16 יולי 2013 | 23:57 ~ 24 תגובות | תגובות פייסבוק

לצוד מבקרים

היה לנו את יוסף סידר מול אורי קליין לפני שנתיים. והיום יש לנו את רשף לוי נגד אורי קליין. מנה קטנה של שנאת חינם לכבוד ט’ באב. “היה לי ברור מראש ש’לצוד פילים’ הוא לא הטעם שלו”, כותב לוי בדף הפייסבוק שלו המבקר של “הארץ” בלי להזכיר את שמו. “וזה בסדר גמור. הסרט התכוון לרגש ולהצחיק וזה דבר שהמבקר הזה לא אוהב למצוא בסרטים שלו.”

חייבים לתת לאורי קליין קרדיט: אין עוד מבקר קולנוע בן זמננו שמצליח לעורר כאלה אמוציות בקרב יוצרי הקולנוע בארץ. כמי שקשור בתקשורת ובקולנוע, אני חייב להגיד שהתגוששות בין במאי ובין מבקר היא אירוע הספורט שאני אוהב לצפות בו, ולפעמים חבל לי שאני מנומס מדי להיות מהמתגוששים ולא מהצופים בצד. אבל בעידן, ובדור, שנהיה מנומס יותר וענייני יותר בכתיבתו על סרטים (בוודאי מקומיים) קליין נשאר האחרון שמצליח להקפיץ לכולם את הפיוזים. ואני חייב להגיד את זה לזכותו. הוא לא דופק חשבון.

אבל אני גם חייב להיזכר כאן בזכרון שלי מימיי כעורך ב”העיר”. כשהיה מגיע דיסק חדש של מדונה או בריטני ספירס הייתי מעביר אותו לאחד ממבקרי המוזיקה של העיתון והייתי מקבל בחזרה ביקורת שהמסר הכללי שלה הוא “איכס, זה פופ”. כלומר, לא האם זה פופ טוב, אלא פסילה של עצם קיומו של הדיסק או האמן על סמך העובדה שזה פופ ולא רוק או אינדי. הביקורת של קליין על “לצוד פילים” היתה, תכל’ס, “איכס, זה פופ”. ואם קראתם את הטקסט של קליין על “אלדורדו” של מנחם גולן, במלאת 50 שנה לסרט (טקסט שאותי ממש עיצבן) אתם מבינים שקליין אוהב את הפופ שלו בן 50, כשהוא כבר איבד את מעמד הפופ וכבר הפך לקלאסיקה, או נוסטלגיה. מהבחינה הזאת, “לצוד פילים”, כמו “סוף העולם שמאלה” או “מבצע סבתא” או “זוהי סדום”, יזכו ב”הארץ” לביקורת אוהדת מאוד בעוד 50 שנה. אני מקווה שמאת קליין עצמו.

וכאן מתחילה הדילמה שלי: האם במאי שסרטו מצליח – ואין ספק ש”לצוד פילים” יהיה הסרט הישראלי המצליח של השנה – לא אמור להסתפק בכך ולהתייחס בג’נטלמניות משועשעת לביקורות השליליות? או, לכל הפחות, להתעלם מהן. אין לי ספק שדף הפייסבוק של רשף לוי נקרא יותר מהעמודים הפנימיים של “גלריה”. ואני חייב להגיד שלקרוא לפיטוריו של אדם – רק כי הוא שנא את הסרט שלך – זה לא הדבר הנכון לעשות.

מה אני עשיתי? הלכתי לחפש מבקרת שאוהבת פופ ומתמחה בזה. בשביל זה אלוהים ברא את דפנה לוסטיג. מישהו שיידע להעריך סגנון מוזיקלי שרוב המבקרים מתנשאים עליו, או סתם פשוט שונאים. אני לא יודע אם זה נכון גם לגבי הקולנוע הישראלי, למדר מבקרים לפי ז’אנרים (אם כי, ב”ניו יורק טיימס” עושים את זה). ואני חייב להודות שאני מעריך את הגישה האורתודקסית של קליין שלמעשה מכריז כבר שנים שהקולנוע הישראלי לא אמור לעסוק בז’אנרים פופולריים, אלא אך ורק בארט-האוס. קליין לא יחיד בכך, אבל הוא בהחלט האחרון שעדיין טוען ככה ומעל במה מרכזית.

