טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 20.9.2013
"צעירה ויפה" של פרנסואה אוזון. אחד מעשרה
מועדים לשמחה. בשבוע שעבר, ערב יום כיפור, דילגנו על טבלת המבקרים כי לא היה מה לעדכן בה. ואילו השבוע: בוקה ומבולקה. עשרה סרטים חדשים עלו השבוע לבתי הקולנוע. עשרה! זה כאילו הגיע משאית מלאת מטען ושפכה ערימה של סרטים בפתח בתי הקולנוע. כשיוצאים עשרה סרטים חדשים אתם מבינים שלמפיצים שלהם, ולבעלי בתי הקולנוע, לא ממש אכפת מהם. כולם טובעים ברעש ואף אחד לא מקבל תשומת לב. היחידים שמשקיעים כדי להבליט את סרטם הם אנשי קולנוע לב שמוציאים את "צעירה ויפה" האירוטי של פרנסואה אוזון ומקדמים אותו עם פוסטר כרומו מהודר שבו נעטף עיתון "הארץ" בערב החג.
מחשבת המפיצים ברורה: חופשת סוכות, יהיה לחץ על בתי הקולנוע מצד משפחות נופשות, כל מה שנשים על המסכים יעבוד. הם כנראה יודעים על מה הם מדברים. הבעיה שלי, כמי שסקרן לראות סרטים מדוברים, זה שבין כל הסרטים מסתתרים גם כמה סרטים מעניינים ומסקרנים יותר. למשל, "אסירים" של דניס וילנב ("האשה ששרה"), מותחן נקמה עם יו ג'קמן וג'ייק ג'ילנהול, שהתקציר שלו נשמע כמו "מי מפחד מהזאב הרע", ללא חוש הומור. הסרט זכה לביקורות מעולות בפסטיבל טורונטו, אבל יוצא בארץ ללא הקרנות מוקדמות, ללא יחסי ציבור, כמעט ללא פרסום (לפחות לא פרסום שאני שמתי לב אליו, מצד שני לא ראיתי טלוויזיה או עיתונים ביומיים האחרונים אז אולי פספסתי). הדבר היחיד שיש למפיציו לעשות, וזה כנראה מספיק, זה לקדם אותו כהוגן בסינמה סיטי, ולשבץ אותו להמון הקרנות. ולראיה: "אסירים" משובץ היום ל-12 הקרנות רק בסינמה סיטי גלילות. הצלחתו הקופתית מובטחת (מה שאומר שמי שאחראי על הצלחתו של סרט הוא לא איש הפרסום או היח"צ, אלא מי שמשבץ את הסרטים בבתי הקולנוע וקובע כמה הקרנות כל אחד יקבל ובאיזה אולם). "אסירים", בגלל שלא הוקרן לתקשורת (בגלל החגים, מעדכנת אותי אשת יחסי הציבור), לא נמצא בטבלה השבוע. ומכיוון שרוב מבקרי הקולנוע עולים עכשיו לחיפה לפסטיבל, אני תוהה האם הוא יצליח להיכנס לטבלה גם בשבוע הבא. אבל כאמור, זה כנראה לא משנה. הסרט הזה יעבוד בלי תקשורת.
עוד סרטים שעלו השבוע: "טורבו", פלופ החלזונות של דרימוורקס; "עד סוף הקיץ", סרט ישראלי המתרחש בשנות השבעים, שביימה נועה אהרוני ושהוקרן בבכורה בפסטיבל חיפה לפני שנה; "למצוא את אבא", סרט יפני שהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון; "הקרב על הרחבה" (אין לי מושג מה זה); "קרב עד הסוף" (אל תבלבלו עם "הקרב על הרחבה", "קרב עד הסוף" הוא בעצם "איש הטאי-צ'י" במפיציתיס, סרט הבכורה של קיאנו ריבס כבמאי); "מהלך גורלי" (מותחן שודים אנונימי ולא מזוהה עם פורסט וויטאקר שנקרא במקור "Pawn" בבימויו של הצלם של "המסור"); "פינוקיו" (סרט אנימציה איטלקי); "שוטרים מעולם אחר" (שעלה למעשה בשבוע שעבר, עם ריאן ריינלודס וג'ף ברידג'ס) ו"החבר'ה הרעים". עוד תעלומה עם "החבר'ה הרעים": סרט חדש של לוק בסון עם רוברט דה נירו ומישל פייפר ("The Family" באנגלית. השם בעברית אמור לגרום לנו לחשוב שזו פרודיה על "החבר'ה הטובים" של סקורסזי). הייתם חושבים שסרט חדש של לוק בסון יהיה מעין אירוע בארץ, אבל לא. גם אותו מגניבים בחשאי לבתי הקולנוע.
שלושה מכל הנ"ל נצפו על ידי שלושה ממבקרינו לפחות כדי להיכנס לטבלה השבוע. גם כמות הסרטים שיצאה ממנה רבה למדי, ואף מאכזבת. הנה הטבלה:
"צל הימים" ירד מהמקום השני למקום הרביעי, והשאיר את הצמרת בידיים של שני סרטים ישראליים בשניהם יש אירוע חטיפה שבו כולאים מישהו במרתף. שני אלה יחד עם "אסירים" נראים כמו מיני פסטיבל "אנשים נואשים חוטפים וכולאים אנשים אחרים".
