לפני כשבועיים ראיינתי בטלפון את ג'יי רואץ', הבמאי של "אוסטין פאורס" ו"פגוש את ההורים", שביים השנה ברצינות גמורה את הדרמה הפוליטית "ספירה חוזרת" (Recount), סרט טלוויזיה בהפקת HBO עם קווין ספייסי בתפקיד הראשי, העוסק בשערוריית הספירה החוזרת בבחירות 2000. הסרט זכה באמי לפני חודש וחצי. מחרתיים, ביום הבחירות באמריקה, הוא ישודר ביס. בשיחה שלנו רואץ' מאמין שאובמה יבחר, מעדכן מה המצב עם פרויקטים עתידיים שלו (כמו "אוסטין פאוארס 4 " והפרויקטים עם בן סטילר) ומבטיח ש"ברונו", הסרט החדש של סשה ברון-כהן שאותו הוא מפיק, לא יאכזב. לבסוף הוא מנסה גם למצוא דרך להביא את הבאנגלס, הלהקה של אשתו, להופעות בישראל. קריאה מהנה:

קווין ספייסי ודניס לירי ב"ספירה חוזרת"

מתוך "פנאי פלוס", 29.10.2008

"ספירה חוזרת? גרובי בייבי"

בתחילה זה נשמע כמו בדיחה. הבמאי של "אוסטין פאוארס" ו"פגוש את ההורים", שהוא גם המפיק של "בוראט", מביים סרט רציני לחלוטין על הבחירות האמריקאיות בשנת 2000. רציני? אין שם קרב עוגות קצפת באמצע? בדיחות על הפרשות? קרב בין ג'ורג' בוש ואל גור בעירום? כלום. רציני לגמרי. ג'יי רואץ', בן 51, שחמישה סרטי קולנוע שביים הכניסו, בקופות אמריקה בלבד, כמעט מיליארד דולר, עטה את פרצופו המודאג כשבא לביים את "ספירה חוזרת", סרט בהפקת HBO, שהוקרן ברשת במאי, זכה בספטמבר בשלושה פרסי אמי (על סרט הטלוויזיה הטוב ביותר, הבימוי והעריכה), ומחרתיים ישודר ביס, במקביל ליציאתו בדי.וי.די באמריקה – רגע לפני הבחירות לנשיאות באמריקה.
"ספירה חוזרת" מספר את הסיפור של השבועות שאחרי הבחירות ב-2000, כשהתברר שכל עתיד הנשיאות האמריקאית ניצב על קוצם של מאות קולות בודדים בקלפיות פלורידה. בהפרש כה מזערי החוק האמריקאי מחייב ספירה חוזרת. אלא שכאן מתחילה שרשרת של תקלות, שחיתויות ומאבקי כוח עצומים. למרות שהתוצאה הסופית של הסרט ידועה מראש – הרי זהו בוש שיושב כבר שמונה שנים בבית הלבן, ולא אל גור – הסרט הוא כמו מותחן פוליטי מאיץ דופק במרדף נגד הקולות, הקלפיות והשעון, בעלילה שנפרסה כבר קודם בסרט תיעודי קצר בן עשר דקות שביים ספייק לי ב-2002.
