05 אוקטובר 2008 | 09:00 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

אדולט קונטמפוררי

“סינמסקופ” למען הציבור: האם זכרתם להזיז את השעון הלילה שעה אחת אחורה? מהיום, הלילה יירד מוקדם.


=====


אני יושב וצופה בסרטים לקראת פסטיבל חיפה. אני מקווה שיהיה פריוויו לקראת סוף השבוע. ובינתיים, כמה נושאים תקשורתיים שהצטברו על שולחן המערכת מאז החג.


=====


עכשיו, אחרי שפול מקרטני עזב ולא רואים את הסוף של אוקטובר מרוב חגים וחופשים ופסטיבלים, אני מתחיל לקלוט שנובמבר עומד להחטיף עלינו עוד מבול של זמרים שהייתי רוצה לראות בהופעה חיה, הפעם מהזן הנינוח, המיושב ולא הרוקנרולי המיוזע. קודם כל לורי אנדרסון (3.11). בטוח נהיה שם. זמרת הבית. ראינו אותה כבר פעמיים, וללא ספק נלך בשלישית. ואז רנדי ניומן (23.11). אותו כבר החמצתי פעמיים – פעם בארץ ופעם בניו יורק. אני תוהה האם להחמיץ אותו בשלישית. ואז רופוס וויינרייט (26.11). את וויינרייט אני לא מאוד מכיר מעבר לשירים שתרם לפסקולים (“שרק”, “הר ברוקבק”, “אי של שקט”), אבל כל דבר שאני שומע שלו מוצא חן בעיניי. כל הופעה כזאת היא בערך 300 שקל, כך שכרטיסים זוגיים לשלושתן יעלו למשפחת “סינמסקופ” 1800 שקל. אני מקווה שאתם מבקרים את המפרסמים בראש האתר באופן תכוף.
(לוח השנה של מונוקרייב, המרכז תאריכי הופעות זרות בישראל, ממשיך להיות שימושי מאוד בשבילי)


=======


רגע של קורת רוח: הקטע של רענן שקד ב”7 לילות” שלשום בו הוא מכניס בצדק לכל ערלי הלב שביקורו של פול מקרטני בארץ הוציא מהם ציניות ואפתיות, ושלא השכלו לקלוט את גודל המאורע. ביום ההופעה הצליח להבריק במיוחד יהלי סובול ב”העיר” עם משל משעשע אליבא דהופעה של מקרטני, שעשה כבוד גדול למקרטני (אחרי הכל, זה האיש ממנו גנבו מוניקה סקס לא מעט מההרמוניות שלהם, בפיקודו של ירמי קפלן המפיק המוזיקלי שלהם ב”פצעים ונשיקות”), אבל גם מביט בטון משועשע ורב לבטים באופן בו חלק מהמדינה נכנסה לקריז מהביקור, בעוד החלק האחר נכנס לקריזה. (עדות מצערת: יהלי סובול ותמר קרוון הם האחרונים שאני עוד קורא ב”העיר” כך שהעיתון שהיה כה יקר לי בעבר נגמר עבורי כעת בערך בעמוד 16). בשבוע-שבועיים שלפני ההופעה הייתי צריך לתרגל נשימות להפתחת סטרס מטורים מעוררי פלצות של תומר קמרלינג, ירון פריד ושמוליק דובדבני (ובטח היו עוד) שהסאבטקסט של כולם היה “יאללה יאללה מי זה כבר הפול מקרטני הזה” וגם “איזו קרתנית המדינה המפגרת שלנו שנירגשת מביקורו של זקן בן 66”. לדעתי ביקורו של פול מקרטני בארץ והסיקור שהוא זכה לו – בעיצומו של סיבוב הופעות ענק ומאוד מתוקשר ומצליח בכל העולם – הוא בדיוק ההפך מקרתנות. קרתנים היו אלה שלא השכילו להבין שקורה כאן משהו משמעותי.


========


עכשיו אני רוצה שיביאו לכאן את פוליס לפארק. אני מוכן לשלם 500 שקל כדי לראות אותם כאן.


