) והמוזיקה של אלכסנדר דספלה, אולי הפסקול הטוב ביותר שנשמע השנה בבתי הקולנוע, הופכים את “לידה” לסרט אמריקאי בניחוח אירופאי, ולמין “תינוקה של רוזמרי” בן זמננו (והסרט ההוא זוכה כאן לאיזכורים מפורשים, החל בתסרוקת המיה פארו/ג’ין סיברג של ניקול קידמן). מדובר באחת היצירות המרשימות המוצגות כעת בבתי הקולנוע.

ויכול להיות שבגלל שאמרתי “לואיס בונואל” בתוכנית הבוקר אני לא עושה את הפינה הזאת יותר.
בכל אופן, “לידה” מכיל את אחד השוטים/סצינות הנפלאות ביותר בקולנוע האמריקאי של העשור הנוכחי, שוט רציף בו נכנסת ניקול קידמן לאולם קונצרטים, מתיישבת במקומה, מאזינה ל”טריסטן ואיזולדה” של וגנר ומתחילה לדמוע.

יש משהו לקרוא?

“המחפשים” של ג’ון פורד וג’ון וויין חוגג יומולדת 50 ויוצא במהדורת די.וי.די חגיגית. אני לא חובב מערבונים גדול, ואת סרטיהם של ג’ון פורד וג’ון וויין אני מחבב במשורה, אבל “המחפשים” הוא (גם) בעיני אחד הסרטים האמריקאים הגדולים של כל הזמנים, וסרט אמיץ מאוד מצד יוצריו. איי.או (טוני) סקוט מ”הניו יורק טיימס” כותב יפה על הסרט והשפעותיו. איתן אדוארדס, הדמות שמגלם ג’ון וויין, הוא בעיני אחת הדמויות הקולנועיות המרתקות ביותר שאי פעם נוצרו.
ובפרק הראשון מתוך ספרו “עושים פילוסופיה בקולנוע”, כותב ריצ’רד גילמור על “המחפשים” כטקסט העוסק בחיפוש פילוסופי. (ויה GreenCine)

הבמאי האוסטרלי אלכס קוקס* כותב על אחד הסרטים האפלים האהובים עלי, “Kiss Me Deadly” של רובט אולדריץ’. כאן.
(*) אלכס קוקס הוא הבמאי הבריטי של “סיד וננסי”. פול קוקס הוא במאי אוסטרלי שונה לחלוטין, ואני משום מה תמיד מבלבל ביניהם. סליחה.

היסטוריה עתידית

שאלת טריוויה עתידית: מי זה וונג וואי לאם? תיאטרון ברודהרסט בבברודוויי מציג בימים אלה את ההצגה “היסטורי בויז”, מאת אלן בנט ובבימויו של ניקולס הייטנר, שגרפה כמות היסטורית פרסי טוני. אבל למשך ערב אחד בתחילת החודש התיאטרון הועבר לידיו של סם ריימי, לצילומי סצינת לילה מתוך “ספיידרמן 3”. בסרט מוצגת באותו תיאטרון ההצגה “זכרונות מנהטן” (הומאז’ לוודי אלן?) בה מככבת, בין השאר, מרי ג’יין ווטסון (קירסטן דאנסט). במאי ההצגה? וונג וואי לאם (וונג קאר וואי מעורבב עם רינגו לאם?). צלם ה”ניו יורק טיימס” אשכרה חצה את הכביש וצעד בלוק אחד ממערכת העיתון כדי לתעד את הצילומים. כאן.