במרכז הסרט "ספירה חוזרת" ניצב רון קליין (קווין ספייסי) יועץ לא-מאוד-בכיר בקמפיין של גור, שלוחץ על קיומה של ספירה חוזרת, ועוצר את סגן הנשיא מהודאת ההפסד שלו. קליין מסרב להרים ידיים, ונלחם כמעט לבדו נגד הצוות הבכיר והמיומן בהרבה של בוש, במדינה המנוהלת על ידי אחיו של הנשיא המיועד. בתחילה זהו קרב בין שני מזכירי מדינה לשעבר – וורן כריסטופר (ג'ון הרט) מצד הדמוקרטים וג'יימס בייקר (טום ווילקינסון) מצד הרפובליקאים – שנשלחים על ידי המועמדים לנהל את עסקי הספירה החוזרת. אבל אז כריסטופר פורש, מסיבות משפחתיות, וגם אולי קצת קטנות אמונה, וקליין הזוטר הוא זה שנזרק לחזית הבמה מול כרישי הרפובליקנים. את התסריט לסרט כתב דני סטרונג, שחקן בדרך כלל (ראיתם אותו ב"באפי" וב"בנות גילמור"), שיצא לראיין ולתחקר את האנשים שהיו שם וכתב את אחד התסריטים שהוליווד הכי נלחמה עליהם בשנה שעברה. הבמאי המיועד היה סידני פולאק (“שלושת ימי הקונדור”), אבל רגע לפני הצילומים פולאק חלה בסרטן והחליט לוותר על הבימוי. הוא פנה לרואץ' להחליפו. יום אחרי שידור הבכורה של הסרט, פולאק מת.
כשג'יי רואץ' – שהודה בעבר בראיון ל"ניו יורק טיימס" שבצעירותו הוא חשב להיות פוליטיקאי – מתקשר אליי בערב שמחת תורה מביתו בלוס אנג'לס, משם אנחנו מתחילים את השיחה.
– אז איך קרה שמכל האנשים בעולם סידני פולאק פנה דווקא לבמאי של "אוסטין פאוארס" כדי לביים דרמה פוליטית?
"הכרתי את סידני די הרבה זמן ואני מעריץ של סרטיו, אז הוא ידע שאני מחפש משהו רציני לביים. והאמת היא, שכשהתסריט של דני התחיל להסתובב בין הסוכנויות, אני הייתי אחד הראשונים שהביע התעניינות לביים אותו. אבל כשסידני פולאק גם התעניין בו, היה ברור שהוא הבמאי הטבעי יותר. במקום זה התחלתי לפתח סרט על מארק פלט, האיש שזוהה בתור 'גרון עמוק', המקור של וודוורד וברנסטין בפרשת ווטרגייט, כך שאני מניח שבכל מקרה הייתי עושה עכשיו סרט רציני. כשפולאק ופולה וויינסטין, המפיקה, הזמינו אותי לארוחת צהרים בה הציעו לי את הפרויקט זה היה נורא עצוב בשבילי, כי לא ידעתי שפולאק חולה. הוא סיפר לי על המחלה שלו, אמר לי שהוא לא יוכל לביים, והציע לי להיכנס במקומו".
– באיזה שלב של ההפקה הוא היה?
"שלב מוקדם. הוא כבר ליהק את קווין ספייסי ואת טום ווילקינסון (שמגלם את ג'יימס בייקר), והתחיל לחפש לוקיישנים לצילום בפלורידה. מרגע שנכנסתי לתמונה היו לי שמונה שבועות של הכנה עד הצילומים".
– האמת היא שמנקודת המבט שלי לתת לסידני פולאק לביים סרט כזה נשמע לי צפוי. זה כמעט מגרש ביתי עבורו. מרגע ששמעתי שמדובר בסרט פוליטי שנכתב על ידי שחקן שמזוהה עם דמויות של בני נוער ועם במאי המזוהה עם קומדיות עממיות, כאן התחלתי להסתקרן. אמרתי לעצמי שזה יהיה או כישלון איום או הברקה גדולה. אני מודה שהופתעתי לטובה.
"אני חושב שזה אחד הדברים שמשכו אותי בפרויקט הזה ואני שמח שהצלחנו להפתיע לא מעט אנשים".
– על התסריט של דני שמעתי בפעם הראשונה לפני שנה כשפורסם באינטרנט שבסקר שנעשה בין סוכנים, מפיקים ובמאים, זהו התסריט הלא-מופק שכולם הכי אהבו ושכולם הכי רדפו אחריו.
