אחרית דבר
לו ריד ולורי אנדרסון אמש בהיכל התרבות. צילום: דפנה טלמון
ההופעה של לורי אנדרסון היתה כמו עיסוי קרקפת, אבל מבפנים. מתוך פנים הגולגולת. מדגדג, מענג, חכם, פקחי, מושלם. זה היה חצי פרפורמנס קונספטואלי וחצי הופעת אמביאנט/אלקטרו/ספוקן וורד מהזן המורכב והיפה ביותר.
ההדרן של לו ריד, עם "I'll Be Your Mirror", לא רק שהיה מרגש מאין כמוהו, הוא גם הזכיר שכמשורר לו ריד כתב שירים של לורי אנדרסון כבר בימי ולווט אנדרגראונד.
עוד מישהו צילם?
בקשה משוקי וייס או אחד מאמרגני המוזיקה האחרים: אחרי שלורי אנדרסון מילאה את היכל התרבות והראתה שיש קהל לנקודת המפגש שבין פופ לאוואנגרד, הגיע הזמן להחזיר ארצה גם את פיליפ גלאס להופעות.
הצעה לרוה:
בהמשך לפוסט על אולמות הקרנה גרועים, למה לא לעשות ממש כתבה מסודרת בעניין שמדרגת את אולמות ההקרנה בארץ ומפרטת את הכשלים או ההצלחות בכל אחד ואחד?
כתבה מודפסת (לא בפנאי פלוס) עשויה (אפילו קצת) לעשות לא נעים לאנשים שצריכים להרגיש לא נעים, ופוסט בבלוג לפחות יכוון אנשים ממה להזהר ולאן ללכת.
היה מעורר השראה.
אני מצטרף לקריאה: פיליפ גלאס להופעות בארץ!