30 אוקטובר 2008 | 19:35 ~ 25 תגובות | תגובות פייסבוק

הקול שלו

עזבו פוליטיקה: לברק אובמה יש את הקול הכי נעים שהיה לנשיא אמריקאי כנראה מאז ומעולם (לפחות מאז שנשיאים הוקלטו). זאת, כמובן, בהנחה שהוא אכן יהיה נשיא ארצות הברית ביום רביעי. והאמת, אני ממש במתח וחרדה לקראת הבחירות באמריקה ביום שלישי. המירוץ שם צמוד מדי, שזו כבר עדות לטמטום מוחלט. אם מקיין מנצח – ולא משנה אם על פי רוב או על פי סידור מלוכלך – אצטרך להרים ידיים סופית ולהבין שאמריקה היא אכן המדינה הכי אידיוטית בעולם, שרוב אוכלוסייתה גזענית, אלימה, נבערת ומחרחרת מלחמה.

הנה אובמה, מטיף למשוכנעים, אצל ג’ון סטיוארט. סטיוארט לא עושה לו חיים קשים, אבל שואל לפחות שתי שאלות קומיות חביבות שאובמה משתף איתן פעולה יפה. ואם אני סטיוארט הייתי מודאג: עם אובמה בבית הלבן, האם יהיו לו חומרים לסאטירה?וזה האינפורמשל שאובמה דיבר עליו בראיון: תשדיר בן חצי שעה ששודר אתמול (בתשלום) בכל רשתות הטלוויזיה הגדולות באמריקה. זה בעצם סרט תיעודי על ארבע משפחות באמריקה, והקול של אובמה – המקריין אותו – משכר. והוא מתחיל – איך לא – עם שדות חיטה מוזהבים, נעים ברוח. רפובליקנים, דמוקרטים, ליכודניקים, מערכניקים – אין תשדיר תעמולת בחירות בלי שדות חיטה (כפי שנראה בסביבות ינואר גם בארץ):

נושאים: כללי

25 תגובות ל - “הקול שלו”

  1. עירא 30 אוקטובר 2008 ב - 22:24 קישור ישיר

    ובפתיחה, כמה סמלי, מנגינת הנושא (נו טוב, אקורדי הנושא) הנהדרת והעצובה מתוך “נפלאות התבונה”, הסרט על הגאון שלהמונים לקחו שנים רבות להכיר בכשרונו ויכולותיו, רק כי מגבלה כלשהי שלו מנעה מהם להביט מעבר אליה.
    מקרי? כנראה. ועדיין נחמד.

  2. דורון 30 אוקטובר 2008 ב - 22:31 קישור ישיר

    כן.. תצטרך להסביר לי את הסלידה שלך ממקין. העולם על סף מלחמת עולם עולם שלישית, פצצות גרעיניות, פיגועי טרור גוברים, המצב הכלכלי בשפל חסר תקדים, ומי צריך להבחר לראשות המדינה הכי משפיעה וכרגע גם במצב של הדרדרות מתואר הכי חזקה?
    אובמה? ילד חסר ניסיון שלא מבין במלחמות ובמצבים מסובכים?
    או כמו התשדיר בחירות… אם הטלפון שמתריע על מלחמת עולם יצלצל פתאום באמצע הלילה.. מי תרצה שירים? אובמה חסר הניסיון או מקיין?
    (לא אומר שלמקיין אין חסרונות גדולים, אבל אנחנו חיים כרגע בתקופה מאוד לא יציבה, שלא מאפשרת לתת הזדמנות ראשונה)

  3. גל-Z 30 אוקטובר 2008 ב - 22:51 קישור ישיר

    כתומך חסר השפעה של אובמה, אני לא אוכל לקרוא לאמריקאים מטומטמים אם מקיין ינצח.
    אובמה מבטיח הבטחות שקל להבטיח וקשה לקיים. אם האמריקאים יצאו מעיראק, ארה”ב תהיה ביותר צרות כלכליות משהיא בהן עכשיו.
    אני לא פותח פה דיון פוליטי, בטח שלא אמריקאי, אבל לקרוא לתומכי מקיין מטומטמים? אני לא בטוח.

