10 אוקטובר 2008 | 08:30 ~ 32 תגובות | תגובות פייסבוק

"לקרוא ולשרוף", הביקורת

burn after reading


פורסם ב”פנאי פלוס”, 8.10.2008


לא ארץ לטפשים?


לקראת הסוף, כשג’ון מלקוביץ’ פוגש פורץ בביתו – האחרון בסדרת אנשים שפורצים לביתו – הוא מתחיל לצעוק עליו וכל המטרה והתכלית של “לקרוא ולשרוף” מתחוורת. “אתה אידיוט ואתה חלק מדור שלם של אידיוטיזם”, הוא צועק עליו (אני מאלתר את הציטוט מהזכרון, מי שרואה את הסרט בסוף השבוע ויכול לשנן את הציטוט המדויק שיוסיף בתגובות). אז על זה הסרט: על הדור האידיוטי בו אנחנו חיים ושאותו מתעדים האחים כהן כמעט מיומם הראשון כבמאים. אלא שכעת, עם איש בשם בוש בבית הלבן, נדמה שאידיוטיזם הפך לערך, ולא למקור בושה שיש להחביא. אידיוטיזם הוא סגולה להצלחה. דיברתי בדיוק על כך לפני שבועיים עם “רעם טרופי”, לפני שלושה עם “אחים חורגים” ואעסוק בכך שוב בקרוב עם “הרולד וקומר בורחים מגוואנטנמו”, אחת הקומדיות המבריקות והבוטות שנעשו באחרונה באמריקה. כל אלה סרטים הממקמים את האידיוטיות באקלים החברתי והפוליטי הנוכחי, עידן בו כל מה שנותר לאדם השפוי לעשות, למראה חרפת הטמטום הנגלית מולו בהתנהגות נבחריו, היא לגלגל עיניים ולייחל לעתיד טוב יותר – שפוי, הגיוני, שקול. או לחילופין, להעמיד פני אידיוט ולהצרף לטרנד. ברצף הזה האחים כהן מחצינים את המטאפורה שלהם באופן הכי בוטה: סרטם מתרחש בוושינגטון הבירה ונע על הציר שבין שני עולמות שלא אמורים להתערבב זה בזה: עולם הביון והריגול מחד, ועולם חדרי הכושר ועיצוב הגוף מאידך. מה שאמור להיות עולם השכל וההגיון ומולו עולם הפיזיות והבהמיות. אבל למעשה אין באמת הבדל ביניהם. הציר סביבו נסוב “לקרוא ולשרוף” הוא משחק מילים די אווילי, מהסוג שרק האחים כהן מסוגלים להתלהב ממנו ולצאת ממנו בשלום. המודיעין הצבאי נקרא באנגלית Intelligence, שזה גם “אינטליגנציה”. אבל הם מתארים עולם של ביון, ריגול ומודיעין בו הדבר האחרון שתמצאו בו זה אינטליגנציה. טמטום יש שם בשפע, כמו גם תככנות, אגו, חשיבות עצמית, קטנוניות וביורוקרטיה. מהעולם הזה מגיע אוזבורן קוקס (מלקוביץ’) שמתניע את העלילה (בסרט שקשה מאוד להכריע מי הגיבור בו). הוא נזרק מהסי.איי.איי, אשתו מנהלת רומן ורוצה להתגרש ממנו, וספר הזכרונות שהוא כותב על ימיו בשירותי הביון הולך לאיבוד בחדר כושר ומגיע לידיהם של שני טיפשים אחרים, שמשוכנעים שיש להם ביד סודות מדינה מסווגים ומחליטים למכור אותם למרבה במחיר.
וכך מתנהל לו הסרט, הלוך ושוב בין כמה וכמה דמויות. שניים אנשי ביון, שניים סופרים, שניים עובדים במכון כושר. שניים מחפשים אהבה, שניים על סף גירושין, והאחים כהן, בפארסה הכי מטורללת שלהם, לועגים לכולם, ולא נותנים להם אפילו את החסד הבסיסי שיוצר יכול להעניק לגיבוריו: לתת לנו לראות מה עלה בגורלם.
“לקרוא ולשרוף” הוא מבחינות רבות סרט-אח ל”אכזריות בלתי נסבלת”, קומדיית הגירושין שלהם (עם ג’ורג’ קלוני וקתרין זיטה ג’ונס). לא רק בגלל שענייני גירושין מתחילים ונועלים את העלילה כאן וכאן, ולא רק בגלל שהסרט עוסק בשוליה של הקהילה הקריאטיבית (מפיק טלוויזיה שם, סופרים כאן), אלא בעיקר בגלל הטון חסר הרחמים, ועדיין המצחיק בברוטליות שלו, בו האחים מרשים לעצמם לחסל דמויות שחשבנו שהן מרכזיות ללא התראה מוקדמת. לכאורה יש משהו מרושל מאוד בתסריט של “לקרוא ולשרוף”, מעין אצבע משולשת של האחים כלפי הממסד שאך לפני כמה חודשים העניק להם אוסקר על התסריט ל”לא ארץ לזקנים”. אבל ברישול הזה, או הספונטניות אם תרצו, מסתתרת כל תפיסת העולם האנושית והקולנועית של האחים. תפיסה ניהיליסטית, ששוברת חוקים של תסריטאות, מנתצת מוסכמות של צפייה בסרטים, ועושה במדיום הזה כרצונה. מהבחינה הזאת המבנה הלכאורה משוחרר של “לקרוא ולשרוף”, והיעדרה של דמות מרכזית אחת מחזיקה את הסרט לכל אורכו, הופכת את “לקרוא ולשרוף” לסרט שיש לו הרבה יותר מהדומה ל”לא לארץ לזקנים” מאשר השונה. גם שם וגם כאן נקודות מרכזיות בעלילה וגורלן של דמויות משמעותיות נמסרות באופן אגבי, מבלי שנראה בכלל מה קרה להן. אימה וקומדיה, יוצא מזה, הן אותו דבר, רק תלוי בטון ובקונטקסט שיגרום לנו לשקשק באחד ולגחך בשני. אבל שני הסרטים מציגים אמריקה שלא מתאימה למגורי אדם.

