03 יולי 2006 | 12:24 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

התדריך

מכיוון וכבר נכנסתי לעניין הזה, אני ממשיך לעקוב: עכשיו מתפרסם ב-NRG שחברי יוסלס איי.די יעשו שיחות הבהרה עם התקשורת כדי לתקן את הרושם שהותיר הראיון שלהם ב”7 לילות”. ואולי, אולי, בסופו של דבר ירשו להם לעלות לאוויר.
ואני מכאן מריח הרבה “דברינו הוצאו מהקשרם” ו”לא התכוונו” ו”התקשורת הוציאה דברים מפורפורציות” ו”אנחנו אוהבים את המדינה”. ואם זה קורה, אני לוקח בחזרה את כל מה שאמרתי להגנת הלהקה לפני כמה ימים.
אוקיי, חברי יוסלס איי.די, הנה תדריך העיתונות שכדאי לכם להדפיס ולקחת איתכם למפגשים האלה. אלה נקודות השיחה האמיתיות שצריכות לעמוד מול עיניכם. זה מה שהיתי רוצה לשמוע אתכם אומרים:
1. עם כל תודתנו לחברת HOT על האמון שהפגינו כשנתנו לנו להנחות את העונה הבאה של “אקזיט”, אנחנו מוחים על ניסיונה של החברה ומנכ”לה לצנזר את קולנו. אותנו לא יצנזרו. אותנו לקחו לתפקיד כי אנחנו אומרים דוגרי את מה שאנחנו חושבים והקהל שלנו מזדהה עם זה.
2. מהות הפאנק-רוק היא להתריס, להיאבק בחזקים, לנתץ מקדשים, להגיד בבוטות את הדברים שאחרים לא מעיזים. גם אם חלק מהדברים שאמרנו בראיון הוצאו מהקשרם, אנחנו עדיין עומדים מאחורי רוח הדברים. חלקם נאמרו בהומור, חלקם באירוניה וציניות, חלקם ברצינות, אבל ככה אנחנו מתבטאים. אם ל-HOT לא נוח עם זה שייקחו את שי גבסו או את אורנה ומשה דץ להנחיית התוכנית. הם חמודים. אנחנו לא חמודים.
3. אנו מביעים בזאת חרדה גדולה מפני המשך עתידה של “אקזיט”. אם ככה מבטל אותנו המנכ”ל יומיים לפני השידור בעקבות ראיון שנתנו, קל לדמיין מה יהיה מכבש הלחצים שהוא יפעיל עלינו ועל המערכת שלנו בשעה שהעונה תשודר. אנו חוששים שרוח הלהקה תעוקר, הפאן, הבוטות, אווירת ה”הכל הולך”, הרצון לתת בראש ולהשפיע באמת. גם מבחינה מוזיקלית, אבל גם להשפיע על תפיסות עולם. יוסלס איי.די איננה כלב הפודל המאולף של מנכ”ל HOT. אם הוא טוען בכך שהוא שגה בליהוק, ניפרד כאן ועכשיו.
4. ברצוננו להזכיר למנכ”ל HOT שהחברה שלו עדיין מסרבת לשלם תמלוגים לתסריטאים ולבמאים. אנחנו אמנם פאנקיסטים, וככאלה אנחנו לא מאמינים בסולדיריות אלא באינדיבידואליות, אבל אנחנו גם מוחים נגד עוולות. נגד גזל. נגד כיבוש. והמצב הוא שבכל פעם שאנחנו ננגן בתוכנית שיר שלנו או של כל אמן אחר, נקבל תמלוגים מאקו”ם על ההשמעה. לעומת זאת, התסריטאים שכותבים לנו את דברי הקישור, אלה שבאמת שוברים את הראש מדי יום כדי שאנחנו נצא בשידור שנונים ומבריקים, לא יקבלו תמלוגים בכל פעם שמעריצי התוכנית יצפו בה בשידור חוזר או יצפו בה ב-VOD. מנכ”ל הוט יקבל את הכסף מהשידורים החוזרים לכיסו, ולא ייתן כמה פרוטות ממנו לאנשים שבזכותם התוכנית כל כך הצליחה.
5. מנכ”ל הוט, אתה לא משעה אותנו! אנחנו משעים אותך! אתה מתערב בתכנים, מצנזר אותנו, ומונע מהאנשים שעובדים מאחורי הקלעים של תוכניתנו להתפרנס בכבוד מכשרונם. לך תחפש לעצמך להקה אחרת.