  4. רותם 30 אוקטובר 2008 ב - 23:12 קישור ישיר

    דורון, למרות שאלו בחירות אישיות, מקיין עדיין שייך למפלגה שממנה בא הנשיא שהוביל את המדינה למצב אותו תיארת.
    נסיון או לא- הבית שממנו הוא בא די מספיק.

  5. יצחק 30 אוקטובר 2008 ב - 23:24 קישור ישיר

    מישהו רשם את הבלוג לטקס פרסי האינטרנט?
    הנה הכתובת:
    bezeqint.walla.co.il

  6. אוטו פוקוס 30 אוקטובר 2008 ב - 23:48 קישור ישיר

    המירוץ בכלל, בכלל לא צמוד. האתר להלן, שנחשב האורים והתומים בכל הנוגע לניתוח סטטסיטי של כלל הסקרים הנערכים בארה”ב, צופה לאובאמה ניצחון בוודאות של 95.7% (!):

    http://www.fivethirtyeight.com/

    אגב, הבחור שמאחורי האתר התארח אצל סטיבן קולבר:

    http://www.comedycentral.com/videos/index.jhtml?videoId=187343

    התוצאות שהעיתונות הישראלית לרוב מפרסמת היא של סקרי הפופואריות הכללים, בהם מוביל אובאמה “רק” בכ-7%. גם התקשורת האמריקאית עושה זאת בבחירות אלו, ומאחר וזו הדרך שלהם להראות מירוץ כמה שיותר צמוד, ליצור כמה שיותר עניין ולגרוף כמה שיותר רייטינג. עם זאת, אין לאחוזי הפופולאריות הכלליים שום משמעות מהותית בשיטת הבחירות האמריקאית, בה כל האלקטורים של מדינה מסוימת מצביעים לפי תוצאות הבחירות באותה המדינה (כשמס’ האלקטורים לכל מדינה ומדינה נקבע לפי גודל האוכלוסיה בה). יש לזכור שבבחירות בין קארי לבוש קארי *הוביל* בספירת הקולות הכללית, אך הפסיד בספירת האלקטורים. הנה סרטון קצר המסביר את השיטה האמריקאית הארכאית והסבוכה באופן פשוט יחסית:

    http://www.youtube.com/watch?v=ok_VQ8I7g6I

    בקיצור, לפי ספירת האלקטורים הנוכחית (בשקלול של סקרים רבים), אובאמה מוביל על מק’יין 344 ל-194 אלקטורים. הפרש לא קטן.

  7. Shai 31 אוקטובר 2008 ב - 0:05 קישור ישיר

    The question of experience or non-experience should be a non factor.All you have to look is at the current president.When he was elected in 2000, he was less experience than AL Gore who was the Democratic nominee and yet he won.He was even less experience than John Kerry in 2004, and yet he won again.And we all know where his inexperience has led America and the whole world

  8. Shai 31 אוקטובר 2008 ב - 0:36 קישור ישיר

    and I should add that what you need is a common sense and the possibility to keep calm.Those 2 things will do and I can see Obama managing well with those 2 requirements

  9. רותם 31 אוקטובר 2008 ב - 1:08 קישור ישיר

    איך מישהו שהיה נשיא ארה”ב הוא פחות מנוסה בתפקיד הזה ממישהו שלא היה? זה ביחס לבוש מול קארי.

  10. Shai 31 אוקטובר 2008 ב - 1:28 קישור ישיר

    Kerry was a Vietnam war hero and a senator for some years before he run for presidency.And knew about foreign relations more than Bush would ever know even after 4 years in the White House

    So if we talking about the man you want to pick the phone up,than Kerry was a better choice than Bush.However in 2004 the consequences of 9/11 played the main issue in the election

    The fact that Bush by than was already a sitting president was in his favour.nothing more nothing less.No one can say in sound mind that he was a better choice than Kerry