32 תגובות ל - “"לקרוא ולשרוף", הביקורת”

  1. איתן 10 אוקטובר 2008 ב - 10:35 קישור ישיר

    יום כיפור : סגרתי הכל ל-25 שעות. הכל : מוזיקה, אינטרנט, טלויזיה, DVD, VOD – הכל. וצמתי. אני לא הולך לבית כנסת. אני לא צריך ספר שיגיד לי בדיוק באיזה נוסח להתפלל, ואיך בדיוק לעשות את חשבון הנפש שלי. היום בבוקר אני מרגיש קצת יותר מזוכך. שתהיה לנו שנה טובה.

    האחים כהן – טרם הספיקותי לראות את החדש (אני אשלים מתישהו בסוף השבוע). אבל שני דברים שרציתי להעיר לפני הצפיה : ראשית, האם מישהו יודע האם ההקרנה ב”לב” דיזנגוף סנטר היא אכן דיגיטלית, כמו שדווח כאן לפני כמה שבועות (ואם כן, האם היא שווה משהו ?). על פניו, אני מעדיף להימנע מהקרנה שכזו, אלא אם כן התגובות כאן יהיו חיוביות.
    שנית, פעם התוכנית של ג’יי לנו שודרה גם ב”הוט”. למרות שבסך הכל אני מסמפט את האיש (ובמאמר מוסגר : אם ג’וני קרסון הנחה את האוסקרים יותר מפעם אחת, איך זה שיורשו לא נשקל לתפקיד ולו פעם אחת ? הוא היה יכול להיות מצוין לדעתי), היתה ללנו פינה שבועית שהכעיסה אותי. הפינה נקראה “Jaywalk”, ובה הוא נהנה להשפיל את העוברים ושבים ברחוב קליפורני, ע”י הצגתם נבוכים למשמע שאלות ידע כללי די פשוטות (כמו, למשל, היכן נמצאת ישראל על הגלובוס). היה ברור לי שהיו כמה שכן ידעו את התשובות, אבל הם תמיד נערכו החוצה. זו היתה (ואולי עדיין…אני לא מנוי של “יס”…) פינה שחוגגת את טיפשותם של האמריקאים (הצעירים, בעיקר). בליווי הסרטים הרבים שחוגגים את אותה טיפשות (בעיקר בן סטילר ודומיו) התרחקתי עוד יותר מהתרבות האמריקאית, אבל נראה לי שבארה”ב נותרו עוד כמה אנשים אינטלגנטים (בודדים). מקריאת הביקורת נדמה לי שהאחים כהן מבקרים את אותה חגיגת טיפשות אמריקאית ולא מצטרפים לחגיגה, אבל על כך אוכל להעיד לאחר שאראה את הסרט. אוסיף ואומר שדווקא די סימפטתי את “אכזריות בלתי נסבלת”, שלטעמי היה סרט בלתי יציב, וחסר בו איזון בין הקטעים הקומיים (המצוינים) לבין הקטעים הדרמטיים (הלא טובים).

