יום הולדת שמח, ארצות הברית. כבר בת 230.

===========

"בובות נייר" של תומר היימן זכה אתמול בפרס הקהל בפסטיבל לוס אנג'לס. הוא כבר זכה באותו פרס בדיוק בפסטיבל ברלין. תוכלו לראות אותו בשבת ב-22:00 במרכז מורשת בגין, במסגרת פסטיבל ירושלים (שאולי הגיע הזמן שישיק גם הוא פרס חביב הקהל?).

============

יום שלישי בבוקר. רוג'ר איברט עוד חי. מצבו קשה אך יציב.

=============

יש לי בשורות לא נעימות: פסטיבל ירושלים השנה לא מוצלח. או, אם למתן מעט את הנחרצות, לא מספיק מוצלח. יש אמנם כמה סרטים מומלצים מאוד (שניים של ורנר הרצוג, אחד על ורנר הרצוג, שניים של ג'ו טו ושני סרטים של ועל מתיו בארני) אבל הם גם מעטים מדי וגם מקובצים לקראת סוף השבוע השני של הפסטיבל, אחרי שנגמר המונדיאל.
הבעיה שלי כפולה: א. מהסרטים שכבר ראיתי לא מצאתי אף סרט שהוא בגדר חובה. יש לא מעט סרטים חביבים מאוד, נעימים, כשרוניים, אבל אף אחד מהם הוא בלתי נשכח. קצת מדכא שנכון לעכשיו הסרט שאני הכי ממליץ עליו בפסטיבל הוא "ער לרווחה" התיעודי של אלן ברלינר. זה סרט מקסים, משעשע וחכם, אבל הוא לא יצירת מופת, הוא לא סרט ענק, הוא סתם סרט מוצלח של יוצר מוכשר אבל מעט נידח. וזה ההיי-לייט של הפסטיבל?
ב. אין בפסטיבל מספיק מהשמות הממש מסקרנים מיבול 2005-2006. יש כמה מהם, הו שיאו שיאן החדש, למשל. או "גראבויצה", זוכה פסטיבל ברלין. או "בחירות" ו"בחירות 2" ההונג קונגיים. אבל לא מעט מהשמות המדוברים מפסטיבלי השנה האחרונה נעדרים. אעלה בהמשך השבוע (בלי נדר) את רשימת המשאלות שלי, של הסרטים המסקרנים של השנה שהלכו לאיבוד. אתם מוזמנים לטקבק למטה מה הסרטים שאתם קיוויתם למצוא בפסטיבל ולא מצאתם ואצרפם לרשימה.

============

בכל שנה אני נדרש לעזור לחבריי, ששולחים מייל או סמס או מתקשרים או דופקים על הדלת, באירגון סדרי העדיפויות מבין סרטי הפסטיבל, לפני שהם מארגנים לעצמם יום צפייה מרתוני ופונים לקופות. מהשנה הפעולה הפרטית הזאת הופכת ציבורית. הנה המלצות, אזהרות והימורים לסרטי שישי-שבת הקרובים בפסטיבל. הדפיסו לעצמכם והפיצו לידידיכם:

שישי, 7.7:

דברים שראיתי

9:45 – מקבץ אנימציה בינלאומי, סינמטק 1. זו כבר מסורת פסטיבלית שהוכיחה עצמה ולא קל להשיג לה כרטיסים (יהיו הקרנות חוזרות ב-10.7 וב-14.7). אני חיבבתי במיוחד סרט הונגרי חביב נורא בשם "מאסטרו", שהוא אמנם סרט של בדיחה אחת, אבל עשוי בחן וברק.

12:00 – 37 שימושים בכבשה מתה, סינמטק 1. ראיתי את הסרט הזה, שצולם בדי.וי ומוקרן בווידיאו, בפסטיבל ברלין וממש חיבבתי אותו. לא רק אני, מתברר: הוא זכה שם בפרס קליגרי ואז גם בפרס בהוט-דוקס. זה סרט תיעודי שנון מאוד על נושא איזוטרי לחלוטין – גורלו של העם הקירגיזי. למען ההגינות: לא מעט מעמיתיי וקרוביי ראו את הסרט ביום שישי, בהקרנות מוקדמות שערך הפסטיבל לתקשורת, ולא הבינו ממה התלהבתי כל כך.

12:00 – אובבה, תיאטרון ירושלים. סרט באסקי (זה בספרד) עם המון אווירה, כשרון ופוטנציאל אבל זה לא עוזר לו. הוא יפה ומעניין אבל לא מספיק טוב. כמו הבטחה שלא מומשה. בתחילה זה נדמה כמו מין סיפור רפאים על כפר קטן ונידח אליו מגיעה סטודנטית לקולנוע לעשות סרט תיעודי ומגלה כל מיני דברים משונים. אולי הבמאי, מונטשו ארמנדאריז, מושפע בעמיתו הבאסקי המצוין חוליו מדם ("הנאהבים מחוג הקוטב הצפוני") ואולי הוא יגדל להיות אלחנדרו אמנבאר הבא. יש שם כשרון. אבל "אובבה" מתחיל טוב, ומבאס לבסוף.