"כן, זה היה רגע לא קל. אמרתי לדני 'יופי דני, עשית עבודה טובה, אבל עכשיו הציפיות עלינו יהיו כאלה שלא נצליח לעמוד בהם'. מה שמדהים הוא שלמרות שכולם יודעים איך נגמרה הפרשה, שסוקרה בכל כך הרבה כתבות, עדיין כשקראו את התסריט של דני הוא נקרא כמו סרט מתח, אי אפשר היה להוריד אותו מהידיים מרוב מתח ודרמה".
– ראית את הסרט התיעודי הקצר של ספייק לי? הוא מספר בדיוק אותו סיפור כמו שלך בעשר דקות.
"כן. הסרט שלו היה מאוד שימושי לנו בתחקיר. ספייק לי הצליח להגיע לאנשים האמיתיים שהיו שם בקמפיין של גור ולראיין אותם. אחד האנשים האלה הוא מייקל הולי, שהוא דמות די מסתורית שכמעט אף פעם לא מתראיינת ולא הצלחנו להשיג אף תמונה שלו, חוץ מהראיונות שלו בסרט של ספייק. אצלנו דניס לירי מגלם אותו".
– הסרט של ספייק לי נסוב סביב הדמות של אל גור. אבל בסרט שלך גם אל גור וגם ג'ורג' בוש כמעט ולא קיימים, הם דמויות משנה שדי מהר נעלמות מהשטח.
"זה אחד הדברים שהכי אהבתי בתסריט של דני. זו החלטה שהוא קיבל, להתעסק באנשים הקטנים ולא בדמויות הגדולות. גם גור וגם בוש הם אנשים שכולם מכירים, הם גדולים מהחיים, יהיה קשה למקד את הסרט בהם וליצור הזדהות. זה בדיוק מה שאוליבר סטון עשה עכשיו בסרט שלו, 'W ', והסרט שלנו הלך לכיוון השני. דני גם רצה לשמור את כל העלילה ברמה האישית והפרטית ולא ברמה הלאומית. כל הסיפר הזה נורא סבוך, עם בתי משפט, והחוקה, והקונגרס, והחוק הפדרלי, והוא העסיק מאות אנשים בכל המדינה. הוא מצא דרך לצמצם את זה לכמה עשרות אנשים שהם כמוני וכמוך, כדי שנוכל לעקוב אחרי הסיפור".
– יש לך מושג אם אל גור ראה את הסרט?
"אני לא באמת יודע. היינו בקשר עם אנשיו של אל גור לפני הצילומים, כי רצינו שהוא יקרא את התסריט ויראה אם כל הפרטים הנמסרים שם אמינים ומדויקים. הוא הסכים אבל כל הזמן התחמק, עד שלבסוף הבנו שאין לזה באמת טעם וויתרנו עליו. אמרו לנו אחרי הסרט שדווקא הדמוקרטים הם אלה שעשויים להתעצבן מהסרט, למרות שלכאורה הם הגיבורים של הסיפור".
– למה?
"כנראה שנמאס להם לראות את עצמם מפסידים כל הזמן. מישהו אמר לי שוורן כריסטופר (אותו מגלם ג'ון הרט) לא אהב את איך שהוא מוצג בסרט, שהוא נראה שם חלש מדי. אבל הייתי קצת בקשר עם הבת של גור, כריסטין גור, ועם עוד אנשים ממחנה גור והתגובות בסופו של דבר די חיוביות, שקלענו בול".
– בחודשים האחרונים לא מעט קולנוענים הוציאו סרטים עלילתיים או תיעודיים, בקולנוע, בטלוויזיה או באינטרנט – למשל, מייקל מור – שהמטרתם היתה לעורר את מודעות הצופים, לגרום להם לצאת ולהצביע בבחירות הקרובות, וברוב המקרים להביע תמיכה באחד המועמדים. הסרט שלך הוא לכאורה חלק מהגל הזה אבל אני תוהה מה בעצם המסר שלו. כי הרי הוא די מרתיע מהליכה לקלפי, שכן בסופו של דבר הוא מראה שהשיטה דפוקה ורק המושחת והמקורב הוא זה שיזכה.