עכשיו, יוסלס איי.די, נראה אתכם.

נושאים: מאבק היוצרים

17 תגובות ל - “התדריך”

  1. VAN ERIK 3 יולי 2006 ב - 13:02 קישור ישיר

    עוף טופיק.
    קראתי עכשיו את הביקורת שלך על “לחזור” ואני עדיין מנסה להבין את סוג הסרטים שאתה אוהב.
    מצד אחג נראה לי שאתה מהוהב בקונקרטי והברור אבל אתה מתלונן שאלמודובר לא הולך במחוזותיו של בונאול (כך נראה לי) ובסה”כ רוצה שהגיבורים שלו היו ברורים בצורה קולנועית.

  2. תומר 3 יולי 2006 ב - 20:29 קישור ישיר

    לא שממש אכפת לי מי ינחה את אקזיט אבל סתימת הפיות הזו לא תיגמר אלה אם הציבור יקים צעקה.
    להקה זו או אחרת מרדנית ככל שתיהיה לא תוכל לשנות את המצב.

    דרך אגב נושאים כאלו ואחרים אתה מוזמן גם להעלות לפורטל 1909
    http://www.1909.co.il

  3. הוד 3 יולי 2006 ב - 23:43 קישור ישיר

    יאיר,

    אני בעד פרובוקציות. אני בעד מרדנות. אני בעד שינוי
    התפיסה שהאנשים שישפיעו על הנוער שלנו יהיו כאלה ולא
    עודד מנשה או אורנה דץ. אבל אני נגד מרדנות שנעשית למטרת מרדנות זאת אומרת, מרדנות שאין לה שום בסיס
    שהיא נעשית כדי להראות לכולם: “אנחנו שונים”.
    אני מניח שקראת את הכתבה על יוסלס איי די. בין אם הדברים נאמרו בהומור למרות שאני בספק, הם לא היו מריכים להאמר כי הם פשוט לא מצחיקים.
    אתה ואני בוגרים מספיק כדי להבין בדיחה בנוסח: אני אומר לבחורות שזו הפעם הראשונה שלי בלי קונדום ואז הם מסכימות. נער בן 15 מפרש דברים אחרת.
    אני מסכים איתך שחברת הכבלים דפוקה מלכתחילה כי היא בעצם רצתה את העטיפה בלי התוכן- בעיה שלהם, אבל להגיד שאלה האנשים שצריכים להנחות תכנית נוער: אנשים שיצאו מהצבא כי פשוט לא בא להם לעשות צבא או
    שהשתינו על מצבות כי היו שיכורים? לזה אני לא קורא
    מרדנות אלא חוסר בגרות. מצחיק? אני לא חושב, יותר בסגנון “מביך”. שלא תבין אותי לא נכון מבחינתי גם יכולים להנחות את התכנית בעירום להחזיק כוס בירה ביד אחת ולאונן ביד השנייה אבל זה בתנאי שיש משהו מאחורי זה, זאת אומרת יש להם איזהשהוא מסר חינוכי
    להעביר לצופים- מסר שישפיע עליהם לטובה. מאחורי מרד אמיתי צריכה להיות אידיאולוגיה ורצוי שתהיה רצינית.
    אני חושב שבמקום לנסות להסביר איך לצאת מהצבא על קב”ן אולי כדאי שיעשו ההפף ותאמין לי שזו תהיה פרובוקציה מפני שכיום כארבעים אחוז מכלל האוכלוסיה לא עושה צבא כך שחברי להקת יוסלס איי די כבר לא כ”כ חריגים בדעותיהם.

    * בלי שום קשר לזה אני חושב שהם חבר’ה חכמים ושנונים ויש להם שירים ממש טובים ( אבל מתנהגים כמו בני 12- לדעתי חבל).

