דרך לינקולן
הגעתי לזה דרך "ספאוט":
זהו "אברהם לינקולן" סרט עלילתי באורך מלא שביים ד.וו גריפית ב-1930. זה סרטו הלפני אחרון של גריפית ("לידתה של אומה", "אי סובלנות"), שנה לפני שהחליט לפרוש מעשייה קולנועית, והסרט המדבר הראשון שלו. זהו גריפית מאובן, הרבה אחרי שיאו כאחד האנשים שהמציאו כמה מהטכניקות הקולנועיות שנמצאות בשימוש עד היום. גריפית שהיה קולנוען דגול, אבל גם גזען גדול.
ב"ספאוט" נזכרו בסרט אפרופו "W " של אוליבר סטון, שיצא בסוף השבוע באמריקה, והם תוהים האם – בהנחה שגריפית הוא סוג של אוליבר סטון לתקופתו – האם "אברהם לינקולן" הוא ה"ניקסון" שלו או ה"W " שלו. ואני צופה בסרט בסקרנות: בשנה הבאה – אחרי שיגמור את מחויבויותיו ל"טין-טין" התלת מימדי – אמור סטיבן ספילברג לביים את הביוגרפיה הקולנועית שלו על לינקולן, עם תסריט מאת טוני קושנר. האם יהיה דמיון כלשהו בין הסרטים של ספילברג וגריפית, שייצאו בפער של שמונים שנה זה מזה?
את לינקולן מגלם וולטר יוסטון, אבא של ג'ון וסבא של אנג'ליקה ודני.
ובאופן מסורתי, הסרט שעובר לכולם מתחת לרדאר, הוא הסרט שלוקח את הפרס הביתה. והנה, "שבע דקות בגן עדן" של עמרי גבעון, שפרש ברגע האחרון מתחרות האופיר האחרונה, ונראה על פניו משהו דומה ל"סוף שבוע בתל אביב" (כלומר, דיון בנאלי בסכסוך הישראלי פלסטיני), הוא גם הסרט שלקח את הפרס הראשון בתחרות הסרטים הישראלים בפסטיבל חיפה. אולי בכל זאת יש בו משהו.
והגלגול לקח את תהיעודי (הרגע חזרתי מטקס משמים ומועט משתתפים, מאוכזב מעט אבל לא ממש)
A mouse may help a lion.