הזוכים בפסטיבל ונציה 2013 (כולל הישראלים). וגם: מי מוביל במירוץ לאוסקר?
סוף השבוע הארוך של ראש השנה נגמר ואני פוגש את המחשב אחרי ארבעה ימים (שבמהלכם עלו חמישה פוסטים בלעדיי). ופיסת הניוז הראשונה היא סיכום פסטיבל ונציה ושלל ההשלכות שיש למה שקורה שם על שאר חיינו. נתחיל עם הפרסים.
הסרט שזכה בפרס הראשון בוונציה הוא "Sacro GRA", סרט תיעודי שביים האיטלקי ג'יאנפרנקו רוזי. זו הפעם הראשונה שסרט תיעודי משתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה (שימו לב, בפסטיבל ונציה – כמו בקאן – אין הפרדה בין סרטי תעודה וסרטים עלילתיים. בקאן כבר זכה "פרנהייט 911" התיעודי של מייקל מור בדקל הזהב). וזו הפעם הראשונה מזה 15 שנים שסרט איטלקי זוכה בפרס אריה הזהב. ברנרדו ברטולוצ'י עמד בראש חבר השופטים (ולצידו רנטו ברטה, שצילם לא מעט מסרטיו של עמוס גיתאי, שהתחרה בתחרות הרשמית עם "אנה ערביה", שצילם הפעם גיורא ביח בשוט אחד).
בפרס הבימוי ובפרס השחקן זכה הסרט היווני "Miss Violence". צאי מינג ליאנג, שהתגלה בפסטיבל ונציה, יצא גם הפעם עם פרס: פרס חבר השופטים, על סרטו הטייואני "כלבים שוטים". מקריאה בלבד נראה שהסרט הזוכה, "Sacro GRA" והסרט של צאי מינג-ליאנג שקיבל את הפרס השני די דומים זה לזה, למרות שהאחד מוצג כתיעודי והשני כעלילתי: שניהם סרטים כמעט נטולי עלילה המציגים פנכות חיים של אנשים בשולי החיים.
"פילומנה" של סטיבן פרירס, שהיו שהימרו שיזכה באריה הזהב או אולי בפרס השחקנית לג'ודי דנץ', הסתפק בפרס התסריט. הסרט החדש של היאו מיאזאקי יצא מהפסטיבל בידיים ריקות (אבל הוא כנראה הבטיח לעצמו מועמדות לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה).
ויש גם נציגות ישראלית בפרסים:
פרס אריה המחר (המקבילה של ונציה לפרס מצלמת הזהב בקאן) הוענק לנועז דשא על סרטו "צל לבן" (הפקה גרמנית/איטלקית). הבמאית הסעודית חיפה אל-מנסור, שסרטה "ווג'דה" זכה לביקורות טובות בפסטיבל ונציה לפני שנה (ויעלה בקרוב בארץ), עמדה בראש חבר השופטים לפרס הזה (ולצידה השחקנית היווניה אריאנה לאבד, שמשחקת גם ב"הבן של אלוהים" הישראלי וגם ב"לפני חצות" האמריקאי).
בראש חבר השופטים של פרס פיפרסקי (איגוד המבקרים הבינלאומי) עמדה השנה יעל שוב, מבקרת הקולנוע של "טיים אאוט תל אביב", ולצידה אליסה סיימון האמריקאית, שכותבת ל"וראייטי", ואחראית על הקולנוע הישראלי בפסטיבל פאלם ספרינגס. צוות פיפרסקי העניק את פרס הביקורת לסרט הקנדי "טום בחווה" של קסבייה דולן (בשנה שעברה זכה בפרס הזה "המאסטר" של פול תומס אנדרסון).
פרס פדורה (של איגוד מבקרי הקולנוע של אירופה ואיזור הים התיכון) המוענק ללסרט מתוך מסגרת "ימי ונציה" הוענק ל"בית לחם" של יובל אדלר. הפרס הראשי במסגרת "ימי ונציה" הוענק לסרט האמריקאי "Kill Your Darlings", העוסק בפרשת רצח הקשורה במשוררי הביט. דניאל רדקליף הוא אלן גינסברג ובן פוסטר הוא וויליאם בורוז.
רשימת הפרסים הרשמית המלאה של פסטיבל ונציה מופיעה בסוף הפוסט.