ומשום מה, למרות שיש לי סימפתיה והערכה ליוצרים, כשיוצר נכנס במבקר, משהו שם לא נוח לי.

נושאים: בשוטף

24 תגובות ל - “לצוד מבקרים”

  1. שי 17 יולי 2013 ב - 0:05 קישור ישיר

    יופי לסרט שהוא מצליח ועוד יותר יופי שיש עדיין מבקרים שמסתכלים על סרטים נכוחה בלי התחנחנות לסרט ישראלי כאילו היו הסוכנות היהודית או מועצת הלול שמעודדים צריכה מקומית. קולנוע ישראלי לא צריך לקבל הנחות. זה גם בסדר שמבצע סבתא ואולי חלק מהאחרים שציינת יקבלו בעתיד מעמד של אייקון תרבותי, בשביל זה יש פרספקטיבה, זה עדיין לא יהפוך אותם לאזרח ק(ל)יין…

  2. עידו 17 יולי 2013 ב - 0:31 קישור ישיר

    אני מסכים איתך שיוצר לא צריך להיכנס במבקר, אבל משהו לא טוב קורה לאורי קליין. הרשומות האחרונות שלו מאד מאכזבות ועלתה על כולן הרשומה הגזענית שלו (מחודש יוני), על השחקן ויל סמית. קליין הביט בשחקן ולא הצליח לראות אדם אלא רק צבע עור. כמה מאכזב.

  3. אסף 17 יולי 2013 ב - 0:48 קישור ישיר

    אין חדש תחת השמש.
    רשף לוי הוא יוצר חביב מאוד על הציבור בישראל ולא ממש אהוד על הברנז’ה הקולנועית. לא ראיתי את הסרט, אבל אני בטוח שהוא לא עד כדי כך רע. אני אישית מאמין שאם שככל שיהיו פה יותר סרטים מסחריים שיכניסו כסף הקולנוע האמנותי רק ימשיך לטפס למעלה. מאוד מסכים גם לגבי מה שכתבת על “אלדורדו”.

  4. חברת אקדמיה 17 יולי 2013 ב - 3:05 קישור ישיר

    הוא לא קרא לפיטוריו – הוא רק ביקש שלא יכתוב על סרטים ישראלים. יש עוד הרבה סרטים אחרים שהוא יכול לכתוב עליהם לא?

    • ניסן 1 אוגוסט 2013 ב - 11:32 קישור ישיר

      הוא כן קרא לפיטוריו.
      וגם ביקש את הבקשה המוזרה הזאת.
      למה שמבקר קולנוע ישראלי לא יכתוב על סרטים ישראלים?

  5. מאיה 17 יולי 2013 ב - 3:14 קישור ישיר

    במחי סטטוס פייסבוק, רשף לוי עושה דה-לגיטימציה לקליין ולמוסד ביקורת הקולנוע כולו. זו חוכמה קטנה “לעוף” על ביקורות ש”עפות” על הסרט שלך ולהתנגד לאלו שלא. יש בעיה חמורה בקרב יוצרים בארץ שפשוט מסרבים להבין את חשיבות השיח שבין היצירה והביקורת. לא מבינים אותה? לפחות אל תלכו ותתבכיינו מעל דפי הפייסבוק. תבלעו את הצפרדע הזו ותמשיכו הלאה.

    אולי קליין כתב את הביקורת שלו מתוך “שנאת פופ”, אבל לא היתה שם התנצחות אישית או אספקט שלא היה מנומק דיו. קליין לא אהב את הסרט, ומותר לו. כמו שקליין לא קרא ללוי להפסיק לעשות סרטים, לוי צריך לקבל את העובדה שקליין ימשיך לכתוב ביקורות.