    * אני מקווה שבאמת כתבת עליהם אתה מה שכתבת כי אתה אוהב אותם ומסכים עם כל מה שנאמר בכתבה ולא רק -ואני מדגיש- רק בגלל שאתה רוצה להתנקם או להטיף על כך שהוט עושה עוול לבמאים ולתסריטאים בכך שלא משלמת להם. מפני שאם כן זו לא הדרך!!!( הצגת חבורת תינוקות כמודל חיקוי לבני נוער)

    רוה להוד: להתנקם? לא בטוח שבלוגי הקט מספיק חזק כדי להזיק להוט גם אם מטרותי היו זדוניות. והן לא. ובטקסט שלי לא כתבתי אם אני מסכים לעמדותיהם של יוסלס איי.די או לא, למרות שהם הצחיקו אותי נורא, אלא ניסיתי להציג את הפרדוקס: ליהקתם להקת פאנק כדי לשבור את כלים, הם שברו את הכלים, זרקתם אותם כי הם קיימו את מה שרציתם מהם מלכתחילה. יצאתם טמבלים, לא? התזמון של הפרשה הזאת ושל שביתת היוצרים פשוט שיחק לידי והוא לא בלתי קשור בעיני: כך עובד תאגיד ענק, בדרכים דורסניות של השתקה וגזל זכויות. אני מקווה שהבאים שיחתמו חוזים מול הוט, בין אם כמגישים או כיוצרים, יקחו את כל הדברים האלה בחשבון בעת המו”מ על חוזיהם וינסו להגן על עצמם מפני צינזור תוכן ועושק תמלוגים.

  4. נייד 4 יולי 2006 ב - 0:58 קישור ישיר

    לא אוותר עד שלא תגיב לעצם העניין.

  5. רתם 4 יולי 2006 ב - 0:59 קישור ישיר

    אוף טופיק, אבל לא מצאתי טופיק עדכני רלוונטי להתחבר
    אליו, אז הנה עוד שני עדכונים מזירת קולנוע ישראלי טרי:

    אחרי צפייה בעותק העבודה של “נודל” מאת איילת מנחמי (את התסריט כתבה בשיתוף עם שמי זרחין, שותפה גם לכתיבת פרק מגדל שלום ב”סיפורי תל אביב”), אין לי אלא לנבא שמדובר בשוס הקופתי של השנה הבאה. אמנם המיינסטרים של המיינסטרים, אבל “קראוד פליזר” אמיתי, שלא עושים הרבה מסוגו בארץ. סרט רהוט, מקסים ומרגש עם ילד חמוד, כלב חמוד ומילי אביטל בתפקיד נהדר. מנחמי, במאית פרסומות ותיקה, יצרה סרט ישראלי שהכל בו באמת עובד ועובד מצויין והוכיחה שאין על נסיון ושפשוף מקצועי. פשוט מותק של סרט, אפילו שלא בדיוק כוס הקפה שלי. יש למה לחכות.
    חוץ מזה, “ריקוד מסוכן” של מנחם גולן. תמיד תהייה לי פינה חמה בלב לאיש, כי האיש הוא אגדה, האבא של הקולנוע הישראלי לטוב ולרע. הסרט החדש שלו (השני בתוך שנה) הוא עדיין מרושל, מסורבל, לפעמים אידיוטי, ודומה הרבה יותר לזבלונים מתקופת “קנון” מאשר לקלאסיקות שיצר בארץ בשנות השישים והשבעים. אבל מה – הסרט הוא עדיין כיף גדול. יש בו יותר תשוקה, מעוף ולב מרוב הסרטים המנופחים מחשיבות עצמית שהופקו כאן בזמן האחרון (ע”ע הבועה). אם רק גולן היה לוקח את עצמו בידיים ומרים הפקה כמו פעם, בהשקעה רצינית ועם תסריט מוקפד, אולי היינו גם זוכים לסרט טוב באמת. בכל מקרה, אין ספק שהסרט יעשה כסף במהלך חופשת הקיץ.

  6. יאיא 4 יולי 2006 ב - 1:10 קישור ישיר

    אם מישהו מתעניין לתקופה הקרובה –
    חברות עם כסף – שווה נסיעה לפסטיבל ירושלים ומחזיר לג’ניפר אניסטון את הלגיטימציה כשחקנית לאחר רצף פלופים לא קטן. סרט מאוד מאוד מרגש, עם מסר (טיפה צפוי) שמחזיר מעט אופטימיות לאלו שלא התברכו בכל טוב.