    נעים לקרוא כאן ביקורת כשברור שהיא מכוונת לקוראי הבלוג, ולא נחתכה והודבקה מ”פנאי פלוס”.

    רוה לאיתן: נחתכה והודבקה מ”פנאי פלוס”.

  2. איתן 10 אוקטובר 2008 ב - 10:47 קישור ישיר

    אה… כן. לפני יום כיפור הספקתי להזמין כרטיסים לפסטיבל חיפה. בהשוואה לשנתיים האחרונות אני קצת מקמץ בכמות (18 סרטים לפני שנתיים, ו-17 לפני שנה. שנה רק 10), אבל הנסיבות מחייבות. בין היתר, הזמנתי כרטיסים לשניים מהסרטים של איתן גרין (“לנה”, שלא ראיתי עד היום, והחדש), “וונדי ולוסי” שנשמע מסקרן, “אתם החיים” השוודי, “השתיקה של לורנה” של האחים דארדן (כל סרטיהם קודמים הופצו בעבר, אבל הסרט הזה לא מתורגם לעברית. מסקנה – אין הפצה ?), וגם “הורטן” של בנט האמר. ראיתי סרט קודם שלו, “סיפורי מטבח”, והשתעממתי עד מוות, אבל אני מנסה לתת לו עוד צ’אנס, כי לפי מה שאני קורא, הסרט הזה אמור לדבר חזק באוסקר לסרט הזר הקרוב. ויש עוד כמה סרטים פסטיבליים שאני מקווה שיהיו הפתעות נעימות. להתראות בחיפה.

  3. דורון 10 אוקטובר 2008 ב - 12:25 קישור ישיר

    כל התיאוריות (הנכונות) האלה לא הופכות את הסרט הזה למעניין או מוצלח. יש בו כמה קטעים מצחיקים, אבל כמו שרותם (נדמה לי) כתב בבלוג של סטיבי – הם היו מצחיקים כי הם פשוט היו שם, בלי קשר לסרט.
    מבחינה עלילתית הסרט די דומה לסרטים קודמים של האחים, לי קפץ “פארגו” לראש, אבל חסרה בו קלילות מסוימת. נראה שהאחים החליטו לעשות את הסרט הזה כחלק מדור של מטומטמים, או כשקהל היעד שלו הוא המטומטמים, ולא רק כהערה עליהם.
    אפשר להתחיל לפתח פה דיון על הטמטום (האמריקאי?) ועל אמירות כאלה ואחרות עליו בסרט

    – ספוילר מסוים בהמשך –
    למשל על זה שהדמות היחידה שאנחנו רואים את מותה בסרט היא הדמות הכי מטומטמת בו
    – סוף ספוילר –

    אבל בשורה התחתונה, הסרט הזה לא מספיק טוב. אם הייתי נותן כותרת לביקורת על “לקרוא ולשרוף” היא הייתה -הסרט שלא היה שם-

  4. רתם 10 אוקטובר 2008 ב - 12:27 קישור ישיר

    לאיתן –

    ההקרנה הדיגיטלית בלב הייתה יפה מאוד. בהתחלה אמרתי לעצמי “המ, זה נראה טוב במיוחד משום מה”, ואז אחרי עשר דקות נפל לי האסימון שזאת הקרנה דיגיטלית. רק אז התחלתי להבחין גם במגרעות המזעריות (כמו קונטרסטיות לא הכי מעולה). אבל עדיין – זאת יופי של הקרנה, והגיע הזמן להתחיל להתרגל: עוד שנתיים עד ארבע אף אחד לא יתעסק עם הקרנות פילם. אפילו בפסטיבל קאן השנה חלק ניכר מהסרטים הוקרן בהקרנה דיגיטלית, אז מה יגידו אזובי הקיר?