    כשהתחלתי לקרוא את התגובה על ימיך ב”העיר”, ציפיתי משום מה שהיא תעסוק בבעייתיות שבכתיבת ביקורת מקומית. היוצרים והמבקרים (בכל תחום) נמצאים לרוב באותו מילייה וקשה למבקר לכתוב על במאי שלמד איתו בבית ספר לקולנוע. הדור הוותיק של המבקרים משמר את מעמדו מחוץ לברנז’ה וכרגע – למרות שטעמם שונה משלי – אלו היחידה שאני יכולה לקרוא מבלי חשש ממשוא פנים.

    ===================

    רוה למאיה: אל תיתממי. קליין כותב באהדה גדולה על מי שלמד איתו בבית הספר לקולנוע (אבל אני גם מאמין שהוא אוהד אותם בכנות, ולא בפרוטקציה). אין כזה דבר “מחוץ לברנז’ה”. הברנז’ה הולכת לאותה מכולת בה קונה קליין חלב בבוקר. הברנז’ה עובדת עם קליין באותו עיתון. ואגב, ישראל לא שונה בכך משאר העולם, כולל אמריקה. המקום שבו רשף לוי צודק זה בעניין הכנות בדיווח. קליין היה יכול לכתוב “לא הצחיק אותי”, אבל במקום זאת כתב “איש לא צחק”. כפי שאני העדתי בביקורת שלי, היו בדיחות שלא הצחיקו אותי, אבל אי אפשר להתכחש לסרט שמצחיק 500 איש בהקרנה אחת. יש בזה עוצמה, גם אם אתה וטעמך מבינים הומור אחרת.

    • תום 17 יולי 2013 ב - 14:24 קישור ישיר

      בלי להכנס לעצם הויכוח. אתה טוען שקליין כותב באהדה על כל מי שלמד איתו קולנוע שאותם (לשון רב)אתה מניח שהוא באמת אוהד ואני מאמין שאתה באמת מאמין במה שאתה כותב רק שאלת תם. מי זה ההם שלמדו עם קליין קולנוע? לא מאמין שלמעט שם אחד (אולי) אתה יודע שיש הם ומיהם..

    • אסף 1 אוגוסט 2013 ב - 11:05 קישור ישיר

      תום, שים לב למשל ל”ביקורת” הזאת בעכבר העיר על הסרט “הכל מתחיל בים” של איתן גרין: http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1019,209,30954,.aspx

      עכשיו שים לב לטוקברים. איי רסט מיי קייס.

  6. זוהר 17 יולי 2013 ב - 4:00 קישור ישיר

    אליבא דקליין, ככל הנראה, איש=קליין

  7. ד. 17 יולי 2013 ב - 5:09 קישור ישיר

    לאט, האמת היא באמצע. קליין אחד המבקרים הטובים בישראל, גם לקולנוע ישראלי, הוא התרגש מהמשגיחים, בדיוק כמוני וכנרעאה כמו 98% מהאנשים שהלכו לסרט וניסו.
    לפחות הקודם של רשף (איים אבודים, מה שבטוח, שבחדש הקאסט כבר טוב יותר מ”איים”), היה סתמניקי שהפסקתי את הצפיה (מחשב) אחרי איזה 20 דקות.

    אבל אהבה קולומביאנית היה מהנה בהרבה מ”איים”.

    וגם, אכן, קליין לא בדיוק הדוקטור (מעטים המבקרים בישראל שטובים בזה, לצערנו..) ל”קולנוע מרגש” ולהבחנה ביצירות הכי מהנות של ימינו.

    אבל הוא שם בטופ. ראיתי הרבה מהמומלצים שלו, ונהנתי מהרוב המוחלט.
    לא מצאתי הרבה חלולים. אולי חלק מוזרים, אבל כמעט תמיד יש איזה אדג’ ועניין שם. אחד הטעמים היותר טובים בישראל.