==================
ולסיכום הפסטיבל, מתראיין מנהלו – אלברטו ברברה – והוא זועם על כך שפסטיבל טלורייד גנב לו את הבכורות העולמיות לשלושה סרטים בתחרות הרשמית: "מתחת לעור" של ג'ונתן גלייזר, "הידוע הלא-ידוע" של ארול מוריס ו"פאלו אלטו" של ג'יה קופולה. זאת במקביל לזעם של פסטיבל טורונטו על כך שהתקשורת מתמקדת בבכורות של טלורייד שנלקחות מידי טורונטו (במקרה של "פילומנה" הם הצליחו לעצור את הקרנת הסרט בטלורייד ברגע האחרון). זה מבשר צרות גדולות לטלורייד בשנה הבאה, אם ונציה וקאן ימנעו ממפיצים להגניב סרטים לטלורייד. מה שהיה עד לאחרונה לסוד שמור לחופן אנשי תקשורת ואנשים המקורבים לתעשיית הקולנוע, הפך למקום עליה לרגל ללא מעט מבקרים אמריקאים – שרוצים בעיקר לדעת מי הולך לזכות באוסקר – שאכן גונב את תשומת הלב הבינלאומית מוונציה ומטורונטו.
==================
ההקרנות של "בית לחם" בוונציה, טלורייד וטורונטו, והביקורות הלא רעות שלו (וכעת גם פרס המבקרים) שמו את הסרט על הרדאר של סקוט פיינברג, אלוף חזאי האוסקרים באמריקה (כרגע). בטבלה העדכנית ביותר שלו לחיזוי מה שהולך לקרות באוסקר הקרוב הוא הכניס את "בית לחם" כמועמד פוטנציאל שישי (אחרי חמשת הפייבוריטים שהוא מעריך שיהיו מועמדים). הוא מעריך, למשל, ש"העבר" הצרפתי יזכה באוסקר (בטבלה כתוב בטעות שזה סרט אירני), אבל אני מעריך שסיכוייו של הירוקזו קורה-אדה טובים יותר, בוודאי אחרי הכותרת שסטיבן ספילברג רוצה להפיק לסרטו רימייק אמריקאי. ופיינברג מכליל את "יפה לנצח" של פאולו סורנטינו כאחד מחמשת המועמדים: סרט נהדר אבל אני ממש מסופק אם הוא יהיה מועמד. הנקודה המעניינת: "בית לחם" ניצב ברשימה של פיינברג לצד "עומר" של האני אבו-עסאד, שכנראה יהיה נציג הרשות הפלסטינית. יהיה מעניין לראות מי מהם יהיה מועמד לבסוף. (פיינברג, כמובן, צריך לנחש כאן גם איזה סרט תשלח כל מדינה כנציגה. "בית לחם", כזכור, הוא עדיין לא נציג ישראל לאוסקרים. סיכוייו אמנם טובים, אבל לא חד משמעיים).
אגב, "כנס העתידנים" של ארי פולמן ממוקם כאחד האופציות – הלא מובילות אמנם – למועמדות לסרט האנימציה.
מחוץ לגטו של הסרט הזר, פיינברג ממקם את "12 שנות עבדות" של סטיב מקווין כמועמד מוביל וחזק מאוד, עם זכיות אפשריות בקטגוריות שחקני המשנה, ומועמדויות ברוב הקטגוריות. וכן, עדיין מאוד מוקדם, וכל הסרטים עוד יזוזו ימינה ושמאלה, אבל זו כבר פחות או יותר התמונה המסתמנת לעונת הפרסים שנפתחה השבוע ותרוץ עכשיו חצי שנה, עד לתחילת מרץ.
===============
* אני חושב שפיינברג קצת המעיט בערכו של "נברסקה". מהביקורות שהוא קיבל בפסטיבל קאן קיבלתי את הרושם שמדובר במועמד בטוח להרבה פרסים באוסקר. פינברג שם אותו בשורה השנייה של הסרטים. במיוחד הפתיע אותי שהוא דחף החוצה את ברוס דרן, שלדעתי בטוח בחמישייה. אני מעריך שעם התקרבות תאריך ההפצה של הסרט הקמפיין שלו יגבר, והוא יכנס לתוך הרשימות של המועמדים.
* "12 שנות עבדות" זוכה לביקורות מתעלפות, אבל זה היה המצב גם עם "בושה". סטיב מקווין הוא במאי לא קל לעיכול, ואני לא בטוח שהאקדמיה האמריקאית יודעת איך לאכול אותו. אני מעריך שהוא ינזול החוצה מהרשימה ככל שהזמן יתקדם.
* עוד סרט שזוכה לביקורות מתעלפות הוא "אסירים". אני חושב שהוא יהיה גם מועמד בסוף.
* כל המלחמות המכוערות בתקשורת בין הבמאי לשחקניות של "כחול הוא צבע חם" משמשות דלק לא רע לקמפיין שלו. אני מעריך שהוא יכנס ללא מעט רשימות מועמדות בסופו של דבר (למרות שהוא לא דובר אנגלית).
* אני מעריך (או לפחות רוצה מאוד) ש"לפני חצות" יקבל מועמדות על תסריט, ואולי עוד אחת או שתיים על משחק.