  5. דורון 10 אוקטובר 2008 ב - 12:31 קישור ישיר

    ואפרופו פסטיבל חיפה – 11 ש”ח עמלת עסקה? למה? זו שערוריה ממש, לא מספיק שאין כמעט מבצעים (בירושלים היו כמה די אטרקטיבי)?

  6. סטיבי 10 אוקטובר 2008 ב - 12:48 קישור ישיר

    איפה יש עמלת עסקה? בהזמנה באינטרנט זה סטנדרט. בטלפון זה כבר די חצוף. בקנייה אישית אני מניחה שאין דבר כזה…

  7. דורון 10 אוקטובר 2008 ב - 13:14 קישור ישיר

    גם בטלפון יש, לצערי אני לא מגיע לחיפה לפני הפסטיבל, אז הזמנה אישית היא לא בדיוק אופציה… ובאינטרנט- אמנם סטנדרט, אבל 11 ש”ח, מה קרה ל-4 הישן והטוב?

  8. סטיבי 10 אוקטובר 2008 ב - 13:16 קישור ישיר

    לא ידעתי שהיה כזה פעם, ה-4 הזה 🙂

  9. נמרוד 10 אוקטובר 2008 ב - 16:51 קישור ישיר

    בנוגע לעמלה – מדהים שבתי הקולנוע מרשים לעצמם לגבות כסף על משהו שחוסך להם כסף (הרי הזמנה אינטרנטית זולה יותר מהעסקת קופאי, שלא לדבר על העובדה שבמקרה של אירוע בלתי צפוי שמונע מהצופה להגיע להקרנה, הזמנה מראש מבטיחה שהכרטיס עדיין ימכר) – והרי בכל אירוע אחר (הופעה, טיסה וכו’) הכרטיסים שנמכרים מראש זולים יותר.

    בנוגע לאחים כהן – את “לקרוא ולשרוף” טרם ראיתי. אבל מדהים אותי שאותם מבקרים שמתלהבים מהסרטים של ג’אד אפאטו אבל קוטלים את הקומדיות של האחים כהן רק כי הם האחים כהן. “אכזריות בלתי נסבלת” הוא לא יצירת מופת, אבל הוא קומדיה אינטיליגנטית ואפקטיבית בהרבה מKnocked Up החביב והלא מבריק (סופרבאד סרט טוב בהרבה בעיני). העובדה שלאחים כהן יש כמה יצירות מדהימות באמת לא מפחיתה מהערך של הקומדיות שלהן.

  10. רותם 10 אוקטובר 2008 ב - 17:26 קישור ישיר

    אני חייב להגיד בצורה נחרצת ש”אכזריות” ממש לא יותר אינטילגנטי מ”הדייט”. אין לו ממש אימרה או כיוון
    אין מה לדבר שסופרבאד מצחיק הרבה יותר (בבדיחות שלו, לא בטון שלו) לעומת כל סרטי האחים (חוץ מלובבסקי, אבל אף אחד לא יותר מצחיק מזה).
    יאמר לזכותם שהם לא מנסים להגיד הרבה (או כך זה נראה. להגיד שאנחנו תרבות של מטומטמים זו לא ממש אימרה. idiocracy המופתי עסק בזה בצורה הרבה יותר מעמיקה) בסרט הזה, וסתם להריץ דאחקות, הבעיה שהם לא יותר מדי מצחיקות. לא יותר “החברה של החבר הכי טוב שלי” או “בית השפנפנות”.