  11. דרורית 31 אוקטובר 2008 ב - 6:49 קישור ישיר

    בשבילי מקיין מסמל סטגנציה. מה שהיה הוא שיהיה, וזה גרוע. אובמה הוא באמת שינוי, בעצם כך שהוא שחקן חדש במשחק. אין ספק ששינוי יכול להיות המון דברים, לא תמיד כולם חיוביים, אבל משהו חדש קורה, ויש פה פתח להמון תקווה. מבחינה רגשית, בשבילי, לראות את אובמה על במה אחת עם קלינטון, כל כך קרוב לתאריך הבחירות, שהוא גם תאריך מאוד משמעותי בשביל המון ישראלים – 4.11, מעורר המון זכרונות, וכן, אני מקווה שאובמה יבחר.

  12. רותם 31 אוקטובר 2008 ב - 7:48 קישור ישיר

    יש משהו מתנשא ואנטי דמוקרטי להגיד שאף אדם צלול בדעתו או מחשבתו היה מעדיף את בוש על קארי.
    אתה ברגע זה מזלזל ברוב העם האמריקאי וחושב שהם טעו ואתה (ושאר האנשים שחושבים כמוך) צודקים.
    אפשר פשוט שקוראי הבלוג יחליטו מי הנשיא, רה”מ הבא וראש עיריית תל אביב הבא.
    ובוש גרוע ככל שיהיה, נראה לי שארבע שנים כנשיא שוות יותר מעשרים שנה כסנטאור. ומדיניות חוץ היא לא עיקר המשחק.

  13. דרורית 31 אוקטובר 2008 ב - 8:27 קישור ישיר

    אני בעד שקוראי הבלוג יחליטו מי יהיה הנשיא, רה”מ הבא וראש עיריית תל אביב.
    ותעזבו פוליטיקה, אובמה חתיך שחבל”ז.
    🙂

  14. יובל 31 אוקטובר 2008 ב - 8:29 קישור ישיר

    להתנשא על העם האמריקאי שבחר בג’ורג’ בוש פעמיים זאת החובה של כל אדם.
    או כמו שבוש בעצמו אמר
    Fool me once, shame on… shame on you. Fool me… you can’t get fooled again
    למרות שבשנתיים האחרונות אחוזי התמיכה בו היו מהנמוכים בהיסטוריה המתועדת, אם הוא היה יכול לרוץ לכהונה שלישית, הייתי מפחד שהעם האמריקאי מספיק מטומטם לבחור בו שוב.
    דורון, אתה מפחד מאובמה חסר הנסיון אבל אין לך בעייה שפיילין תהיה במרחק של התקף לב (של אדם בשנות ה-70 שלו) מהנשיאות?
    נסיון אמור להיות אינדיקיצה לחכמת חיים ושיקול דעת. מקיין בחר בפיילין כסגנית שלו ואמר שהמנכ”לית הנוכחית של Ebay היא מועמדת טובה לתפקיד שרת האוצר בזמן משבר כלכלי עולמי. בקשר לג’ורג’ בוש, כנראה גם ארבעים שנה כנשיא לא יהפכו אותו לאדם חכם ושקול.