    אגב, עברתי שוב על דפי ביקורות קצרות של שניצר ב EDB
    האמת שהוא גם מהיותר טובים. אבל גם כשכבר יודע (לקליין יש את זה גם) להבחין בסרט שיגרתי-מהנה-כיפי, הוא לא יבליט מספיק את ההנאה ממנו, יסתפק ב 3 כוכבים ו”חביב, המשחק בולט ותורם להנאה עם חן מסוים”.

    רשף באממת לא כזה טוב. צריך עוד לצפות בסרט, אבל האחים כהן או קויין סמית’ כנראה כבר לא יהיה בישראל, אולי האכזבה הבאמת כנה מהמון קומדיות ישראליות, לעומת לא מעט סרטי מתח-דרמה ישראלים מעולים לאחרונה (משגיחים, עג’מי, לבנון, וקליין צדק אגב לגבי הערת שוליים גם- מאכזב ואפרפר.
    היש קומדיה אחת שקרובה ברמה ל3 הסרטים הללו בישראל, בכל העשור האחרון ??)

    http://rateyourmusic.com/film_collection/DavidIs/strm_h,ss.rd/COMEDY

    אבל צריך עוד לראות. קאסט מפואר, זה בטוח.

  8. מאיה 17 יולי 2013 ב - 6:34 קישור ישיר

    זו לא התממות, אחרי הכל כתבת אתה בעצמך כי קליין הוא היחידי שיש לו עוד אמץ, או כח, להכנס לסיטואציות האלו. המכלת היא אותה מכלת ובתי הספר לקולנוע הם אותם בתי ספר לקולנוע (פלוס-מינוס), אבל הפופולריות העולה של יוצרים שמכפישים מבקרים רק כי אלו לא תמכו בסרט שלהם היא מביכה ואף גם מסוכנת.
    כולנו יכולים להרוויח משיח פורה, אבל כשיש השתקה של ביקורת לא מפרגנת כולם מפסידים. רשף לוי מבקש מהתקשורת לאהוד סרטים ישראלים כי הם ישראלים. אם הוא חושב שזה מהלך נבון שיועיל להתפתחות הקולנוע המקומי, אין לי מושג מאיפה להתחיל להסביר לו כמה הוא טועה.

    *על כמות האנשים שצחקה בהקרנה זו או אחרת של הסרט אפשר להתווכח. כמו שאני מאמינה לך, אני מאמינה גם לקליין.

  9. נעמה 17 יולי 2013 ב - 7:42 קישור ישיר

    בהקרנה עצומת הקהל בפתיחת הפסטיבל היה מכל הכתוב לעיל: רבים מהקהל צחקו מהדחקות ומהפנצ’ים. רבים נוספים גם חשו שהסרט פשוט לא. לא עובד. לא מעניין. שופע בורות בעלילה.
    יש מקום לדחקות ויש מקום לביקורת נוקבת. רשף רוצה לשחק במשחק של הגדולים? יש לזה מחיר להיות בעין הסערה.

    ואורי קליין? כתב נכון וכתב זאת מרושע. וכן, יש במאים שהוא הולך יותר לקראתם… עדיין לא אומר שכתב משהו שיקרי.

    וליאיר, להשוות בין “הערת שוליים” ל”לצוד פילים”, נו, באמת. ליגה אחרת.

  10. רז 17 יולי 2013 ב - 8:49 קישור ישיר

    יאיר, אתה קצת עושה עוול לקליין. הוא גם אוהב פופ עכשווי – הוא אהב למשל, את “כלבת”, נדמה לי שפחות או יותר מאותן סיבות שאתה אהבת (ונדמה לי שזו אחת הפעמים המעטות שהטעמים שלכם חפפו) – שזה אמנם פופ, אבל כזה שחורג מהשטאנץ בקולנוע הישראלי העכשווי. יש גם פופ כזה.