  11. גונקל 10 אוקטובר 2008 ב - 21:32 קישור ישיר

    נמרוד – “הדייט” באמת סרט לא מבריק, אבל “אכזריות” בלתי נסבל, וחוץ מזה, לאחים כהן יש גם קומדיות מופתיות, אז קשה לצפות מהם ומאפאטאו לאותם סטנדרטים

  12. נמרוד 11 אוקטובר 2008 ב - 0:04 קישור ישיר

    אני חייב לציין שמאף סרט של אפאטו לא צחקתי כמו שצחקתי בחלקים מסויימים של “אכזריות בלתי נסבלת” – עניין של טעם, אני מניח. מצד שני, אני מסכים שלפחות מבחינת עיצוב דמויות ועלילה הסרטים של אפאטו עולים על מרבית הקומדיות של האחים. בכלל ההישג הגדול של אפאטו שהוא מצליח תמיד ליצר דמויות מורכבות ומלאות רבדים, שאפשר באמת להזדהות איתם, בקומדיות אמריקאיות מיינסטרימיות. זה נשמע כמו הישג צנוע, כמעט טריוויאלי – אבל זה דבר נדיר למדי בקומדיות אמריקאיות בעשור האחרון.

  13. איתי 11 אוקטובר 2008 ב - 1:23 קישור ישיר

    ספויילרים:
    אני חושב שבסרט הזה יש יותר עצלנות תסריטאית נטו מאשר אצבע משולשת לאיזה ממסד שזה לא יהיה. אם לאורך הסרט זה התבטא בעיקר במסורבלות שבה העלילה מתקדמת, בדמויות שנראה שהאחים לא ממש לחצו על הגז עד הסוף באפיון ובדיאלוגים שהם כה מוכשרים בהם, ובתפלות הטוויסטים, הרי הסוף כבר ממש מכעיס – זה פשוט נראה כאילו לא היה להם כוח לכתוב סצנות של ממש אז הם החליטו למסור אותו בשיחה בין האיש סי.איי.איי לג’יי קיי סימונס (שילינגר מאוז למי שהשם לא אומר לו כלום, ואגב, לא חבל שנתנו לו רק שתי סצנות?).
    זה נראה קצת כאילו האחים עברו למוד הוודי אלני של סרט בשנה ומה שיצא יצא. נדמה לי שהסרטים שלהם נועדו להתבשל יותר זמן מזה.

  14. קורא 11 אוקטובר 2008 ב - 13:34 קישור ישיר

    אני לא כל כך מבין על מה הפליאה, זכורים לי כמה וכמה סרטים שבהם היו מספר גיבורים בעלילה, ע”ע, מגנוליה ותמונות קצרות. אני גם כן רואה תסריט בסרט הזה, היה לו התחלה, אמצע וסוף מאוד ברורים, ואפילו פואנטה.

  15. יגאל 11 אוקטובר 2008 ב - 15:03 קישור ישיר

    אני לא יודע איך נראית ההקרנה הדיגיטלית בלב דיזינגוף, אבל צפיתי ב”לקרוא ולשרוף” בלב מנדרין בצפון תל אביב, והתנאים שם פשוט מזעזעים.
    בשתי הדקות הראשונות לסרט המקרין לא החליף את המסגרת של העדשה, והתמונה הוקרנה על כל הקיר הקדמי של האולם, במקום רק על המסך. לאחר מכן, במשך דקות ארוכות הפריים לא מוקם נכון על הבד והכתוביות נחתכו.
    ולאחר שגם זה תוקן, מקרנת הווידיאו שהותקנה במיקום טיפשי במיוחד – באמצע התקרה – הטילה על המסך צל שחור, שמסביבו ניצנצו השתקפויות ססגוניות, לאורך כל ההקרנה.
    ובנוסף לכל זה, שני הרמקולים המסכנים שמהם בקע הסאונד (אני יכול להישבע שזה היה בסטריאו) קירקשו וזימזמו בכל פעם שהווליום עלה מעל לממוצע.
    עד מתי יתעללו בצופי הקולנוע בישראל?