21:30 – התפוח של אדם, סינמטק 2. וזה מקרה הפוך לגמרי: סרט שמתחיל נורא סטנדרטי, מהסוג של "למי יש כוח לעוד סרטים כאלה" ועד סופו נהיה מספיק שנון ויוצא דופן כדי להפוך אותו ראוי. סרט דני חביב מאוד.

22:45 – תרשיעו אותי, סינמטק 1. סידני לומט בעוד דרמת בית משפט, אבל די מבדרת, עם וין דיזל בתפקיד הראשי. אין שום הגיון בכך שהסרט נמשך 124 דקות, הוא לא מחזיק יותר מ-80 דקות, אבל זה סיפור אמיתי על משפט מאפיה סהרורי ועל הגנגסטר שהחליט לייצג את עצמו ולהפוך את בית המשפט לקרקס. ממש לא סרט גדול, כמעט נשכח, אבל סימפטי מאוד.

דברים שלא ראיתי ואני מקווה לראות:

17:45 – כל הדרך הביתה, בית שמואל. מאוד מסקרן אותי לראות מה קרה לרון מיברג, שזהו סרטו האישי על חייו בעת האחרונה, מאז שעזב את העיתונות ואת ישראל וחזר לאהבותיו המקוריות – קולנוע ואמריקה. אבל לא אוכל להגיע להקרנה כי אהיה ב…

18:00 – הדברים שמאחורי השמש, סינמטק 1. המתחרה הראשון בתחרות וולג'ין הישראלית. מאוד מסקרן אותי. אני מניח שכבר יהיה קשה למצוא לו כרטיסים.

20:00 – תחיית המתים, בית שמואל. סיקרן אותי בתוכנייה (עמ' 204), אבל מן הסתם לא אצליח להגיע אליו. מה גם שאני די שונא לראות סרטים בבית שמואל. לא נוח שם.

20:30 – חברות עם כסף, סינמטק 1. סרט הפתיחה של פסטיבל סאנדאנס האחרון, מאת הבמאית של "ממש מושלמות", ניקול הולופסנר (ומי שביימה לא מעט פרקים ב"סקס והעיר הגדולה"). הסרט אמור לצאת בארץ עוד שבועיים.

23:00 – אל פרנקן: אלוהים דיבר, בית שמואל. סרט תיעודי מדובר על הקומיקאי אל פרנקן, בוגר סטרדיי נייט לייב, שהפך לאחד הדוברים הקולניים הבודדים של השמאל האמריקאי, ומי שמנסה להתחרות בתוכנית הרדיו שלו עם ההתלהמות המילולית של אנשי הימין, ששולטים בתוכניות הדברת ברדיו האמריקאי. כריס הג'דס, השותפה לבימוי (ולרוב שותפתו וזוגתו של ד.א פניבייקר המהולל), הופכת את הסרט הזה למסקרן במיוחד עבורי.

את המלצות שבת אעלה בהמשך היום.

=======

מה הקטע עם הקנדים? משלחת קנדית בראשות המפיק רוברט לנטוס ואטום אגויאן תגיע לפסטיבל (קים קטרל מבריזה) והפסטיבל, כמו מארח שמנסה לארגן כיבוד מהשאריות שנשארו במקרר, דחפו בכוח כמה סרטים "קנדיים" לתוכניה לכבוד המשלחת. אוי, זה יצא אומלל. תמצאו שם אמנם את "שיחות נפש" המעולה של דניס ארקאן (שישי, 13:34, בית שמואל). אבל מכל סרטיו של אגויאן היחיד שיוקרן הוא "אררט"? (שישי, 16:15, לב סמדר). זהו סרט מעניין מאוד, ומי שמכיר את אגויאן יבין את התסבוכת הנראטיבית/אידאולוגית שמאפיינת את רוב סרטיו המטה-טקסטואליים. אבל כסרט היכרות עם הבמאי מדובר בעוול. "מנספילד פארק" (שישי, 11:30, סינמטק 2), העיבוד של פטרישיה רוזמה לג'יין אוסטן, הוא סרט מצוין, אבל כמחווה קנדית לא עדיף להתמקד בסרטיה הקנדיים של רוזמה, ולא בעיבוד האמריקאי לסרט אנגלי עם שחקנית אוסטרלית? ואותו דבר עם "גלימה שחורה" (שישי, 15:45, סינמטק 1): אמנם הפקה קנדית עם שחקן קוויבקי, אבל היא מייצגת יותר את כשרונו של הבמאי האוסטרלי, ברוס ברספורד ("הנהג של מיס דייזי"), מאשר את הקולנוע הקנדי. משונה מאוד. בעיקר כי הפסטיבל הירושלמי מיודד מאוד עם התעשייה הקנדית, ועם מפיקים ישראלי-קנדי כמו ניב פיכמן ("32 סרטים קצרים על גלן גולד") ועם שחקן-במאי כמו דון מק'קלר ("ילד פלא", משנה שעברה). וזה מה שיצא להם בסוף. מילא, העיקר שאגויאן מגיע. סוף סוף אוכל להגיד לו כמה הוא דומה למארק אוורט, הסולן של האילז.

כך תבדילו ביניהם (אם לא יוצא לכם פשוט לגשת לאחד מהם ולבקש ממנו לשיר):

ציוץ