    כיפה אדומה – שומר נפשו ירחק. רעיון נהדר – ביצוע כושל. ממש לא נופל תחת הקטגוריה של סרטים מצויירים לכל המשפחה. ילדותי מאוד ו(אני לא מאמין שאני אומר את זה על סרט מצוייר) משוחק פשוט רע. בסגנון המשחק של מאה כלבים וגנבים או בטהובן. כמו סרטי חג המולד.

    שודדי הקאריביים2 – קורע מצחוק. קחו את הביקורות של הסרט הראשון ותעשו קופי פייסט למוח. אני חולה על סרטים שלא לוקחים את עצמם ברצינות ובזה קסמו של שודדי.

    השטן לובשת פרדה – ראיתם קומדיה רומנטית אחת על בחורה שעובדת במגזין של עיתון ראיתם את כולן (ואחת יותר מדי)

  7. p.h. 4 יולי 2006 ב - 1:52 קישור ישיר

    רתם,

    יצא לי לראות את “ריקוד מסוכן” לפני כמה ימים. זה סרט כל כך נורא שהוא קרע אותי ואת חבריי מצחוק. אני באמת חושב שזה אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי בחיי (ועדיין לראות אותו זה תענוג רצוף, בגלל שהוא דבילי מכל בחינה אפשרית). מדהים אותי אותי כל פעם מחדש שמישהו השקיע כסף בסרט הזה ויותר גרוע שאנשים אשכרה שמים את מיטב כספם בשביל לראות את הזבל הזה של מנחם גולן.

    אני ממליץ לכל מי שרוצה לראות את אחד הסרטים הכי מצחיקים של השנה (מבלי שהוא מתכוון לכך כמובן) לראות סרט ישן של גולן (2001) שמדי פעם מוקרן בערוץ הסרטים בשם “משחק המוות”. זה באמת הסרט הכי גרוע שראיתי.

    זה רק עניין של זמן עד שטים ברטון יבין שאד ווד הוא לא הבמאיהכי גרוע של כל הזמנים ואז הוא יאלץ לעשות את “מנחם גולן”. מעניין את מי הוא ילהק לתפקיד? אולי את פיליפ סימור הופמן?

  8. איתי שטרן 4 יולי 2006 ב - 1:58 קישור ישיר

    היי יאיר
    כמי שנמצא בתוך המערכת (nrg), בוא ואספר לך דבר על יוסלס איי.די…יכול להיות שלהקת הפאנק שאתה כה הרהבת לשבח הם אולי בסה”כ עוד להקה שאוהבת פרובקציות ותו לא?
    יש מצב, שכל העניין היה תעלול יח”צני של הוט והוא עשה את שלו בדרך הטובה ביותר?
    יכול להיות שכל ההתייחסות הזו לפאנק קצת ארכאית ביחס לזה שאין כיום פאנק של ממש. בטח שלא בישראל.
    לפני מספר חודשים סירבו הסקס פיסטולז להיכנס להיכל התהילה של הרוק בטענה שמדובר במוסד שהם כינו “שתל מהול ביין”. איכשהו קשה לי להאמין שמשהו מהרוח ההיא שורה באיזה שהיא צורה על חברי יוסלס.

    אני באמת הייתי רוצה להאמין שכן…אלא שמחאה אמיתית לא נעשית היום על דפי שבעה לילות. מקסימום בסלון מזל שעומד להיסגר.

    כל טוב
    איתי

  9. לוקו 4 יולי 2006 ב - 2:24 קישור ישיר

    לרותם,

    אתה מתכוון שמנחמי הצליחה להוכיח שניסיון בסרטי פרסומת הוא יותר יעל לסירטי עלילה ממה ששחר סגל הצליח להוכיח בסרט “צעד קטן”?