  15. רז 31 אוקטובר 2008 ב - 8:35 קישור ישיר

    אני זוכר שבזמן הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, קראתי בבלוג של אחת מתומכות הילארי קלינטון למה היא לא חושבת שאובאמה מתאים להיות נשיא: “הוא מזכיר לי את ג’ימי קרטר”. קרטר, כמו אובאמה, הגיע משום-מקום והבטיח להוריד לבוחרים האמריקאים את הירח. הוא גמר את הקדנציה עם סדרה של כשלונות מזעזעים בתחומי החוץ והפנים (עם איזו נקודת-זכות בכל הנוגע להסכם השלום בין ישראל ומצרים). והוא היה – ועל זה אין ויכוח – בנאדם נחמד מאוד, ואחד האנשים היותר ישרים והגונים שישבו בבית הלבן. אבל כל זה לא עזר לו במבחן התוצאה. קרטר היה נשיא מחורבן, וגם הקטסטרופה הכי גדולה שנחתה על המפלגה הדמוקרטית – הוא הרחיק אותה מהבית הלבן לשלוש קדנציות רצופות (מה שניקסון וווטרגייט הצליחו לעשות למפלגה הרפובליקאית רק לקדנציה מסכנה אחת).
    ואם הולכים לדוגמה אחרת של דמוקרט אלמוני שזינק מהר-מדי לצמרת, אפשר לקחת את ביל קלינטון. גם הוא נבחר בנסיבות שמזכירות מאוד את מערכת הבחירות הנוכחית (המיתון הכלכלי שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה), וגם השנתיים הראשונות בקדנציה שלו – ואנשים נוטים לשכוח את זה, משום מה – היו קטסטרופליות (שוב, עם אי-אילו נקודות זכות בכל הנוגע לפעילותו בתהליך השלום באזורינו). הוא היה צריך את הזבנג של אבדן הרוב בקונגרס, באמצע של אותה קדנציה, כדי לצאת מההלם ולהתחיל לעשות את העבודה שלו. ועדיין: אבדן הרוב הדמוקרטי בקונגרס סלל את דרכו את ג’ורג’ בוש הבן לבית הלבן. לכל הפחות, הוא אפשר לו להתנהל בלי יותר מדי בקרה.
    אם אובאמה יבחר, אני מקווה מאוד שהקדנציה שלו לא תיראה כמו זו של ג’ימי קרטר. אבל אני גם לא חושב שזה ריאלי לצפות מהשנתיים הראשונות שלו להיראות שונות מהשנתיים הראשונות של קלינטון. הבעיה היא שהרבה מאוד מהבוחרים של אובאמה משוכנעים שהם לא מצביעים לנשיא, אלא למשיח (ובבלוג הזה ממש קושרו בעבר קטעי סאטירה על הנושא הזה בדיוק). יכול להיות שכבר בחודשים הראשונים שלו בתפקיד אובאמה יוכיח שהוא יכול לפרוע במהירות את כל הצ’קים שהוא חתם עליהם בזמן הבחירות – אבל סביר יותר שמה שמחכה לבוחרים באותם חודשים הוא משהו שבין צינון ההתלהבות לאכזבה מרה.

  16. אוטו פוקוס 31 אוקטובר 2008 ב - 9:47 קישור ישיר

    הנה קליפ קצר שיכול ללמד שיעור בענווה למי שבטוח שכל מי שלא חושב בדיוק כמוהו מול הקלפי הוא אידיוט, גזען, אלים, נבער ומחרחר מלחמה:

    http://www.youtube.com/watch?v=UxlwYP0HNdc

    לקרוא למק’קיין ולמחנהו גזענים, אלימים ונבערים מזכיר לא במעט את הראיונות בהם ביבי נתניהו מאיים שהאלטרנטיבה היחידה לשיטה הכלכלית שלו היא טוטאליטריות קומוניסטית בסגנון צפון קוריאה. אין לזה הרבה קשר למציאות, אלא רק לדמוניזציה שמנסים ליצור למחנה היריב הפוליטי, דמוניזציהש שהיא מכעיסה לכל כיוון בה משתמשים בה, ואנטי-דמוקרטית במהותה. יש דמונים בעולם, וכדאי לשמור את החרפות לרגע שנתקלים באחד מהם באמת. אני אישית מאמין שאובאמה הוא הבחירה הנכונה, אבל לא ברור לי איך אפשר לחשוב שמק’קיין מאמין במשהו פרט לדמוקרטיה ולזכויות אדם, אלא מאמין שהדרך לרווחה ולשלום היא קצת אחרת.

    הנה עוד קליפ שנתקלתי בו, שמראה את הדברים מזווית קצת אחרת. חכו ל-0:50 בשביל להבין מה קורה שם:

    http://www.youtube.com/watch?v=Gl2EndLZv7w

  17. מאיה 31 אוקטובר 2008 ב - 9:53 קישור ישיר

    האמת היא שלי מנגינת הפתיחה מזכירה דווקא את הסנדק.

