ניל, פטריק, טוני
במידה רבה, פרסי הטוני הם קצת כמו פרסי אופיר: הקהל באולם ראה את כל ההצגות, ואולי עבד בהן, אבל הקהל בבית כמעט ולא ראה כלום. כך שאין לו באמת מתח מי יזכה. הוא רק רוצה את השואו ואת השמות. ועדיין, זה משודר בפריים טיים בסי.בי.אס מרדיו סיטי מיוזיקל הול ובטקס שהתקיים אמש אפילו היתה עלייה ברייטינג יחסית לשנים קודמות. ניל פטריק האריס, שהנחה את הטקס בפעם הרביעית, הוא אחד השמות שזרקו באחרונה לאוויר כמנחה אפשרי לאוסקר הבא. כך הוא פתח את המופע אמש – בשידור חי! העיף את הגג. אנשי פרסי אופיר צריכים לשבת וללמוד (כולל הופעת האורח של מייק טייסון):
ובסוף אותו ערב, סינדי לאופר זכתה בטוני. קטעים.
טוב, די שקוף שהוא מכוון לאוסקר.
איזה שואו, איזו עוצמה. אנחנו יכולים רק לקנא בדבר כזה וזה רק קטע פתיחה. פשוט תאווה לעיניים.
רק בארץ כל הצגה בבימה נראית כמו תיאטרון סוג ז במרקש. הכל זול, מתפורר וישן ובכל הצגה הולכים על תפאורה מינימליסטית מתוך ״שיקולים אומנותיים״…