  16. איתן 11 אוקטובר 2008 ב - 19:25 קישור ישיר

    אז עכשיו ראיתי את “לקרוא ולשרוף”. בשורה התחתונה – סרט בינוני מאוד וסתמי. אני חושב, איתי, שלא מדובר בעצלנות תסריטאית, אלא באימפוטנציה בימויית. התסריט, לדעתי, וכדרכם של האחים, היה חד, מצחיק, ומטורף. הסרט, לעומת זאת, התנהל בעצלתיים, חסר התלהבות, ללא תנועות מצלמה מהירות, ללא עריכה קצבית, ללא… קולנוע. סתם סרט, שאם לא היו חתומים עליו האחים כהן, אף אחד לא היה מתייחס אליו. בחיאת דינקום, יואל ואיתן, יש כאן תסריט של קומדיה מטורפת, אבל ביימתם אותו בשלוות נפש, כאילו לא איכפת לכם. או שאולי אתם עייפים. וכשמגיע רגע הקרשנדו הגדול, אתם פשוט חותכים אותו ולא מראים. זאת קומדיה – תחגגו את הרגע. תצטרפו לטירוף. לשם השוואה – ב”אחי איפה אתה”, באה בסוף ההצפה הגדולה, שהיא רגע נפלא. ואילו כאן, אתם חותכים ולא מראים את מלקוביץ’ (מצוין, לטעמי), שנמצא כל הזמן על הסף, סוף סוף מאבד את זה.

    זה לא שהסרט רע. כל השחקנים עושים מאמץ (במיוחד אהבתי את ריצ’ארד ג’נקינס. נו, מה קורה עם “The visitor” ?). וגם יש תסריט. הוא פשוט סתמי.

  17. בתיה 11 אוקטובר 2008 ב - 22:23 קישור ישיר

    לאחים כהן-מכם ציפיתי ליותר. פארודיה… לא ממש.השחקנים מעולים כדרכם. ונכון שצחקתי פה ושם אך בסכה …פיספוס

  18. דליה 11 אוקטובר 2008 ב - 22:38 קישור ישיר

    האם בכוונה אתה מתעקש לקרוא לסרט “no country for old man לא לארץ לזקנים למרות שכאן קראו לו ארץ קשוחה?

  19. רותם 11 אוקטובר 2008 ב - 22:43 קישור ישיר

    נראה לי איתן שהם התלהבו מהשיטק של עצמם מ”ארץ קשוחה”.
    חשבו לעצמם: עבד פעם, למה לא גם פעם שנייה?

  20. זוהר 12 אוקטובר 2008 ב - 7:01 קישור ישיר

    אני עדיין לא ראיתי את הסרט אבל להגיד שהתסריט הוא חד ומצחיק… לא יודע, אני קראתי אותו שלוש פעמים לעבודה שיאיר נתן והוא לא היה מצחיק באף אחת מהפעמים האלו. הוא בקושי היה מעניין. תסריט חלש עד בינוני שכתוב באופן מדויק ומקצועי, אך סובל מדמויות שדומות מדי אחת לאחרת ולא מצליח לעורר רגשות או לשעשע יתר על המידה. הייתה לי הרגשה כשקראתי אותו שאם הוא לא היה של האחים כהן, כנראה שלא היו מתרגשים ממנו וייתכן שהסרט כלל לא היה נעשה. בלי כל קשר, מה שהפריע לי בביקורת של יאיר היא שהיא הייתה יותר ניתוח נייטרלי (של הסרט) מאשר ביקורת. איפה הדעה שלך? איך הסרט בעיניך? ללכת לראות? לא ללכת לראות?

  21. Islay 12 אוקטובר 2008 ב - 12:51 קישור ישיר

    אין עמלה בהזמנה טלפונית של כרטיסים לפסטיבל הסרטים. רק באינטרנט (וכן, זה אבסורד).

  22. דורון 12 אוקטובר 2008 ב - 15:25 קישור ישיר

    אבל נאמר שיש עמלת עסקה – או שטעיתי בהבנת הנשמע?

  23. גמבלי 12 אוקטובר 2008 ב - 23:54 קישור ישיר

    The visitor ראיתי אתמול בDVD, פשוט לכו לשכור אותו, הרבה זמן לא נתקלתי בסרט כל כך שלם, שלא לומר מושלם
    (לא אמרתי!)

