פסטיבל ירושלים, היום השלישי: תקלות
ואגנר, בבימויו של רובר לפאז'
תקלה א':
בגלל סידורים לא צפויים, החמצתי אתמול בצהריים את "פנתר לבן" של דני רייספלד. וכך החמצתי כבר את הקרנתו בפסטיבל דרום, את הקרנת האקדמיה שלו, את הקרנתו בפסטיבל שלשום והקרנתו אתמול. בפעם האחרונה שהגעתי לסרט שהחמצתי את כל הקרנותיו המוקדמות זה היה עם "איגור ומסע העגורים", ובאיחור רב גיליתי סרט מקסים שהצטערתי שלא הייתי שם בשבילו מוקדם יותר.
תקלה ב':
אני פוגש את דוד טאובר, שהיה תלמיד שלי במעלה, בכניסה לסינמטק עם פרצוף ט' באב, שבוע לפני הזמן. טאובר ביים סרט גמר נפלא בשם "וזר לא יבין זאת", שכבר זכה לציון לשבח בפסטיבל סרטי סטודנטים בתל אביב,
והוא היחיד מבני מעלה שהתקבל השנה לתחרות בירושלים (אחרי שבוגרי מעלה די כבשו את תחרות הסרטים הקצרים בירושלים בשנים קודמות).
"הסרט שלי הוקרן לא בסינק", הוא אומר לי בעצב. תקלה של אנשי הסינמטק בעת העברת הקובץ הדיגיטלי ליצירת קובץ הקרנה רצוף הוציאה את הסרט שלו מסנכרון. דווקא סרט מלא מלל ומושלם בטיימינג שלו. לסרטים נטולי הדיבור של סם שפיגל זה היה פחות מפריע.
שאלתי אותו אם הוא לפחות יכול לארגן ששופטי התחרות יצפו בסרטו שוב, הפעם כמו שצריך, והוא ענה שהוא ביקש, אבל לא נראה לו שזה יקרה.
חבל. סרט מצוין. האחים כהן בישיבה, ככה הגדרתי אותו. הלמדנות הקולנועית של טאובר תמיד הרשימה אותי. אני מקווה שהשופטים יתנו לו צ'אנס שני, או שאולי הם זיהו את הברקותיו גם בלי סינק.
תקלות ג', ד', ה' וכו'
"חלומו של ואגנר", סרט תיעודי על הפקת מחזור טבעת הניבלונגן של ואגנר – ארבע אופרות הנמשכות יחד 16 שעות – על ידי המטרופוליטן אופרה בניו יורק בעונות 2010-2012, מרבה להציג את התקלות בהפקת הענק הזאת. בליל בכורת הגאלה התפאורה הענקית נתקעה רגע לפני הפינאלה הגדול; בבכורת החלק השני, הסולנית, שחיכתה כל חייה להזדמנות לשיר את ברונהילדה, מועדת ונופלת עם כניסתה לבמה בפעם הראשונה; בהמשך אותה עונה, מתבטלות הופעות עקב.מחלתו של המנצח, ג'יימס לווין, שלבסוף נאלץ לפרוש מההפקה; ושלושה ימים לפני בכורת החלק השלישי, פורש הסולן המגלם את סיגפריד בשל מחלה, ולבמה מוזעק ברגע האחרון סולן לא צפוי – זמר אופרה מטקסס שנראה כמו קאובוי דרומי ולא כמו גיבור מיתולוגיה גרמאנית.
אבל למרות כל התקלות האלה, ההפקה נמשכה והגיעה לסיומה. אני באתי ל"החלום של ואגנר" כדי לראות את במאי האופרה בעבודה – רובר לפאז', אחד האנשים עם החזו הוויזואלי הכי מסחרר שקיימים בעולמנו. את לפאז' אני מכיר מהקולנוע בזכות עבודתו כשחקן בסרטיו של עמיתו הקנדי/קבקי דניס ארקאן, ובזכות הסרטים שביים, ובראשם סרטו האוטוביוגרפי היפהפה מלפני כעשר שנים, "הצד השני של הירח" (אחד הסרטים הראשונים שראיתי בהקרנת היי דפינישן). אם אני,זוכר נכון, אחת מהפקות התיאטרון שלו, "לוחות טקטוניים" (ואולי הפקה נוספת) הוצגו בפסטיבל ישראל, בימים הטובים שלו. לפאז' גם ביים הפקות לסירק דה סוליי ואת אחד מסיבובי ההופעות של פיטר גבריאל.
מעבר לבמה הענקית המסתובבת והמתפרקת שהוא תכנן ובנה לאופרות של ואגנר, לפאז' יצר סדרה עצומה של דימויים ויזואליים שהוקרנו על הסרט הזה. "ואגנר חלם על קולנוע, לפני שהקולנוע הומצא", הוא מסביר, ואומר שבהפקה שלו הוא רצה להפוך את האופרה למקום מפגש בין תיאטרון ובין קולנוע. מעבר לשלל תלאות ההפקה הלוגיסטיות, זה הצד הוויזואלי של האופרות שהופך את התיעוד הזה למרשים, אבל גם מסביר למה יש בסרט הזה משהו מאכזב – לרובר לפאז' הגיע סרט תיעודי שיעשה יותר כבוד ללפאז'יות של ההפקה.