========


בחג עצמו חטפתי עצבים מהראיון שנתן אהוד אולמרט ל”ידיעות אחרונות”. זו הכותרת מתוכו: “מה שאני אומר לכם עכשיו לא אמר אף מנהיג ישראלי לפני. הגיע הזמן להגיד את הדברים האלה. הגיע הזמן לשים אותם על השולחן… אריק שרון דיבר על מחירים כואבים וסירב לפרט אותם. אני אומר, אין ברירה אלא לפרט… אנחנו צריכים להגיע להסכם עם הפלסטינים, שהמשמעות שלו היא שניסוג בפועל כמעט מכל השטחים, אם לא מכל השטחים […] כולל בירושלים”. והוא גם מדבר בהמשך על נסיגה מרמת הגולן. ולמה אני מתעצבן? הרי אני חושב בדיוק כמוהו. אלא שאולמרט אומר את הדברים האלה אחרי שהתפטר. אם היה אומר אותם בקמפיין הבחירות שלו, הייתי מצביע עבורו. ואם הייתי חוקר תקשורת חרוץ יותר הייתי שולף את ראיונות החגים הקודמים שלו ואני די בטוח שהייתי מוצא בהם התבטאויות ניציות בהרבה. להגיד את הדברים האלה עכשיו, ברגע בו הוא נטול כל סמכות, זו פחדנות אמיתית בעיניי (אם כי אני מבין שבאקלים הציבורי בישראל, כל איש ציבור, בייחוד כזה המזוהה עם הימין, שמצהיר הצהרות כאלה יכול להחשב אמיץ, בין אם כי בזאת מגיעה הקריירה הציבורית שלו לסיומה או בשל העובדה שהוא מאותו רגע הופך מסומן לחיסול).


מה שיותר מעניין הוא שיש משהו בלשכת ראש הממשלה שגורם לראשי ממשלה שנכנסים לתפקידם עם מעטה קשוח ללפות את ראשם בידיהם ולהבין שבלי נסיגה מהשטחים המצב יהיה כאן איום ונורא. משמיר, דרך רבין ואז אריק שרון וכעת אולמרט. כולם מגיעים לסוף הקדנציה עם אותה תובנה, וברגע שהם מגיעים אליה משהו מיירט אותם – מתנקש, שבץ או חקירה. אני מחכה לראש הממשלה שייכנס לתפקידו עם ההכרזות האלה.

נושאים: כללי

16 תגובות ל - “אדולט קונטמפוררי”

  1. אבינתן 5 אוקטובר 2008 ב - 8:32 קישור ישיר

    מה שמזכיר לי תמונה חזקה ומעניינת ובעיני גם סימבולית מראשית הדרך: אולמרט עומד בכנסת, נשבע אמונים למדינה, מנסה לחתום על המסמך והעט לא כותב, מי שלצידו מגיש לו עט אחר(ואם זכרוני אינו מטעה אותי, גם העט ההוא אינו כותב.)בסופו של דבר אולמרט מוציא עט יוקרתי (ופרטי) מכיס חליפתו וחותם.

    התמונה המסיימת את תקופת אולמרט היא זו בה הוא נראה בועט בכדור במגרש כדורגל, יחד עם הכדור מתעופפת לה הנעל…

  2. אוטו פוקוס 5 אוקטובר 2008 ב - 9:07 קישור ישיר

    אני מייחל להופעה של הווייט סטרייפס. או של הקילרס.

  3. סטיבי 5 אוקטובר 2008 ב - 9:17 קישור ישיר

    האם “פריוויו” לקראת סוף השבוע משמעותו שלא יהיה כזה במהדורה מודפסת?

    רוה לסטיבי: הפריוויו המודפס מפוצל על פני שני ימי רביעי: זה הקרוב וזה הבא, יום אחרי פתיחת הפסטיבל. אונליין אני עדיין צריך להחליט בדיוק איך לעשות את זה ובכל מקרה עליי להספיק לראות סרטים נוספים.