  11. רינה 17 יולי 2013 ב - 8:54 קישור ישיר

    http://sasonthekiller.bloger.co.il/68468/

  12. רון 17 יולי 2013 ב - 10:26 קישור ישיר

    יאיר, קליין לא שונא פופ.
    הוא שונא רדידות ועילגות קולנועית, וולגאריות וקיטש.
    גם אני. לכן אני נהנה לקרוא את קליין וסובל מהתוצרים האינפנטילים של רשף לוי (גם בקולנוע וגם בטלוויזיה).
    אתה עושה עוול גדול לקליין וחסד גדול מדי עם לוי.
    התגובה של לוי רק מחזקת את הביקורת של קליין.
    האמן לי, שאם היה מדובר פה ב-groundhog day הישראלי (אפרופו פופ משובח), קליין היה מפרגן.

  13. משה 17 יולי 2013 ב - 15:20 קישור ישיר

    אין בעיה עם ביקורת של מבקר ,הבעיה היא שהתחושה הכללית של הביקורת שהוא נתן היא תחושה של נקמה אישית.
    אורי לא מצליח להבחין בין תפקיד ששחקן משחק בסרט ,לבין השחקן עצמו וכך יוצא שהוא מבקר את יכולת המשחק של השחקנים במקום להתייחס אליהם בתפקיד שהם עושים בסרט..זה התפקיד.
    ” ששון גבאי אינו משכנע כקשיש בן 80 פלוס – גם אם אני מעריך את העובדה שלוי בחר שלא לשנות את חזותו המוכרת, דבר שהיה משכנע עוד פחות. כך גם מוני מושונוב, שכבר גילם פעם קשיש מכפי גילו ב”בדרך אל החתולים” של חורחה גורביץ’ וגם שם זה לא עבד. הוא אמנם נעזר בהליכון, אבל אין בכך כדי להסוות שהוא וגבאי נדמים לשחקנים שמתחזים לדמויות שהם מגלמים.”(מתוך הביקורת מהארץ)

    עוד בעיה שכנראה כבר לא טוב לו בחיים ושום דבר לא מצחיק אותו,על מבקר להתעלות מעל המצב האישי ולחשוב על ציבור הצופים שלפעמים מושפע מביקורות של המבקרים וכך יוצא שאפילו אם אדם אחד לא הלך לקולנוע לראות סרט בגלל מבקר זה עצוב מאוד וחבל.
    צריך לעזור לקולנוע הישראלי עי פרגון הרי ידועה כמה קשה לעשות סרט בארץ אז לא חבל?
    הביקורת חייבת להיות מקצועית ולא אישית וכבר אמרו לפני “על טעם ועל ריח..”

    • JNH 18 יולי 2013 ב - 10:54 קישור ישיר

      שתי קלישאות שנמאס לי לקרוא:
      1. “צריך לעזור לקולנוע הישראלי עי פרגון”
      – לא. תפקיד המבקר אינו לפרגן לסרט, אלא לכתוב ביקורת שיפוטית המבוססת על טעמו האישי.

      2. “המבקר הוא יוצר מתוסכל ואדם ממורמר שלא טוב לו בחיים”
      – לא. המבקר הוא אדם שאוהב קולנוע, למד קולנוע ומבין קולנוע, השואף לקבוע סטנדרטים איכותיים ולהרים את האמנות כלפי מעלה, ותפקידו לא פחות ערך מזה של כל יוצר.

  14. מלרוני 17 יולי 2013 ב - 17:20 קישור ישיר

    רצתי לקרוא את הביקורת של קליין כדי לראות על מה כל המהומה. הנחתי שהוא מבצע שם רצח אופי לרשף לוי כולל סירוס הבחור ורמיסת חיות המחמד שלו. מה שמצאתי היא ביקורת קולנוע סטנדרטית לחלוטין. אפילו לא מושחזת ואכזרית כמו שקליין יכול לעשות כשהוא רוצה. הוא פשוט לא אהב את הסרט. אני מאוד מופתע שרשף לוי דרדר את עצמו לרמה הזאת ולפראנויות הללו. מבלי להכיר אף אחת מהנפשות הפועלות אני יכול להניח שמנגנון ההגנה העצמית הזה של רשף התפרץ מפני שהוא עצמו מבין שמדובר בסרט זבלי עד לא ראוי לצפיה.