  10. רתם 4 יולי 2006 ב - 8:01 קישור ישיר

    ללוקו – בעיניי, “צעד קטן” היה סרט נחמד, אבל קצת סינתטי ושגרתי. נראה כאילו שחר סגל היה שם יותר במאי להשכיר, מאשר “יוצר”. “נודל”, בעיניי, הוא סרט הרבה יותר טוב.
    ל- P.H – כשמתחילים לדבר איתי כמה סרטי מנחם גולן הם זבל, אני תמיד מזכיר שבין המשהו כמו חמישים סרטים שהוא עשה אפשר למצוא לפחות חמישה עשר סרטים טובים פלוס, שזה כבר פילמוגרפיה מלאה של במאי ממוצע. בין הפייבוריטים שלי: “מבצע יונתן”, “קזבלן”, “מרגו שלי”, “דליה והמלחים”, “פורטונה”, “מלכת הכביש”, “הפריצה הגדולה”, “מעבר לגשר ברוקלין” (סרט אמריקאי) ועוד.

  11. עדן 4 יולי 2006 ב - 9:23 קישור ישיר

    ריקוד מסוכן באמת כייפי ומלא תשוקה אבל הוא פחות טוב מימים של אהבה ומיועד בעצם לגילאי 8 עד 18 בלבד.
    יש שם רגע אחד מרגש ממש בגלל התפאורה דווקא – הדמויות עוברות במסדרון שעל קירותיו תלויים פוסטרים מימי השיא של תקופת קאנון ביניהם למבדה, INVASION USA, פנטום האופרה (עם רוברט אנגלונד), זעקה באפלה ועוד. אגב מי שראה את מהיר ועצבני: טוקיו דריפט יוכל להסכים איתי שמדובר פשוט בסרט של קאנון עם תקציב גדול בהרבה.

  12. עידן 4 יולי 2006 ב - 9:47 קישור ישיר

    תראו מי שמדבר על צנזורה!!

  13. עופר 4 יולי 2006 ב - 10:09 קישור ישיר

    נו, אז איך זה נגמר? לא שמעתי שום דבר, אבל מה היה בסוף עם שיחת ה”הבהרה” בהוט? מישהו יודע?

  14. שגית 4 יולי 2006 ב - 10:38 קישור ישיר

    אתם מוזמנים להכנס לYNET ולהנות מ: סלח לי אדוני כי פשעתי…

  15. שגית 4 יולי 2006 ב - 10:41 קישור ישיר

    ולמי שאין כח לחפש: סליחה טועים טעינו
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3270703,00.html

  16. שחר 4 יולי 2006 ב - 13:12 קישור ישיר

    הייתי אתמול בהקרנה של “ריקוד מסוכן”- לפני ההקרנה פנה מנחם גולן לקהל ואמר שהוא לא מעוניין בהצבעה עבור הסרט אלא רק שהקהל יהנה מסרט שלדעתו יגרום לנוער לרקוד באולמות הקולנוע כמו שהוא רקד מול הטלוויזיה.
    כבר מהשוט הראשון של הסרט אפשר להבין שמדובר במוצר נחות שמזלזל בקהל שלו. צילום וידאו שלא נעשה כל מאמץ להעניק לו לוק קולנועי, ארט חובבני עד מגוחך, חוסר בדרמה, מתח או סיפור כלשהו. הריקודים חסרי כל צורה או טעם והמוסיקה סתמית ללא צליל אחד ישראלי (זה מה שהנוער אוהב?). מגוחך במיוחד שכאשר מראים בסרט את מסך הטלוויזיה ובו תחרות הריקודים על מסך הקולנוע רואים קטעים מתוך “גריז” וסרטים אחרים. שלא לדבר על קטעים המתרחשים בשדרות ומצולמים בפלורנטין ועוד ועוד.
    למרות כל זאת זהו סרט קצת יותר טוב מ”ימים של אהבה” וזכה לפחות גיחוכים רמים מ”השיבה להודו” בהקרנת האקדמיה.

  17. שחר 4 יולי 2006 ב - 13:15 קישור ישיר

    אתמול היה יום פורה במיוחד וראיתי גם את “הבועה”. זהו סרט שמחזיר את הקולנוע הישראלי 20 שנה אחורה- בלוק, בקלישאות, ברדידות ואפילו בתוכן השיווקי שמזכיר את “ת”א לוס אנג’לס” ואולי אפילו את “ימים של אהבה”. נראה שליוצריו היתה רשימת מכולת של המוצרים שצריך להראות וסימנו לידה איקסים: טיים אאוט, פנאי פלוס, כוכב נולד, אורנה ואלה וכו’. חוץ מזה, הסרט ארוך מדי, פשטני ופשוט לא טוב.


השאירו תגובה