  4. דרורית 5 אוקטובר 2008 ב - 9:29 קישור ישיר

    הגדיל לעשות מנחם בן בנרג’י שבטורו האחרון גם ירד על מקרטני וגם הכריז קבל עם ועדה ש”ואלס עם באשיר” הוא סרט גרוע ותעמולה שקרית. יפה.
    אני הייתי שמחה לראות פה את פול סיימון, בילי ג’ואל ואלטון ג’ון (גם לפוליס הייתי אצה רצה), וגם ברולינג סטונז לא הייתי בוחלת.
    אולמרט הוא סמל הפחדנות, ולגבי המשפט האחרון שלך פה:
    “אני מחכה לראש הממשלה שייכנס לתפקידו עם ההכרזות האלה.” – הייתי אומרת: don’t hold your breath.

  5. אורי (האמיתי) 5 אוקטובר 2008 ב - 9:43 קישור ישיר

    אגב – מתי בדיוק יצחק שמיר הבין שצריך לסגת?
    הוא דחה את הסכם לונדון, והמשיך לנוד בראשו עד שנבעט מהלשכה.
    ללכת לועידת מדריד כדי למסמס תהליכים לא נחשב להתפכח!

    זו לא הלשכה: כולם יודעים שצריך לסגת. אגב – הרחוב ממש לא ימני. יש רוב מוצק וברור לנסיגות מאז סיני והלאה. כולל בתוך הליכוד. שלא יבלבלו אותך עם אמירות שקריות על חצי העם: בדוק את הסקרים, בדוק למה אמר ביבי שיקיים את הסכם אוסלו אם יבחיר ה96′ (כי אחרת הוא פשוט לא היה נבחר). העם אמר מזמן לא לכיבוש. הפוליטקיאים לעומת זאת..
    הבעיה היא שיש צבור קולני, אלים ובעל עוצמה פוליטית לא פורפוציונלית שמציל זה עשרות שנים צל כבד על כל מי שמדבר על נסיגות. הציבור הזה הוא פורע חוק – מסבסטיה ועד מגרון. מאפיה של ממש.
    בקצהו עומדים אנשים מסוכנים ורצחניים שאף אחד, אף אחד, לא מרסן את האלימות שלהם – וכולם מפחדים. כולם.
    שם הבעיה.

  6. רז 5 אוקטובר 2008 ב - 10:24 קישור ישיר

    שמיר לא הגיע לשום תובנה בנושא מותו של רעיון ארץ ישראל השלמה – האיש דוגל עד עצם היום הזה בגישת האף-שעל, אותה הוא הביע בכל ראיון שנתן מאז תום הקדנציה שלו כראש ממשלה.
    התובנות של רבין היו מהוססות מאוד. ההצהרה הכי מרחיקת לכת שלו, באחד הראיונות האחרונים לפני שנרצח, היתה שהוא “כרגע” מתנגד למדינה פלשתינית.
    וכחוקר תקשורת (לפחות המחלקה שאני עושה בה את הדוקטורט נקראת מחלקה ללימודי תקשורת, גם אם אני אישית עוסק בחקר אנימציה), אחד הדברים שלמדתי הוא שרצוי לשפוט אנשים בכלל ואנשי ציבור בפרט בזכות מה שהם עושים, ולא מה שהם אומרים. אולמרט, לקראת סופה של הקדנציה שלו, חתר להגעה להסכם עם הפלשתינים והסורים. לשונות רעות טענו שהוא מקווה להשיג תעודת-ביטוח תקשורתית בשל צרותיו המשפטיות, מה שכנראה נכון. אבל הדברים המצוטטים מהראיון אתו מוכיחים שלפחות חלק מהמניעים שלו אכן נבעו מקריאה חדשה, וככל הנראה נכונה, של המציאות. על זה, לפחות, צריך לתת לו קרדיט (מבלי להוריד סנטימטר של אחריות על התנהלותו בתחומים אחרים).

  7. רותם 5 אוקטובר 2008 ב - 10:28 קישור ישיר

    לחובבי הרעש (והפירוטכניקה) סליפנוט מופיעים בארץ ב-שני לנובמבר.
    או כמו שאמרתי למישהו: זה כמו סרט של מייקל ביי – ישר לגוף.
    בכל מקרה, בניק לינק – דפש מוד בארץ.
    האם זה וודאי?
    אה, ות’כלס מה שאולמרט עשה זה את ה”קרקאוור”.
    להגיד בדיעבד דברים. לא ממש חוכמה.

