"לאהוב אותך מאז", הביקורת
פורסם ב"פנאי פלוס", 24.9.2008
השוט השני של "לאהוב אותך מאז" עיצבן אותי. אחרי שראינו את קריסטין סקוט תומס יושבת לבד בתחנת רכבת, אנחנו עוברים למגרש החנייה בו אלזה זילברשטיין יוצאת ממכוניתה ורצה כדי להגיע לתחנת הרכבת. היא מאחרת לאסוף את אחותה שכבר יושבת ומחכה לה. וכשהיא רצה במגרש החניה, הצלם רץ איתה, ומצלמתו מתנדנדת כמו גיגית בטייפון. אין לכם דרך נדושה יותר, שלא לדבר על מכוערת, כדי לבטא דחיפות. ברגע הזה הבנתי: פיליפ קלודל הוא כנראה סופר צרפתי מוערך מאוד (ספרו "הנפשות האפורות" תורגם לעברית בהוצאת כתר), אבל הוא במאי די חלש אם זה אוצר המילים הקולנועי שהוא נשען עליו. גם הדקות הבאות נמתחו להן: החידה סביב הגעת האחות, שאפשר היה לפתור במהירות, נפרשת על פני כ-20 דקות. זילברשטיין מגלמת את אחותה הקטנה של תומס, המבוגרת ממנה בכעשרים שנה. היא מרצה אהודה לספרות. אבל את אחותה היא לא ראתה 15 שנה. למה? חמש דקות אחר כך מגלים: היא היתה בכלא 15 שנה. כעת, עם שחרורה, שירותי הרווחה הציעו לה לבוא לגור עם אחותה. למה היתה בכלא? חמש דקות אחר כך נגלה (ספוילר למי שרוצה להגיע לסרט טאבולה ראסה, למרות שאני לא ממליץ במקרה הזה): היא הרגה את בנה בן ה-6. כאן, בשעה טובה, מתחיל הסרט. מרגע שהדמויות חשופות בעינינו מתחילה האינטראקציה ביניהן. רגשות האשמה, תחושת הנטישה, החיבור הנפשי ביניהן, הניסיון להתקרב, אבל במקביל גם המתח – האם היא מטורפת? רצחנית? האם אפשר לסמוך עליה? כאן, כשקלודל נוטש את השאלות הדרמטיות הגדולות ועובר לנימי-נימיה של הנפש האנושית בשיא מצוקתה, הסרט שלו קם לחיים. בימים כאלה, כשהסרט נראה כאילו הוא נתלש מכותרות העיתונים היומיים, קלודל מפגין אנושיות כבירה בכך שהוא מהין להביט בבן אדם ולחפש בו את הנקודות הטובות, לנסות לתמוך בו בתהליך של תיקון וגאולה, לא משנה כמה עכור עברו ונוראים מעשיו. בימים של תקשורת מתלהמת וקולנוע סנסציוני, “לאהוב אותך מאז" מפגין לב ונשמה נדירים. המשחק של תומס, כמישהי שרק רוצה להיבלע אל האדמה (ואז מגלה כוחות חיים מחודשים), הוא מופת של דממה ואיפוק. לרגעים, בייחוד בסצינות שבין האחיות, תהיתי מה במאי כמו ברגמן וצלם כמו סוון ניקוויסט היו מחוללים מהחומרים האלה, שממילא שטים בטריטוריות של "פרסונה" ו"סונטת סתיו". אבל עד סוף הסרט, שקשה להשאר בעיניים יבשות מולו, השתכנעתי: קלודל אולי לא מבין גדול בקולנוע, אבל הוא מבין המון בבני אדם.
מסכימה עם כל מילה.
ריגש אותי עד דמעות, והטיימינג של היציאה שלו בארץ – מצמרר.
גם מסכימה לכל מילה, בעיקרון, אבל ההתחלה שלא קורה בה כלום לא הפריעה לי. לפעמים זה חוזקו של הסרט. המתח של ה"לא קורה". אני חושבת שהבמאי הזה (שתודה על האינפורמציה שהוא גם סופר) אכן מתכתב עם ברגמן ודווקא בגלל זה הוא ראוי להערכה יותר. הוא לא שולט בשפה כמו ברגמן, אבל הוא סומך על התסריט שלו, עזות מצח ואומץ לא מבוטל של במאי מתחיל.
רוב הבימאים היו מחפשים שפה קולנועית חזקה ומוחשית כדי לחפות על חשש להתמודד עם חומרים ברגמניים. זו הסיבה בזכותה אחכה לסרטו הבא בכיליון עיניים. זה וחדות הראייה האנושית שלו.
דווקא הטיימינג של יציאת הסרט די מרגיז. אם הייתי יודעת על מה הסרט, לא הייתי הולכת לראות אותו, לא בחודשים הקרובים. תקוותי שהמפיצים לא ישתמשו ב"גימיק" הזה יותר מדי.
האכזבה שלי מהסרט קשורה דווקא בעשר הדקות האחרונות שלו, אז מתגלה הסיבה לרצח וכי ז'ולייט בעצם הצילה את בנה במן אקט מחושב של המתת חסד. כמה חבל, רגע לפני שהסרט כמעט הצליח לפורר לגמרי את הפריזמה של 'הרוצחת' דרכה הסתכלנו על הגיבורה וללמד אותנו לקבל אותה כאדם ('ההבדל בינינו לבין האנשים בכלא יכול להיות דק מאד' אומר לה מישל), ברגע הזה מחליף הסרט פריזמה אחת באחרת, אמנם שלילית בחיובית, מ'רוצחת' ל'גיבורה' אולם עדיין פריזמה ונכשל מלהציע אלטרנטיבה אמיתית לאופן שבו החברה מקבלת אל תוכה את האחר. איכשהו הייתי שמחה לגלות, באמצעות הסרט, שאנחנו יכולים לסלוח לז'ולייט גם מבלי להפוך אותה למרטיר
הסרט טוב מאוד, מינורי והמשחק נפלא. מה שהפריע לי זה שלא יכול להיות שלאה לא יודעת מה בדיוק קרה. 15 שנה זה לא היסטוריה רחוקה וצרפת זה לא ארצות הברית ועיתונים היו גם היו. אז מאז היא לא התעניינה? הרי לא יכול להיות שמחלתו של הילד לא עלתה לדיון במשפט. ומה שמהווה סוד לצופה לא יכול להוות סוד לאחותה אם היתה קצת חוקרת. ומכיוון שלאה היא דוקטור ולא אשה פשוטה זה קצת תמוה בעיני.
Hey, great blog you have here, think I came across it on Yahoo but im not sure nowanyway, Ill check back again! Are guests allowed to post here?
I really like your blog. Thrust into the top issues in this subject. It seems to me that you have many wise words to say and not afraid to speak aloud their sentences. Keep up the invite to your blog pozycjonowanie stron
I love reading your blog. I’ve you bookmarked your website in order to check out the latest stuff.
If you really want you can look the other way and not talk about it. The real truth comes with being honest with yourself and your goals. Generally this will lead to a mistaken and unproductive life.
This really is my very first time I've visited here. I found a lot of interesting information inside your blog. In the a lot of comments in your posts, I guess I'm not alone! keep up the impressive work.
this was a really quality post. In theory I’d like to write like this also – taking time and real effort to make a good article. Really what I needed. Thanks I have been looking for this sort of info for a long time.
Do you want my webpage?