09 אוקטובר 2013 | 17:21 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

המרדף אחר הנסיכה (וגם: כמה פעמים רוברט דה-נירו בשנה אחת?)

המנהרה מתחת לגשר אלמה בפריז. שם נהרגה הנסיכה דיאנה

מחר עולה בארץ “דיאנה”, סרטו הנורא של אוליבר הירשביגל, על החודשים האחרונים בחייה של הנסיכה דיאנה, אחרי פרידתה מהנסיך צ’רלס ועד למותה בתאונת דרכים בפריז ב-1997. הסרט עצמו לא מציג שיחזור של תאונת הדרכים – דיאנה ודודי אל-פאייד, בן זוגה באותה תקופה, נהרגו במנהרה מתחת לגשר אלמה בפריז כשהנהג שלהם, שהיה תחת השפעת אלכוהול, נסע במהירות עצומה כדי להימלט מצלמי הפפרצי שדלקו אחר המכונית על אופנועים כדי לצלם את הזוג יחד. יהיו שיגידו שבכך הסרט שומר על אלגנטיות ואיפוק, ויהיו שיגידו שזו בחירה פחדנית. אבל, לא צריך את “דיאנה” כדי לשחזר את התאונה שבה היא מתה. זה כבר נעשה. ב-1998, שנה אחרי מותה של הנסיכה דיאנה, ביים ג’ון פרנקנהיימר את “רונין”. תכל’ס, סרט מרדפי המכוניות הגדול האחרון, לא? עיקר העלילה הפתלתלה והלא תמיד מאוד מעניינת של הסרט נמתח בין שתי סצינות מרדפי מכוניות פשוט מעולות. וגם די ציניות. המרדף המגיע לקראת סוף הסרט מתרחש בפריז, ובאחד הקטעים המכוניות הדולקות זו אחר זו נכנסות במהירות עצומה, ונגד כיוון התנועה, למנהרה בה נהרגה דיאנה. מכונית של עובר אורח חף מפשע מבצעת בחטף שיחזור של התאונה ההיא. הנה הסצינה המלאה (היא מעולה), הקטע במנהרה מתחילה בדקה 4:00:

 

שלא יהיו ספקות. פרנקנהיימר עשה את זה בכוונה (כשהסצינה בפריז צולמה, הפריזאים די התרעמו על השימוש במנהרה הזאת לצילום סצינת מרדף מכוניות). המרדף הזה עובר לא מעט נקודות במסלול הנסיעה האחרון של הנסיכה דיאנה. ולמעשה, מותן המוטורי של נסיכות בצרפת הוא סוג של עלילת משנה סמויה, ממזרית וחצופה למדי בסרט הזה. כי אחד המרדפים הראשונים בסרט (ראו אותו כאן) מתרחש על הכביש המתפתל בין מונקו לניס, עליו נהרגה ב-1982 הנסיכה גרייס ממונקו (בסצינה המופיעה בלינק, המרדף מתחיל כבר אחרי הנקודה שבה נהרגה הנסיכה גרייס, זה כבר קרוב יותר לניס. אבל הסיקוונס הזה מתחיל, עוד לפני המרדף, בדיוק על הכביש ממנו היא הידרדרה עם מכוניתה).

בתחילת שנה הבאה אמור להגיע הסרט על חייה של הנסיכה גרייס, עם ניקול קידמן בתפקיד הראשי. אחרי “דיאנה”, כל החושים שלי מאותתים לי ש”הנסיכה גרייס” יהיה לא פחות נורא.

====================

אני צופה בסצינות האלה ופתאום נזכר: היו ימים שבהם רוברט דה-נירו היה בררן לגבי הסרטים שהוא עושה. אם דה-נירו בא לסרט, אפשר היה לחשוב שהסרט יהיה טוב, כי הוא עוד שמר על רמה גבוהה וניסה להגן על המוניטין שלו. אבל כל זה חלף עבר לו. בשנה שעברה הוא הופיע על מסכי הקולנוע בארץ בשלושה סרטים (“”אורות אדומים”, “המדריך לאהבה”, “אופטימיות היא שם המשחק”). השנה המספר הזה יזנק לשבעה סרטים. שבעה סרטים! “החתונה הגדולה”, “מחסל מקצועי”, “עונת הציד”, “החבר’ה הרעים”  כבר הוקרנו. ובקרוב יגיעו “סוף סוף וגאס”, “Grudge Match” ו-“American Hustle”. למעשה, כשאני רואה סרט שרוברט דה-נירו משחק בו, אני כבר די מנסה להימנע ממנו.

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “המרדף אחר הנסיכה (וגם: כמה פעמים רוברט דה-נירו בשנה אחת?)”

  1. שלו 9 אוקטובר 2013 ב - 22:56 קישור ישיר

    רונין היה באמת אחרון סרטי הפעולה הגדולים עם ניחוח של שנות השבעים. מרדפים מקצועיים, מתח נהדר והמון אווירה בפרצופים של דה נירו וז׳אן רנו. סרט מעולה שלא קיבל מספיק התייחסות לטעמי


השאירו תגובה