ומי יצא. קודם כל, "לפני חצות". איזו אכזבה. חשבתי וקיוויתי שהסרט הזה יצליח יותר. אני שוב בא בטענות למערך ההפצה של יונייטד קינג (שבאים בטענות אליי, בתמורה), על כך שהם טובים בהפצות רחבות, אבל כושלים בסרטים הקטנים שדורשים הפצת פינצטה סינמטקית הנבנית לאט-לאט ומוצאת קהל באופן הדרגתי. רק נצחונה ורונית גלעד מסרטי נחשון יודעות היום איך לעשות הפצות כאלה. וגם: "פסיפיק רים", שמכר רק כ-25,000 כרטיסים; "וולברין", שמכר כמאה אלף כרטיסים; "עצבניות אש", שמכר כ-50,000 כרטיסים.
ובשבוע הבא: "כנס העתידנים" נגד "בית לחם".
תראה את "צעירה ויפה", סרט יפהפה בעיניי. נתתי לו 4 כוכבים.
תדלג על "למצוא את אבא" היפני. סרט סתמי. 2 כוכבים לטעמי.
(על שניהם כתבתי בבלוג שלי. בניק לינק)
"עד סוף הקיץ" הוקרן בפסטיבל חיפה לפני שנתיים. ראיתי אותו בהקרנות האקדמיה בשנה שעברה. רק עכשיו הוא יוצא. ואם לא ראית אותו, אתה לא באמת מפסיד לדעתי. גם כאן 2 כוכבים.
פסטיבל חיפה מונע גם ממני לראות את "אסירים". בינתיים. אבל התגובות שאני קורא ושומע מאנשים שכבר ראו אותו (גם בארץ) מדהימות. אני רק חושש שהקהל הרחב נכנס לסרט שהוא חושב שהוא סרט אקשן, והוא יקבל לפנים דרמה חודרת (דניס וילנב הוא לא אקשיונר, עד כמה שאני יודע).
גם את הסרט המאוד מאוד מאוד מסקרן של ארי פולמן אני אצטרך לראות קצת באיחור (ענייני פסטיבל חיפה). את "בית לחם" ראיתי כבר פעמיים. יש לי עוד שבוע להתלבט אם אני נותן לו 4 כוכבים או 3.5.
ולגבי "לפני חצות" – צ'מע, מצד אחד אתה צודק. מצד שני, אין בתי קולנוע קטנים, בתים לארט האוסים. אין. סגרו את כולם. אז הקרינו את "לפני חצות" בסינמה סיטי. רק מולטילפקסים יש בארץ. לעיתים רחוקות זה עובד (זוכר את "חלודה ועצם" מהתחלת השנה? הלך לא רע בכלל. גם בסינמה סיטי). הרבה פעמים זה הורג את ההפצה של סרטים קטנים יותר (ובתוכם גם ישראלים). אין מה לעשות. זה המצב כרגע.
ומצד שלישי – סרטי שני מתרחבים. הם פתחו לאחרונה סניף "לב" בשוהם, ובקרוב מאוד הם פותחים בהוד השרון. אולי בכל זאת יש תקווה לארט האוס (ועוד תקווה אחרונה – אורלנדו מפיצים את "פרנסס הא"! הללויה!)
================
רוה לאיתן: "פרננס הא" יוצא? איזה כיף. חידשת לי. מאוד אהבתי את הסרט הזה. אם הוא ייצא עד סוף 2013 הרי שרשימת סרטים הטובים של השנה שלי מתחילה להיות צפופה. ועודד הורביץ וסרטי אורלנדו שלו היו פעם אלופים בלהפוך סרטי ארט האוס ללהיטים קטנים, אבל למרות בחירות מעניינות ואמיצות ("אפסטרים קולור", למשל) כבר הרבה זמן לא היה להם להיט אמיתי.
אסירים הוא הסרט האמריקאי שהכי אהבתי השנה. מפגן של שלמות. ההשוואות בינו ובין מי מפחד מהזאב הרע מוציאות את הסרט הישראלי נחות בכל אספקט ועדיף אם לא יעשו. מה גם שהסרטים לא ממש דומים בסופו של דבר.
בקשר לפופולריות של הסרט: האולם היה מלא לחלוטין וכך גם הקרנות אחרות שהעדפתי ללכת אליהן. גם התגובות ביציאה היו מרוצות מאוד. כנראה שאין תחליף לסרט רציני ובאמת טוב. אם הוא כזה – הקהל יודע לזהות אותו ולהגיע.
ואיתן, דניס וילנו הוא לא במאי אקשן אבל מסתבר שמתח הוא יודע ליצור.
כן יירבו, כמה שיותר במאים מסקרנים מהארט (הקנדי צרפתי שביים את "האישה ששרה" ו"אסירים" כעת) שבאים לאמריקה ועושים סרטי בידור טובים ומהנים.
לדעתי, יש מצב שכמו "לופר" (ראיין ג'ונסון) ואפילו "קוד מקור" (דאנקן ג'ונס)….
האחרונים "מותחנים" (הוליוודיים מעט) שלהם טובים אפילו מסרטי הארט המוקדמים שלהם.
לא כל במאי סרטי אומנות הוא סקורסזה או פליני. עדיפה פחות יומרנות, תמיד. אין תחליף לסיפור, דיאלוגים ודינמיות טובים.
ראו מיקרה…. אפילו איסטווד המצויין, באחרונים (מלבד שני סרטי 2008 שלו שאהבתי), עם הסיפורים העבשושיים על נלסון מנדלה והובר. זה גם עניין של סיפור צפוי מראש.
אוף טופיק- "הסוף" (סת' רוגן כותב קומי אדיר לרוב) זה הסרט הקומי הקורע של התקופה האחרונה.