מה שעורר את תאבוני וגרם לי לתהות: אולי הגיע הזמן לארגן מחווה רב-תחומית ללפאז'? שהסינמטקים יביאו את סרטיו כבמאי וכשחקן (הם לא רבים והם מאוד יפים), כולל את ההופעה של פיטר גבריאל, וכולל הקרנות האופרות שביים במשבצות האופרה שקיימות בסינמטקים, וכולל שת"פ עם אחד התיאטרונים, או פסטיבל ישראל, להביא את אחת מהצגותיו (הצגת היחיד שלו, למשל). זה יהיה מדהים. מישהו בשגרירות קנדה קורא את זה ומתחיל ליישם?
לעניין הסרט שהוקרן לא בסינק:
בעיני זה מקומם להחריד שהסינמטק לא מוצא מקום להקרין מחדש את הסרט , ולו רק לשופטים. מדובר בסטודנטים שבזבזו שנתיים מהחיים שלהם ומהכסף שלהם בשביל הסרט, ובין היתר כדי להגיע למעמד הזה .
בעיני זה פשע.
ואוסיף עוד : זה סרט פשוט מצויין, מצחיק ומרגש, ושנון למלא בשפה קולנועית טובה. ומלא בכנות. ובכלל נדיר באופי שלו בין סרטי הסטודנטים.
זה מוסיף חטא על פשע.
מעניין אותי מה היה קורה אם ההקרנה בנוכחות מוחסן מחמאלבף של סרטו היתה יוצאת מהסינק….
זה מעצבן.
אני רק מקווה שלסרט הזה יהיו עוד פסטיבלים להיות מוקרן בהם , ומי יודע, אולי אפילו עם סינק!!!!
סה"כ זו מסורת בירושלים:) לפני שנים רבות סרט הסטודנטים שלי ב-16 דקות הוקרן ללא סאונד ב-3 הדקות הראשונות שלו.(אז זה עוד היה 16 מ"מ). כמובן שסירבו להקרינו מחדש.
איזה רעיון מצוין, מחווה לרובר לפאז'. קדימה יאיר! (אבל שיבוא גם הוא, כן? אם יהיה מספיק כסף למחלקה ראשונה)
לכן הצעתי שיביאו גם את הצגת היחיד שלו. כדי שלא תהיה לו ברירה אלא לבוא.
מעניין לראות שלמרות החרם על ואגנר בארצנו וכל הסקנדלים המתלווים אליו – הקרנות פומביות המכילות מוסיקה של וגנר במוצהר עוברות בשקט כאשר הן מחוץ לתחום של ביצועי מוסיקה קלאסית. גם במקרה של הסרט הזה ועוד יותר במקרה של 'מלנכוליה' של לארס פון טרייר שכל ההתחלה שלו היא הפרלוד המלא ל'טריסטן ואיזולדה' של ואגנר(והסרט עוד הופץ בארץ שבועות מספר לאחר ההתבטאות האנטישמית של פון טרייר בפסטיבל קאן). כאשר ניסו לפני כשנה לארגן קונצרט מכספים פרטיים של יצירות ואגנר באוניברסיטת תל- אביב סערו המתנגדים והקונצרט בוטל לאחר סקנדל עצום, וזאת עבור לא יותר מכמה מאות של מאזינים שהיו צפויים לרכוש כרטיס. הרי יותר מעשרות אלפי צופים בארץ נחשפו בשנתיים האחרונות לואגנר דרך 'מלנכוליה'- ואף ציוץ של מחאה לא נשמע- אפילו לא מצד הקולניים שבמצדדי החרם (הן בקולנוע והן בשידורים בכבלים ובלוויין). והקרנת הסרט הזה בפסטיבל ירושלמי (הסרט התיעודי, אגב, נמכר יחד עם המארז השלם של הדי-וי-די של טטרלוגיית ה'רינג' בהפקה של לפאז' בהוצאת 'דויטשה גרמופון' הגרמנית וה'מטרופוליטן אופרה') עכשיו גם היא עוברת בשקט. מצב תמוה ביותר…
בקופות הקולנוע "מלנכוליה" היה בשלון צורב, וסך צופיו היה רחוק מאד מסדר הגודל שהזכרת.
יכול להיות, אבל תראה דבר מוזר: רק הטריילר
מבוסס כולו על הפרלוד של 'טריסטן' ולטריילר
נחשף כל מי שביקר בבתי קולנוע 'לב'. המחאות
בתחום המוסיקה הקלאסית התחילו בשנים האחרונות
לפני שבוצע בפומבי ולו צליל אחד של יצירה של וגנר (וזה לא הגיע
למצב הזה כיוון שהסקנדלים והתגובות עצרו את המבצעים והמארגנים).