  18. Paul 31 אוקטובר 2008 ב - 14:49 קישור ישיר

    Louis Farrakhan ” Judaism is a gutter religion.Hitler was a great man” supports Obama.
    Rev Jeremiah Wright , a notorious racist and antisemite was the spiritual adviser of Obama until May 2008 for more than 20 years.
    Who’s the racist in this race ?

  19. רז-ש 31 אוקטובר 2008 ב - 15:26 קישור ישיר

    רז מלמעלה צודק. למעשה הטעות הגדולה ביותר של הקמפיין הרפובליקני לפי דעתי היא שהם לא קשרו את אובמה חזק עם התדמית של ג’ימי קרטר. אני אישית לא מאמין שאובמה יהיה ג’ימי קרטר. מההתרשמות שלי מהכתבים שלו שקראתי ומהתבטאויות שלו הוא לא אידיאליסט כלל ויש לו מימד מספיק של ריאליזם. אבל זו בהחלט הסכנה הגדולה ביותר מעל אובמה. להיות כמו ג’ימי קרטר.
    הרפובליקנים ראו את המשבר הכלכלי הנוכחי וניסו משומה להדביק לאובמה את התדמית של הובר. ג’ון מקיין ניסה להגיד כמה פעמים שהמדיניות שאובמה מציע היא כמו של הובר למשבר הכלכלי. רק שכמובן שאם יש מישהו בקמפיין הזה שנתפס כעוד הובר זה ג’ון מקיין עצמו. וכך לאובמה נדבקה ע”י התקשורת דווקא התדמית של רוזוולט שני. עוד מוקדם לדעת אבל הלוואי שאובמה יהיה פ.ד.ר ולא ג’ימי קרטר שני. ימים יגידו.
    וכמו שאמרו כאן אחרים, הסקרים במראים על מירוץ שאפילו לא מתקרב להיות צמוד.

  20. נדב 31 אוקטובר 2008 ב - 16:23 קישור ישיר

    לטעמי, יאיר, מוטב היה לו הסברת את עמדתך ומדוע אתה נוטה לכיוון אובמה דווקא, לפני שכינית את בוחרי מקיין נבערים גזענים ואלימים.
    ישנם לא מעט אנשים שקולים, נאורים והגיוניים מבין בוחרי מקיין (ומי יודע, אולי אף יותר מבמחנהו של אובמה?), ומילותיך בנושא הן לא יותר מהבעת דעה פוליטית בשפה שיפוטית ואף ילדותית משהו.
    אתרך והבלוגים שבו חביבים עלי לא מעט בשל יכולתך להסביר ולנמק דיעותיך בשטח הקולנועי- הייתי מצפה לאותה התנהלות גם בשיח הפוליטי.

  21. עמיצי 1 נובמבר 2008 ב - 19:31 קישור ישיר

    אז רז, מה שאתה בעצם טוען זה שלפי ניסיון העבר, במאה אחוז אובאמה יביא שלום בין ישראל למדינה שכנה כלשהי. זה אירוני לאור אחוזי התמיכה הנמוכים בו (יחסית) בישראל.
    אני אגב בהחלט בעד שקוראי האתר יקבעו את ראש העיר הבא של תל אביב. דב חנין שולת!!!!!!!!!!!!1

  22. עמיצי 1 נובמבר 2008 ב - 19:54 קישור ישיר

    אגב קרטר, הוא באמת היה נשיא נוראי. הוא הקים משרדים לנושאי חינוך ואנרגיה. איזה קוצר ראות. היום לכולם ברור שיש מספיק אנרגיה לכולם בזול ולא ממש צריך לטפל בזה. גם חינוך זה לא ממש נושא חשוב יחסית למלחמה במדינות ערביות רחוקות. אגב, הוא הפחית את צריכת הנפט ממדינות ערב בחמישים אחוז. איזה douchebag.
    באמת, ומי בחר בו? זה לא שהיה לו ניסיון מעבר לשתי קדנציות בסנאט וקדנציה אחת של מושל של המדינה השלישית באוכלוסייתה בארה”ב. פאתטי.
    ניישן, העם האמריקאי הנבון סילק אותו מהשלטון כי הוא החזיר לפנמה אזור שהיה שייך לפנמה! סמולני מאנייאק. וגם נתן לרוסים לכבוש את אפגניסטאן, שכפי שההסטוריה הראתה היה מוצלח לא פחות מזה של ארה”ב את עיראק ואפגניסטאן מספר שנים אחרי זה. ועוד העז! העז! לדאוג לזכויות אנוש בעולם. סוציאליסט מאנייאק. לא פלא שהוא זכה בפרס נובל לשלום. תודה לועדה שחשפה את פרצופו האמיתי.