15 תגובות ל - “המחפש”

  1. שי 20 יוני 2006 ב - 9:49 קישור ישיר

    באו נכניס רגע את ‘לידה’ לפרופורציות. נכון הוא מצולם יפה ונכון הוא מבוים בכישרון. הבעיה שהתסריט לא אמין ושעל הטוויסט עליתי כבר בסצינה שבה קוברים את היומן ואז פשוט הכל היה לי צפוי. ובעיקר לא אמין שילד יעשה דבר כזה ושכולם מסביב יאמינו לו. הסרט לא אמין נו כמו רוב הסרטים של שברול שהם מדהימים אבל לא אמינים ומופרכים ועם זאת מי אמר שסרט צריך להיות אמין. אז אני אומר שסרט צריך להיות אמין בעולם שלו.
    אם אתם רוצים לראות סרט מבריק של אותו הבימאי תראו את – sexy beast (לצאת נקי) ‘לידה’ זה בעיקר מה שקורה לבימאי מבריק שעובר לביים בארה”ב וחבל. נכון בלידה יש המון כישרון אבל יאיר אתה משתמש יותר מידי מהר במונח ‘יצירת מופת’ חבל זה מוציא את החשיבות מהמונח. וגם קשה לקחת אותך ברצינות כשאתה משתמש במונח פעמים ביום. ‘רכבת לקוטב’ יצירת מופת? נו באמת? גם הקליפ ההוא של הבנות מאוד יפה ומבריק אבל לא יצירת מופת.

    רוה לשי: 1. “יצירת מופת” בעולם שלו. 2. “רכבת לקוטב” יצירת מופת (בעיני). 3. “לצאת נקי” מוצלח, “לידה” מעולה פי כמה. הסוף אכן בעייתי, בעיקר כי הוא מנסה לקחת סרט שעובד על עמימות, ומנסה לתת לו טוויסט שמתאים לעלילה קונקרטית, וזו החמצה. אבל מדובר בסרט יוצא דופן. הניתוח המצוין של ג’ים אמרסון די קולע בול.

  2. יקי 20 יוני 2006 ב - 10:45 קישור ישיר

    מי זו מור שני מ”וואלה” שאף כתבה שלה לא יכולה להתפרסם ללא טעויות?
    בכתבה על שוברי קופות בארה”ב (http://e.walla.co.il/?w=/200/922551) היא מציינת את “אות משמיים” כרימייק ל”תינוקה של רוזמרי”.

    בכתבה נוספת על שוברי קופות (http://e.walla.co.il/?w=/200/926236) הטקסט והכותרת שונו מאז הפרסום, אבל הבייליין נותר על כנו, ועיקרו – איך וין דיזל אכל אותה בהמשך השלישי ל”מהיר ועצבני”, כשלמעשה הוא לא השתתף בהם מאז הסרט הראשון.

  3. רד פיש 20 יוני 2006 ב - 12:17 קישור ישיר

    לא וונג וואי לאם, אלא ווינג האי לאם (Wing Hay Lam), מה שדי מוציא מכלל אפשרות את הקשר לוונג קאר וואי. אין לי מושג מה השם הזה אומר, אבל אולי קוראי קומיקס מומחים יוכלו לזהות בו איזה רפרנס.

    ועוד הרבה, הרבה תמונות מתוך צילומי ‘ספיידרמן 3’ מקושרות כאן:
    http://www.fisheye.co.il/story_3343

  4. הפינגווין 20 יוני 2006 ב - 12:55 קישור ישיר

    – הדעה שלי על “לידה” ו”קרוב יותר” מנוגדת. בעיני, מדובר בשני סרטים עשויים רע שגזלו שעות יקרות מחיי. המעניין הוא שלדעתי הם מוערכים יתר על המידה, לא בידי המבקרים, אלא דווקא בידי הקהל.

    – אני לא יודע אם יש משמעות מיוחדת לשם ווינג האי לאם (גוגל לא עוזר במקרה הזה), אבל שני הספיידרמנים הראשונים מלאים בהתיחסויות לאנשים ויצירות שונות. עמודי הטריוויה ב-IMDb מציינים כמות גדולה של רפרנסים והופעות אורח שקשה לקלוט בלי ידע מוקדם על ההיסטוריה של ספיידרמן וסרטים קודמים של ריימי. כמו כן, מוזכרת השוואה בין טרילוגיית ספיידרמן והמחזה “חשיבותה של רצינות” שמרי ג’יין משתתפת בו בסרט השני.
    http://www.imdb.com/title/tt0145487/trivia
    http://www.imdb.com/title/tt0316654/trivia

  5. עדן 20 יוני 2006 ב - 17:10 קישור ישיר

    יאיר, תעדכן ש”גיבורים קטנים” נוסף לתחרות האקדמיה ויקי, יש לי משהו להגיד לך אבל לפני זה אני צריך להזהיר מפני ספויילר……… וין דיזל כן משתתף ב”מהיר ועצבני 3″, הוא נותן הופעת אורח בסוף.