  15. יונתן 18 יולי 2013 ב - 1:54 קישור ישיר

    לוי לא רוצה שיאמרו דברים רעים על הסרט שלו וכתב טקסט ילדותי ומתחנחן שלא עושה לו כבוד. הביקורת של קליין מדוייקת לדעתי.

  16. חברת אקדמיה 18 יולי 2013 ב - 12:26 קישור ישיר

    יש פה כמה אנשים שהקינאה נשפכת להם מהמקלדת. הסרט עובד מצוין על הקהל. מסביב יש עליו דיבור מאד חזק ואנשים מכל השכבות והמעמדות הולכים לסרט. זה משהו שמאד טוב לקולנוע הישראלי. כל סרט שמביא קהל עוזר לכל התעשייה. ומי שלא רואה את זה לא מבין כלום באיך שהדבר הזה שנקרא תעשיית הקולנוע ותקציבים לקולנוע מתנהל. מצחיקה הדרמה הזאת – למה למבקר מותר לקטול סרט, ולבן אדם שעשה אותו אסור להגיד בפייסבוק שהוא נעלב וביטל את המנוי. מה כל כך נורא בזה? כל מי שעשה פה סרט, ולפי חלק מהתגובות ניכר שחלק עוד לא עשו, יודע כמה זה כואב כשהביקורת אלימה מידי. ומותר לאומנים להציב בדיון תרבותי את הסטנדרט שלהם. רשף לא כתב מילה אחת על קליין שהיא לא אמת – הוא קוטל בצורה אגרסיבית סרטים ישראליים. והשאלה האם זה ראוי או לא היא לגיטימית.

    • דאריוס מיילס 18 יולי 2013 ב - 18:23 קישור ישיר

      זכותו של רשף לעשות מה שבא לו. זכותו גם לצאת ילדותי וקטנוני כפי שהוא עשה.

    • אני 1 אוגוסט 2013 ב - 11:14 קישור ישיר

      מדוייק. הרצון המתפנק הזה של אנשים שיהיו כאן רק סרטי ארט האוס שיקצרו חמש דקות של תהילה באיזה פסטיבל אבל אף אחד לא ילך לראות אותם בקולנוע מגוחך ורק מוכיח כמה לאנשים אין מושג איך העניין הזה עובד. לא סתם קוראים לזה תעשייה.

  17. עידו 18 יולי 2013 ב - 22:49 קישור ישיר

    יאיר- הטקסט של רשף לוי היה דוחה ואלים. הניסיון שלך לערוך גזירה שווה בין הטקסטים, כאילו האחד שווה לשני בחומרתו, מביך ברמות…

    ממתי הפך לא לגיטימי שמבקר לא יאהב סרט? (מה גם שחוץ ממך, שבכוח ניסת לאהוב את הסרט הדלוח הזה, כל שאר המבקרים קטלו אותו). ממתי לגיטימי שאדם יתקוף מבקר וינסה להביא לפיטוריו? ולמה לעזעזל רשף לוי צריך להביא ל”עזרתו” את בתו הקטנה והאומללה, ציונות בשקל ואת עברו הקרבי (תשובה אפשרית- מפני שככל הנראה, כפי שברור מסרטיו, הבנאדם לא יודע לכתוב….

    בכלל, מה זה התירוצים המגוכחים שאתה מביא להגן על לוי. “אורי קליין שונא סרטים ישראלים שהם לא ארט-האוס”? רק פני מספר שבועות הוא פירסם ביקורת אוהדת לסרט החדש של אבי נשר, שהוא לא בדיוק סרט אנין.

    אגב אל תדאג, כשזה נוגע לסרטים ישראלים אתה אף פעם לא תעמוד במרכז סערה. ככה זה שאין “conviction”.


השאירו תגובה