"זו שאלה מאוד טובה ועסקתי בה רבות בזמן העבודה על הסרט. פחדתי שהסרט הזה יוביל אנשים למצב של ציניות שבו הם בכלל לא יטרחו להצביע כי אין טעם. אבל מצד שני אני רוצה גם לשים במרכז את הדמות של רון קליין שמונע על ידי האידיאליזם שלו ולא מוכן לשבת בשקט אל מול מצב של אי צדק, בתקווה שהדמות הזאת תהווה השראה לצופים. וגם אני מקווה שלא יהיה שום בכיר במערכת הפוליטית שינסה להתערב בצורה כה בוטה בתוצאות הבחירות כמו שעשתה קתרין האריס, מזכירת המדינה של פלורידה, מהחשש שהם יהפכו לגיבורים בסרט שייעשה על מערכת הבחירות הנוכחית”.
– אתה מקווה ששיטת הבחירות באמריקה תשתנה בעקבות הסרט שלך?
"בהחלט. למעשה היא כבר עוברת שינויים מאז שנת 2000, בעקבות ועדות בדיקה למה שקרה אז. רוב המלצות הוועדה לא יושמו עדיין, אבל חלק כן. החליפו למשל את כרטיסי הניקוב שיצרו כל כך הרבה צרות בפלורידה. אני מקווה שגם נגיע למצב של סטנדרט בחירה אחיד בכל ארצות הברית ולא שכל מדינה תחליט בעצמה איך מתבצעת הבחירה באופן שהכי מקדם את האינטרסים הפוליטיים של ראשי ועדות הקלפי”.
מה לדעתך יקרה באמריקה ב-4 בנובמבר?
"אני חושב שבשלב הזה אני יכול להגיד די באופן ודאי שנראה לי שברק אובמה יזכה. אני אמנם מעורב באופן פעיל בקמפין לבחירתו, אבל אני מנבא את זכייתו גם כמי שמתבונן מהצד. נראה לי שגם הרפובליקנים כבר יודעים שזה מה שהולך לקרות. אם כבר, אז אני מודאג לגבי מה שיקרה בבחירות לקונגרס, כי נשיא שמכהן ללא רוב בקונגרס מאוד יתקשה ליישם את האג'נדה שלו".
– בוא נדבר קצת על סרטים אחרים שלך. אתה חתום כמפיק על "בוראט", שהיה סרט השנה שלי בשנה שעברה. מה בדיוק עשית שם?
"עזרתי לסשה (ברון-כהן) לפתח את התסריט ואת הסרט ועזרתי לו לגייס את אנשי הצוות".
– היית אמור גם לביים את הסרט?
"סשה רצה בהתחלה שאני אביים את הסרט, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא האיש לתפקיד. בסרט כזה צוות הצילום חייב בעצמו קצת לשחק, להעמיד פנים שהוא בעצם מצלם סרט אחר, וחוששני שאני שחקן מאוד גרוע. אני חושב שלארי צ'ארלס עשה עבודה מצוינת".
– ראית פעם את "בוראט" עם קהל ישראלי? בגלל שסשה ברון-כהן מדבר שם בעברית ומקלל כהוגן, הקהל הישראלי צוחק במקומות אחרים לגמרי כי הוא מבין מה הוא אומר גם בקטעים בהם הוא מדבר לכאורה בקזחית.
"אני יודע שהוא מדבר בעברית אבל אף פעם לא ידעתי מה הוא אומר שם. ראית במקרה את הסרט בפסטיבל חיפה?”
– כן! שמעת על ההקרנה הזאת? זה היה לפני שנתיים. אחד האירועים המצחיקים שהייתי בהם מימיי. בערך 800 איש נחנקים מצחוק.