  24. ניצן 15 אוקטובר 2008 ב - 21:41 קישור ישיר

    בדיוק ראיתי את הסרט וממש אהבתי אותו.
    ספוילרים.. –
    אני חושבת שמהרגע שבראד פיט מת התחלתי לצחוק. פשוט שם התחילו כל הסיבוכים והקטעים הפרודיים הזויים האלו..מה כן חבל לי שהרגו את צ’אד ככה על ההתחלה.
    גם כן אכזב קצת לראות את פיט עושה תפקיד כזה סתמי. ציפיתי לאיזה אושן , או לפחות שיתוף (אקשני?) ציני בין קלוני ופיט בסרט הזה, אבל זה הסתבר כממש לא המקרה…
    מה כן יאמר לזכותו של פיט שהוא יכול להפוך לדמות כזו של צ’אד המטומטם ולעשות את זה פשוט מעולה! כי הוא שיחק ממש נפלא פה (אחרי שהתגברתי על זה שהוא נראה שוב כמו בן 25 ומתנהג כמו מתבגר על סמים).

    הדמות של קלוני הייתה לדעתי מעולה, המשחק שלו והעומק היה לדעתי מאוד מתוחכם והיה כיף לצפות.

    סרט פשוט שכיף לראות ולצפות בו, לא אכפת לי מהציפיות שאמורות להיות כי זה ה-אחים כהן…אני פשוט נהנת ממה שיש ובסופו של דבר זה סרט מהנה ומצחיק ביותר!
    מומלץ(:

  25. מאיה 17 אוקטובר 2008 ב - 12:38 קישור ישיר

    אני חייבת להגיד שאו שבראד פיט היה ליהוק גרוע, או שהוא פשוט שחקן גרוע. לא יודעת להסביר למה, אבל כל הקטעים שבהם הוא מנסה לשחק טמבל פשוט לא הצחיקו אותי (כולם באולם התפוצצו, לעומת זאת) – היה נראה כאילו הוא פשוט going through the motions אבל זה פשוט לא היה משכנע. אולי הית’ לדג’ר היה עושה את זה יותר טוב

    — ספוילר —

    עוד “קטעי-שיא-קומיים” שלא הצלחתי להבין מה כל כך מצחיק בהם: ג’ורג’ קלוני מטפס במבט מבועת במדרגות עם סכין / השיחה הראשונה של בראד ופראנסס עם קוקס / showdown של מלקוביץ ומנהל מכון הכושר.
    אולי אני פשוט צריכה לראות עוד פעם?

  26. יובל 17 אוקטובר 2008 ב - 23:51 קישור ישיר

    אני ממש אהבתי את הסרט. ציפיתי להתאכזב כי רוב הסרטים הקומיים שלהם מהשנים האחרונות היו לא שלמים. הדבר היחיד שהפריע לי בסרט הוא המוסיקה. היא מנסה להיות דרמטית במיוחד בקטעים מגוחכים. זאת בדיחה נחמדה בפעמים הראשונות, אבל אחרי כמה זמן זה סתם מציק, מין פאנצ’ליין נוסף חסר ערך.

    Osbourne Cox? I thought you might be worried…about the security…of your shit.

    I’m not here representing Hardbodies

  27. diabeł boruta 21 ינואר 2011 ב - 20:43 קישור ישיר

    More good stuff!

  28. Marvin Midkiff 22 ינואר 2011 ב - 0:36 קישור ישיר

    I really thankful to find this site on bing, just what I was looking for : D too bookmarked .

  29. szkolenia dla firm 30 ינואר 2011 ב - 18:54 קישור ישיר

    Seo tournament from Germany

  30. Audra Clay 30 ינואר 2011 ב - 19:24 קישור ישיר

    Thank you for any really very clear and valuable post. I’m certainly a violator of many of these guidelines.

  31. Allison Colberg 4 פברואר 2011 ב - 2:52 קישור ישיר

    Nice!! Great Ifo. Great People. Great Blog. Thank you for all the great sharing that is being done here


השאירו תגובה