  8. עדן 5 אוקטובר 2008 ב - 10:46 קישור ישיר

    אני ממש לא אוהב הופעות אבל אם הרד הוט צ’ילי פפרז באים, אני אגיע.

  9. גיא 5 אוקטובר 2008 ב - 11:02 קישור ישיר

    את רופוס אני מאוד ממליץ לא לפספס. למעשה, מדובר בזמר היחיד שמגיע לארץ כשהוא בשיא כוחו ובאחד היוצרים היותר מעניינים שעובדים היום. אומנם נורא חבל שהוא מגיע בלי להקתו, להופעה אינטימית מול הפסנתר, אבל עדיין. ראיתי אותו ב 4 הזדמנויות בחו”ל בשנה האחרונה, כולל במופת ההצדעה לג’ודי גרלנד בהוליווד בול, והוא תמיד היה מעניין, ושונה. מומלץ.

  10. מיקי 5 אוקטובר 2008 ב - 11:09 קישור ישיר

    זה משעשע. אני מעולם לא הייתי מעריץ של הביטלס, אבל כמעט והלקתי את עצמי שלא הלכתי בגלל הדברים שכתבת. אבל שורה אחר כך ואתה כותב שהלוואי שיביאו את פוליס, ופתאום כל הדברים שלך קבלו פרופורציה אחרת. פוליס אחלה להקה, אבל הגיע הזמן גם לחשוב במונחים אקטואלים.

  11. פרנק 5 אוקטובר 2008 ב - 13:16 קישור ישיר

    מחר בשעה 13:30 (שעון ישראל) – מסיבת העיתונאים בו אמורה דפש מוד להודיע על הגעתה לארץ ב-2009. שידור ישיר באתר הרשמי של הלהקה:
    http://www.depechemode.com

    רוה לפרנק: דווח כאן לפני שבועיים.

  12. אסף רזון 5 אוקטובר 2008 ב - 14:33 קישור ישיר

    בהקשר לפול מקרטני נזכרתי בשיחה דבילית שהתנהלה אתמול ביני לבין אחי (שנינו לקוחות הלווין):

    “ראית? משדרים עכשיו את “העוקץ” לזכרו של פול ניומן”.
    “זה כלום. קודם שידרו את “לילה של יום מפרך” לזכרו של פול מקרטני…”

  13. אסף 5 אוקטובר 2008 ב - 15:09 קישור ישיר

    “ערלי לב” זה דרך מצויינת לתאר את האנשים השליליים האלו.

  14. רותם 5 אוקטובר 2008 ב - 16:43 קישור ישיר

    אני לא יודע אם ערלי לב זו הגדרה מתאימה.
    זה יותר אנשים שהעדיפו לא ללכת (כמוני למשל) רק שהם רוצים להראות לעולם כמה הם לא פראיירים שלא הלכו.
    עכשיו אני בטוח שהם לא ערלי לב- הם הסטריאוטיפ הישראלי.

  15. סטארי-נייט 5 אוקטובר 2008 ב - 21:59 קישור ישיר

    יפה יפה, אתה מסכים עם אולמרט לגמרי. להחזיר עכשיו ומיד את כל המה-שזה-לא-יהיה שמעולם לא ראית. אמרת שזה בגלל הפגיעה בזכויות אדם. אבל רגע, אם זה הנימוק, למה אתה אוטומטית גם בעד החזרת הגולן? ואם סתם באופן עקרוני אתה משוכנע שצריך להחזיר כל מה שלא היה שלנו לפני המלחמה ההיא, אתה יכול להסביר מה ההבדל בין גוש עציון למטר ימינה או שמאלה ממנו? למה זה לגיטימי וזה לא? האם אתה משתייך לעדת השמאלנים-מטעמי-עצלות-מחשבה-ויחסי-ציבור? כי ראשי הממשלה שלך, ככה זה נראה, לגמרי כן.

  16. ההיא 6 אוקטובר 2008 ב - 8:29 קישור ישיר

    וגם:
    Whitesnake בנובמבר אילבן בגני התערוכה.


השאירו תגובה ל - אורי (האמיתי)