  23. רז-ש 1 נובמבר 2008 ב - 22:58 קישור ישיר

    רגע, רגע, לקרטר בהחלט יש הישגים והוא בהחלט אדם טוב עם אידיאלים נכונים. שאף אחד לא יבין לא נכון. אבל במדדים רבים מידי הוא פשוט לא היה אפקטיבי לחלוטין. הוא התחיל כל מיני פרויקטים יומרניים שלא יצא מהם כלום, ולא הצליח כמעט אף פעם לקבל את תמיכת הקונגרס. מבחינת מדיניות פנים השלטון של קרטר היה שלטון של שיתוק לאומי ומבחינת מדיניות חוץ האידיאלים הליברלים שלו בהחלט היו נכונים אבל מיושמים גרוע וארה”ב ספגה מהלומות קשות. קרטר לא ידע לנצל את המצב הרופף של ברה”מ ולהביא לסיום המלחמה הקרה, להפיך הוא רק החמיר אותה. אם כל האהדה לדמוקרט הנחמד ועם כל ההתנגדות שיש לי לרייגן אחריו, עדיין אין מה לעשות: ג’ימי קרטר לא היה נשיא טוב. וחוץ מזה בהקשר הפוליטי העכשוי, צריך להבין שהאמריקאים תופסים אותו כאחד הנשיאים הגרועים של המאה ה-20. זו התפיסה לפחות, אם התדמית הזו הייתה נדבקת באובמה הוא היה בצרות.

  24. רז 1 נובמבר 2008 ב - 23:00 קישור ישיר

    לעמיצי: לא, העם האמריקאי לא הדיח את קרטר בגלל כפיות-טובה על משרדי החינוך והאנרגיה (אם כי לבתי-הספר הלכו ילדים באופן מסודר גם לפני כהונתו כנשיא), וכנראה שלא בגלל פנמה, אפגאניסטן או אפילו איראן (למרות שעל האימפוטנציה שהוא גילה בשני התחומים האחרונים העולם משלם עד עצם היום הזה – להאשים את ריגן/בוש זה נחמד – וגם להם יש אחריות, שלא יהיה ספק, אבל בתקופתו של קרטר כדורי השלג האלה התחילו להתגלגל). הסיבה שהעם האמריקאי הדיח את קרטר היא שבתקופתו של האיש האינפלציה והאבטלה קפצו לשמיים, הדולר צנח מתחת לאדמה, ואנשים גילו שבכל פעם שהם רוצים למלא דלק באוטו, זה עולה להם יותר כסף (עם כל צמצום התלות בנפט מהמזרח התיכון וכו’).
    מה לעשות, האיש היה נשיא מחורבן.

  25. עמיצי 2 נובמבר 2008 ב - 0:26 קישור ישיר

    אוהו אבל לא גרוע כמו בוש. בזמנו של קרטר קרו כל מיני דברים שלא היתה לו שליטה עליהם. בנוסף אני מזכיר שבארה”ב לקונגרס יש לא פחות כח מלנשיא. מעבר לעניין עם אובמה, עכשיו בארה”ב יש הזדמנות לדמוקרטים להוכיח שהם יכולים לשנות את ארצם והעולם כאשר בידם שליטה מוחלטת במוסדות השלטון.
    אני מציע לכולם לא לקפוץ בראש. זה כמו לשפוט סרט לפני שראית אותו. בינתיים הטריילר נראה חיובי. תנו לסרט צ’אנס…


השאירו תגובה