  6. דניאל פאיקוב 20 יוני 2006 ב - 18:37 קישור ישיר

    אולי פספסתי משהו, אבל מה קונקרטי בטוויסט של “לידה”? בכלל היה שם טוויסט? אשמח אם מישהו יפרט.

  7. ברווז גומי 20 יוני 2006 ב - 18:57 קישור ישיר

    עדן
    יפה שהזהרת מפני ספוילר, אבל זה לא כל כך עוזר שלא יודעים לאיזה סרט הספוילר מתייחס.

  8. מיכל 20 יוני 2006 ב - 20:17 קישור ישיר

    יאיר, אתה טועה באופרה. זה אמנם ואגנר, אבל לא “טריסן ואיזולדה” אלא “הואלקירות”.

  9. חן חן 20 יוני 2006 ב - 21:22 קישור ישיר

    שוב, תיקון טעות נפוצה (והדברים נאמרים על דעתי בלבד): הסוף של “לידה” אינו בעייתי. להפך, הוא מה שמוסיף לסרט את העומק התיאורטי שלו, ומחזק את האפקט הרגשי. לא אפרט כדי לא לספלייר, אציין רק שמהותו של הסוף מאירה את הסרט באור אחר לגמרי, ומבריק: זוהי יצירה הדנה בחוסר יכולתנו להתמודד עם המוות, כלומר, עם החרדה הגדולה ביותר שלנו.
    “לידה”=אחד הסרטים הטובים של השנים האחרונות. לפחות.

  10. איתי 21 יוני 2006 ב - 14:23 קישור ישיר

    אוף טופיק – שינו לאולמובי את העיצוב והעולם שותק. לא יודע מה איתכם, אבל אני בטראומה.

  11. בועז כהן 24 יוני 2006 ב - 20:07 קישור ישיר

    טוב, הבטחתי – וזה לקח לי זמן, אבל סיימתי את המאמר.

    http://www.notes.co.il/boaz/19829.asp

  12. ברוך 24 יוני 2006 ב - 21:00 קישור ישיר

    בעז, איך אני אגיד לך את זה בעדינות…עיתונאי חוקר רציני אתה לא. האספן שודר אלף פעם בהוט סרטים, כולל בזמן האחרון. פגיעה שודר רק לפני שבועיים בהוט אקשן.
    בנאדם, מה עובר עליך
    תחשוב קצת לפני שאתה מלבין פנים של אנשים ומנסה להוביל לפיטוריהם

  13. דניאל פאיקוב 25 יוני 2006 ב - 2:30 קישור ישיר

    היי, המשחק הזה עוד יותר מגניב מזיהוי הסרטים של אמרסון.

    “הערפל” הוקרן בסינמטק פעמיים בחצי השנה האחרונה. “סיפור של שגעון פשוט” שודר בערוץ 33. סרטי כיור המטבח משודרים דרך קבע ב-יס ובערוץ MGM. כנ”ל “דוריט הקטנה”. ולמרות שאין לי הוט, בוודאי שלא הוט אקשן, עדיין יש לי קלטת של “פגיעה” שהקלטתי מערוץ 4 בסוף שנות התשעים.

  14. Shirely Baresi 4 פברואר 2011 ב - 5:27 קישור ישיר

    Pretty nice post. I just stumbled upon your weblog and wished to say that I have truly enjoyed surfing around your blog posts. In any case I’ll be subscribing to your feed and I hope you write again very soon!


השאירו תגובה