"וואו. סשה סיפר לי שסבתא שלו היתה שם. הייתי מת להיות שם".
– אתה מעורב גם ב"ברונו", הסרט החדש שלו?
"כן. גם הפעם אני רק המפיק".
– אז בטח כבר ראית קטעים. למה אנחנו יכולים לצפות?
"ראיתי קטעים ואני יכול להבטיח לך שהסרט לא יאכזב את מעריציו של סשה. הוא מתפרע שם לגמרי. אבל הם עדיין בשלבי הצילומים והעריכה ובגלל האופן שבו סשה עובד הסרט משתנה ממש בכל רגע, אז עוד אין לי מושג איך הוא יראה".
– אז מה הפרויקט הבא שלך כבמאי שנראה בקרוב?
"אין לי משהו שאני עובד עליו ברגע זה, אבל יש כמה פרויקטים שאני מפתח. אין לי מושג מה אני אביים קודם. יש את הסרט ההוא על מארק פלט, שאולי הוא יקרה".
– ומה עם "אוסטין פאוארס 4”?
"מייק מאיירס ואני מדברים על זה מדי פעם. שנינו רוצים לעשות את זה, אבל אני מאמין שעד שלא יהיה תסריט גמור שיצדיק את קיומו של הסרט, הוא לא יקרה. האולפנים כמובן שמחים לרוץ קדימה עם סרטי המשך, אבל אני רוצה להיות בטוח שכשאני עושה סרט המשך הוא לוקח את הסיטואציה של הסרטים הקודמים למקום רחוק יותר. אני מניח שזה יקרה מתישהו".
– ומה עם "גברים משומשים", הפרויקט שלך עם בן סטילר וג'ים קארי?
"הפרויקט הזה קם לתחייה לפני כמה שבועות אחרי שנדמה כבר שהוא בוטל. אבל ג'ים קארי כבר לא קשור אליו. זה יהיה בן סטילר ועוד מישהו. אני עוד לא יודע מי".
– ומה עם הרימייק ל"המסיבה" של בלייק אדוארדס ופיטר סלרס? זה עוד פרויקט שהשם שלך היה קשור בו ודי נעלם.
"כן. הסרט הזה כרגע די מוקפא. אין לי מושג אם הוא יקרה. אין בן אדם בעולם הקומדיה שהוא לא מעריץ נלהב של פיטר סלרס ככה שלעשות סרט בו מישהו אמור להיכנס לנעליו די מאיים על כולנו. לא יודע אם נצליח לפצח את זה".

ג'יי רואץ' וסוזנה הופס

אחת ההצלחות המרהיבות ביותר של רואץ' בכלל לא קשורה לקולנוע, אלא לחיי הנישואים שלו: מאז 1993 הוא נשוי לסוזנה הופס, הסולנית של הבאנגלס, להקת הבנות שבשנות השמונים זכתה ללהיטים כמו “Walk Like an Egyptian” ו”Eternal Flame”, התפרקה בסכסוך גדול ב-1989 אבל התאחדה שוב בתחילת העשור הנוכחי.
– אני חייב לסיים את השיחה שלנו בבקשה מעט ילדותית שתמסור ד"ש לאשתך.
"אה, תודה רבה. ראיתי איפשהו לא מזמן שהיא נבחרה לאחת מ-50 הרוקריות היהודיות הכי לוהטות בכל הזמנים. שמע, הבאנגלס חייבות להגיע להופעות בישראל, אני יודעת שהיא נורא תשמח מזה".
– זה יהיה אדיר!
"אתה יכול לארגן את זה?”.
– אני אכתוב על זה בעיתון ואני מקווה שאחד מאמרגני ההופעות בישראל יקרא וירים את זה.
"מצוין. אם תגיע פנייה מישראל אני אעשה את כל מה שאני יכול מהכיוון שלי כדי שזה יקרה".

ציוץ