* לגבי הסרט הזר: קודם כל, "אהבה" לקח אוסקר בשנה שעברה ע"ש אוסטריה, למרות שהוא סרט צרפתי למהדרין. כך שאל תוציא מכלל אפשרות שדווקא אירן תשלח את "העבר". שנית, אני חושב שפיינברג שכח סרט שדווקא זכה להרבה כיסוי תקשורתי: לצד ישראל ופלסטין, יש גם סרט לבנוני שנקרא "הפיגוע" (שכבר הוקרן בירושלים).
* ראיתי את "וואג'דה". סרט יפהפה.
* אני חושב שפיינברג קצת המעיט בערכו של "נברסקה". מהביקורות שהוא קיבל בפסטיבל קאן קיבלתי את הרושם שמדובר במועמד בטוח להרבה פרסים באוסקר. פינברג שם אותו בשורה השנייה של הסרטים. במיוחד הפתיע אותי שהוא דחף החוצה את ברוס דרן, שלדעתי בטוח בחמישייה. אני מעריך שעם התקרבות תאריך ההפצה של הסרט הקמפיין שלו יגבר, והוא יכנס לתוך הרשימות של המועמדים.
* "12 שנות עבדות" זוכה לביקורות מתעלפות, אבל זה היה המצב גם עם "בושה". סטיב מקווין הוא במאי לא קל לעיכול, ואני לא בטוח שהאקדמיה האמריקאית יודעת איך לאכול אותו. אני מעריך שהוא ינזול החוצה מהרשימה ככל שהזמן יתקדם.
* עוד סרט שזוכה לביקורות מתעלפות הוא "אסירים". אני חושב שהוא יהיה גם מועמד בסוף.
* כל המלחמות המכוערות בתקשורת בין הבמאי לשחקניות של "כחול הוא צבע חם" משמשות דלק לא רע לקמפיין שלו. אני מעריך שהוא יכנס ללא מעט רשימות מועמדות בסופו של דבר (למרות שהוא לא דובר אנגלית).
* אני מעריך (או לפחות רוצה מאוד) ש"לפני חצות" יקבל מועמדות על תסריט, ואולי עוד אחת או שתיים על משחק.
* לגבי הסרט הזר: קודם כל, "אהבה" לקח אוסקר בשנה שעברה ע"ש אוסטריה, למרות שהוא סרט צרפתי למהדרין. כך שאל תוציא מכלל אפשרות שדווקא אירן תשלח את "העבר". שנית, אני חושב שפיינברג שכח סרט שדווקא זכה להרבה כיסוי תקשורתי: לצד ישראל ופלסטין, יש גם סרט לבנוני שנקרא "הפיגוע" (שכבר הוקרן בירושלים).
* ראיתי את "וואג'דה". סרט יפהפה.
"שניהם סרטים כמעט נטולי עלילה המציגים פנכות חיים של אנשים בשולי החיים". וזו הסיבה שרוב האנשים הפסיקו להתייחס לפרסי פסטיבלים, מתו איכות הם הפכו לתו שיעמום
הסיכויים של הירוקזו קורה-אדה בכלל לא טובים, מסיבה אחת פשוטה, היפנים כבר בחרו בסרט אחר כנציגם (עוד פעם סרט אלמוני לתושבי חוץ על-פי רב מכר מקומי).
נ.ב. בית-לחם שביעי ברשימה אחרי חמשת הסרטים ו"ניצוד" הדני, שגם הוא לא נבחר עדיין באופן רשמי.
איזה כיף להיכנס לפה אחרי הרבה זמן (קוראת על הסרטים שאני רואה בברלין; אין לי זמן גם לבלוגים ישראליים) ולגלות שגם יובל אדלר וגם נועז דשא (שצפיתי לו גדולות עוד לפני שהוא ידע שהוא קולנוען) זכו בפרסים. שאפו.
אבל אם אני כבר פה, הנה שני תיקונים קטנים בעניין "Sacro GRA":
הביטוי שהתכוונת אליו הוא "פכים קטנים", לא "פנכות חיים". פך הוא כלי אחסון קטן; פנכה היא כלי שממנו אוכלים (קערית, נדמה לי), והיא מככבת בביטוי אחר, "מלחך פנכה", שאני מקווה שאינו רלוונטי לאף אחד מהיוצרים הנזכרים בפוסט.
ובהנחה שעוד נשמע על מר רוזי בעתיד, אני מזכירה את טעות התעתוק הנפוצה: "ג'אנפרנקו" ולא "ג'יאנפרנקו" (ה-i באיטלקית היא לא תנועה. תפקידה רק לייצר את הצליל ג', שבתעתיק כבר מסומן באמצעות הצ'ופצ'יק).